מדיניות ציבורית
מדיניות ציבורית הוא תחום מחקר ולימוד הבודק תהליכי הניהול וקבלת החלטות במסגרות הממשליות במדינה. המחקר המדיניות הציבורית הוא אינטר-דיסציפלינארי במהותו, וכולל תחומי מחקר רבים בתוכם כלכלה, חברה ומשפט ומדע המדינה. חקר המדיניות הציבורית מתמקד בשלושה שלבים עיקריים: עיצוב המדיניות, ביצוע המדיניות ואופן הערכה שלה. בכל שלב ישנם מדדים ואסכולות שונות. המדיניות הציבורית נלמדת באוניברסיטאות כמקבילה הציבורית-ממשלית לתואר במנהל עסקים מתוך שאיפה להטמיע בקרב משרתי הציבור גישות ונורמות המבוססות על המחקר בתחום.
המדיניות הציבורית עוסקת גם בכשלים בפעולות מוסדות המדינה, שהם בעיקרם כשלי שוק וכשלי ממשל. הכשלים הללו מהווים את הביסוס וההצדקה לתחום מחקר זה.
בחקר המדיניות הציבורית מקובל להתייחס למדינות דמוקרטיות משום הרעיון שבדמוקרטיה העם הוא הריבון ועל כן המדינה צריכה לענות על רצונותיו, אם כי ניתן לבצע מחקרים בנושא זה גם במדינות בעלות משטר שאינו דמוקרטי באופן מובהק. המדיניות הציבורית כאמור מתייחסת למדינות דמוקרטיות ובשל כך אחד העקרונות הבסיסיים בתחום מחקר זה הוא השוויון בין האזרחים. כיוון שביצוע מדיניות מסוימת עלולה לפגוע או למנוע מאחר את הזכויות יש לבדוק את ההשלכות של כל החלטה בקרב מי שהוסמך לכך. היסוד הבסיסי, בדומה לכלכלה, היא בעיית המחסור - משאבי המדינה מוגבלים ועל כן יש צורך להקצותם באופן המתאים ביותר אך לא בהכרח באופן היעיל ביותר. שכן, המדיניות הציבורית לא עוסקת רק בגורמים כלכליים אלא גם בחינוך, ביטחון, בריאות ומוצרים ציבוריים אחרים.
תאוריות
- הגישה התהליכית - חקיקה היא תוצר יחסי צרכני המדיניות מול קובעיה וספקיה. המדיניות הסופית נקבעת לבקשת צרכני המדיניות כמו: ארגון עסקי, קבוצה אזרחית או אדם יחיד.[1]
- הגישה הרציונלית - מדיניות ציבורית נקבעת במטרה למצות את הרווח החברתי. כלומר לרווחת הציבור ולקידום האינטרס הציבורי הרחב.[1]
- הגישה המוסדית - חקיקה נקבעת במסגרת והשפעת תפיסת תפקיד המחוקק ותלויה בהגדרותיו הנורמטיביות.[2] כלומר, המדינות הציבורית שנקבעת מובנת בצורה המבטאת את כללי המשחק במסגרתם פועלים המחוקקים: ההסדרים, הכללים והמוסדות המעורבים.[1]
- גישת שיווי המשקל בין הקבוצות - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את מאבק הכוחות בין הקבוצות השונות, כשלכל קבוצה הכח להשפיע דרך הצבעה, קבוצת אינטרס או שדלנות.[1]
- גישת האליטות - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את העדפותיהם של החזקים בחברה.[1]
- גישת הבחירה הציבורית - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את האינטרסים הפרטיים של המחוקקים: נבחרי הציבור, אנשי המנהל וכו'.[1]
- תורת המשחקים - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את התחרות שבין המדינות, והרצון להתחרות ולהצליח ביחס אליהם או לצמצם פערים ולמנוע הפסד, לעיתים גם תוך כדי חיקוי.[1]
- הגישה התוספתית - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את ההמשך להשקעות העבר. כלומר כל תהליך וחקיקה יחידים הם שינויים קלים וחלקים, שלאורך זמן אמורים להוביל ולהיות חלק משינוי גדול. המודל הוא מודל מעשי הבוחן את המציאות הלכה למעשה, כשמה שחשוב בו הוא ה"הסכמה" על המדיניות, ולא הרציונל או מיטב. העולם הפוליטי מורכב ולכן צריך להגיע למסקנה שמבוססת על פשרה ומשא ומתן שניתן לכנותו "רציונליות פוליטית", אך לא רציונליות טהורה. יוצרים מדיניות על סמך הקיים, תוך שינוי ושיפור קל.[1]
- גישת הפוליטיקה הבירוקטית-ארגונית - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את מאבק הכוחות הביורוקרטי הפנים-ארגוניים. כלומר מבטאת את האינטרסים הפרטיים של עובדי הארגון ומעצבי המדיניות הציבורית במסווה של לטובת הציבור.[1]
