מדי צה"ל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־21:39, 8 במאי 2019 מאת שרגא (שיחה | תרומות) (עידכון מויקיפדיה גירסה 25393684, הגהה, הסרת תמונה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מדי א' של לוחם מגולני בצה"ל (סמל ראשון, חובש, בעל צל"ש אלוף פיקוד ואות מלחמת לבנון השנייה)

מדי צה"ל הם המדים הנהוגים בצבא הגנה לישראל. בדומה לשאר צבאות העולם, צה"ל מנהיג קוד לבוש אחיד על חייליו. כיום ישנם סוגי מדים שונים המייצגים את סוג השירות (חובה או קבע), מסגרת השירות (בזרוע האוויר, הים או היבשה) ואופי הפעילות (מדי א' לאירועים חגיגיים, ליציאה לחופשה או לעבודה משרדית ומדי ב' לשטח, עבודה ואימונים).

מדי צה"ל לאורך השנים

במלחמת העצמאות ובשנות החמישים

עם פרוץ מלחמת העצמאות, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, החל ארגון "ההגנה" לצאת מן המחתרת, לשאת נשק בגלוי ולהשתתף בלחימה. לשיאו הגיע התהליך במבצע נחשון, שנערך באפריל 1948, ובו נלחמה ההגנה בכוח של 1,500 לוחמים, במסגרת של שלוש חטיבות וכוחות הפלמ"ח.

מדי החילות בשנת 1949. איש חיל הים חובש "כובע פופאי" ואיש חילות היבשה חובש כובע היטלמאכר
זאב (וילי) אדלר, חייל צה"ל 1949, מגדוד נהגי הפרדות, חבוש בכובע היטלמאכר
צוערי קורס חובלים במדי יצוג במהלך מסדר כבוד

כעבור שבועיים מיום הכרזת המדינה, ב-26 במאי 1948 נתקבלה "פקודת צבא ההגנה לישראל". בתקופה שמאז פרוץ מלחמת העצמאות ועד פקודה זו המכוננת את צה"ל, שבעקבותיה הפך הכוח המזוין של היישוב והמדינה לצבא ההגנה לישראל, נקראו הכוחות הלוחמים בשם "כוחות המגן".

לכוחות המגן ואחריהם לצה"ל, בתקופתו הראשונה, לא היו מדים אחידים. הלוחמים הביאו חלקם בגדי חאקי מבתיהם (שנרכשו לרוב במפעל אתא חברה לטקסטיל)[1], וחלקם לבשו מדים שנתפסו במחסני הצבא הבריטי שפונו. האחידות במדים נבעה רק מהיות כולם בצבע חאקי, אך בגוונים וצורות שונות. כובעי הלוחמים היו כובעי גרב מצמר או כובעי חאקי (שכונו "כובעי טמבל").

בהמשך המלחמה, מאז הכרזת המדינה, הגיעו לצה"ל מדים ממקורות שונים, לרבות מתרומות של יהודי ארצות הברית. נדבן יהודי מארצות הברית, שהיה בעל מפעל לייצור כובעים, תרם לצה"ל את הכובעים שכונו "כובעי היטלמאכר" (היטלמאכר ביידיש: כובען). כובעים אלו עוצבו במתכונת הכובעים של לגיון הזרים הצרפתי, בחזיתם הייתה מצחיה ומצדם האחורי הייתה מגולגלת פיסת בד, שניתן היה להתירה ואז היא השתרעה על העורף, להגנה מפני חדירת חול לחולצה.

במצעד הראשון של צה"ל, שנערך בתל אביב ב־27 ביולי 1948, שישה ימים לאחר כניסתה לתוקף של ההפוגה השנייה, הופיעו החיילים והקצינים כשהם חובשים כובעי היטלמאכר, ולראשונה כשהם עונדים דרגות.

