שבתאות

תיקון עם דמות ש"צ כמשיח, אמסטרדם שנת ה'תכ"ו.

כת ש"ץ (השבתאות) היא תנועה משיחית שקר-קבלית שקמה בתחילת המאה החמישית לאלף השישי סביב שבתי צבי, שהכריז על עצמו כמשיח, ועוזרו נתן העזתי. היא סחפה חלקים נרחבים בעולם היהודי. צבי ביטל חגים וציוויים והנהיג חדשים במקומם, מתוך תפישה מוזרה שגרסה תיקון העולם בעזרת העלאת הניצוצות השבויים בקליפות. לאחר שהתאסלם ב-ה'תכ"ו ושליחותו כמשיח התגלתה ככישלון, התנועה הוקעה והוכרזה לכת מינות על ידי רבני זמנו. תלמידיו וממשיכיו נרדפו בידי גדולי ישראל עד התפוגגותם במאה השביעית לאלף השישי. שרידי כת ש"ץ כיום אינם נחשבים ליהודים.

רקע היסטורי

מימי הנביאים ועד ימינו מצפה עם ישראל לבואו של המשיח - אדם אשר נשלח על ידי ה' לגאול את העם מסבלותיו, תפקידיו בין השאר, להילחם בשונאי ה', להכחיד את האלילות, לבנות את בית הבחירה ולתקן את העולם במלכות ש-ד-י.

בעקבות גזירות ת"ח ת"ט באוקראינה ובמזרח אירופה היה שרוי עם ישראל בהלם. שנת ת"ח נחשבה בידי רבים כשנת גאולה על פי חישוב בספר הזוהר, וההרג ההמוני של יהודים ובהם רבנים חשובים הותיר את העם מבולבל וצמא לגאולה. בתקופה זו רבנים גדולים החלו לעסוק בחישובי קיצין, ולימוד הקבלה גבר והגיע לממדים גדולים ממה שהיה נהוג בקרב העם, כיוון שעד לאותה העת צומצם הלימוד בתורת הסוד למתי מעט. בייחוד גברה ההתעניינות בשיטת האר"י, בזכות מרכזיותו של מושג הגאולה בהגותו. על פי קבלת האר"י, תהליך הגאולה נמצא בסופו, ומרבית התיקונים בעולמות העליונים כבר נעשו.

גם ברחבי העולם היהודי, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, היה המתח בעיצומו, והציפיה לגאולה גדולה מתמיד, בשל רדיפות בלתי פוסקות ובשל הפצתה המהירה של קבלת האר"י באזורים אלו.

על רקע אירועים אלו צמחה תנועת כת ש"ץ, תנועה שהשפיעה על כל עם ישראל ומהווה לדעת מרבית החוקרים את אחד המשברים הקשים ביותר שעברו על היהדות.

היסטוריה של כת ש"ץ

ערך מורחב – שבתי צבי

שבתי צבי, שנולד באיזמיר ב-תשעה באב ה'שפ"ו, נחשב בעיני חסידי הכת למשיח ישראל ואולי אף להתגשמות האלקות בגוף בשר. ככל הנראה, עבר בילדותו או בנערותו חוויה קשה אשר השפיעה מאד על אישיותו ועל חיי הנפש שלו, וייתכן שהשפיע על ההפרעה הדו-קוטבית ממנה סבל. כבר מגיל צעיר עסק בקבלה והיה בקיא בשיטות השונות של המקובלים. הוא הכיר היטב את קבלת האר"י אך לא קיבל את עיקריה.

צבי הכריז על עצמו כמשיח כבר ב-ה'ת"ח, אך בתחילה איש לא התייחס לדבריו ברצינות וראו בו חולה נפש. בתקופה זו החל לעבור על איסורים הלכתיים תוך כדי שהוא הוגה את השם המפורש, שהוא איסור הלכתי חמור בפני עצמו. הרבנים ופרנסי הקהילה היהודית באיזמיר לא סבלו את פגיעותיו בהלכה והוא גורש מהעיר.

