מיקי חיימוביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־18:14, 28 בדצמבר 2020 מאת דויד (שיחה | תרומות) (עידכון מויקיפדיה גירסה 30221287, ויקינתונים, הסרת תמונה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיקי חיימוביץ'
לידה 15 ביוני 1962 (גיל: 61)
תל אביב-יפו
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק פוליטיקאית, מנחה, עיתונאית, אשת תקשורת
מפלגה חוסן לישראל
סיעה כחול לבן
חברת הכנסת
30 באפריל 2019 – מכהנת
(4 שנים ו־47 שבועות)
כנסות ה־2123
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה ה־24
27 במאי 2020 – מכהן
(3 שנים ו־43 שבועות)
תפקידים נוספים

מיכל "מיקי" חיימוביץ' (נולדה ב-15 ביוני 1962, י"ג בסיוון ה'תשכ"ב) היא יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, סגנית יושב ראש הכנסת וחברת הכנסת מטעם מפלגת חוסן לישראל בסיעת כחול לבן. בעבר הייתה עיתונאית, אשת טלוויזיה ומגישת חדשות.

ביוגרפיה

נולדה בתל אביב בשם מיכל חיימוביץ'.[1] חיימוביץ' הייתה חניכה ומדריכה בתנועת הצופים.[2] את שירותה בצה"ל עשתה חיימוביץ' תחילה כמ"כית, לאחר מכן יצאה לקצונה ושירתה כמפקדת פלוגה בבה"ד 12. שימשה קצינה בפינוי ימית ושירתה מספר שנים בשירות קבע.[3][4]

לאחר שחרורה מצה"ל, עבדה תקופה קצרה כדיילת באל על.

בעלת תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב.

קריירה עיתונאית

עם סיום לימודיה, פנתה לעסוק בתחום התקשורת. את דרכה בעולם הטלוויזיה החלה כתחקירנית בתוכניות "מבט שני" ו"בוקר טוב ישראל" בערוץ 1. ב-1990 החלה להגיש ולערוך את מהדורת החדשות המקומית של חברת הטלוויזיה בכבלים "מתב" ואת התוכנית "שישי-אישי" (בבימוי רון כחלילי). בהמשך מונתה לעורכת ראשית במחלקת החדשות בחברה.

ב-1993 נבחרה להגיש את מהדורת החדשות המרכזית של חברת החדשות של ערוץ 2 לצד יעקב אילון, ומאוחר יותר לצד גדי סוקניק. חיימוביץ' (לצד אילון או סוקניק) זכתה 5 פעמים בפרס "מסך הזהב" בקטגוריית "מגיש האקטואליה הטוב ביותר". השנה הזכורה ביותר היא הזכייה ב-2002, השנה שבה עברה חיימוביץ' להגיש את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ עשר, לצד אילון. כאשר עלתה לבמה כדי לקבל את הפרס, פנה סוקניק ישירות לחיימוביץ' ואמר "אני לא מבין גדול בכדורגל, אבל דבר אחד אני יודע - הרכב מנצח לא מחליפים". על כך ענתה לו חיימוביץ': "לדרבי חוקים משלו", ואחר כך הוסיפה: "אני רק מקווה, לכולנו, שבשנה הקרובה נביא לכם חדשות טובות יותר".

בסוף 2010 הודיעה חיימוביץ' כי בכוונתה לפרוש מהגשת מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 10, לטובת הקדשת זמן רב יותר למשפחתה.[5] ב-6 ביוני 2011 הגישה את המהדורה האחרונה שלה ובסופה נפרדה מהצופים. מאז, ממלאת את מקומה תמר איש-שלום.

בנוסף להגשת המהדורה המרכזית בערוץ 10, יצרה חיימוביץ' סדרות דוקומנטריות שונות עבור הערוץ, מרביתן בנושאי חברה וצרכנות. בין הסדרות אותן יצרה לאורך השנים ניתן למנות את "על המשקל" (על תופעת ההשמנה העולמית והישראלית), "הפלא השמיני" (על הטלפון הסלולרי והשפעותיו על חיינו) ו"אמא יקרה לי" (הכותרת היא "לשון נופל על לשון" לפי שירו של משה דפנא), העוסקת בהתמודדותן של נשים שאינן מצליחות להביא ילדים לעולם ובמאבקן שלא לוותר על האמהוּת (פרק מעקב מיוחד שודר באוגוסט 2009).

בדצמבר 2013 החלה להגיש את תוכנית התחקירים "המערכת" ברשת, ערוץ 2, במסגרתה יצרה והגישה עשרות תחקירים עיתונאיים שהתמקדו בסוגיות חברתיות וכלכליות שונות כגון המוסד לביטוח לאומי, הפנסיה, עובדי הקבלן, הדיור הציבורי והביורוקרטיה במשרדי הממשלה. כמו כן, הובילה מספר תחקירים בנושא "המזון המזיק" תוך התמקדות בהשפעתו על תזונת ילדים, בריאותם והתפתחותם. בנוסף, יזמה תחקירים סביבתיים שונים שעסקו בבזבוז משאבים בתעשיית המזון, נזקי צריכת הפלסטיק, זיהום מי הים, תחבורה ציבורית, זיהום אוויר והשפעתו על תהליכי ההתחממות הגלובלית ועוד.