בראשית שנת 1949 הונהגו בצה"ל מדי קיץ ומדי חורף. מדי הקיץ היו בגדי חאקי בהירים מכותנה (עד 1951 לעיתים כללו מכנסים קצרים וגרביים ארוכים). מדי החורף כללו מכנסיים ומקטורן מצמר גס בצבע חאקי כהה, הדומה בגזרתו לזה שהיה נהוג בצבא הבריטי. מדים אלה כונו מאוחר יותר "סקוטש ברייט" על שום מרקם הבד המזכיר את כרית ניקוי הכלים המחוספסת. על דשי המקטורן נענדו שני סמלי צה"ל קטנים שנקראו "צהלונים".

לקראת תום מלחמת העצמאות נוצרה כבר אחידות מסוימת במדי צה"ל.

בראשית שנות החמישים הונהגו בצה"ל תגי הכתף. בראשיתם כתגים לחטיבות, לפיקודים המרחביים, למטכ"ל ולחיל האוויר בלבד, ובמרוצת הזמן לכל סוגי היחידות והעוצבות. תגי הכתף נענדו בדש של כתף שמאל במדי הקיץ, ונתפרו על המקטורן במדי החורף. כן הונהגו בצה"ל תגי מקצוע לחוגרים, שנתפרו על שרוול ימין של החולצה. תג המקצוע היה בצורת סמל קטן מבד רקום שסימל את מקצועו הצבאי של החוגר, ומתחתיו פס בד בצבע צהוב ועליו מספר שורות בצבע שחור שסימלו את השלב המקצועי של החייל.

במהלך שנות החמישים הוחלפו המדים של כוחות היבשה, ממדי חאקי בהירים למדים בצבע זית. בראשונה הונהגו אלו ביחידות חטיבת הצנחנים ובהמשך ביתר כוחות היבשה. אנשי חיל האוויר וחיל הים המשיכו ללבוש מדי חאקי בהירים. גם מדי החיילות המשיכו להיות מחאקי בהיר עד ראשית שנות השמונים, שאזי הוחלפו במדי זית.

המעיל התקני לכל הדרגות היה השינל הארוך והכבד, העשוי צמר.

גם כובעי צה"ל הוחלפו בראשית שנות החמישים מכובעי היטלמאכר לכומתות, הדומות לאלו הנהוגות בצבא הבריטי. הכומתות נחבשו הן על ידי החיילים והן על ידי החיילות. בתחילה היו הכומתות במספר צבעים מצומצם:

  • צבע זית - לחילות היבשה
  • צבע אפור - לחיל האוויר
  • צבע שחור לכוחות השריון, התותחנים והסיירות
  • צבע אדום - לצנחנים

במרוצת השנים הורחב מגוון הצבעים של הכומתות[2]:

לחיילי חיל הים היו מאז ומתמיד מדים שונים ממדי יתר חילות צה"ל. מדי חאקי בהירים ומדים חגיגיים בצבע לבן שנלבשו בטקסים, במסדרים, ביום העצמאות וביום חיל הים. כובעי חיל הים היו בתחילה כובעי מלחים בצבע לבן שכונו "כובעי פופאי". אלה הוחלפו כעבור זמן בכובעים הדומים לכובעי קצינים ללא מצחיה ולבסוף התייצבו על כומתות בצבע כחול כהה, פרט לתקופה קצרה בין השנים 19791985 אז החזיר האלוף זאב אלמוג את כובעי הפופאיי האמריקאים לראשי החיילים עד תום כהונתו[3]. לקציני ונגדי חיל הים נמשך השימוש בכובעי הקצינים (כובעים עם מצחייה).

חיילי חטיבת הצנחנים בודלו באמצעות מכנסי צנחן אשר להם כיסי צד וירכית. עם השנים החלו גם חיילי חילות אחרים להשתמש במכנסי צנחן (דגמ"חים) עד אשר הם הפכו למכנסיים הכלל צהליים והחליפו את מכנסי ה"קופיקו". הירכית נשארה נחלת הצנחנים בלבד.