שבתי צבי נדד במשך שתים-עשרה שנים במקומות שונים, בהם החמירו שיגיונותיו ועברותיו ההלכתיות. מסופר כי התחתן עם ספר תורה, נטה להעביר ימי שבת וחג לתאריכים אחרים, ביטא בעקביות את השם המפורש, התיר אכילת חֵלב ונהג לברך בשעת עבירותיו "ברוך מתיר איסורים", כפרפרזה לברכה הנאמרת בברכות השחר, בהתבסס על מדרש קדום בו מוזכר רעיון זה. הוא הגיע למצרים ואחר כך לירושלים. במצרים נשא אשה מעורערת בנפשה בשם שרה, שהייתה מופקרת במנהגיה ובהתנהגותה, ונהגה להכריז שתינשא למלך המשיח. מעלליה נודעו לשבתי צבי והוא ביקש להביאה אליו למצרים כדי לקיים את הנאמר בספר הושע 'קח לך אישה זונה'. הוא אסף כסף למען ירושלים ובדרכו חזרה אליה עבר דרך סיני והגיע לעזה, בה הוא פגש בשנת ה'תכ"ה את אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי העזתי, מי שיהיה נביאו.

נתן העזתי בציור משנת ה'תכ"ז

נתן העזתי, יליד ירושלים, נחשב לעילוי עוד מגיל צעיר, וכאשר נפגש עם שבתי צבי כבר יצא שמעו כמקובל גדול וכאדם שביכולתו לרפא נשמות חולות, למרות גילו הצעיר (21) ואף על פי שלא עסק בכך אלא שנה אחת. בפגישתם אמר לו נתן כי ראה חזיון סמוך לפורים ה'תכ"ה בו נאמר לו ששבתי צבי הוא גואלם של ישראל, והוא הסביר לשבתי על מקור נשמתו על פי תורת הקבלה. יחד הם החלו להפיץ את אמונתם בביאת הגואל בדמותו של שבתי צבי, ונפשותיהם נקשרו זו בזו.

בעזה ובחברון נחלה התנועה הצלחה גדולה ונתקבלה על היהודים, אך בירושלים, אליה שב צבי, המצב היה שונה. אנשי ירושלים בראשות רבי יעקב חגיז התנגדו לכת בחריפות, ולעגו לשבתי צבי באומרם 'יצא שליח ובא משיח'. לנתן היה חשוב להתקבל על לבם של רבני העיר בשל השפעתם הבינלאומית. הוא כינס תריסר ממאמיניו, אותם כינה 'שנים עשר השבטים', כדי להקריב קורבן בירושלים, ומינה את רבי יעקב נג'ארה, רבה של עזה ומראשי נאמניו, לכהן גדול. רבני ירושלים התנגדו להקרבת הקורבן וטענו כי הדבר עלול לעורר את חמתם של המוסלמים. נתן נענה להפצרות וביטל את הטקס שתיכנן. לבסוף יעקב נג'ארה יצא עם השליחים אל עבר הירדן, ושם עשה "תיקון" על קבר אהרן.

שבתי צבי עצמו הוחרם על ידי הרבנים והם הסגירו אותו לידי הקאדי בנימוק שהוא רוצה למלוך, אך זה קשר קשרי ידידות עם הקאדי והוא שיחררו והתיר לו לרכב על סוס – דבר שנאסר אז על היהודים. שבתי צבי הקיף את העיר שבע פעמים, כשהוא לבוש בגד בצבע ירוק - צבעה של ספירת התפארת. תלמידיו הלכו אחריו כאחוזי דיבוק של שמחה, ושאר יהודי העיר, המומים מהשפעתו על הקאדי, השתאו לנוכח המחזה. לבסוף גברה ידם של רבני ירושלים והם הכריחו את צבי לעזוב את העיר. הוא שב לאיזמיר והתקבל כמלך ישראל, השתלט על הקהילה היהודית, הדיח את אחד הרבנים ממתנגדיו, ומינה במקומו את רבי חיים בנבנישתי, שאחרי תקופת פקפוקים היה לו תומך למראית עין מחשש פן יבולע לו רבי חיים בנבנישתי חיבר את ספר הפסקים על שולחן ערוך, "כנסת הגדולה", ונחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכות בעת החדשה.

נתן החל לכתוב דרושים קבליים המראים ששבתי צבי הוא המשיח. דרושיו עמוקים מאד ורואים בהם את עמקותו הרעיונית והיקף ידיעותיו:

בתורה נאמר עליו 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים'...זה רוחו של מלך המשיח..כמניין שמו וכינויו (שבתי צבי) כי נשמתו הייתה בעומקא דתהומה רבא (=בעומק התהום הגדול)...והוא יברך את הטהירו...

— דרוש התנינים

נתן ושבתי צבי הכריזו על ביטולן של חלק מהמצוות המעשיות והתירו לעבור על עבירות חמורות, בעיקר אלו שיש בהם חיוב כרת, בנמקם זאת בכך שמצוות אלו היו אמצעי להביא את המשיח וכשזה כבר בא, בטלה תקפותן ממילא. תיקון חצות כאבלות על חורבן הבית בוטל. צום תשעה באב בוטל אף הוא וביום זה היו חוגגים חברי הכת את יום גאולתם של ישראל. כמו כן בוטלו כוונות האר"י, בנימוק שהן שייכות לזמן הגלות בלבד.

