מחלת לב איסכמית
מחלת לב איסכמית (באנגלית: Ischemic Heart Disease, בראשי תיבות: IHD) היא מחלה המאופיינת באיסכמיה (הפחתת אספקת הדם) לשריר הלב, כלומר חוסר התאמה בין הביקוש של הלב לחמצן לעומת ההיצע של הדם הזורם ללב. לרוב נובעת מחלת לב איסכמית כתוצאה ממחלת לב כלילית (הנגרמת בשל טרשת עורקים של העורקים הכליליים). הסיכון למחלת לב איסכמית עולה עם הגיל, עישון, אכילת בשר, יתר כולסטרול בדם, סוכרת ויתר לחץ דם. מחלת לב איסכמית נפוצה יותר אצל גברים ואצל אנשים שקרובי המשפחה שלהם בעלי מחלת לב איסכמית.
הסימנים למחלת לב איסכמית כוללים תעוקת לב (כאב בחזה בשעת ביצוע מאמץ גופני) וירידה בסיבולת הכושר הגופני. מחלת לב איסכמית שאינה יציבה באה לידי ביטוי ככאבים בשעת מנוחה או תעוקת לב אשר מחמירה עם הזמן. ביצוע אבחנה של מחלת לב איסכמית נעשית על ידי בדיקות דם (אנזימי לב), אק"ג, בדיקת לב במאמץ או במהלך צנתור למשל. כתלות בתסמינים ובסיכון, הטיפול במחלת לב איסכמית יכול להיעשות באמצעות תרופות, צנתור או ניתוח מעקפים.
מחלת לב איסכמית מהווה את הסיבה השנייה המובילה למוות בארצות מערביות, וסיבה עיקרית לאשפוזים בבתי חולים. יש חשיבות גבוהה למניעת המחלה על ידי שמירה על דיאטה, טיפול לאיזון סוכרת ושמירה על רמות כולסטרול תקינות וערכי לחץ דם תקינים. נתונים אפידמיולוגיים מצביעים על ירידה בשיעור המוות כתוצאה ממחלת לב איסכמית, כאשר כמחציתם מוסברים על ידי טיפול במחלה עצמה ומחציתם מוסברים על ידי מניעת גורמי הסיכון למחלה. עם זאת, גורמי סיכון כגון השמנה וסוכרת עולים במדינות מפותחות.
תסמינים וסימנים
מחלת לב איסכמית יכולה להיות נוכחת במצבים הבאים:
- תעוקת לב - כאב בחזה בזמן מאמץ, קור או מצבים רגשיים,
- תסמונת כלילית חדה כגון תעוקת לב לא יציבה או אוטם שריר הלב: מצבים המאופיינים ככאב בחזה שאינו מוקל בשעת מנוחה, יחד עם פגיעה בשריר הלב
- אי ספיקת לב - מצב הכולל בין היתר תסמינים כגון קוצר נשימה ועייפות כתוצאה מירידה ביכולת שריר הלב לבצע את תפקודו.
פתופיזיולוגיה
על מנת להבין את התהליך המתרחש במחלת לב איסכמית, יש צורך בהבנת הרעיון של ביקוש לעומת היצע של שריר הלב לחמצן. במצב נורמלי שריר הלב אמור לקבל אספקת חמצן התואמת לביקוש שלו לחמצן, כאשר המרכיבים העיקריים של הביקוש לחמצן כוללים את קצב הלב, מידת התכווצות שריר הלב ומידת המתח המופעל על קירות הלב. דם זורם בעורקים הכליליים הסובבים את הלב, כשמרבית הדם זורם בשעת הדיאסטולה. הויסות של כלי הדם הכליליים נעשית ברמה המטבולית, כלומר כתוצאה מעלייה בצורך בחמצן על ידי שריר הלב יש התאמה של התנגודת הכלילית לספק דרישה זו, וכן קיים ויסות עצמי, כלומר התנגודת הכלילית מותאמת לשינויים בלחץ הדם על מנת לשמר זרימת דם תקינה לשריר הלב.