כובעי הקצינים, המיוחדים לקצינים ולנגדים בכירים, הונהגו בשנות החמישים. היו אלה כובעים הדומים לכובעי הקצינים בצבא הבריטי והאמריקאי. לקצינות ניתנו כובעי סירה ואלו בוטלו כעבור זמן לא רב (פרט לחיל הים). במרוצת השנים הלך ופחת השימוש בכובעי קצינים ובהדרגה החלו גם הקצינים לחבוש כומתות. כיום נוהגים עדיין לחבוש כובעים אלו טייסים וקציני חיל האוויר במדים יצוגיים, חובלים, קצינים ונגדים בחיל הים (בטקסים ובמשלחות), נגדי משמעת בטקסים, שוטרים צבאיים בתפקיד ובמסדרים, ונגני תזמורת צה"ל בהופעה.

שנות השישים

ב-1963 הונהגו כובעים מיוחדים לחיילות, במקום הכומתות. כובעים אלו הדומים לכובעי דיילות אוויר[4] או כובעי חיל מצב וכונו בעגה הצבאית "כובעי כרבולת" או "כובע כריש". תחילה כובעים האלה עוצבו בהשראת הדגם עמו נעו חיילי הצבא הבריטי ואחר כך עוצבו בעיצוב ייחודי. הראשונות שהתחילו להסתובב עם כובעי דיילות היו קצינות ויותר מאוחר גם חיילות סדירות קיבלו אותם.

צבעם של "כובעי דיילות" היה זהה לצבעם של כומתות באותו חיל, אלא אם כן הכומתות היו בצבע זית (כומתת בקו"ם), במקרה כזה כובעי החיילות היו בצבע שחור. בכמה מקרים כובעים שחורים נשאו סימן היכר נוסף:

  • חיל השריון - כובע שחור עם פס עליון ירוק-שחור
  • חיל התותחנים - כובע שחור עם פס עליון אדום-חום
  • חיל המשטרה הצבאית - כובע שחור עם פס עליון אדום
  • חיל הים - כובע שחור עם פס עליון לבן

ב-2001 הונהגה מחדש חבישת כומתות לחיילות.

במרוצת השנים הוחלפו האריגים של מדי צה"ל מכותנה לבד סינתטי. בשנת 1971 הוחלף המקטורן של מדי החורף למקטורן מעוצב ואופנתי מבד סינתטי.

בנוסף למדים היצוגיים (מדי א') לבשו חיילי צה"ל, בתעסוקה מבצעית ובביצוע תפקידים טכניים ותפקידי אחזקה, בגדי עבודה (מדי ב'), שהיו בעיקרם מדי צה"ל ישנים שאינם ראויים יותר לשמש כמדי א', ובגדים שיוצרו מלכתחילה כדי לשמש כבגדי עבודה.

ב-1964 הוכנסו לשימוש בצה"ל בגדי עבודה מנומרים מעודפי הצבא הצרפתי. חלק מלוחמי צה"ל במלחמת ששת הימים לבשו מדים אלו. ב-1968 אף הונהגו לתקופה קצרה מדים מנומרים כמדי א' בחטיבת "גולני". המדים המנומרים יצאו משימוש בסוף 1968, בתקופת המרדפים, כשנתברר כי אנשי ארגוני החבלה לובשים אף הם מדים כאלה.

בסוף שנות השישים ניתנה למשרתי הקבע האפשרות ללבוש מדי א' עשויים דקרון בצבע בז'. בד זה היה נעים יותר למגע ולא דרש גיהוץ.

החיילות קיבלו ירכיות בנוסף לחולצות צה"ל רגילות. לירכית היה שרוול קצר, שני כיסים למטה וכיס אחד למעלה בצד שמאל, הכפתורים היו ממתכת חומה. בהמשך ירכיות התחילו להיות עם כפתורי פלסטיק ירוק/אפור.

שנות השבעים והשמונים

Idf-uniform.png

בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, הגיע לצה"ל, במסגרת הרכבת האווירית האמריקאית שהחישה נשק וציוד לצה"ל, משלוח של מדים אמריקאים בצבע זית כהה ומבד עבה יחסית (שנבדלו ממדי צה"ל גם בכך שלא היו להם כותפות). במשך שנים היו מדים אלה במלאי בגדי העבודה של צה"ל.