ההתאסלמות

בפומבי הייתה הקריאה שיצאה מתנועת כת ש"ץ קריאה לחזרה בתשובה. שמועות על מלכות המשיח, ועל כך שהוא עומד להדיח את השליט העות'מאני ולתפוס את מקומו, רדפו זו את זו. סופר שעשרת השבטים התגלו, ושמכה ופרס נפלו לידי המשיח. בתימן חיבר רבי שלום שבזי שירי הלל לשבתי צבי. אפילו העיתונות הבינלאומית הקדישה מקום רב לשמועות. מרבית העם האמין כי בא לציון גואל ופסה מלכות הרשעה מן הארץ, ואנשים מכרו את בתיהם ורכושם בגולה בתכנון לעלות לארץ ישראל. מקורבי הכת פסקו לקיים חלק מהמצוות כהלכתם וחיכו למוצא פיו של נתן שיאמר להם את המעשה אשר יעשו והדרך בה ילכו. לא יהודים בלבד היו שותפים לאמונה זאת, אלא גם בחוגים נוצריים רווחה באותה שעה האמונה שזוהי אחרית הימים. תעניות לאות תשובה היו מתערבים בהתפרצויות של שמחה, והיהודים הרימו ראש כנגד הגויים.

בשנת ה'תכ"ו יצא שבתי צבי מאיזמיר לקושטא, על מנת להפגש עם השולטן במטרה שיכיר במשיחיותו. עם הגיעו לקושטא נאסר שבתי צבי והוגלה לכלא במבצר גליפולי. חסידיו, שראו בכך סימן ליסורי המשיח עליהם דובר רבות בחז"ל ובספרים הקדושים, נהגו לבקרו לעיתים תכופות. עד מהרה הפך הכלא למקום עליה לרגל והחסידים כינו את בית המאסר "מגדל עוז". צבי ישב בגליפולי והמשיך להנהיג את חסידיו, אך בחודש אלול ה'תכ"ו החליטו השלטונות לסיים את הפרשה. שבתי צבי הובא בפני מועצת השולטן וניתנה לו האפשרות לבחור בין הוצאה להורג לבין התאסלמות. שבתי צבי בחר להתאסלם.

התאסלמותו הכתה בתדהמה את מאמיניו ומרביתם זנחו את התקווה המשיחית שתלו בו, אך רבים ממאמיניו, בראשות נתן העזתי, הוסיפו להאמין בו בדבקות, ורבים אף התאסלמו בעקבותיו. נתן העזתי המשיך להפיץ את תורתו ונימק את התאסלמות המשיח כצורך הכרחי לרדת לקליפות האסלאם כדי להעלות מתוכן ניצוצות של קדושה. הוגים מאמיני כת ש"ץ אחרים, דוגמת אברהם מיכאל קרדוזו, נתנו פרשנויות אחרות להתאסלמות. צבי נשאר באדריאנופול כמנהיגן של המשפחות שהתאסלמו יחד אתו; התגלויותיו לא פסקו והוא ניהל יחד עם קהילתו אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי. בשנת ה'תל"ב נעצר שבתי צבי בשנית בעוון בגידה באסלאם בעת שביקר בבית כנסת בקושטא, והוגלה למבצר אולציניו שבאלבניה (כיום במונטנגרו), בו שהה עד מותו.

שבתי צבי מת ביום כיפור שנת תל"ז כשהיה בן 50, ואף מותו נחשב על ידי חסידיו כפרק נוסף בתהליך הקוסמי בדרך לגאולה הסופית. נתן העזתי המשיך להסביר כל תופעה על פי שיטתו בקבלה וטען שבמותו, שבתי צבי נבלע באורות האצילות, כלומר הפך לחלק מהאלוהות. נתן העזתי מת בי"א בשבט ה'ת"ם בסקופיה שבמקדוניה.

