מאורעות תל חי
מאורעות תל חי הם סדרה של התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים ובדואים, אשר החלו בסתיו תר"פ 1919, עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור, על ארבעת היישובים היהודיים: המושבה מטולה, קיבוץ כפר גלעדי, הקבוצה בתל חי, וקבוצת מייסדי המושב בחמארה, על כפרי הנוצרים ועל יחידות הצבא הצרפתי באזור הגליל הצפוני, וזאת כחלק ממלחמת הממלכה הערבית של סוריה-צרפת. בשיא המאורעות התחולל ב-1 במרץ 1920 קרב בתל חי שהפך לסמל, שהסתיים במותם של שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור. ההתקפות גרמו לנטישה זמנית של ארבעת היישובים, עד סתיו תרפ"א 1920.
רקע
תל חי הייתה נקודת התיישבות יהודית באצבע הגליל, אשר הוקמה על ידי קבוצת חלוצים ב־1916, במקביל להקמת קיבוץ כפר גלעדי. צורת מבניה סביב חצר הזכירה מבצר. מסביב ליישובים היו כפרים בדווים ונוצרים שתקפו לא פעם את היהודים וישוביהם. קרקעות תל חי היו אמורות להיות לשטח צרפתי לפי הסכם סייקס-פיקו בהסדרים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. המצב המתוח בסוריה בעקבות המלכתו של פייסל על הממלכה הערבית של סוריה והדחתו על ידי הצרפתים הביא להתדרדרות נוספת במצב הביטחון באזורים נידחים בסוריה ובלבנון, ביניהם גם אצבע הגליל.
עם הידרדרות המצב הביטחוני ומותו של שניאור שפושניק, אחד מחלוצי תל חי, ביקש ישראל שוחט, מנהיג ארגון השומר, מיוסף טרומפלדור לעלות לגליל, לבחון את מצבן של ארבע נקודות ההתיישבות ולדווח לו. בשלהי 1919 עלה טרומפלדור למקום ונותר שם עד נפילתו בקרב.
החלוצים בנקודות הללו ביקשו עזרה ממנהיגי היישוב העברי בשל המצב הביטחוני הקשה. עניין זה הובא לדיון בפני הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל ב-24 וב-25 בפברואר 1920. בדיון התגלעה מחלוקת בשאלה, האם לפנות את האזור מהמתיישבים, כאשר זאב ז'בוטינסקי טען בעד פינויים[1] ואילו חברי מפלגות הציונות הסוציאליסטית התנגדו לכך. לבסוף הוחלט על תגבור האזור ושליחת סיוע לתושבים.
הדיונים בהנהגת היישוב על הגנת אצבע הגליל ערב המאורעות
מאורעות תל חי
באמצע פברואר הגיעו קצינים מצבאו של פייסל יחד עם האפנדי המקומי והציעו לאנשי היישוב הגנה. אנשי היישוב הודו להם, השיבו בשלילה והצהירו על נטרליות במאבק שבין כוחותיו של פייסל לבין הצרפתים. ב-19 בפברואר תקפו כוחות צרפתיים את הכוחות הערבים שישבו בחלסה, אולם הכוחות הערבים הביסו את הצרפתים ואלו ברחו. בבריחתם הגיעו לכפר גלעדי ואנשי היישוב ששמרו על נטרליות מנעו מהם להסתתר ביישובם. כוח ערבי הקיף את תל חי, נציגים מהכוח נכנסו לבדוק שאין צרפתים מסתתרים והכוח הערבי נסוג.
בי"א באדר תר"פ (1 במרץ 1920) הגיעו בדואים בראשות השייח' כאמיל אפנדי לתל-חי אולם היהודים לא אישרו להם להיכנס. טרומפלדור אישר לבסוף לכאמיל וכמה מחייליו להיכנס ליישוב, לאחר שטענו כי הם מחפשים צרפתים המתחבאים בו.
במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי בחצר תל-חי (תל-חי הייתה בנויה כחצר ענקית), החליט כאמיל להחרים את נשקם של אנשי תל חי. כשאנשיו ניסו לקחת את נשקה של דבורה דרכלר בכוח, נפלט כדור תוך כדי משיכת האקדח מידה והיא זעקה לעזרה. בעקבות הזעקה ולמשמע הירייה בטוח היה טרומפלדור כי הערבים תוקפים את אנשיו ולכן פקד לפתוח באש על התוקפים. בעוד המגינים היהודים נלחמו נגד הכוחות הערביים מחוץ לשערי החצר, התבצרו כאמיל ואנשיו בעליית הגג והסבו אבדות רבות לכוחות המגן מבפנים. במהלך אחת ההפוגות הצליח כאמיל לסגת מעליית הגג ולחבור שוב לאנשיו. הקרב נמשך עוד מספר שעות אולם לבסוף נהדפו כאמיל ואנשיו ונסוגו. למרות נסיגה זו, האבדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגני תל חי הוביל לנטישתו.