נהוג היה להחליף את מדי צה"ל, ממדי חורף למדי קיץ ולהפך, פעמיים בשנה, ב־1 באפריל וב־1 בדצמבר. בתקופה הראשונה שלאחר הפסקת האש בתום מלחמת יום הכיפורים, כשכוחות המילואים היו עדיין מגויסים וצה"ל היה בכוננות מחשש לחידוש הלחימה, אמורה הייתה לחול ב־1 בדצמבר 1973 החלפת מדי הקיץ במדי החורף. עקב מצב החירום לא בוצעו החילופים באותו החורף. מאז נערכו החילופים עוד מספר פעמים ובדצמבר 1978 לא הוחלפו יותר מדי הקיץ במדי החורף. מאז לא הונהגו יותר מדי חורף בצה"ל ומדי הקיץ הפכו למדים הקבועים לכל השנה. יחד עם מדי החורף בטלו גם ה"צהלונים", אותם סמלי צה"ל קטנים שנענדו על דשי המקטורנים במדים הללו. להגנה מפני הגשם והקור בעונת החורף מקבלים חיילי צה"ל מעיל דובון בצבע ירוק-זית לחילות היבשה, כחול לחילות הים והאוויר וכחול כהה לחיילי הקבע.

משנות התשעים ועד היום

בשנות התשעים עבר צה"ל לשימוש במדי א' עשויים דקרון גם לחיילי החובה (כעשרים שנה לאחר שאפשר זאת למשרתי הקבע). מדים אלה עמידים ויצוגיים יותר וגם זולים יותר לרכישה. בנוסף, הונהגו בצה"ל מדי אירועים גם עבור חיילי הקבע בזרועות האוויר והיבשה: חולצה בצבע ירוק-טורקיז עם מכנסיים (או חצאית לחיילות) בצבע ירוק כהה בחילות היבשה, וחולצה בצבע תכלת עם מכנסיים (או חצאית לחיילות) בצבע כחול כהה בחיל האוויר. החל מאוגוסט 2001 משמשים מדי האירועים גם כמדי השירות של חיילי הקבע (לנגדים מדרגת רס"ל ומעלה ולקצינים מדרגת סרן ומעלה), כאשר לבנות יש אפשרות ללבוש מכנסיים ולא רק חצאית. בחיל הים, מדי הקבע נבדלים ממדי האירועים בכך שהמכנסיים שחורים ולא לבנים.

משנת 2006, נשקל ביטולה של הכומתה והנהגת כובע מצחייה במקומה, וזאת מטעמים בריאותיים, שכן הכומתה לא נחבשת בפועל על ידי החיילים, פרט לטקסים ולמסדרים, ולא מגנה מפני השמש, ואולם בסופו של דבר נקבע כי את הכומתה הנוכחית תחליף כומתה בצורה אליפטית[5] המתוכננת כך שתתקבע על הראש באופן הולם וייצוגי יותר. פיילוט בנושא החל בשנת 2010[6]. כמו כן, מעת לעת נעשים שינויים במדי ב' על מנת להתאימם ללוחמים בשטח, למשל בהרכב הבד, במיקומי הכיסים ובריקמה של תג היחידה ותגי שם. בשנת 2012 התקיים ניסוי לבחינת מדי הסוואה ללוחמים שיחליפו את מדי הב' הקיימים בפעילות מבצעית ובאימונים[7].

ההיסטוריה של מדי צה"ל לאורך השנים משקפת שינויים שנגרמו במהלך התפתחותו צה"ל תוך כדי לחימה מתמשכת ושינויים חברתיים ואופנתיים.

מדים אמריקאיים בצה"ל

מדי ב' בצבעי הסוואה שנרכשו מצבא-ארצות הברית ונמצאים בשימוש במעט מבסיסי צה"ל. וגם בכל מתקני הכליאה של צה"ל.