הכיתות של כת ש"ץ לאחר מותו של שבתי צבי

יעקב פרנק שר"י

התאסלמותו ומותו של שבתי צבי הכו בהלם את רבבות מאמיניו. רובם המכריע נטש את האמונה בו ושב לאמונה המסורתית, אך חלקים גדולים באומה התקשו לזנוח את התקוות המשיחיות שפיתחו. במשך שנים רבות עדיין התקיימו קבוצות של כת ש"ץ, חלקן בסתר וחלקן בגלוי, ברחבי אירופה ובעיקר בבלקן ובטורקיה. בין כת ש"ץ עצמה לא שררה תמימות דעים באשר לסיבת ההמרה והמוות. היו שכפרו בהמרה, ואפילו במוות, וטענו שמדובר באחיזת עיניים וכי שבתי צבי עצמו ישוב ויתגלה. היו שתלו בכך טעמים קבליים ומיסטיים, והיו שטענו כי נשמת שבתי צבי התגלגלה באנשים אחרים, דוגמת ברוכיה רוסו, מראשי כת הדונמה, ויעקב פרנק, מנהיג הפרנקיסטים בפולין. חברי כת ש"ץ אחרים גרסו ששבתי צבי לא מת אלא "נבלע באורות העליונים", וקבעו תאריכים שונים להתגלותו מחדש. מרבית כת ש"ץ האמינו שבגאולה האחרונה תינתן תורה חדשה, ובביטול כמה מן הדינים על ידי שבתאי צבי ראו את תחילתה של תורה חדשה זו. סביב השאלה אם עד מתן התורה החדשה יש להמשיך לקיים את מצוות היהדות או אם אפשר כבר להפסיק לקיימן התנהלו מחלוקות רבות.

עם השנים החלה גוועת תנועת כת ש"ץ. בשנת ה'תמ"ג, שבע שנים לאחר מותו של שבתי צבי, התאסלמו כשלוש מאות משפחות בסלוניקי שבראשם יוסף פילוסוף. משפחות אלו, בצירוף עם המתאסלמים מימיו של שבתי צבי, היוו את הגרעין לכת הדונמה. מרכזם היה בסלוניקי וחלקם התיישבו באדריאנופול. לבסוף התפצלו הללו לשלוש כתות שונות, שהעיקרית והקיצונית בהן היא הכת שהנהיג ברוכיה רוסו. רוסו נחשב למשיח של כת ש"ץ הבא, ובפולחן עדתו נפרצו גדרי העריות בצורה חריפה יותר מאשר בימי שבתי צבי. מרכז גדול נוסף של כתות של כת ש"ץ היה באיטליה, שם רבו ה"גילויים" מפי "מגידים" מן השמיים, והפן הנבואי גדול בה יותר מאשר מקומות אחרים. במהלך המאה השישית לאלף השישי התמעטו שרידי כת ש"ץ בקרב היהודים, והרבנים ומנהיגי הקהילות ניהלו נגדם מלחמה עיקשת. באירופה ידועים המקרים של המטיפים מאמיני כת ש"ץ נחמיה חייא חיון, חיים מלאך, יצחק קיידאנר מזולקווא, ומרדכי מוכיח מאייזנשטט.

אחד הלקחים שהופקו מפרשת כת ש"ץ הייתה הטלת איסורים והגבלות חמורות על העיסוק בקבלה. ועד ארבע ארצות פרסם איסור גורף על לימוד קבלה קודם לגיל ארבעים ועיסוק מוקדם בלימוד תלמוד ופוסקים. גם לאחר הטלת האיסורים נחשדו עדיין רבנים רבים שעסקו בקבלה בנטייה לכת ש"ץ. הרבנים רבי יעקב עמדין ורבי משה חגיז שפעלו בגרמניה ובירושלים התפרסמו ברדיפה קנאית נגד כל חשוד בבקשר לכת ש"ץ. בין השאר נחשד בקשר לכת ש"ץ רבי יהונתן אייבשיץ, מחשובי רבני גרמניה, על ידי רבי יעקב עמדין. רבי יעקב עמדין טען כי אייבשיץ נהג למסור לחולים קמעות לרפואה ובהם רמזים לאמנת כת ש"ץ. המחלוקת שפרצה בין הרב עמדין והרב אייבשיץ גרפה רבים מרבני אירופה, שמרביתם צידדו בצדקתו של רבי יונתן אייבשיץ. מלחמה מפורסמת שניהל רבי משה חגיז הייתה נגד רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), אותו האשים חגיז בנבואת שקר ובקשר לכת ש"ץ. רמח"ל מצידו חיבר ספר בשם "קנאת ה' צבא-ות" בו הוא מתפלמס עם כת ש"ץ מנקודת מבט תאולוגית-קבלית באופן שיטתי. רבי יעקב עמדין עצמו גם עסק בניסיונות תורניים לקעקע את יסודותיה הקבליים של כת ש"ץ. לצורך כך הוא חיבר את ספרו "מטפחת ספרים", בו פקפק בקדמותם של חלקים מספר הזוהר ובאמינות גרסאותיו המצויות בידינו. הוא גם גינה את העיסוק בפילוסופיה, וכתב שהרמב"ם לא חיבר את ספרו מורה נבוכים.

