כינים
ערך זה עוסק בחרקים טפילים. אם התכוונתם למכה השלישית מבין עשר מכות מצרים, ראו  כינים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | כינים |
| שם מדעי | |
 Phthiraptera
| |
כינים (שם מדעי: Phthiraptera), סדרה של חרקים בעלי גלגול חסר המונה כ-400 מינים. הכינים הן טפילים חיצוניים המתקיימים ממציצת דמם של יונקים ועופות. נטולי כנפיים, בעלי גוף שטוח. לחלק מהמינים אין עיניים או שהן מנוונות. גפי הפה מורכבות משלושה דוקרנים: העליון משמש למציצה והתיכון להפרשת רוק. החדק נוצר מהשפה העליונה שעליה שיניים קטנות האוחזות בפונדקאי בעת המציצה. הכינה מותאמת לסוג פונדקאי מסוים, ונדיר למדי שזן אחד של כינה יהיה טפיל לכמה מיני יונקים. לעיתים מותאמות הכינים גם לאזור מסוים בגופו של הפונדקאי, כגון: ראש (הנקראת גם כינת הראש) או ערווה. ביצי הכינים מודבקות לשיער הפונדקאים. השלב הצעיר של הכינה, זה הבוקע מהביצה, נקרא נימפה, הוא דומה לבוגרים, מלבד שינויים גופניים קטנים.
ישנם סוגים רבים של כינים. בין הסוגים הידועים ניתן למנות את כינת הראש (Pediculus humanus capitis) הנטפלת לקרקפת של בני אדם, וכיני ערווה (המוכרים גם בכינוי "מנדבושקס"), הנטפלים לאיברי רבייה, ולעיתים אף לגבות, לריסים, לשפם או זקן, ולבית השחי.
בהלכה
סוגיה סבוכה ניטשת עד ימינו בדין הריגת הכינה בשבת, התלמוד מתיר להרוג כינים[1] למרות שאסור ליטול נשמה אפילו של בעל חיים קטן ביותר. בגמרא מוצע ההסבר לדעת אביי כי הכינה שונה משאר שקצים ורמשים כיון שאינה פרה ורבה[2]. במאות שנים האחרונות הוברר מעל לכל ספק כי הכינים מתרבות ככל השרצים, ולכן כתב רבי יצחק למפרונטי בספרו פחד יצחק (אנציקלופדיה)פחד יצחק, שלמעשה אין להתיר "ושומר נפשו ירחק" בניגוד לדעת רבו רבי יהודה בריאל שסבר שההלכה בעינה עומדת.
גם בימינו חלוקים הפוסקים בהלכה זו, דעת הרב אלישיב שמעיקר הדין מותר למרות שהנימוק התלמודי לא קיים, כיון שהדין נכתב ללא נימוק, ויתכן שיש טעם אחר לדין. אך למעשה כל הפוסקים סבורים שיש להחמיר בדבר.
גלריה
כינת הראש על מקל ניקוי אוזניים
כינת הראש על מקל ניקוי אוזניים
כינת הראש על מקל ניקוי אוזניים
תקריב של כינת הראש
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כנה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כינים |
