מגדל בבל

מגדל בבל מאת פיטר ברויגל האב, אחד משיאי סגנון הרנסאנס הצפוני.

מִגְדַּל בָּבֶל, או מעשה דור הפַּלָּגָה, הוא המגדל אותו בנו דור הפלגה בשחר האנושות לאחר המבול. בני האדם התיישבו בארץ שנער (דרום מזרח מסופוטמיה), הקימו שם עיר ובנו בה מגדל גבוה. ה' לא ראה בעין יפה את בניית העיר והמגדל, בלבל את שפתם, ובכך גרם להפצתם בכל רחבי תבל. כתוצאה מכך חדלו בני האדם לדבר בשפה משותפת ונוצרו השפות השונות. על שם בלילת השפות נקראה העיר בשם "בבל". סיפור זה, המופיע בסוף פרשת נח שבספר בראשית, מעניק הסבר למגוון הלשוני של האנושות ולפיזורה הגאוגרפי.

הסיפור

מגדל בבל, ציור מאת גוסטב דורה

המעשה מופיע בפרק יא בספר בראשית. הוא חותם את חטיבת הסיפורים העוסקים בבריאת העולם ובהתהוות האנושות (בראשית פרקים א-יא). אחריו מופיעה רשימה של צאצאי שם עד אברהם, המקשרת בין סיפורי הראשית לסיפורי האבות. לפי הקשרו המקראי, עוסק הסיפור בגורלה של הקהילה האנושית שמוצאה מניצולי המבול, נח ומשפחתו.

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ

— ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים א'-ט'

בראשית ימיה הייתה האנושות "עַם אֶחָד", קהילה מאוחדת הדוברת לשון יחידה, ללא חלוקה לעמים ולקבוצות אתניות. תחילה נדדו אנשיה, ולאחר מכן השתקעו באזור מישורי בארץ שנער שבדרום מסופוטמיה. הם החליטו לבנות שם עיר גדולה ובה מגדל שיתנשא לגובה רם; קודם ציון יוזמה זו מתעכב הכתוב על תיאור שיטת הבנייה ההיסטורית הטיפוסית למישורי דרום מסופוטמיה, הדלים באבני בניין, שבה נעשה שימוש בלבנים צרופות המהודקות זו לזו באספלט (חֵמָר) במקום באבני בניין ובטיט (חֹמֶר). בניין העיר והמגדל נתפס בעיני בני האדם כמפעל שיאפשר את המשך קיומם המלוכד וימנע את פיזורם ברחבי העולם.

אחדותם הלשונית והגאוגרפית של בני האדם היא שאפשרה את מפעלם הכביר. אולם הדבר לא מצא חן בעיני ה', שהחליט להפר את עצתם. הוא בלבל (בלל) את לשונותיהם של בוני העיר והמגדל כך שלא יבינו איש את דברי רעהו, וגרם לפיזורם בכל ארצות תבל. בסיום הפרשה נמסר לקורא כי העיר המדוברת היא בבל, ושמה מתבאר על פי המעשה מלשון "בלילה".

צילום שרידי הזיגוראת של בורסיפה משנת 1916. הזיגוראת חודש על ידי נבוכדנצר השני. בבסיסו נמצאה אבן יסוד של המבנה שנשאה כתובת שתוכניתו של נבוכדנצר השני הייתה לבנות את מקדש הזיגוראת בבורסיפה על פי תוכנית המקדש בבבל, והוא יגיע לשמים.

ניתוח ופרשנות

סקירה

סיפור מגדל בבל בנוי במתכונת של סיפור אטיולוגי, שהנחת המוצא שלו היא שבשחר ההיסטוריה התקיימה קהילה אנושית מאוחדת הדוברת שפה אחת. הוא בא להסביר, בין השאר, כיצד נוצר המצב הקיים, שבו בני האדם פזורים בכל העולם ודוברים שפות שונות. בנוסף, מסביר הסיפור את מקור שמה של העיר בבל בדרך של משחק מילים מהשורש בל"ל. הסיפור קצר וסגנונו לקוני, ומותיר פערים רבים להשלמת הקורא. פערים אלה פותחים פתח לשלל פרשנויות.