בשנת 2003 החל צה"ל לרכוש מדי עבודה (מדי ב') בצבעי הסוואה מעודפי צבא ארצות הברית. מדים אלה הם משלושה סוגים: הראשון, "מדי M81 יער" או "מדי קרב רשמיים" - את המדים הללו מעטרים כתמים בארבעה צבעים: שחור, חאקי, ירוק וחום, והם היו למדים הסטנדרטיים למצב של לחימה ברוב יחידות צבא ארצות הברית משנת 1981 ועד לאחרונה. השני, "מדי קרב מדבר רשמיים" (DBDU), הידועים בצבא האמריקני כ"Chocolate-Chip Camouflage". צבעם צבע חאקי, ועליו כתמים גדולים בצבע חום וכתמים קטנים שצבועים בשחור ולבן. מדים אלה נמצאו בשימוש האמריקאים כמדי הסוואה בנוף המדברי, בימי מלחמת המפרץ (מבצע "סופת מדבר") בשנות ה-90' המוקדמות. השלישי, "מדי הסוואה מדבריים" (DCU) הם מדים שנועדו להחליף את מדי ה"צ'וקלט-צ'יפ" בשל אי-התאמתם למרבית נופי המדבר. דוגמתם דומה לדוגמת מדי ה-M81, אך בהירה ממנה. המדים צבועים חאקי, חום וירוק בהיר. מרוב המדים הסירו את הכתובת "צבא ארצות הברית" ואת שמות המשפחה של החיילים שמופיעים על חזית החולצה ומעל הכיס האחורי במכנסיים, אך מחלקם לא טרחו לעשות כן. ולפיכך ניתן למצוא בבסיסים מסוימים חייל צה"ל שעל מדיו מתנוסס שמו של חייל אמריקאי לצד הכיתוב "צבא ארצות הברית". המדים משמשים את צה"ל בין השאר בבסיסי טירונות ובמתקני-כליאה. בתקשורת פורסם כי גורמים אמריקאיים רשמיים יצאו נגד השימוש במדים שעליהם כתוב "צבא ארצות הברית" במתקני-כליאה צה"ליים[8]. בעקבות זאת התייחס דובר צה"ל לשימוש במדים האמריקאיים: "מדים אמריקאיים אשר התקבלו מעודפי צבא ארצות הברית נפסלו לשימוש מבצעי בצה"ל עקב היותם מנומרים, וקיימת סכנה לטעות בזיהוי (כוונתו היא שיחשבו שהם מחבלים) במידה וייעשה בהם שימוש מבצעי. עם זאת המדים אושרו לשימוש מנהלתי, ולכן הם מנופקים לבתי-כלא צבאיים, לסדנאות חימוש ולמפעלים צבאיים כבגדי עבודה - ובתנאי שלא תהיה איתם תנועה מעבר לגבולות המתקן". ואולם בנובמבר 2015 נצפו חיילים בהפגנה השבועית בכפר קדום, כשהם לבושים במדים אמריקאיים[9].

נעליים

נעליים צבאיות בצה"ל
חיילי צה"ל במדי ב'

מרבית החיילים המשרתים בחילות השונים בצה"ל ובמג"ב נועלים "נעלי צבא": נעלי עור גבוהות, אטומות וכבדות משקל, בצבע שחור. הנעליים מתחלקות ל"נעליים כבדות" (כ-2 ק"ג), ו"נעליים קלות" (כ-1.250 ק"ג) המיוצרות מחומרים קלים ורכים יותר, ויועדו בעיקר למשרתים ביחידות חיל הרגלים. החל משנת 2008 כלל החיילים המתגייסים מקבלים "נעלים קלות", וחלק מהלוחמים מקבלים נעלי חי"ר אמריקאיות מתקדמות.

במספר יחידות, ובראשן חטיבת הצנחנים ויחידות הכפופות לה, וכן חטיבת הנח"ל וחטיבת כפיר, נועלים החיילים נעליים בצבע חום-אדום, כהמשך המסורת מיחידות הצנחנים הבריטיות שהועתקה לישראל, שכוללת גם חבישת כומתה אדומה וחגירת החגורה מעל לחולצה (ירכית). הסמכות לאשר ליחידות לנעול נעליים אלו נתונה בידי קצין חי"ר וצנחנים ראשי.

