מדעי הרוח
מדְעי הרוח הם תחומי הידע האנושי אשר עוסקים בחקר והתחקות אחר חוקיות הרוח בקיום. במובן זה, המונח "רוח" מכוון למכלול העקרונות שמהם מורכב העולם הלא-פיזי, שאין להכפּיפו לחוקיות סיבתית פשוטה, כמקובל בעולם הפיזי. המונח מדעי הרוח מקושר בדרך כלל לתחום ההוראה באוניברסיטאות, כאשר עומדת הפילוסופיה במרכז. כיום משויכים להוראת מדעי הרוח כלל המקצועות שאינם נוגעים בעולם הפיזי כמו מדעי החברה או המדעים המדויקים.
שמו המדעי
המונח "מדעי הרוח" נתקבע בעברית בעקבות השפעתה הניכרת של השפה הגרמנית על התרבות האקדמית העברית-הישראלית בראשיתה. בעוד שבאנגלית (וכן במספר שפות נוספות בהטיה שונה), נקרא תחום זה "Humanities" (מן המילה בן אדם – Human); הרי שבגרמנית המושג נקרא Geisteswissenschaften (רוח – Geistes ומדע – Wissenschaft). מושג גרמני זה התפתח עם עלייתן של האוניברסיטאות הגרמניות בעידן הנאורות, והוא מבליע בתוכו את רוח התקופה מתוך הנחה כי המדע מסוגל לתת כלים אמפיריים גם להתמודדות עם סוגיות אנושיות.
מדעי הרוח מול עולם המדע והמחקר:
כיום, נהוג לומר כי מדעי הרוח אינם מדע במובנו המקובל, שכן הם עוסקים בשאלות שאינן ניתנות להוכחה ניסויית (אמפירית). מדעי הרוח מניחים כי העוסק בהם הוא אדם פעיל, שאינו מגלה חוקיות חיצונית לו, אלא משיג בהכרתו את עצם קיומו וקיום המציאות. ניתן לטעון כי מדעי הרוח מחייבים את העוסק בהם להיות הסובייקט והאובייקט שלהם.
לדוגמה, פסיכולוגיה היא המדע החוקר את נפש האדם באופן חיצוני לחוקר, כלומר חוקר הפסיכולוגיה שואף לנסח חוקים כלליים, כאשר אינו מתייחס אל עצמו ככפוף לחוקים אלו (אפילו חוקר פסיכולוגיה החוקר את עצמו, מתייחס אל עצמו כאל מושא חקירה, ולא כאל מבצע החקירה).
הפילוסופיה, לעומתה, חוקרת את האדם מתוך נקודת מוצא כי החוקר משיג את ההבנות הפילוסופיות על קיומו ומתוך קיומו, ולא מתוך התבוננות במציאות חיצונית לו. הפילוסוף חייב להיות מזוהה עם השגות הפילוסופיה, ואינו מתייחס אליה כאל תחום חיצוני לו. בהתאם להבחנה זו הפילוסופיה נמנית עם מדעי הרוח, ואילו הפסיכולוגיה אינה נמנית עמהם.
דוגמה נוספת היא האנתרופולוגיה, שהיא חקר התרבות ויחסה אל החברה האנושית. האנתרופולוגיה אינה מצריכה הזדהות של החוקר עם תוצאות חקירותיו, והיא מבוססת על ניסוי והתבוננות חיצוניים לחוקר, על מציאות נפרדת ממנו.
לעומת האנתרופולוגיה, חקר הספרות מחייב את החוקר לחוות בעצמו את הספרות, ואינו מאפשר מדידה חיצונית שלה.
מדעי הרוח אינם מנותקים מהשיטה המדעית הרגילה, המבוססת על ניסוי חיצוני לחוקר, ולעיתים נעזרים בה. כמו כן, קיימים מדעים רגילים רבים הכוללים בתוכם השגות מתחום מדעי הרוח (הדוגמה הבולטת ביותר היא הפסיכולוגיה, המושתתת בבסיסה על הנחות פילוסופיות).
תחומי ההוראה באוניברסיטאות
האוניברסיטאות חורגות מההגדרה הנוקשה שניתנה כאן[1], והן כוללות במסגרת הפקולטה למדעי הרוח גם חוגים לארכאולוגיה, למשל. תחומי מדע הרוח העיקריים הם:
- פילוסופיה
- ספרות
- אמנות (ציור, תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה)[2]
- תאולוגיה
- לימודי דתות
- בלשנות
- שפות
- לימודים קלאסיים
- היסטוריה
- ארכאולוגיה
- תרבות[3]
לקריאה נוספת
- אליעזר שביד, מדעי היהדות במכלול מדעי הרוח והחברה, בתוך: ידיעון האיגוד העולמי למדעי היהדות, 26, תשמ"ו-1986, עמ' 9-20.
- רחל אליאור, המאבק על הרוח, על מקומם של מדעי הרוח במאה ה-21, קרתא, 1, יולי 2014.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מדעי הרוח |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מדעי הרוח |
- נחמיה פרידלנד, מדעי הרוח חולים, באתר ynet, 7 בנובמבר 2007
- דוח על עתיד מדעי הרוח באוניברסיטאות בישראל(הקישור אינו פעיל, 29 ביולי 2017), האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- מבחר מאמרים, בכתב העת למדעי הרוח והחברה - קתרסיס
- אבי גרפינקל, שממה רוחנית: מדוע בורחים הסטודנטים מהחוגים לספרות?, באתר nrg, 11 בדצמבר 2011
- עידו חברוני, מדעי הרוח לאן?, באתר nrg, 9 בספטמבר 2014
- רחל אליאור, המלחמה על הרוח http://www.wzo.org.il/files/kivunim/kivunim_25.pdf
הערות שוליים
- ^ בטכניון קיימת מחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות, הכוללת את מדעי הרוח החברה והאמנויות
- ^ באוניברסיטת תל אביב הוקמה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 פקולטה לאמנויות והיא נפרדת מהפקולטה למדעי הרוח
- ^ בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב הוא חלק מהפקולטה למדעי הרוח. באוניברסיטה העברית נושאים אלו נלמדי בפקולטה למדעי החברה