מגילת תענית
| ספרות חז"ל | |
|---|---|
|
מגילת תענית היא חיבור-בכתב שמוזכר במשנה[1], המכיל רשימה ימים בהם היו אירועים משמחים ולכן אין לצום ולהספיד בהם. המגילה שכתובה בשפה הארמית, מונה כ-36 ימים לפי סדר השנה החל מחודש ניסן. האירועים שקרו בהם משתרעים על פני תקופת הבית השני מתקופת עזרא ונחמיה, ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני. על רבים מהמאורעות הללו אין מידע היסטורי נאות.
בתלמוד הבבלי[2] ישנה מחלוקת האם איסורי מגילת תענית בטלו אחר חורבן בית המקדש או שהם עדיין בתוקף, ולהלכה נפסק שבטלה.
נוסח המגילה
אלין יומיא דלא לאתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון:
מן רש ירחא דניסן עד תמניא ביה אתוקם תמידא דלא למספד.
מן תמניה ביה ועד סוף מועדא איתקין חגא דלא למספד.
בשבעה לאייר חנכת שור ירושלם ודלא למספד.
בארבעת עשר ביה פסחא זעירא ודלא למספד.
בעשרים ותלתא ביה נפקן בני חקרא מן ירושלם.
בעשרים ושבעה ביה אתנטילת כלילא מירושלם דלא למספד.
בארבעה עשר לסיון אחידת מגדל צר.
בחמשת עשר ביה ובשיתא עשר ביה גלו אנשי בית שאן ובקעתא.
בעשרים וחמשה ביה (נמלו) נטלו (בני) דימוסנאי מן ירושלם.
בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא.
בחמשה עשר באב זמן אעי כהניא ודלא למספד בהון.
בעשרים וארבעה ביה תיבנא לדיננא.
בארבעה באלול חנכת שור ירושלם ודלא למספד.
בשבעה עשר ביה נפקו רומאי מן ירושלם.
בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיא.
בתלתא בתשרי אתנטלת אדכרתא מן שטרא.
בעשרים ותלתא למרחשון סתור סורגיא מן עזרתא.
בעשרים וחמשה ביה אחידת שומרון שורא.
בעשרים ושבעה ביה תבת סולתא למיסק למדבחא.
בתלתא בכסלו אתנטלו סמואתא מן דרתא.
בשבעה ביה יומא טבא.
בעשרים ואחד בו יום הר גריזים.
בעשרים וחמשה ביה חנכת יומין תמניא ודלא למספד.
בעשרים ותמניא לטבת יתיבת (בי) כנשתא על דינא.
בתרין בשבט יום טוב ודלא למספד.
בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמיר סנאה לאיתאה להיכלא ולא למספד.
בעשרים ותמניה ביה נטל אנטיוכוס מן ירושלם.
בתמניה ובתשעה לאדר יום תרועת מטרא.
(בתרין עשר ביה יום טיריון / בתרין עשר ביה יום טורינוס).
בתלת עשר ביה ניקנור.
בארבעה עשר ביה ובחמשת עשר ביה יומי פוריא אנון ולא למספד.
בשיתת עשר ביה שריאו למבני שור ירושלם ולא למספד.
בשבעה עשר ביה קמו עממיא על פלטת ספריה במדינת כלבוס בבית זבדי והוה פורקין.
בעשרים ביה צמו עמא על מטרא ונחת להון.
בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבא ליהודאי דלא יעידון מן אוריתא ולא למספד.
להן אנש דאיתי עלוהי אסיר בצלו.— מגילת תענית, לפי מהדורת ורד נעם, עמ' 34-48
ה"סכוליון"
למגילת תענית נספח ברייתא בלשון הקודש המפרש ומסביר בהרחבה את פרטי המאורעות שתוארו בקצרה במגילה בארמית. במחקר כונתה ברייתא זו בשם סכוליון ("ביאור" ביוונית)[3]. הסכוליון צורף לטקסט המגילה הארמי בכל כתבי-היד של המגילה, ואף צוטט בתלמוד הבבלי.
הסכוליון נכתב בשתי מהדורות נבדלות, שתיהן שרדו בטהרתן בכתב יד בודד אחד, מלבד כמה שרידים בגניזה הקהירית ולכן הן מכונות במחקר לפי הכתב יד בהם שרדו: סכוליון א על שם המהדורה ששרדה בכת"י שבספריית אוקספורד, וסכוליון פ על שם המהדורה ששרדה בכת"י שבספריית פארמה (מהדורה זו קרובה יותר לנוסח הסכוליון שהובא בגמרא)[4]. הסכוליונים נכתבו ככל הנראה בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש במרד הגדול.
בימי הביניים שולבו שתי המהדורות לנוסח אקלקטי אחד. וככל הנראה כבר השתמש רבי מנחם בן מכיר בנוסח משולב זה. נוסח אקלקטי זה נדפס בכל מהדורות הדפוס של מגילת תענית. במהדורת ורד נעם הופרדו לראשונה חלקי הסכוליון.
כתיבת המגילה
מגילת תענית היא החיבור היחיד שהועלה על הכתב בתקופת התנאים, בה הועברו המסורות בעל פה ולא הועלו על הכתב[5], שכן בשונה משאר ספרי חז"ל שנמסרו בעל פה, הועלתה המגילה על הכתב בתקופת החורבן[6].
