ישראל ביתנו

ישראל ביתנו

מדינה
מנהיגים	אביגדור ליברמן
תקופת הפעילות	1999–הווה (כ־25 שנים)
אפיון	מפלגת ימין-מרכז לאומית-חילונית
אידאולוגיות	לאומיות ציונות רוויזיוניסטית מדינת רווחה חילופי שטחים חילוניות
כנסות	15 ואילך
ממשלות	29–34
שיא כוחה	15 מנדטים (2009)
שפל כוחה	3 מנדטים (2003)
רשימה פוליטית	איחוד לאומי-ישראל ביתנו (2000–2006) הליכוד ביתנו (2013–2014)
מיקום במפה הפוליטית	ימין-מרכז
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת	7 / 120

ישראל ביתנו היא (לפי פרסומיה) מפלגת ימין-מרכז חילונית בישראל אשר נוסדה ומונהגת בידי אביגדור ליברמן.

היסטוריה

סמליל המפלגה בבחירות 1999

ישראל ביתנו הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, לאחר שפרש מהליכוד. בהתחלה הוקמה כמפלגת לוויין של הליכוד בעקבות דעיכה בנאמנות של מפלגת העולים, ישראל בעלייה לראש הליכוד דאז, בנימין נתניהו. עם הקמתה נערכה גם ועידת הייסוד שלה. אליה חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים ישראל בעליה שפרשו ממנה והקימו את סיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת החמש־עשרה שהתקיימו באותה שנה קיבלה 4 מנדטים.

בשנת 2000, התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.

בשנת 2001, חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות). הסיעה החליטה על פרישה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים ושריה התפטרו ב-16 באוקטובר 2001, אך בטרם נכנסה ההתפטרות לתוקף נרצח השר רחבעם זאבי בידי מחבלים וההתפטרות בוטלה. הסיעה, שכעת עמד בראשה ליברמן, פרשה מהממשלה במרץ 2002.

בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם ניתנו לנציגי ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את "ישראל ביתנו" עם 2 מנדטים בלבד.

אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה ישראל ביתנו מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההיגיון שעמד מאחורי הנחה זו הוא, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהלים שונים לגמרי: בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי. בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון תוכנית חילופי השטחים. לקראת הבחירות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הליכוד. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים. הפרש הקולות בין המפלגה לבין הליכוד, עמד על 116 קולות בלבד.

ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' מונה לשר התיירות. ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף עוזי לנדאו להנהגת המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות ניבאו לה הסקרים גידול מרשים במספר המנדטים, כאשר אחד הסקרים אף ניבא לה 21 מנדטים. בסופו של דבר זכתה המפלגה ב-15 מנדטים. ב-16 במרץ 2009 חתמה מפלגת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לישראל ביתנו את תיק החוץ לאביגדור ליברמן, ואת התיק לביטחון הפנים (יצחק אהרונוביץ'), את תיק התשתיות הלאומיות (עוזי לנדאו), את תיק התיירות (סטס מיסז'ניקוב) ואת תיק הקליטה (סופה לנדבר). כמו כן מונה מטעם ישראל ביתנו סגן שר במשרד החוץ (דני איילון), והושגו הסכמות בנושאי הדת והמדינה.

בהחלטת הממשלה בעניין העתקת חדר המיון הממוגן בבית החולים ברזילי, כל שרי ישראל ביתנו הצביעו בעד או נמנעו. ההחלטה עברה על חודו של קול.

באפריל 2011 התכנסה וועידת המפלגה השלישית בבנייני האומה בירושלים והייתה הראשונה שהייתה פתוחה לתקשורת. על הבמה מאחורי פודיום הנאומים עמדה הכרזה "מילה זו מילה!".

ב-25 באוקטובר 2012 הודיעו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן על רשימה משותפת של "הליכוד" ושל "ישראל ביתנו", שנקראה "הליכוד - ישראל ביתנו", לקראת הבחירות לכנסת ה-19. בבחירות זכתה הסיעה המשותפת ב-31 מנדטים, מתוכם 11 מטעם ישראל ביתנו. ב-9 ביולי 2014 פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת ישראל ביתנו חזרה לתפקד כסיעה עצמאית כשהיא נותרת בקואליציה. כעבור חודש, עם פרישתו של איש הליכוד כרמל שאמה הכהן עקב מינויו לשגריר ב-OECD נכנס במקומו אלכס מילר ומספר הח"כים מטעם הסיעה עלה ל-12. בנובמבר פרש גדעון סער מן הכנסת והחליפו לאון ליטינצקי, החבר ה-13 בסיעת "ישראל ביתנו".

