ישיבת היישוב החדש
שגיאות פרמטריות בתבנית:מוסד לימודי
פרמטרים ריקים [ סגל הוראה, חלוקה מבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ סוג מוסד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| חצר הישיבה | |
 אתר מורשת עולמית | |
|---|---|
| השתייכות | ישיבה תיכונית חרדית |
| תקופת הפעילות | שנת 1937 – הווה |
| מייסדים | הרב משה אביגדור עמיאל |
| בעלי תפקידים | |
| ראש ה | הרב כתריאל קולודצקי |
| מיקום | |
| מיקום | רח' פומבדיתא 13, תל אביב |
| קואורדינטות | 32°04′55″N 34°47′15″E / 32.081847°N 34.787607°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   ישיבת היישוב החדש | |
ישיבת היישוב החדש (נודעת גם בשם ישיבת הרב עמיאל) היא ישיבה תיכונית חרדית השוכנת בתל אביב; חלוצת הישיבות התיכוניות ביישוב החדש.
רקע
בשנת 1936 הוקמה בירושלים הישיבה התיכונית הראשונה בארץ ישראל - "אלמה". כעבור שנה, בשנת 1937, הוקמה בתל אביב ישיבה תיכונית חדשה על ידי הרב משה אביגדור עמיאל, רבה של תל אביב, כמוסד המשך לבוגרי "ישיבת תל אביב" (לכיתות ה-ח של בית הספר היסודי). הישיבה פנתה לבני היישוב החדש, להבדיל מהיישוב הישן, והלימודים בה התקיימו בשפה העברית.
רעיון הקמת ישיבה שלא על "טהרת הקודש", המשלבת לימודים כלליים עם לימוד התורה, נתקל בהתנגדות מספר רבנים. הרב חיים עוזר גרודזנסקי שיגר מכתב מוילנה באותה תקופה בנושא דומה ובו התריע מפני פתיחת ישיבה "עם קולג' " (סניף של ישיבה אוניברסיטה באמריקה) בארץ ישראל, שכן "הצעד הזה מסוכן ליהדות ומוסדות התורה בארץ הקודש"[1]. אך לא התייחס לישיבתו של הרב עמיאל. בשנת ה'תרצ"ח (1938) התקיים פולמוס בעניין ה"ישיבה אוניברסיטה" מעל דפי העיתון "דאס ווארט". השוללים טענו כי המוסד מסכן את קיום הישיבות והוא יוצר את הרושם כאילו יש חיסרון בישיבה כמות שהיא. מנגד טענו מייסדי הישיבה כי היא דווקא מחזקת את לימוד התורה, שכן היא נותנת מענה לאלו המבקשים ללמוד לימודים כלליים ואלמלא המוסד החדש הם היו פונים למוסדות כלליים.
בשנים הראשונות אופי הישיבה היה תורני מובהק. הלימודים הכלליים תפסו חלק קטן מאד משעות הלימודים, הם התקיימו שעתיים ביום בשעות אחר הצהריים, הם היו רשות ולא חובה, והם התקיימו בדירה מיוחדת ולא בבניין הישיבה. בישיבה הייתה גם קבוצה של בחורים בוגרים שעסקה בלימודים תורניים בלבד, כמקובל בישיבות הרגילות.
