מיכאיל לומונוסוב
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען
פרמטרים ריקים [ פרסים והנצחה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה | 19 בנובמבר 1711 |
|---|---|
| פטירה | 04 באפריל 1765 (בגיל 53) |
| ענף מדעי | כימיה, פיזיקה |
| הערות | ייסד את אוניברסיטת מוסקבה. היה גם משורר. |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי חוק שימור החומר, חקר החשמל | |
מיכאיל ואסילייביץ' לומונוסוב (רוסית: Михаил Васильевич Ломоносов; 19 בנובמבר 1711 - 04 באפריל 1765) הוא איש אשכולות רוסי שתרם רבות לספרות, לחינוך ולמדע ברוסיה ובעולם כולו.
מיכאיל לומונוסוב נולד בשנת 1711 בכפר דייגים במחוז ארכאנגלסק הנידח, בצפון רוסיה. בגיל 19 ברח מהבית למוסקבה, שם התקבל לאקדמיה הסלאווית-יוונית-לאטינית (מעין בי"ס תיכון) וסיים אותה בהצטיינות. לאחר-מכן נשלח לומונוסוב ללמוד באקדמיה למדעים בסנקט פטרבורג. בעקבות השגיו בלימודים, קיבל מלגה ונשלח ללמוד באירופה. כשחזר לרוסיה, הפך לומונוסוב לחבר פעיל באקדמיית המדעים הרוסית.
בשנת 1745 הוא חולל מהפכה של ממש, כאשר היה הראשון שהתחיל להעביר הרצאות ברוסית ולא בלטינית, כמו שהיה מקובל. לצורך כך היה עליו להמציא מילים רבות בשפה הרוסית לתיאור מושגים מדעיים שונים ולהכניס לתוכה מונחים זרים. לא לשווא לומונוסוב כונה "האוניברסיטה הראשונה שלנו". בשנת 1755 ייסד לומונוסוב את האוניברסיטה המוסקבאית.
לומונוסוב מת בשנת 1765, בגיל 54 שנים.
לומונוסוב כמדען
כפיזיקאי, לומונוסוב עסק בנושא של חשמל, וכן הגה את התורה האטומית, שנוסחה באופן מוצק יותר על ידי ג'ון דלטון כיובל שנים לאחריו. כמו כן הוא העלה את ההשערה המקובלת כיום בתרמודינמיקה בדבר טיבו של החום, בטענו שהוא תולדה של תנועה חופשית של האטומים.
ככימאי, הישגיו הגדולים של לומונוסוב הם גילוי חוק שימור החומר, שלבואזייה גילה 18 שנה מאוחר יותר, והכנסת תבנית קבועה של שמות (נומנקלטורה) לכימיה.
כגאוגרף, לומונוסוב התקרב לתאוריית נדידת היבשות, ניבא תאורטית את קיומה של יבשת אנטארקטיקה, וכן המציא מספר כלים ימיים, שהקלו על רישום וחישוב הכיוונים והמרחקים.
כגאולוג, לומונוסוב הוציא ספר מקיף על גאולוגיה מעשית, שבה פירט סוגים שונים של סלעים ועפרות, את מקומות הימצאם וסימנים מזהים שלהם.
לומונוסוב כבלשן וכסופר
לומונוסוב הכניס מילים רבות לתוך השפה הרוסית (ראו לעיל). כמו כן, הוא הכניס לתוך השירה הרוסית את השיטה הסילבו-טונית באופן סופי (לפניו השיטה הזו הוכנסה באופן לא-שלם על ידי בן-זמנו טרדיאקובסקי). לקולמוסו של לומונוסוב שייכות יצירות רבות בשירה הרוסית, בעיקר אודות (שירי הודיה והלל).