הסיפור דומה מבחינות אחדות לסיפורים אחרים בחטיבת סיפורי הראשית, שגם הם בעלי מאפיינים אטיולוגיים. בפרט, קיים דמיון תמטי לסיפור הגירוש מגן עדן: שני הסיפורים מתארים כיצד בשחר ימיה של האנושות חל שינוי ממצב טוב והרמוני למצב המוכר לנו. השינוי חל בעקבות מעשה של בני האדם, שלכאורה יש בו כדי לאיים על הגבול בין האנושות לאלוקות. בתגובה למעשה זה, אלקים משנה את מצב האנושות באופן שמבצר את הגבול בינו לבינה. בעקבות השינוי האנושות נאלצת להסתגל למצב חדש וגרוע יותר, כשהמצב הקדום איננו נגיש עוד.

עיצוב אמנותי

סיפור קצר זה מתאפיין בעיצוב הרמוני ודחוס, המשופע באמצעים ספרותיים ביחס לגודלו. מאפיין כזה נדיר במקרא בטקסט פרוזאי. הסיפור עשיר במיוחד במאפיינים מצלוליים חוזרים המעניקים לו איכות אסתטית מיוחדת. מאפיין בולט החוזר לאורך הסיפור הוא שילוב העיצורים ב, ל, נ הבאים ביחד, לעיתים בכמה מילים סמוכות. חזרה זו משתלבת עם משחק הצלילים המודגש שבמדרש השם בבל=בלל בסוף הסיפור. כמו כן, לכל אורך הסיפור חוזרים העיצורים ל, שׁ, שׂ. מאפיינים בולטים נוספים:

• פרונומסיה (מילים סמוכות הנגזרות מאותו שורש): נלבנה לבנים... ונשרפה לשרפה
• לשון נופל על לשון: הלבנה לאבן, והחֵמר... לחֹמר, פן... פני, בנו בני, שֵׁם/שָׁם
• חזרה על מילים דומות: אחת... אחדים, אחד... אחת; כל הארץ x 5, שפה (כולל נטיות) x 5, שֵׁם/שָׁם 7 x

אורי אלטר מציין כי ריבוי משחקי הצלילים והחזרות משרה תחושה של טשטוש הגבולות וההבדלים בין המילים, החיוניים לתפקודה של הלשון כאמצעי תקשורת. מאפיין סגנוני זה מתאים לסיפור העוסק בבלילת הלשונות.

מבחינת מבנהו האמנותי, הסיפור מורכב משתי פסקאות דומות בגודלן, המקבילות זו לזו בצורתן ומנוגדות בתוכנן. הפסקה הראשונה (פסוקים א-ד) עוסקת במעשה בני האדם, והשנייה (ה-ט) – במעשה האלקים. בין שתי הפסקאות יש הקבלה ישירה (חופפת):

פסקה א	פסקה ב
שפה אחת ודברים אחדים	עם אחד ושפה אחת לכלם
הבה (+צורת עתיד מוארך)	הבה (+צורת עתיד מוארך)
נבנה	ויחדלו לבנת
נעשה לנו שם	שמה בבל
פן נפוץ על פני כל הארץ	הפיצם ה' על פני כל הארץ

הקבלה צורנית זו משרתת את תוכן הסיפור, בכך שהיא מחדדת את יסוד המידה כנגד מידה שבו.

בד בבד עם ההקבלה הישירה בין שני חלקי הסיפור, מתקיים בו מבנה נוסף ויציב יותר. הסיפור בכללותו יוצר מבנה של הקבלה קונצנטרית (או כיאסטית) סביב המילים "וירד ה' לראֹת":

כל הארץ שפה אחת
|    בארץ שנער
|    |    וישבו שם
|    |    |    ויאמרו איש אל רעהו
|    |    |    |    הבה נלבנה לבנים
|    |    |    |    |    נבנה לנו
|    |    |    |    |    |    עיר ומגדל
|    |    |    |    |    |    |    וירד ה' לראת
|    |    |    |    |    |    את העיר ואת המגדל
|    |    |    |    |    אשר בנו בני האדם
|    |    |    |    הבה נרדה ונבלה
|    |    |    לא ישמעו איש שפת רעהו
|    |    ויפץ ה' אתם משם
|    בבל
בלל ה' שפת כל הארץ.

ההקבלה הקונצנטרית מבליטה אף היא את המסר של מידה כנגד מידה, ובייחוד את יסוד ההיפוך שבסיפור. כל העלילה כולה סובבת סביב נקודת המפנה - התערבותו של אלקים - ומאותה נקודה הכול מתהפך. בתחילת הסיפור כוחם של בני האדם באחדותם, אחדות הלשון ואחדות גאוגרפית, וכוח זה הוא שמאפשר להם להתחיל בבניית העיר והמגדל; בסוף הסיפור בני האדם מפורדים וחלשים, ומפעלם הכביר ננטש.