בתלמוד הבבלי[7] הובאה ברייתא לפיה כתבו את המגילה חנניה בן חזקיה וסייעתו. בעל הלכות גדולות הרחיב בפרטים וכתב[8]: ”זקני בית שמאי וזקני בית הילל הם כתבו מגלת בית חשמונאי[9] ועד עכשיו לא עלה לדורות עד שיעמוד כהן לאורים ותומים. והם כתבו מגלת תענית בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו”. ב"סכוליון פ" ייוחסה הכתיבה לבנו של חנניה בן חזקיה, רבי אלעזר בן חנניה: ”סיעתו של ר' אליעזר בן חנינא בן חזקיהו איש גורון הם כתבו מגלת תענית מפני שאין למדין בצרות ואין הצרות מצויות לבא עליהם”.
איסורי התענית במגילה
הימים נחלקים לשני סוגים: ברוב הימים נקבע רק שלא להתענות ("לא להתענא בהון"), ובימים שבהם האירוע היה משמעותי יותר הורחב האיסור אף על הספד ("לא למספד"). במשנה[1] יש מחלוקת תנאים בנוגע לפרטי האיסור של הימים הסמוכים להם.
בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה ופורים שלא בוטלו, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו.
אף שלהלכה בטלה מגילת תענית אחרי החורבן, מכל מקום נשארו חנוכה ופורים, היות שהנס שלהם מפורסם ביותר.
פירושים
- רבי אברהם סג"ל מקראקא, "פירוש מהר"א", בתוך: מגילת תענית, אמסטרדם תי"ט. יותר ממחצית החיבור נשמט מכל הדפוסים שהעתיקו מדפוס אמסטרדם ושוב יצא לאור בשלימות במגילת תענית מהדורת עוז והדר.
- רבי אברהם אליהו בורנשטיין, "האשל", בתוך: מגילת תענית, ירושלים תרס"ח.
- מְגִלַּת תַּענִית - מנוקדת עם "פירוש וחידושי מהר"א הלוי", "הגהות היעב"ץ", "תוספות חדשים", "אברהם אזכור", "אשל אברהם"[10], "תרגום למילים הארמיות", "שינויי נוסחאות", "מסורת המגילה", "עין משפט", "תורה אור השלם", הוצאת עוז והדר, ירושלים תשס"ז.
- פירוש ר' יהודה טולידאנו, עם נוסח כתב יד של מגילת תענית, ירושלים תשע"ג.
- רבי יוסף עמרם ברנשטיין, מגילת תענית על פי מהדורת אמשטרדם שנת ה'תי"ט, "באור התענית" - באור דברי המגילה בקצרה, "דברי התענית" - הערות והארות, בני ברק תשס"א. עם תיקונים והוספות, ועם "תורת מהריעב"ץ", בני ברק תשע"ד.
לקריאה נוספת
- אברהם יצחק רוטנשטיין, "מבוא למגילת תענית", בתוך: מגילת תענית הוצאת עוז והדר, ירושלים תשס"ז.
- ורד נעם, מגילת תענית - הנוסחים, פשרם ותולדותיהם בצרוף מהדורה בקורתית, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ד
- ורד נעם, לנוסחיו של ה"סכוליון" למגילת תענית, תרביץ סב, תשנ"ג, עמ' 99-55 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ורד נעם, שתי עדויות על נתיב המסירה של מגילת תענית ועל מוצאו של נוסח הכלאיים לביאורה, תרביץ סה,תשנ"ו, עמ' 416-389 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- הרב יהודה הלל, "מגילת תענית - זמנה, סמכותה וביטולה", מקבציאל לא, תשס"ה, עמ' רסח - רצד
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: מגילת תענית |
- כל המגילה עם מפרשים
- מהדורת אינטרנט מעוצבת, מגילת תענית, באתר "דעת"
- יום טוב לוינסקי, מגילת תענית - עם הקדמה וביאור (בתוך: ספר המועדים - תעניות, חורבן ביהמ"ק, תשעה באב - עמ' 75), תל אביב, תשי"ז - 1957, באתר היברובוקס
- מגילת תענית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ורד נעם, מביקורת הנוסח לשחזור היסטורי: לתולדותיהם של שלושה מקומות בארץ-ישראל, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 30-7
- מאיר בר-אילן, אופייה ומקורה של מגילת תענית, סיני, צח (תשמ"ו), עמ' קיד-קלז
על מהדורת ורד נעם:
- חננאל מאק, בעשרים וחמישה בו חנכת יומין תמניא ודלא למספד, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003
- מירון ח' איזקסון, דרך חיה ומושכת לשחזר את לוח השנה של הקדמונים, באתר הארץ, 14 ביוני 2004
- מאיר בר-אילן, (ביקורת על) ורד נעם, מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד', מועד, טז (תשס"ו), עמ' 114-130
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מסכת תענית פרק ב' משנה ח'
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד ב' מובאת מחלוקת אמוראים בעניין, ומשם נפתח דיון על כך, שבמסקנתו, בדף יט עמוד ב נאמר שזוהי מחלוקת תנאים - רבי מאיר ורבי יוסי.
- ^ את השם חידש צבי גרץ בספרו geshichte der juden, הוא היה גם הראשון שהודיע על האבחנה בין המגילה והביאור.
- ^ ורד נעם, מגילת תענית, מבוא, מעמ' 22 ואילך. נעם הבחינה לראשונה בין המהדורות ונתנה לשתי המהדורות את שמותיהן אלו
- ^ רש"י, עירובין סב ע"ב, ד"ה כגון מגלת
- ^ ראו מגילת תענית פרק יב; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג עמוד ב' (וברש"י שם).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג עמוד ב'
- ^ בה"ג, הלכות סופרים, סימן עה.
- ^ כך לפי נוסח הדפוסים. לפי כמה כתבי יד: מגלת תענית.
- ^ ראה אליעזר יהודה בראדט, ישורון (מאסף תורני) ירושלים תשע"א, חלק כ"ד עמ' תנ"ו, שהדפיסו רק קיצור פי' אשל אברהם.