בתחילת המאה השישית לאלף השישי הייתה התפרצות של כת ש"ץ גדולה בפולין, כאשר הקים יעקב פרנק את התנועה הפרנקיסטית וטען שנשמתו של שבתי צבי התגלגלה לתוכו. הפרנקיסטים המשיכו במנהגי הפריצות וגילוי העריות של כת ש"ץ, ויעקב פרנק עצמו נשא את בתו כחיקוי לזיווג זעיר אנפין והמלכות. סופה של התנועה הפרנקיסטית היה כאשר מאמיניה התנצרו בשנת ה'תקי"ט. שנים מעטות לאחר התנצרותם של הפרנקיסטים וגוויעת תנועת כת ש"ץ באירופה, זכרה התעורר לתקופה קצרה כאשר פרץ הפולמוס על תנועת החסידות, שהואשמה בידי מתנגדיה בהיבטים מסוימים של קשר לכת ש"ץ. בתורת החסידות יש כמה דברים שזוהו בידי מתנגדיה כאמנות כת ש"ץ, כגון תמיכה בהשקפת כת ש"ץ בתפיסה של "עבירה לשמה", מקום גדול לאמונה בכוחו של הצדיק וביכולתיו לשנות סדרי עולם ולהתקשר עם העליונים, התעסקות בחומריות במטרה לקדש את עולם החולין, וזלזול בפרטים הלכתיים, שהתקיים בחצרות חסידיות מסוימות, שטענו כי הכוונה יותר חשובה מהעשייה. דרכם של מתנגדי החסידות לא צלחה והיא התקבלה כזרם לגיטימי ביהדות, ההאשמות נגדה פחתו וכמעט שנעלמו בדורנו.

כת ש"ץ כיום

ערך מורחב – דונמה

בימינו הכת היחידה ששרדה מכת ש"ץ היא כת הדונמה, שמרכזה העיקרי נמצא בטורקיה. מוסטפא כמאל אטאטורק (ה'תרמ"א-ה'תרצ"ח), אבי הטורקים, התחנך בבתי-ספר של כת הדונמה, ויש הטוענים שמוצאו מבני הכת זאת.

כאמור, ראשיתה של ה"דונמה" בסלוניקי בשנת ה'תמ"ג, ואליה הצטרפו בני המשפחות שהתאסלמו בימי שבתי צבי. במאה השישית לאלף השישי מנו כבר 3,000 נפש, באמצע המאה השביעית לאלף מנו למעלה מעשרת אלפים, ובתחילת המאה השמינית לאלף מניינם היה בין 13-15 אלף נפש. בני הכת נמצאו בעמדות חשובות בסלוניקי במסחר ובבנקים, והם חדרו גם לחוגי האינטליגנציה המקצועית כעורכי דין וכרופאים ומהם שימשו גם כפקידים ממשלתיים.

במשך כל הדורות חיו חברי הכת כמוסלמים כלפי חוץ אך לא התקבלו כמוסלמים מן השורה. גם היהודים וגם המוסלמים לא התחתנו בם והם נידונו לאנדוגמיה. כנראה שחברי הכת המשיכו בשבירת הטאבו של גילוי עריות, ונטען שבפולחנם הפנימי נמשכות ביטול מוסכמות הצניעות של דתות המערב.

בימים אלו הכת נמצאת במצב של חילון והתבוללות.

תורת כת ש"ץ

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אף על פי ששבתי צבי הושפע יותר מספרות הקבלה הקדם לוריאנית, תורת כת ש"ץ מבוססת בעיקרה על קבלת האר"י. הסיבה לכך נעוצה בהשפעתה על דובר הכת ויוצר שיטתה בקבלה - נתן העזתי. בקבלה הלוריאנית יש מתח משיחי רב וההסברים על הגאולה בכתבים אלו עמוקים מאוד. נתן הגה רבות בספרי הקבלה, בעיקר בקבלת הרמ"ק והאר"י ויצר משילוב של שיטותיהם משנה סדורה ומוטעמת המכוונת כולה להוכיח ששבתי צבי הוא משיח ישראל המיוחל. אף גדולי המקובלים מודים שתורת כת ש"ץ היא אחת מהתורות הגדולות שנהגו בתולדות הקבלה.