לא ברור אם כוונתו של כאמל הייתה מתחילה להערים על טרומפלדור על-מנת להיכנס למבנה ולהפתיע את מגניו, או שהוא באמת התכוון לבדוק אם קיימת שם נוכחות צרפתית. לפי עדותו של פנחס שניאורסון, במהלך הקרב ניסה כאמל לשכנע אותו שהאש נפתחה מצד היהודים ושהוא בא בכוונות שלום. שניאורסון הסכים לתת לו לסגת מעמדתו ולחזור לאנשיו, אולם הוא לא הצליח לתקשר עם כוח מגן אחר, שהמשיך לירות על כאמל ואנשיו לאורך כל הקרב.
במהלך הקרב רץ טרומפלדור לעזרת יעקב טוקר שעמד ליד השער כדי שלא ייכנסו הבדואים ונפצע אנושות מפגיעת שלושה כדורים. עוד ממגיני תל-חי נהרגו במהלך הקרב והם: שרה צ'יזיק, דבורה דרכלר, בנימין מונטר וזאב שרף. בסוף הבדואים נטשו את האזור כיוון שידעו שלא יוכלו לכבוש את תל-חי.
לאחר הקרב הגיע הרופא, ד"ר גרשון (ג'ורג') גרי מכפר גלעדי, וטיפל בטרומפלדור ובשאר הפצועים, בהם יצחק קנב (קָניֶיבסקי). על-פי עדויות שונות אמר טרומפלדור לפני מותו דברים בנוסח "לא נורא, כדאי למות בעד ארצנו".[2] על פי גרסאות אחרות, טרומפלדור אמר: "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" או "לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ ישראל" ורק בהמשך שונה והתקבע הנוסח ל"טוב למות בעד ארצנו".[3] לעת ערב עזבו מגיני תל-חי, כשלושים במספר, את היישוב וכעבור זמן קצר ננטש גם כפר גלעדי. תושבי שני היישובים הגיעו ליישוב איילת השחר.
מורשת וזיכרון
מספר שבועות לאחר נטישתה חזרו תושבי תל-חי וכפר גלעדי ליישוביהם והוקמה מצבה לזכר טרומפלדור ושבעת הלוחמים שנהרגו. לאחר שחזרו תושבי היישובים ליישוביהם התנהל ויכוח אצל מי יקבר טרומפלדור, בכפר גלעדי או בתל-חי. הסכסוך יושב בכך שטרומפלדור נקבר בין תל-חי ובין כפר גלעדי. השביל בו הועברו הפצועים וההרוגים לכפר גלעדי, שוחזר ונקרא "שביל הפצועים". לאורכו מוצבים סלעים ועליהם פרטים על המאורעות. השביל מתחיל בחצר תל חי, מטפס לעבר הכביש, עובר מתחתיו ומסתיים בבית הקברות בכפר גלעדי.
בשנת 1928 החל הפסל, אברהם מלניקוב, אחד הפסלים הבולטים ביותר באותה תקופה, לפסל את אנדרטת "האריה השואג", לזכר הקרב על תל-חי. האנדרטה נחנכה ב-1934 ונבנתה במימון ההסתדרות הכללית, הוועד הלאומי וסר אלפרד מונד (לורד מלצ'ט).
טרומפלדור היה במותו מופת לזרמים שונים בתנועה הציונית. על שמו של טרומפלדור נקרא גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור ותנועת הנוער שהוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי נקראה "בית"ר" - "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור" (השם נועד לאזכר גם את ביתר מעוזו של בר-כוכבא ומכאן הכתיב הלא מקובל). על סיפור תל-חי, חיבר ז'בוטינסקי את שיר תל-חי ואת שיר אסירי עכו.
