מזנון (ארוחה)
ארוחת מִזְנוֹן (מכונה גם "בּוּפֶה", מצרפתית: buffet) היא שיטת הגשת מזון, בה המאכלים אינם מוגשים אל השולחן אלא נבחרים על ידי הסועדים מדלפקי הגשה המכונים "מזנון". השיטה קרויה על שם הרהיט "מזנון" - שידה ארוכה שניתן להגיש על גביה מזון, אם כי בישראל אינה משמשת לכך אלא כרהיט סלוני.
באירוח ביתי ארוחת מזנון מוגשת כאשר אין מקום להושיב את כל האורחים סביב שולחנות או כאשר מוגשת ארוחת מתאבנים. המאכלים מונחים על שולחן יחד עם כלי אוכל וסכו"ם, כך שכל סועד יבחר כרצונו. את הארוחה אוכלים בישיבה עם הצלחת על הברכיים או על שולחנות-צד קטנים.
באירועים כגון חתונות או כנסים, ארוחת מזנון מוגשת על דלפקים ארוכים, כל אורח בוחר כרצונו תוך צעידה לאורך המזנון ולבסוף הוא ניגש עם מנתו לשולחן הערוך לארוחה. אותה שיטה משמשת גם בחלק מבתי הקפה ומסעדות, שם היא מכונה "שירות עצמי", ובסוף המזנון מוצבת קופה לתשלום לפי המנות שבחר הלקוח. ישנן מסעדות בהן מונהגת הגשה בשיטת מזנון לארוחת "אכול כפי יכולתך", בה התשלום קבוע מראש והסועדים יכולים לבחור מבחר וכמות מנות כרצונם.
בבתי מלון בישראל נהוגה לרוב שיטת הגשה זו, בפרט בארוחת הבוקר.
שיטת הגשה זו נחשבת פחות אלגנטית מהגשה אל השולחנות, אולם היא מאפשרת להסעיד מספר רב של סועדים תוך הקטנת צוות המלצרים. יתרונותיה לסועדים הם באפשרות לבחור מתוך מגוון מנות ולבחון את האוכל מקרוב לפני בחירתם, דבר שאינו אפשרי בבחירה מתוך תפריט.
היסטוריה
המזנון המודרני פותח בצרפת במאה ה-18 והתפשט עד מהרה ברחבי אירופה. המונח "מזנון" התייחס במקור לשולחן ההגשה, אך הושאל כשמה של שיטת ההגשה. במדינות דוברות אנגלית נפוצה שיטה זו מאמצע המאה ה-19.
כאשר הבעלות על כסף וזהב סימלה את עושרן של ממלכות, הצגתו באמצעות כלי אוכל ממתכות אלו הייתה פעולה פוליטית יותר מאשר הפגנה של צריכה ראוותנית. במאה ה-16 המונח הצרפתי "buffet" ("מזנון") התייחס הן לתצוגת הכלים והן לרהיט מעוטר לרוב בבד יקר עליו הוצגו הכלים. בהמשך המאה המונח התייחס לרוב לשידה מגולפת מוקפת מדפים. מקורו של מנהג התצוגות השופעות כלי אוכל יוקרתיים היה כנראה בחצר האופנתית של דוכסות בורגונדיה והוא אומץ בצרפת. התצוגות הבארוקיות של כסף וזהב בהשפעת לואי ה-14 הונצחו בציוריהם של אלכסנדר-פרנסואה דפורט (Alexandre-François Desportes) ואחרים, בטרם הוכרח לואי ה-14 לשלוח את כלי הכסף ורהיטי הכסף שלו למטבעה, למימון המלחמות בסוף תקופת שלטונו.
במהלך המאה ה-18 הועדפו צורות מעודנות יותר של הצגת העושר. המזנון קם לתחייה בסוף המאה באנגליה ובצרפת כאשר רעיונות חדשים לגבי פרטיות הכתיבו אופנה של מעט הגשה עצמית בארוחת הבוקר, אפילו בקרב אלו שיכלו להרשות לעצמם משרת אישי מאחורי כסאו של כל סועד. תומאס שרתון, ב"מילון הארון" משנת 1803, הציג עיצוב נאו-קלאסי ואבחן כי "ניתן בהסתייגויות מסוימות להחזיר את המזנון לשימוש מודרני, כפריט עיצובי בחדר ארוחת הבוקר המודרני, שישמש כמקום אחסון למילוי עגלת התה."
ליליאן לנסדאון מתארת בספר ניהול משק הבית "כיצד להכין ולהגיש ארוחה" משנת 1922 כי מזנון הוא ארוחת צהריים הנאכלת בעמידה או מוגשת לשולחנות קטנים, ללא סכין (מלבד סכין למריחת חמאה), כך שכל המזון צריך להיות ניתן לאכילה באמצעות מזלג או כף. הכלל הוא כי חברותיה של בעלת הבית מגישות את הארוחה. המזון מובא על מגשים וכולל משקאות (קפה, שוקו, פונץ'), מתאבנים - סלטים, בשר, פירות ים וכריכים וקינוחים כגון עוגות אישיות, גלידות ומוס.
מסורת של ארוחות מזנון נהוגה בשוודיה, שם הארוחה מכונה "סמרגוסבורד", מילולית "שולחן כריכים" אך בפועל מכילה מגוון מנות נוספות.
קיים טרנד נוסף בתחום האירוח שצובר תאוצה חזקה מאד בשנים האחרונות בישראל, והוא נקרא "מגשי אירוח", שבו בעצם קיימות מגוון רחב של מנות, בדרך כלל מדובר במנות חלביות כמו קישים, לזניות, פסטות, כריכונים, סלטים, קינוחים ועוד.. סוג זה של מזנון, נותן בעצם מענה לאירוח של אירועים קטנים בדרך כלל.
קישורים חיצוניים
- רותי קינן, סמורגסברוד: גם לשוודים יש מזטים, באתר ynet
- תפריט ומתכונים לארוחת מזנון צמחונית, מאתר הצמחונות הישראלי
- דנה שיין, הלהיטים של השבעים, באתר וואלה
| ארוחות | ||
|---|---|---|
| בוקר | ארוחת בוקר (ישראלית • אנגלית • קונטיננטלית) • ארוחת עשר | 
|
| צהריים | בוהריים • ארוחת צהריים • שעת התה | |
| ערב | ארוחת ערב • ארוחת לילה | |
| ראו גם | ארוחת ביניים • ארוחת טלוויזיה • ארוחת טיסה • גורמה • מזנון • פיקניק | |