נתן נהג לטייל עם תלמידיו לאורך החוף וללמדם דרושים קבליים הסובבים סביב דמותו של המשיח. ספריו העיקריים הם "ספר הבריאה", "שערי הדעת" ו"דרוש התנינים" על הזהר, בהם נפרסות דעותיו החדשניות, שנתן ראה בהן המשך של תורת האר"י. בתורתו תופסת מקום מרכזי הביוגרפיה של נשמת המשיח ושל נשמתו שלו. הגלגולים שעברו נשמותיהם מתחילים מתקופת הבריאה ועד להתגלות אור המשיח בגוף אדם, לכאורה בשבתי צבי. הוא מייחס לנשמתו ולנשמת שבתי צבי משמעויות קוסמיות.

תורת האלוהות של שבתי צבי

שורשה של אמונת כת ש"ץ בפרשנותו של שבתי צבי למושג האלוהות. צבי הוטרד רבות מהיחס בין האין סוף לבין הספירות המתוארות בספרות הקבלית כאילו הן המנהיגות את העולם. שבתי צבי לא קיבל את הפרשנות הלוריאנית, שהורחבה בידי מקובלים רבים מאוחר יותר, שראתה בספירות ביטויים של הרצון האינסופי בלבד, ונצמד לפשט הטקסטים בספר הזוהר. עוד בצעירותו, בשבתו באיזמיר, החל מגבש שבתי צבי את מושג האלוהות שלו, שגרס ניתוק מוחלט בין האין סוף הנצחי, מסבב כל הסיבות, ובין העולם. הוא טען שהאין סוף אינו משפיע ואינו משגיח על העולם כלל, ואילו "זעיר אנפין", ספירת ה"תפארת", הוא "אלוקי ישראל" בורא העולם ומנהיגו שאותו יש לעבוד. שבתי צבי ידע כי השקפה רדיקלית זו על האלוהות, שהיא בעלת דמיון רב לשיטתו של הפילוסוף היווני אפיקורוס, לא תתקבל בברכה, ולימד אותה רק לתלמידיו הקרובים ביותר. היא מצאה ביטוי רב בכתביהם של הוגים מאמיני כת ש"ץ מאוחרים, בעיקר אצל אברהם מיכאל קרדוזו, ובפרט בספר שייחס קרדוזו לשבתי צבי עצמו "רזא דמהימנותא".

בין כת ש"ץ עצמה לא שררה אחדות דעים בשאלת התגשמות האלוהות. בעוד נתן העזתי, ובעקבותיו שמואל פרימו (סופרו של שבתי צבי), גרסו אחדות מלאה בין המשיח שבתי צבי ובין האלוהות, היו מקובלים מאמיני כת ש"ץ שהתנגדו לתפיסה זו, ובראשם אברהם קרדוזו שטען כי האלהת שבתי צבי היא כפירה וניהל מערכה עיקשת נגד פרימו וחבריו. נקודת מחלוקת הפוכה בין שבתי צבי עצמו ותלמידיו נתן העזתי ופרימו ובין קרדוזו התגלעה סביב היחס שבין האין סוף, הסיבה הראשונה והמנותקת מהעולם לפי כת ש"ץ, ובין ספירת התפארת "אלוקי ישראל" לשיטתם. בעוד שבתי צבי מייחל לאיחודם של האין סוף ואלוקי ישראל בשעת התיקון השלם, טענו קרדוזו ותלמידיו כי גישה זו היא הגשמה וכי הנתק בין הסיבה הראשונה והשנייה הינו מוחלט.

הנחש ונשמת המשיח

בתנ"ך מסופר על ראשית המציאות ועל היצורים שהיו קיימים בעולם טרם נעשה סדר בתהליכי הבריאה. שבתי צבי העז לטעון כי במקרא יש רמזים למאבקיו כביכול של ה' בנחש בריח ובתנין - נציגיה של מלכות האופל והרשע:

"תמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו... אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים. אתה רצצת ראשי לויתן... ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים"

— איוב מ כ"ה, תהילים ע"ד, י"ג-י"ד

לפי תורת כת ש"ץ, אין בדברים אלו רמז למאבק בין שני כוחות נבדלים - טוב ורוע, אור וחושך וכו' - אלא מאבק בין שתי בחינות שונות באלוהות עצמה, כלומר הנחש הוא התגלמות של אחת הבחינות. על פי מסורת קדומה, הנחש היה בעל כנפיים וידע לעוף כאחד השרפים:

"כי משורש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף...אפעה ושרף מעופף"

— ישעיהו י"ד כ"ט

הנחש פועל להביא להרמוניה ואיזון באלוהות ופועלו חיובי והכרחי. על פי כת ש"ץ, הנחש הוא לא אחר מאשר שבתי צבי, ניצוץ אלוקי שמטרתו להביא גאולה לעולם ובכך לגאול אף את האלוהות. בתפיסה זאת ניכרת השפעת הפרשנות של רבי יוסף אבן טבול, תלמיד האר"י שהסביר את הצמצום בקבלת רבו באופן שונה מהסברו של תלמיד אחר של האר"י, רבי חיים ויטאל. לפי אבן טבול, הצמצום הוא פעולה שנעשית באור אין-סוף כדי להיפטר ממידת הדין שהייתה גלומה בו והוא נבע מרצון האלוהות להיטהר.