סמליל המפלגה עד 2018

ב-24 בדצמבר 2014 נחשפה פרשת שחיתות בה היו מעורבים בכירים במפלגה, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום והשר לשעבר סטס מיסז'ניקוב.

בבחירות לכנסת ה-20 קיבלה המפלגה שישה מנדטים. רבים מחברי הכנסת והשרים שכיהנו מטעם המפלגה בכנסת ה-19 לא התמודדו בבחירות אלו. ביניהם פאינה קירשנבאום שנחשדה בפלילים, עוזי לנדאו, יאיר שמיר, דוד רותם ויצחק אהרונוביץ' שפרשו מהחיים הפוליטיים. באמצע ינואר 2015 ליברמן הציג את רשימת המפלגה לקראת הבחירות. לאחר ליברמן הוצבו אורלי לוי-אבקסיס וסופה לנדבר, אילן שוחט ראש עיריית צפת, והעיתונאי שרון גל, שקיבל את המקום החמישי.

לאחר הבחירות וניצחון הליכוד המליץ ליברמן על נתניהו לראשות הממשלה. עם זאת, ליברמן הפתיע וגרר את מפלגתו לאופוזיציה, כנראה עקב יחסים רעים עם ראש הממשלה.

ב-25 במאי 2016 נכנס ליברמן לממשלה ה-34 לאחר שהגיע להסכם קואליציוני עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והובטח לו תיק הביטחון. בנוסף קיבלה המפלגה שוב את משרד העלייה והקליטה שבראשו הועמדה שוב סופה לנדבר. עוד קודם לכן, ב-19 במאי 2016, פרשה חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס מהמפלגה בשל כניסת המפלגה לקואליציה, אך נותרה פורמלית חברה בסיעה.

בשנת 2018, בעקבות הפסילה בידי בג"ץ של הסעיפים בחוק שירות ביטחון המתייחסים לגיוס בני ישיבות, המפלגה עמדה על כך שסעיפים אלו ינוסחו מחדש על ידי נציגי ועדה שמינה ליברמן, שכללה את נציגי משרד הביטחון וצה"ל בלבד. הצעת החוק כללה את התנייתו בעמידה ביעדי גיוס שמשמעותם שלאחר עשור רוב הגברים החרדים ישרתו בשירות צבאי או לאומי.

לאחר ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 התפטר ליברמן ממשרד הביטחון ומהממשלה. לאחר מכן סיעת "ישראל ביתנו" התפטרה מהקואלציה.

בבחירות לכנסת העשרים ואחת, שנערכו ב-9 באפריל 2019, זכתה ישראל ביתנו ב-5 מנדטים והמליצה בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה. אולם לבסוף סירבה המפלגה להצטרף לממשלה לדבריהם על רקע המחלוקת בין ליברמן למפלגות החרדיות בנושא הצעת החוק בעניין גיוס בני הישיבות. הכנסת החליטה על פיזורה, בתמיכת ישראל ביתנו.

בבחירות לכנסת העשרים ושתים, שנערכו בספטמבר 2019, התחזקה המפלגה לשבעה מנדטים ולא המליצה בפני הנשיא על איש להקמת הממשלה. ליברמן הצהיר שיתמוך בממשלה המורכבת מנציגי כחול לבן, הליכוד וישראל ביתנו בלבד. לאחר שאיש לא הצליח להקים ממשלה, הכנסת התפזרה.

מצע

המפלגה רואה את עצמה כממשיכת דרכו של זאב ז'בוטינסקי, וככזאת שמה דגש על שלושה עקרונות של הציונות שהיא מגדירה כערכי יסוד: עלייה, הגנה על המולדת והתיישבות. המפלגה שמה דגש על החזרת הביטחון האישי לאזרח ולשם כך דוגלת בשימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה של אכיפת החוק והלוחמה בפשע. בנוסף המפלגה שמה דגש על דרישת הצהרת נאמנות מאזרחי ישראל (לרבות ערביי ישראל), תוך תגמול האזרחים הנאמנים למדינה. יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, התבטא מספר פעמים באופן חריף כנגד חברי כנסת מהמפלגות הערביות בטענה שאינם נאמנים למדינה.

בנוסף פונה המפלגה לקהל העולים מברית המועצות לשעבר ועוסקת בבעיות הקשורות לקליטת העלייה.

