כרמית ספיר ויץ
| עיסוק | יועצת תוכן, עיתונאית מבקרת ספרות ומרצה |
|---|---|
כרמית ספיר-וַיְץ (נולדה ב-25 בספטמבר 1973) היא עיתונאית, עורכת ויוצרת תוכן ומרצה ישראלית. משמשת ככתבת הספרות של העיתון "מעריב".
ביוגרפיה
כרמית ספיר-ויץ נולדה וגדלה בירושלים, במשפחה בת 5 ילדים. למדה בבית הספר היסודי בית הכרם ובתיכון שליד האוניברסיטה העברית, בוגרת הקונסרבטוריון שליד האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בלימודי פסנתר קלאסי, שם למדה מגיל 5. שירתה בצה"ל ביחידת "מורן" ובמשרד קישור של גדוד חי"ר מובחר.
סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית ובלשון עברית באוניברסיטה העברית והמשיכה ללימודי תואר שני במחשבת ישראל. באותן שנים החלה לכתוב בשבועון הירושלמי "כל העיר" את "המדור לחיפוש קרובים" ללא ציון שמה, מדור ביקורת מסעדות, כתבות תחקיר ומגזין. המדור פורסם בסינדיקציה בעיתון "העיר". בתום חמש שנים עברה לקבוצת ידיעות ומילאה שורת תפקידים, ביניהם עורכת מוסף עיתון "ירושלים" ועורכת מוספים מיוחדים במחלקת "ידיעות קונספט" במסגרתה שימשה עורכת ראשית למגזיני גופים ותאגידים.
בראשית שנות ה-2000 שימשה כעורכת הראשית הראשונה של אתר האינטרנט של משרד העבודה והרווחה. בשנת 2001 הצטרפה לצוות ההקמה של מגזין הגברים בלייזר, שם ערכה את מדורי העיתון במשך 5 שנים, וכן כתבה את המדורים "דברים שלא ידעת על נשים" ו"מה למדתי" – ראיונות עם דמויות מפתח בישראל. במסגרת המדור ערכה את הראיון האחרון עם אפרים קישון, וכן ראיינה את יעקב חודורוב, נחום הימן, איל מגד, יצחק קלפטר, יוני רכטר.
החל משנת 2006 משמשת ככתבת הספרות של עיתון "מעריב", ובעלת מדור שבועי בנושא ילדים והורות ("חממת גידול") שבו היא מעלה סוגיות חברתיות הנוגעות לחינוך ילדים. בשנותיו הראשונות נכתב המדור כשיחה המתנהלת בין "הורי הגינה" וכלל את הטור "מאמא קולאז" בו הציגה מדי שבוע טיפוסי אימהות. בשנת 2014 הוסב המדור לטור אישי בגוף ראשון ושמו שונה ל"אספת הורים".
ספיר-ויץ חתומה על שורת כתבות ותחקירים, בהם הסיפור מאחורי זוכה פרס ספיר "אחוזת דג'אני"; משפטי הקאפו; ורצח נשים בישראל על ידי בני זוגן. לאורך השנים שימשה כעורכת, מרצה ויועצת תוכן לגופים פרטיים ומסחריים ולעמותות, וכותבת נאומים לבכירים לטקסים ממלכתיים. עוסקת בפעילות התנדבותית כגון הקמת ספריות בבתי חולים וגיוס תרומות למקלטים לנשים מוכות.
כתבה מאמרים ופרסמה ראיונות בעין השביעית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, במוסף "הארץ", במגזין "פורבס" ובפורטל "און לייף". מרצה ומנחת סדנאות ופנלים בכתיבה שיווקית, תרבות ופוליטיקה. בשנת תשע"ג שימשה כחברת ועדת פרס ברנר, אשר בחרה בסופר ישעיהו קורן על ספרו "שתי כפות ידיים ומילה".
חברת ועדת פרס ברנר לשנים תשע"ג ותשע"ו, וחברת ועדת פרס רמת גן למצוינות ספרותית לשנת תשע"ז, בקטגוריית ספרות ילדים.
חברת הוועד המנהל ב-JCU - Jerusalem Culture Unlimited תרבות בירושלים ללא גבולות לקידום מוסדות התרבות והאמנות בירושלים.
חברת עמותת מכורים לחיים, עמותה רשומה משנת 2015, ומשמשת כמבקרת העמותה בוועדת ביקורת.
בשנת 2019, זכתה בפרס התחקיר לסרט תיעודי בפסטיבל הסרטים דוקאביב[1].
חיים אישיים
נשואה לירון ויץ, מנתח מערכות ומפתח אפליקציות ואם לשני בנים.
ספרי ילדים בעריכתה
- "ג'ירפות לא רוקדות" מאת ג'יילס אנדריאה (תרגום: אורה איל).
- "מהר למיטות, ארנבונים קטנים" מאת מריסבינה רוסו (תרגום: אורה איל).
קישורים חיצוניים
- לכתבות של כרמית ספיר ויץ באתר מעריב
- הטורים של כרמית ספיר-ויץ באתר nrg מעריב
- הטורים של כרמית ספיר-ויץ באתר העין השביעית
הערות שוליים
- ^
איתי שטרן, "לאה צמל, עורכת דין" הוא הסרט הזוכה בפסטיבל דוקאביב 2019, באתר הארץ, 29 במאי 2019