סוגיות פרשניות

בניין העיר והמגדל

חלק מפרשני ימי הביניים, כגון הרשב"ם, הרד"ק והחזקוני, סברו כי טעותם של אנשי דור הפלגה הייתה בכך שרצו להתאחד כולם בבקעה אחת, כדי להימנע מתפוצה עולמית. לשם כך בנו עיר שתאכלס את כל בני האדם בתוכה. ואילו ה' היה מעוניין דווקא שיפוצו על פני כל הארץ וימלאו אותה, וכפי שצווה וברך את אדם הראשון: ”וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”. לצורך כך בלבל את לשונם וכתוצאה מכך קרה הדבר מעצמו. הראב"ע הוסיף שהייתה להם גם כוונה לפאר את שמם (”וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם”) בִראות הדורות הבאים את המגדל המפואר שבנו.

לפי מדרש חז"ל, בניין המגדל היה חטא נגד ה':

'דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא'. מאי עבוד? [במה חטאו?]... אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה [בה']. זו שאומרת 'נעלה ונשב שם' - הפיצם ה', וזו שאומרת 'נעלה ונעשה מלחמה' - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת 'נעלה ונעבוד עבודה זרה' - "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". תניא, רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו

— תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק"ט עמוד א'

המדרש מחלק את בוני המגדל לשלוש קבוצות, שלכל אחת מניע משלה: שתי הקבוצות הראשונות ביקשו לחצות את הגבול המפריד בין אדם לה', כדי לשבת במחיצת ה' ("נעלה ונשב שם") או כדי למרוד בו ("נעלה ונעשה מלחמה"). הקבוצה השלישית ביקשה להשתמש במגדל לפולחן אלילי. מכך ניתן להסיק שלא גובה המגדל רע בעיני ה', כי אם האליל שלכבודו נבנה המגדל והחטא אינו הרצון להגיע לה' בשמיים ולהידמות לו, אלא העבודה הזרה שלשמה הוא נבנה. הבנייה המשותפת של המגדל הייתה ביטוי לכוחה השלילי, במקרים מסוימים, של האחדות, כאשר היא משמשת למטרות לא רצויות. שבירת האחדות גרמה לקטטה ומריבה בין בני האדם: ”זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו” (רש"י בראשית פרק י"א, פסוק ז' בשם מדרש ילקוט שמעוני נח רמז ס"ב). לפי פרשנות נוספת, ניסו בוני המגדל למנוע את בואו של מבול נוסף.

פרשן המקרא משה דוד קאסוטו קיבל את זיהוי הזיגוראת הבבלי é-temen-an-ki כמגדל שעמד בבסיס יצירת הסיפור. הבבלים האמינו שהזיגוראת הוא מעשה ידי האלילים, וכינוהו, כאמור: "בית יסוד שמים וארץ". על כן מדגישה התורה כי זהו המגדל "אשר בנו בני האדם". קאסוטו מציע הסבר נוסף למעשה, לפיו חטאם של אנשי דור הפלגה היה גאווה והתפארות בכח החומרי. ולתורה יש מסר כפול לעניין: הראשון כי הגאווה וההתפארות נחשבות לעוון בעיני האלקים; והשני כי עצת ה' לעולם תעמוד, וכל תוכנית שעלתה במחשבתו מתגשמת בהכרח. עצם בניית המגדל הייתה מעין מלחמה נגד ה', והוא הפך את המצב וגרם למלחמה בין בוני המגדל ובכך לעג להם.

מדרש השם "בבל"

ערך מורחב – בבל

בסיום הפרשיה נדרש שם העיר בבל מהשורש בל"ל, הדומה בצלילו, על שם בלילת לשונותיהם של בוני המגדל: ”עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ”.

קישורים חיצוניים

• פרשנויות וביאורים על סיפור מגדל בבל באתר 929 - תנ"ך ביחד
• הבה נבנה לנו עיר, מאת אברהם וולפזון, בתוך מאגר המידע של אתר מקראנט
• אלחנן סמט, ושח גבהות אדם, אתר דעת
• ניסן אררט, מעשה דור הפלגה כדרמה סאטירית, באתר מקראנט. פורסם בבית מקרא לט (תשנ"ד) עמ' 224–231

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25761407מגדל בבל