הרעיונות העיקריים במצע המפלגה:

• להגביר את יציבות המערכת הפוליטית בעזרת שינוי שיטת הממשל לדמוקרטיה נשיאותית (משטר נשיאותי, חוקה ובית משפט לחוקה). שיטת הבחירות תישאר ארצית-יחסית ולא אזורית-רובנית מפני שרוב הבעיות של מדינת ישראל הן בתחום הכלל-לאומי, ואינן בעיות אזוריות ספציפיות ובנוסף הסיכוי להשיג חלוקה אזורית שתהיה מקובלת על דעת הכל הוא קטן מאוד.
• להגשים את החזון הציוני על שלושת מרכיביו העיקריים (עלייה, הגנה והתיישבות).
• להרחיב את התשתיות.
• הדת והמדינה: יש זיהוי מוחלט בין הדת והלאום היהודי ואין להפריד את הדת מהמדינה, אולם יש לאפשר לכל אחד לחיות על-פי אמונתו ובאופן חופשי ברוח המשפט "חיה ותן לחיות".
• להגביר את התחרות ולהאיץ את הצמיחה על ידי ליברליזציה של המשק, להפריט חברות ממשלתיות, להביא לתאגוד עצמאי של שירותים ממשלתיים, לצמצם את הוצאות הממשלה.
• להבטיח ביטחון אישי לכל אחד מאזרחי המדינה על ידי מיגור הפשע (שהוא "הטרור המסוכן ביותר לחברה הישראלית"), החמרת הענישה, העלאת רמת החינוך, האצת הצמיחה הכלכלית במשק הישראלי, עידוד השקעות חוץ וצמצום בהוצאות הממשלה.
• תוכנית חילופי השטחים - תוכנית שמטרתה להחליף שטחים בביטחון ולהעביר את הגבול "בינינו ולא בתוכנו". לפי התוכנית, האחריות על שטחים המאוכלסים ברוב ערבי כגון אום אל פאחם במשולש תועבר לרשות הפלסטינית. במקביל, שטחים בתחומי יהודה ושומרון ומעוזי התיישבות יהודית, יצורפו באופן רשמי למדינת ישראל. ההתיישבות הישראלית בגושי ההתנחלויות הגדולים (אריאל, מעלה אדומים, גוש עציון) יעברו לריבונות ישראלית. יחסי הגבול יהיו בשאיפה לגבול פתוח, המאפשר מעבר מבוקר של אנשים וסחורות. מידת הפתיחות תהיה בהתאם לרמת הביטחון שתהיה לישראל.
• חוק אזרחות חדש, לפיו יהיה על כל אזרח ישראלי להצהיר נאמנות למדינת ישראל ולשרת שרות צבאי או לאומי אלטרנטיבי.
• שדרוג החינוך והכשרת הטובים ביותר כמורים. יש ליישם שיטת תמרוץ ותגמול למורים לפי מדד הצלחת התלמיד. לעודד הצטיינות ולהעניק פטור משכר לימוד במוסדות אקדמיים לתלמידים המצטיינים באזורי הפיתוח. להטמיע במערכת החינוך תוכנית לימוד ערכית עם דגש על טיפוח התרבות היהודית-ישראלית וחיזוק ערכי הציונות ואהבת המולדת.

1. "גיוס חובה לצבא או לשירות לאומי ללא שחרורים מהדלת האחורית וללא קריצות עין למפלגות החרדיות".
2. הסמכת כל רב עיר לגייר.

מבנה

הגוף העליון במפלגה הוא ועידת המפלגה שמתכנסת אחת לארבע שנים. בוועידה בוחרים הצירים את מוסדות המפלגה וביניהם בית הדין של המפלגה, הוועדה המתמדת, הוועדה המוניציפלית, מבקר הפנים ויו"ר המרכז.

ראש המפלגה

מס'	דיוקן	שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
1		אביגדור ליברמן	1999	היום