עמידת הגבורה של טרומפלדור וחבריו בתל-חי הותירה רושם רב בארץ ומחוצה לה. באביב 1920 הקריא אבא חושי בוועידת “השומר הצעיר” בלבוב את השיר שחיבר בנושא "בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל".[4] אותה תקופה נכתב, לזכרו של טרומפלדור, גם השיר "קדרו פני השמיים"[5] ומעט מאוחר יותר "ליל י"א באדר" של אנדה עמיר-פינקרפלד[6] והשיר "בגליל" ("עלי גבעה שם בגליל") שזכה לנוסחים אחדים.[7] תל-חי היא סמל לגבורה עד היום. דרומית לתל-חי הוקמה לאחר מלחמת העצמאות העיירה קריית שמונה - לזכר שמונת הנופלים בתל-חי. מדי שנה בי"א באדר מתקים טקס אזכרה ממלכתי לטרומפלדור וחבריו. כל שנה, תנועת הנוער העובד והלומד עולה לאתר זה עם חניכיה כדי להזכיר ולחנך על סיפור תל חי.
יזכור
ברל כצנלסון חיבר לזכרם תפילת יזכור אשר פורסמה תחילה בכתב העת קונטרס.[8] היא היוותה את הבסיס לתפילת היזכור של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
- יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו
- שניאור שפושניק
אהרון שֶר
דבורה דראכלר
בנימין מונטר
(זאב) שַרף
שרה צ'יז'יק
(יעקב) טוקר- יוסף טרומפלדור
- הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל.
- יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו-העלומים וחמדת-הגבורה וקדושת-הרצון ומסירות-הנפש אשר נספו במערכה הכבדה.
- אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל עד בֹּא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה.
לקריאה נוספת
מחקרים
- בן ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, חלק א, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית שליד ההסתדרות הציונית ומערכות, 1964.
- נקדימון רוגל, תל חי : חזית בלי עורף, תל אביב: הוצאת הדר, 1979.
- מרדכי נאור, "היום שבו נפלה תל-חי, להגן או לעזוב...", "דרך ארץ - עם חי בנופיו", בעריכת עירית זהרוני, קצין חינוך ראשי -"במחנה", משרד הביטחון ההוצאה לאור, תשמ"ה, 1984, עמוד 272-279
- נקדימון רוגל, פרשת תל-חי - תעודות להגנת הגליל העליון בתר"פ (1919-1920 ), ירושלים : הספרייה הציונית, 1994.
- יעל זרובבל, בין "היסטוריה" ל"אגדה": גלגולי תל חי בזיכרון העממי, בתוך רוברט ויסטריך ודוד אוחנה (עורכים), מיתוס וזיכרון : גלגוליה של התודעה הישראלית, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, ירושלים, 2005
- מרדכי נאור (עורך), איש תל-חי זלמן בלחובסקי: פרשת תל-חי לאחר כתשעים שנה, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ט 2009.
קישורים חיצוניים
- נקדימון רוגל, השיבה לפינת הצפון, קתדרה 21, אוקטובר 1981, עמ' 154-135
- נקדימון רוגל, השיבה לפינת הצפון (המשך), קתדרה 22, ינואר 1982, עמ' 172-145
- נקדימון רוגל, מה ידע בן-גוריון על תל-חי?, עיונים בתקומת ישראל 1, 1991, עמ' 40-28
- תל חי תר"פ, מערכות 18, מרץ 1944
- ניר מן, "גיבור חידה" (יוסף טרומפלדור), קיבוץ, 9 במארס 1995, עמ' 12–18
- ביצועים לשירים שנכתבו על מאורעות תל חי באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ זאב ז'בוטינסקי, דברים בוויכוח באספה העשירית של הוועד הזמני, ד'-ו' באדר תר"פ
- ^ מן הימים האחרונים. (מפי הרופא החבר ד"ר ג. גרי), קונטרס, כ"ט, כ"ב באדר תר"פ (12 במרץ 1920), עמ' 6.
- ^ זרטל, ע. (2002), האומה והמוות, עמ' 31.
- ^ לשיר נוסחים אחדים. נוסחו המוכר שונה במקצת מהנוסח שהתפרסם בכתובים ב-1935. השיר באתר "זמרשת"
- ^ הוי נוחה, נוחה חברנו/ ושכב לנצח שם./ כמוך גם חיינו/ נקריב בעד העם. השיר באתר "זמרשת"
- ^ השיר באתר "זמרשת"
- ^ נוסח ברוידס/ולבה באתר "זמרשת", נוסח ברוידס/נרדי באתר "זמרשת"
- ^ ברל כצנלסון, (יזכור), קונטרס, כ"ט, כ"ב אדר תר"פ, עמ' 1.
| המאורעות | |
|---|---|
|