בראשית ימיה ראש הישיבה היה הרב ראובן טרופ, בנו של הרב נפתלי טרופ. הרב עמיאל היה מעורב גם בלימודי הישיבה, והיה נותן בה שיעורים. בשנת 1941 שימש הרב אלעזר מנחם שך במשך תקופה קצרה מגיד שיעור בישיבה[2] ולאחר מכן עזב את הישיבה בעקבות ציוויו של החזון איש[3], הרבנים דוד חדש והרב יהודה קולודצקי שימשו כר"מים. כמשגיח רוחני שימש בתחילה הרב יואל קלופט, ואחר כך הרב קולודצקי. בשנת 1949, לאחר שחלה הרב טרופ, נתמנה הרב יהודה קולודצקי לראש הישיבה. הדרך בה הועברה ראשות הישיבה נתונה במחלוקת. בהקדמה לאחד מספריו של הרב ראובן טרופ, "בינת ראובן", מספר בנו שכאשר אביו חלה ונאלץ לצאת לטיפולים בחו"ל, ניצל זאת אדם אחר (הרב קולדצקי) על מנת להשתלט על ראשות הישיבה. בקרב תלמידי הרב קולודצקי נטען שהרב טרופ לא היה מסוגל להמשיך ולכהן בראשות הישיבה עקב מחלתו, והחזון איש הורה לו ליטול על עצמו את ראשות הישיבה. הרב קולדצקי המשיך לעמוד בראשה עד פטירתו בשנת 2006, אז ירש אותו בנו, הרב כתריאל קולודצקי.
אישיותו של הרב קולודצקי עיצבה את אופיה הנוקשה וההישגי של הישיבה.
הרב ישעיה שטינברגר כתב על כך:[4]
הרב קולודצקי הנהיג משטר נוקשה, ושלט ביד רמה בנפשות חניכיו, לפעמים גם בוגריו. הנפגעים האשימוהו במניפולציות רגשיות פוגעניות. אבל ההצלחה חסרת אח ורע של עשורים רבים מדברת בעד עצמה. היום כאשר החיבוק והליטוף, הידידות עם התלמידים, הם הבסיס של החינוך כמעט בכל אתר – ה"ישוב" היווה חריג מרתק ומאתגר בנוף הומוגני
צוות הרבנים מורכב בעיקרו מבני משפחתו של הרב קולודצקי: בנו, הרב כתריאל קולודצקי, ושני חתניו, הרבנים קרמר וקצבורג, לאחר פטירת הרב קולודצקי הובא גם נכדו הרב אברהם קולודצקי ובהמשך נכד נוסף הרב דוב קרמר. בעבר כיהנו בה בתקופות שונות כר"מים הרב יואל קלופט, הרב אלעזר מנחם שך, הרב דוד חדש (אחיו של הרב מאיר חדש, מנהלה הרוחני של ישיבת חברון), הרב אפרים בורודיאנסקי, הרב אליעזר גולדשמידט, הרב ישעיהו גולדשמידט, הרב מנחם פישל, הרב שמואל גרוסברד, הרב נפתלי לב, הרב אברהם נחשון. כמנהל לימודי התיכון כיהנו ד"ר פויכטוונגר, ואחר כך הרב ד"ר מיכאל פוזן, אביו של החוקר ד"ר רפאל בנימין פוזן, ד"ר אביעזר וייס, ופרופסור הילדסהיימר. כיום מנהל התיכון הוא אריק בקרמן.
להקמת בניין הישיבה נערכה תחרות אדריכלים, בה זכה האדריכל יעקב נטל.
אופי הישיבה
בניגוד לרוב הישיבות התיכוניות השייכות לזרם הדתי לאומי, בישיבת היישוב החדש לומדים כיום בעיקר בני ציבור חרדי מודרני, חלקם בנים למשפחות שעלו לישראל מחו"ל, המעוניינים בתעודת בגרות. ההנהגה החרדית ברובה מתנגדת לשילוב לימודים תיכוניים עם לימודי קודש, והביעה בעבר התנגדות פומבית לקיומה של הישיבה, אבל למרות זאת הישיבה היא חלק מהסטטוס קוו בעולם החרדי.
כמעט כל הבוגרים ממשיכים אחר סיום הלימודים לישיבות חרדיות גבוהות ורק מיעוט הולך לישיבות הסדר (שאינן מזוהות במובהק עם שיטת הרב קוק) או למסלול שירות צבאי אחר.