נציגי המפלגה בכנסת

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה

כנסת	חברי כנסת	הערות
הכנסת ה-15 (1999)	4 מנדטים: אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן	מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אסתרינה טרטמן (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן). ב-1 בפברואר 2000 התאחדה הסיעה עם האיחוד הלאומי בסיעה חדשה שנקראה האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי	3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): אסתרינה טרטמן, יגאל יאסינוב, אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן	רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן. ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן. ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי MSN | Outlook, Office, Skype, Bing, Breaking News, and Latest Videos, www.msn.com. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת. ב-1 בפברואר 2006 פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן. יגאל יאסינוב הצטרף לסיעה ב-1 בפברואר 2006 מסיעת שינוי.
הכנסת ה-17 (2006)	11 מנדטים: אביגדור ליברמן, יורי שטרן, ישראל חסון, יוסף שגל, אסתרינה טרטמן, סטס מיסז'ניקוב, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', רוברט אילטוב, אלכס מילר, ליה שמטוב, דוד רותם	מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: יגאל יאסינוב (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן). ב-16 בינואר 2007 נפטר יורי שטרן. החליף אותו דוד רותם.
הכנסת ה-18 (2009)	15 מנדטים: אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, סטס מיסז'ניקוב, יצחק אהרונוביץ', סופה לנדבר, אורלי לוי, דני אילון, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, פאינה קירשנבאום, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה מטלון, ליה שמטוב ואלכס מילר.	רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-19 (2013) במסגרת הליכוד ישראל ביתנו	11 מנדטים (מתוך 31 לרשימה כולה): אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, עוזי לנדאו, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', אורלי לוי, פאינה קירשנבאום, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, שמעון אוחיון. במהלך הקדנציה הצטרפו כתוצאה מחילופי גברי (על חשבון סיעת הליכוד) חברי הכנסת אלכס מילר ולאון ליטינצקי.	רשימת מועמדים מלאה הכוללת את מועמדי הליכוד ראו כאן. ב-6 באוגוסט 2014 התפטר כרמל שאמה הכהן מהכנסת לאחר שהתמנה לשגריר ובמקומו נכנס אלכס מילר מישראל ביתנו. ב-4 בנובמבר 2014 התפטר גדעון סער מהכנסת והוחלף על ידי לאון ליטינצקי מסיעת ישראל ביתנו.
הכנסת ה-20 (2015)	6 מנדטים: אביגדור ליברמן, אורלי לוי-אבקסיס, סופה לנדבר, שרון גל, חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר, יוליה מלינובסקי.	אילן שוחט, שהיה במקום הרביעי ברשימה, ויתר על מקומו בכנסת לאחר היוודע תוצאות הבחירות ובטרם ההשבעה. תפס את מקומו רוברט אילטוב. ב-4 בספטמבר 2015 נכנס עודד פורר לכנסת, עקב התפטרותו של שרון גל. ב-19 במאי 2016 הודיעה אורלי לוי-אבקסיס על פרישתה מישראל ביתנו בשל התנגדותה להצטרפות המפלגה לממשלה, אך לא התפלגה מהסיעה באופן רשמי. ב-1 ביוני 2016 נכנסה יוליה מלינובסקי לכנסת, עקב הפסקת החברות של אביגדור ליברמן במסגרת החוק הנורווגי. לאחר התפטרותו הוא חזר לכהן בכנסת במקומה. במרץ 2017 אישרה ועדת הכנסת את בקשתה של סיעת ישראל ביתנו להכריז על אורלי לוי-אבקסיס כפורשת ובכך הפכה לוי-אבקסיס לסיעת יחיד.
הכנסת ה-21 (אפריל 2019)	5 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי	מועמדים שלא נכנסו: חמד עמאר, אלכס קושניר, אלכס פרידמן
הכנסת ה-22 (ספטמבר 2019)	8 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אלכס קושניר, מרק איפראימוב	מועמדים שלא נכנסו: לימור מגן תלם
הכנסת ה-23 (2020)	7 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אלכס קושניר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל ביתנו בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:סיעה
  פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים סיעת ישראל ביתנו ב[[הכנסת ה-{{{2}}}|כנסת ה
  שגיאות פרמטריות בתבנית:מספר במילים
  סוג לא תואם [ 1 ] ]], באתר הכנסת
• ישראל ביתנו באתר כנסת פתוחה
• מידע על ישראל ביתנו, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• דימיטרי שומסקי, ‏אתניות ואזרחות בתפיסת הישראלים הרוסים, תיאוריה וביקורת 19, סתיו 2001, עמ' 17-40 (הקישור למאמר אינו תקין, אך ניתן לאתר את המאמר באמצעות חיפוש ב-Google. נא לתקן את הקישור כאן באמצעות תבנית:תיאוריה וביקורת)
• דני פילק, אנחנו העם (אתם לא!): פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל, עיונים 20, 2010, הוצאת מכון בן-גוריון עמ' 28 – 48.
• רוני לינדר-גנץ, אבי בר-אלי, נמרוד בוסו, "המפלגה של ליברמן הכריעה, וברגע אחד ירדה לטמיון עבודה של חודשים", באתר TheMarker‏, 25 בדצמבר 2014
• אבי בר-אלי, תחקיר | השיטה נחשפת: כך השתלטה ישראל ביתנו על מיליארדים בחברות הממשלתיות, באתר TheMarker‏, 21 בינואר 2015
• אבי בר-אלי, תחקיר TheMarker | הבת, היועץ והלוביסט — שיטת הג'ובים של ישראל ביתנו, באתר TheMarker‏, 14 במרץ 2015
• שרה ליבוביץ-דר, פרשת השחיתות של ישראל ביתנו: ניסיונות החייאת המפלגה והעתיד של ליברמן, באתר ליברל, 12 באוקטובר 2015

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27771825ישראל ביתנו