היצרות של נהור כלי הדם על ידי תהליך כגון טרשת עורקים מביא להגבלה ביכולת של אותו עורק לספק זרימת דם מוגברת. סיבה נוספת להתפתחות של איסכמיה לבבית היא עלייה משמעותית בדרישות החמצן ללב, כאשר זרימת הדם הכלילית מוגבלת, למשל במקרה בו יש היפרטרופיה קשה של החדר השמאלי כתוצאה מהיצרות מסתם אבי העורקים. מצב זה גורם לתעוקת לב הדומה לתעוקה הנגרמת בשל טרשת עורקים.
טרשת העורקים, ובפרט טרשת עורקים כלילית, היא תהליך שבו מצטברים רבדים טרשתיים בתוך העורקים. ניתוחים שלאחר המוות שבוצעו בעבר הדגימו כי תהליך זה מתחיל לפני גיל 20 וקיים באופן נרחב אצל אנשים מבוגרים גם ללא תסמינים כלל. גורמי הסיכון להאצת התהליך הטרשתי הם רמות כולסטרול גבוהות, עישון סיגריות, יתר לחץ דם וסוכרת. היצרות של העורק באזור מסוים בכ-50% מגבילה את יכולת העורק לספק דם בשעת מאמץ, והיצרות של 80% ומעלה מפחיתה את יכולתו של העורק לספק דם גם בשעת מנוחה או מאמץ מינימלי ועלולה לגרום לתעוקת חזה גם במאמץ גופני קל. אצל אנשים הסובלים מהיצרות העורקים הכליליים לאורך שנים, מתפתחים עורקים מקשרים הקרויים עורקים מקבילניים, המספקים זרימת דם מפצה לשריר הלב. עם זאת, כלי דם אלה אינם מסוגלים לספק דרישות חמצן מוגברות בשעת מאמץ. ככל שהיצרות העורק עצמו מתקדמת, מתפתח מפל לחצים באזור המקורב (פרוקסימלי) לאזור המוצר, לעומת הלחץ באזור שלאחר ההיצרות אשר יורד בעוצמתו.
הפחתת החמצן לשריר הלב בנקודה מסוימת מביאה לירידה ביכולת של אותו מקטע שריר להתכווץ ועלולה להגיע לחוסר התכווצות כלל. באופן נורמלי, שריר הלב מבצע מטבוליזם של חומצות שומן וגלוקוז לפחמן דו-חמצני ומים. בהיעדר אספקת חמצן טובה, חומצות השומן לא יכולות לעבור חמצון והגלוקוז הופך ללקטט, רמת ה-pH בתא יורדת, ויש זליגה החוצה של אשלגן מהתא וקליטה של נתרן, כמו גם הצטברות סידן בציטוזול. בעיה באספקת החמצן האורכת מעל 20 דקות תלווה בנזק קבוע לאזור.
אבחנה
אבחנה של מחלת לב איסכמית כוללת ביצוע אק"ג, וכן בנוסף ביצוע צילום חזה ובדיקות דם. בתעוקת לב יציבה, כאב בחזה נובע לרוב מרמת מאמץ מסוימת, ועל כן מספר סוגים של בדיקות מאמץ יכולים להיות שימושיים על מנת לאבחן בעיה זו. אבחנה של תסמונת כלילית חדה יכולה להתבצע על ידי ביצוע אק"ג אשר בחלק מן המקרים מדגים עלייה של מקטע ST למשל וכן על ידי ביצוע בדיקות דם המדגימות עלייה באנזימי לב.
טיפול
הטיפול הנו בהתאם למחלה עצמה. כאמור, מחלת לב איסכמית עלולה לגרום למספר התייצגויות קליניות שונות- החל מתעוקת לב ועד לאוטם לבבי. הטיפול בתעוקת לב יציבה כולל בין היתר טיפול בתרופות אנטי-אנגינוטיות המפחיתות את התעוקה והתקפי התעוקה. הטיפול בתסמונת כלילית חדה עד לרמה של אוטם לבבי כולל בין היתר התערבות על ידי צנתור ומתן תרופות להמסת הקריש. בכל אופן, הטיפול במחלת לב איסכמית קשור גם במניעה ובהפחתה של גורמי הסיכון, לרבות הורדת רמות הכולסטרול (על ידי סטטינים בין היתר), הורדת רמות יתר לחץ דם ורמות סוכר אצל חולים הסובלים מסוכרת, וכן שמירה על פעילות גופנית. כמו כן, יש חשיבות לשינוי הרגלי חיים כגון הפסקת עישון ושמירה על דיאטה לרבות ירידה במשקל.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