- גישת המערכות הפתוחות - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את יחסי הגומלין הקיימת בין הרשויות לסביבה החיצונית. כלומר מבטאת את ההשפעה החיצונית, עולמית או של גורמי חוץ על המערכת הפוליטית מקומית.[1]
- גישת רשתות המדיניות - המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את האינטראקציה שבין השחקנים הרבים והשונים הפועלים במערכת הפוליטית המקומית. בהם: השחקנים הממשלתיים, שחקני המגזר העסקי, נציגי קבוצות האליטות, נציגי קבוצות האינטרס, ושחקני המגזר השלישי. אין מדיניות ציבורית אחידה במערכת הפוליטית הכללית, אלא כמעט בכל נושא נוצרת "רשת מדיניות" מותאמת. יש תחום מסוים שפוליטיקאים, בירוקרטים וקבוצות אינטרס עוסקים בו, ויחדיו יוצרים רשת מדיניות שיכולה להיות פתוחה ולהתיר לעוד בעלי עניין להיכנס לדיון על המדיניות, או להיות סגורה יותר.[1]
- גישת החלחול (דיפוזיה) - לפי גישה זו רעיונות מתפשטים בקרב אנשים, ארגונים, תרבויות ומדינות על ידי חלחול, שתחילתו איטית אך עם הזמן תופסת תאוצה ומתפשטת במהירות.[1]
- מניעים תרבותיים פנימיים - ההחלטות בארגונים ביורוקרטיים אינן תוצאה של שיקולים רציונליים בלבד, אלא מושפעים גם ממאפייניהם התרבותיים של עובדי הארגון. בכללם חינוך, תרבות וכללי התנהגות בלתי כתובים.[3] לרקעו האישי של המחוקק, רקע הכולל סט של אמונות ועמדות יהיה השפעה מרכזית על תפיסת תפקידו.[4]
- מניעים תרבותיים חוץ ארגוניים - ישנם מניעים תרבותיים חוץ ארגוניים, כשהמשפיעים המרכזיים בתחום זה הם שיקולי המוניטין והנראות הציבורית של הארגון.[5]
כשלי המדינה
המדיניות הציבורית רואה בשוויון את הבסיס לקיומה של המדיניות הציבורית ולכן, כל קיום של מדיניות כזאת - החל מקביעת תקנות ועד לקביעת תקציב המדינה מצריך הצדקה שכזו - כשלי הממשל וכשלי השוק הן הסיבות לכך. כשלי הממשל הן תיאור הבעיות בתרגום הרצון של האזרח לידי מדיניות שתשקף את רצונותיו. כשלי שוק הם כשלים הקשורים במערכת הכלכלית אשר מונעים באופן ישיר או עקיף מהאזרח רווחה גבוהה יותר והמדינה פותרת אותם באמצעות שינויים במדיניות הציבורית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ניסים כהן, מדינת הרווחה, מדיניות ציבורית ו"אי-משילות": המקרה של בית החולים באשדוד, 2011; מתוך: ה. זובידה וד. מקלברג (עורכים), דינמיקה של שינוי: הפוליטיקה הישראלית בתקופת מעבר, עמ' 93-123.
- ניסים כהן, יזמי מדיניות ועיצוב מדיניות ציבורית: המקרה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.2012; ביטחון סוציאלי, 89: 42-5.
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 נחמיאס דוד, ארבל-גנץ אורי, מידני אסף (2010), מדיניות ציבורית יסודות ועקרונות, האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 124-216.
- ^ The Foundation of Knowledge in Everyday Life, The Social Construction of Reality (Berger and Luckmann, 1966).
- ^ Meyer, John W. and Rowan, Brian, "Institutionalized Organizations: Formal Structure as Myth and Ceremony", American Journal of Sociology, Vol. 83, No. 2 (Sep., 1977), pp. 340-363.
- ^ Scully, Roger, and David M. Farrell. "MEPs as Representatives: Individual and Institutional Roles*." JCMS: Journal of Common Market Studies 41.2 (2003): 269-288.
- ^ Maor, Moshe, "Organizational Reputations and the Observability of Public Warnings in 10 Pharmaceutical Marketsgove", Governance: An International Journal of Policy, Administration, and Institutions, Vol. 24, No. 3, (July 2011), pp. 557–582
| מדעי החברה | |
|---|---|
|