תורת כת ש"ץ איננה המצאה חדשה אלא פרשנות רדיקלית ועמוקה לטקסטים קבליים חשובים וכשרים. כך למשל כותב מקובל חשוב שאינו שנוי במחלוקת וחי שנים רבות לפני תנועת כת ש"ץ:

"ודע והאמן כי הנחש בתחילת בריאתו היה צורך גדול בתקון העולם בהיותו עומד במקומו והוא שמש גדול נברא לסבול עול הממלכות והשעבוד וראשו עד במתי ארץ וזנבו עד שאול ואבדון, ובכל העולמות כולם היה לו מקום וצורך גדול לתקון כל המרכבות כל אחד במקומו..."

— רבי יוסף ג'יקטילה בספר 'סוד הנחש ומשפטו'

גם בספר הזוהר מתואר הנחש כמי שפותח את רחם השכינה. דווקא הוא זה שיכול לרכז את הדינים הנמצאים בשכינה ולטהרם. מיתוס של אמונת כת ש"ץ המשיח הגואל נתפס כנחש קדוש הרובץ במקום הטומאה, והוא נאבק בה כדי לברור את הניצוצות מן הקליפות. נתן מזכיר בהקשר זה את הנחש נחושתן שמשה רבנו צווה להכין במדבר כדי לרפא את אלו המסתכלים בו.

חכמי ישראל פרשו את נושא הנחש על פי מאמר הגמרא על הפסוק: "ויברא אלקים את התנינם הגדלים" (בראשית א' כא') כמו מאמר המדרש על הפסוק: "ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם" (רש"י בראשית א' כא'). בהקשר זה מובאים הפסוקים על בריאת הלויתן והנחש האדירים כדי להאדיר את מעשה בריאתם, ואילו השמדתם כדי להדגיש את דאגת ה' לקיום העולם.

הסבר השינויים וההתאסלמות

נתן העזתי, שהיה אדם כריזמטי מאד ורטוריקן מעולה, הסביר את השינויים בתחושותיו של שבתי צבי, שכנראה נבעו מהפרעה דו-קוטבית, כמלחמה רוחנית שהמשיח מנהל נגד כוחות הטומאה. לאחר התאסלמותו של שבתי צבי, גיבש נתן את האידאולוגיה העיקרית של תורת כת ש"ץ שלפיה הראיה החזקה ביותר למשיחיותו של צבי היא השפלתו ונחיתותו. מה שנראה כלפי חוץ כירידה אינו אלא סוד כמוס המתרחש בעולמות אלוקיים, מאבק סופי במלחמה נגד כוחות הדין. גם בזה מסתמך נתן על מסורות עתיקות בהם המשיח הוא אדם נבזה ושפל, נפסד ומנודה. נתן העניק ססגוניות למשנתו בהציבו את גיבורה כאדם בעל אישיות מיתולוגית.

המחלוקת הקשה ביותר בין כת ש"ץ ובין עצמה שררה סביב שאלת ההתאסלמות ומאמציו של שבתי צבי לאסלם את מאמיניו. נתן העזתי סבר כי רק מי שהצטווה בידי שבתי צבי להתאסלם חייב לעשות זאת ומוטל עליו ה"תיקון" שבהתאסלמות, ולכן הורה לתלמידיו להתחמק ממפגשים עם שבתי צבי בשעות ההתרוממות שלו שאז "מבקש להכניס כל בני ישראל בדת ישמעאל". חברי כת ש"ץ אחרים כאברהם קרדוזו סברו כי ה"תיקון" שבהמרת הדת מוטל אך ורק על המשיח עצמו ולא על אף אחד אחר, וכי מעשיו לאחר ההמרה נובעים משפל המדרגה שנפל אליה. חברי כת ש"ץ קיצוניים יותר הסיקו כי הגאולה תבוא לאחר שכל מאמיני המשיח ימירו את דתם, ורבים מהם התאסלמו או התנצרו.