אלו מהתלמידים שאינם גרים בגוש דן לומדים בישיבה בתנאי פנימיה. הם לומדים יום לימודים ארוך בן 13 שעות, שמתוכן רק שעתיים וחצי מוקצות ללימודי חול. בשל מיעוט לימודי החול, נמשכים הלימודים בישיבה חמש שנים, ולא ארבע כמקובל, עד להשגת תעודת הבגרות[5]. האופי הנוקשה וההשגי של הישיבה מכתיב גם מיעוט פעילות ספורטיבית והעדר טיולים במסגרת הישיבה.
הישיבה נחשבת לאליטיסטית והישגית מאוד, אם כי חל פיחות מסוים במעמדה במהלך השנים, גם בשל פטירת הרב קולדצקי, וגם בשל הקמת ישיבות תיכונית חרדיות מודרניות נוספות המתחרות על אותו קהל יעד (ובהן ישיבת מאורות, מערבא נהורא נהרדעא ומתיבתא). סיבה נוספת נעוצה בעובדה כי בעשורים האחרונים חלה תזוזה בדעת הקהל החרדית, רבים מבוגרי היישוב החדש שולחים את בניהם לישיבות חרדיות רגילות, בעיקר לכאלה הנחשבות בעלות סגנון פתוח יותר. עם זאת עדיין היישוב החדש נחשבת לישיבה עם ההשגים הטובים ביותר גם בהשוואה למוסדות חינוך אחרים. הישיבה ידועה בעיקר במשמעת הקפדנית שנוהגת בה. התומכים בסגנון פדגוגי זה מציינים את יוקרתה של הישיבה ואת הישגיהם הגבוהים של התלמידים, בגמרא ובלימודי החול. אחוז העוברים את בחינות הבגרות הוא מהגבוהים שבמוסדות החינוך בארץ[דרוש מקור]. בלימוד גמרא מקובלת בישיבה שיטת הלימוד הישיבתית הליטאית-בריסקאית. בוגרי הישיבה, על פי רוב, ממשיכים לימודיהם, בעידוד רבני הישיבה, בישיבות גדולות חרדיות 'קלאסיות'. בין הישיבות ניתן למנות את ישיבות איתרי, חברון, תפארת צבי, עטרת ישראל, ישיבת דרך חכמה ונתיבות החכמה.
הישיבה משכה אליה מתפללים רבים מכל הסביבה בהם: ר' שלמה טייץ, ר' ברוך גולדפינגר (מראשי המועצה הדתית), ר' שמאי ארזי ועוד. המתפללים התפללו בישיבה בכל ימות השנה גם כאשר תלמידי הישיבה היו בחופשות. למתפללים היה שיעור קבוע עם הרב קולודצקי ב'משנה ברורה' כל שבת בבוקר. כמו כן, בשמחת תורה המתפללים היו נפרדים במהלך ההקפות מתלמידי הישיבה וממשיכים את התפילה במניין נפרד. לאחר החג היה מתקיים קידוש חתנים ביחד עם הרב קולודצקי ורבני הישיבה. הקשר של הרב קולודצקי עם המתפללים נשמר לאורך כל השנים והמניין המשיך להתקיים אף לאחר פטירתו.
בוגרים בולטים
רשימת בוגרים שיש עליהם ערך בהמכלול
לקריאה נוספת
- מרדכי ברויאר, שורשיה ההיסטוריים של הישיבה התיכונית (בתוך "במשוך היובל - 50 שנה למדרשיית נעם"), יוני 1996
הערות שוליים
- ^ "מאסף בית המדרש", תל אביב, תש"א, עמ' רנח.
- ^ נח זבולוני עיתון דבר באתר נח זבולוני, שומר החותם הליטאי ש"ס בתורה, 9 במאי 1986
- ^ ארחות רבינו חלק א
- ^ הרב ישעיה שטינברגר, ישיבת ה"ישוב החדש" וראשה – מיקוד בעידן של אנדרלמוסיה, כתבה מעיתון הצופה באתר הספרייה הלאומית
- ^ הרב יהודה קופרמן, הישיבה התיכונית במדינת ישראל, בתוך: מאיר חובב, הליכות תו שין כף, הוצאת היכל שלמה, עמוד 183