על-פי פקודות המטכ"ל של צה"ל:

  • חובה לנעול נעליים גבוהות בעת לבישת מכנסי דגמ"ח.
  • על הגרביים להיות בצבע כהה.
  • יש חובה להכניס הסרח העודף של השרוך אל תוך הנעל.
  • יש להכניס דיסקיות זיהוי במקום המיועד לכך בנעל.
  • על הנעליים להיות מצוחצחות בכל עת.
  • על שארית מכנסי המדים להיות מחוזקים בגומיות מעל הנעל.

ישנן מספר יחידות מובחרות המתירות לחייליהן לנעול במשימות מבצעיות נעלי הרים במקום נעלי הצבא התקניות, ולעיתים אף על מדי א'.

קצינים ונגדים מורשים לנעול נעליים חצאיות בצבע שחור כאשר הם לבושים במכנסי "קופיקו" או במדי יצוג. בנוסף, החל משנת 2010 ניתן לראות קצינים בכירים בחיל הים נועלים נעליים לבנות בטקסים.

חיילות אשר אינן משרתות בתפקידים קרביים יכלו בעבר לנעול נעליים לא צבאיות בצבע שחור, אולם מחויבות מחודש ינואר 2006 לנעול נעליים המסופקות להן בבסיס הקליטה והמיון. בקיץ ניתנת כחלופה לחיילות, האפשרות לנעילת סנדלי עור שחורים, שאינם מבריקים. החל משנת 2010 הוחלפו הנעליים והסנדלים שסופקו עד אז לחיילות, בדגם חדש של נעלי שלושת-רבעי סגורות.

בעבר גם לחיילים בצה"ל הייתה אפשרות לנעילת סנדלים תנ"כיים בימות הקיץ, ואילו החיילות נעלו נעליים שכונו "נעלי גולדה".

החל מינואר 2018, אנשי הקבע בצה״ל מחויבים לנעול כאשר לובשים את מדי הא׳ נעלי שלושת-רבעי בעלות שרוכים מעור/ דמוי עור בלבד.

מדי שרד ומדי גאלה

סוג נוסף של מדים הקיים בצה"ל הוא מדים חגיגיים - מדי שרד ומדי גאלה. מדים אלה נלבשים אך ורק על ידי קציני צה"ל בכירים השוהים בחו"ל - נספחים צבאיים וקצינים בשליחות דיפלומטית. מדי השרד ומדי הגאלה (לאירועים מיוחדים) נבדלים בצבעם בין הזרועות. כמו כן, ישנה חלוקה למדי קיץ וחורף. במדי השרד של חיל הים נהוגות דרגות שרוול, כמקובל בכל העולם.

במאי 2016 החליט הרמטכ״ל רא"ל גדי איזנקוט כי באירועי יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ואירועי יום העצמאות הממלכתיים הנערכים בישראל, ינועו נציגי צה״ל בדרגת תא״ל ומעלה וכן בעלי תפקידים נוספים הלוקחים חלק בטקסים, במדי השרד[10].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
  2. ^ כומתה במבחן, באתר דובר צה"ל, 3 בינואר 2008 (לקוח מ"במחנה", 2008, גיליון 1)
  3. ^ [1]
  4. ^ תקוה וינשטוק, התלבשו על מכנסי החיילות, מעריב, 26 במרץ 1965
  5. ^ חנן גרינברג, חדש בצה"ל: כומתה אליפטית, אין סנדלים לבנות, באתר ynet, 9 במרץ 2010
  6. ^ סימן שאתה צעיר: מתגייסי אוגוסט יקבלו בבקו"ם כומתות משופצרות, באתר דובר צה"ל, 23 ביוני 2010
  7. ^ מתן חצרוני, ‏מהפכה בצה"ל: מדי הסוואה ללוחמים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏16 באוגוסט 2012‏
  8. ^ איתמר אייכנר, "אמריקה בכלא 6", ידיעות אחרונות, 6.5.2010
  9. ^ כתבה, 26 בנובמבר 2015, באתר שיחה מקומית
  10. ^ http://www.inn.co.il/News/News.aspx/321323
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0