דמויות מרכזיות בכת ש"ץ

• שבתי צבי - משיחה של התנועה.
• נתן העזתי - נביא התנועה.
• שמואל פרימו - דרשן מפורסם יליד ירושלים, מזכירו האישי של שבתי צבי, ומראשי נאמניו של נתן העזתי עד יום מותו.
• מתתיהו בלוך אשכנזי - רב מירושלים שדבק בשבתי צבי. הפיץ את דבר התנועה במצרים.
• משה פיניירו - ידיד נעוריו של שבתי צבי, שגורש עמו מאיזמיר והתיישב בליוורנו שבאיטליה והיה שם ראש למאמיני שבתי צבי.
• אלישע חיים אשכנזי - אביו של נתן העזתי. שד"ר ירושלמי שעסק בהדפסת כתבי קבלה.
• אברהם היכיני - מרבני קושטא.
• שמואל גנדור - רב ממצרים שליווה את נתן העזתי עד מותו.
• ישראל חזן - תלמידו של נתן העזתי. חיבר מספר רב של חיבורים של אמונת כת ש"ץ קבליים.
• יוסף פילוסוף - חותנו האחרון של שבתי צבי, וראש 200 המשפחות שהתאסלמו בסלוניקי בשנת ה'תמ"ג והקימו את כת הדונמה.
• אברהם מיכאל קרדוזו - מגדולי ההוגים מאמיני כת ש"ץ. נולד כנוצרי למשפחת אנוסים בפורטוגל, שב ליהדות והתיישב בטריפולי שבלוב.
• ברוכיה רוסו - נקרא גם ברוך קוניו. מראשי כת הדונמה.
• מרדכי מוכיח מאייזנשטט שבאוסטריה.
• נחמיה חייא חיון - מטיף מכת ש"ץ באירופה בדור שלאחר מותם של שבתי צבי ונתן העזתי, יש החולקים על חברותו בכת ש"ץ.
• חיים מלאך - מראשי כת ש"ץ במזרח אירופה, אחר כך בירושלים ושנית בפולין.
• העשיל צורף - מקובל וילנאי שפעל גם בקראקא וראה את עצמו כממשיך של רבי נתן שפירא בעל מגלה עמוקות, עם זאת ישנם רבים הטוענים כי כלל לא היה בכת ש"ץ, כך למשל כתביו הועתקו ביראת כבוד על ידי החסידים, ורמזים חיוביים כלפיו נמצאו גם בכתבים משל המתנגדים לחסידות.
• יעקב פרנק - ראש הכת הפרנקיסטית בפולין שטען כי הוא גלגולו של שבתי צבי ולבסוף התנצר עם חסידיו.
• אווה פרנק - יורשתו של יעקב במנהיגת הפרנקיסטים מחצרה באופנבאך.

ראו גם

• שבתי צבי
• נתן העזתי
• מינות (יהדות)

לקריאה נוספת

• גרשם שלום, מחקרי שבתאות, הוצאת עם עובד
• מאיר בניהו, התנועה השבתאית ביוון הוצאת מכון בן צבי והאוניברסיטה העברית
• אלי אשד, משיח של גילוי עריות, הוצאת ספרי חמד
• יעקב ברנאי, שבתאות, היבטים חברתיים, הוצאת זלמן שזר
• יהודה ליבס, סוד האמונה השל כת ש"ץת, הוצאת מוסד ביאליק
• ישעיה תשבי, נתיבי אמונה ומינות, הוצאת מגנס
• אברהם קורמן, זרמים וכתות ביהדות,
• רחל אליאור (עורכת), החלום ושברו: התנועה השבתאית וגלגוליה, ירושלים תשס"א, א-ב

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על השבתאות באתר רמב"י
• בעקבות משיח - שבתאי צבי והתנועה השבתאית
• יצחק בן צבי, השבתאים בזמננו, באתר דעת .
• כתבה על כת ש"ץ באתר האייל הקורא.
• מה צורה הייתה לנחש בגן עדן? - מאמר.
• יהודה ליבס, צדקת הצדיק: יחס הגאון מווילנא וחוגו כלפי השבתאות
• יהודה יפרח, שגעון של גאולה, פורסם במגזין סגולה
• בת ציון עראקי קלורמן, התנועה השבתאית בתימן. "פעמים" 15, תשמ"ג, עמ' 47–57, מובא באתר יד יצחק בן צבי.
• 'משיח שקר. על שבתי צבי', פרק מהפודקאסט 'הסיפור שלנו'.

הערות שוליים

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא מדעי היהדות.