קריירה פוליטית

ב־7 בפברואר 2019 הודיעה כי היא מתמודדת בבחירות לכנסת העשרים ואחת במסגרת מפלגת חוסן לישראל בראשות הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ,[6] שהתאחדה עם מפלגת תל"ם בראשות משה יעלון, ושובצה במקום הרביעי. לאחר האיחוד עם "יש עתיד" להקמת כחול לבן, היא שובצה במקום השביעי, כאישה הראשונה ברשימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת. בבחירות הרשימה קיבלה 35 מנדטים, וחיימוביץ נבחרה לכנסת העשרים ואחת ולאחר מכן בסבב הבחירות הנוסף נבחרה לכנסת ה-22.

חיימוביץ' ידועה כפעילת זכויות בעלי חיים. ב-29 באפריל 2019, יום לפני השבעתה לכנסת בפעם הראשונה, ביקשה חיימוביץ' מיושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין לדאוג להחלפת מושב העור שבמקומה במליאת הכנסת, לכיסא מחומר סינתטי, ואף הציעה לממן זאת מכיסה, אם לא יימצא מימון. חיימוביץ' ביקשה שהדבר ייעשה עד סוף פגרת הקיץ הקרובה, והוסיפה שראוי לבחון אף החלפה עתידית של כל כיסאות המליאה.[7] עם זאת, מנכ"ל הכנסת, אלברט סחרוביץ, הודיע כי הוחלט לסרב לבקשה זו, על אף שנשקלה, וכי הדחייה לא נעשתה מטעמים כספיים, ושגם בכנסת העשרים הוגשו בקשות דומות שסורבו, מבלי לנמק מעבר לכך. בעקבות כך הודיעה ח"כ חיימוביץ' כי היא שוקלת לפעול בנושא הזה גם במישור המשפטי וטענה שמדובר באקט מצפוני וסמלי שיעביר מסר חשוב לשינוי הגישת של בית המחוקקים הישראלי לנושא זכויות בעלי החיים.[8]

ב-15 במאי 2019 נאמה בכנסת והתייחסה ארוכות למשבר האקלים, וקראה להכריז על מצב חירום אקלימי.[9] ב-21 במאי 2019 נערכה מחאה של מאות תלמידים ליד משכן הכנסת בירושלים בנושא זה.[10][11] המחאה זכתה לתמיכה מתוך הכנסת,[12] ולאחריה כתבה חיימוביץ': ”הגיע הזמן להכריז גם בישראל על מצב משבר אקלימי, לעצור את פליטת גזי החממה, לעבור לאנרגיות מתחדשות, להילחם בנזקי הפלסטיק ולשמור על בעלי החיים לפני שיהיה מאוחר מדי.”[13]

בזמן כהונת הכנסת ה-21 (הקצרה בהיסטוריה) והכנסת ה-22 בזמן ממשלת המעבר, הספיקה ח"כ חיימוביץ' לפעול בנושאי איכות הסביבה וזכויות בעלי חיים: הגישה הצעות חוק ופעלה לטובת נושאים סביבתיים כמו הזיהום במפרץ חיפה, החוק נגד המשלוחים החיים, חוק הפיקדון, חוק הפרוות, החוק נגד הרעלת אוכלוסיית הנשרים הנכחדת בישראל ועוד.

ב-27 בדצמבר 2020, לקראת הבחירות לכנסת ה-24, הוכרז שחיימוביץ' לא תכלל עוד ברשימת "כחול לבן".[14]

עמדותיה

חיימוביץ' תומכת בצמצום צריכת מזון מן החי ובהפחתת השימוש במשאבי טבע מתכלים כגון נפט ופחם ובמעבר לאנרגיה ירוקה. היא עוסקת בהגברת המודעות למשבר האקלים, בדגש על שימוש בתחבורה ציבורית וצמצום זיהום האוויר. בנוסף, חיימוביץ' מתנגדת לפגיעה במערכת האקולוגית הימית, בדגש על שימור החופים וטיפוחם, ומתנגדת לזיהום מי הים על ידי מפעלי תעשייה שונים.

חיימוביץ' פעילה להפחתת אכילת בשר ממניעים מצפוניים וסביבתיים ועוסקת רבות בזכויות בעלי חיים.[15] היא ערכה את ספר המתכונים "אוכל למחשבה" בשיתוף עם תמי גרייניק. במשך 22 שנה הייתה צמחונית, ובשנת 2012 הפכה לטבעונית.[16] לאחר עזיבתה את תפקיד מגישת החדשות, החלה בהובלת קמפיין להנהגת "יום שני ללא בשר" ("Meatless Monday") בישראל, שלוחה של הפרויקט הבינלאומי להימנעות מאכילת בשר במשך יום אחד בשבוע.[16] כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, החלה לקדם את היוזמה להנהגת יום עבודה אחד בשבוע מהבית.

משפחתה

הייתה נשואה בשנית[17] למגיש הטלוויזיה אלי אילדיס, ולהם שני ילדים. בספטמבר 2017, הודיעו הזוג על פרידה לאחר 23 שנות נישואים.[18]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיקי חיימוביץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ @mikihaimovich1, ״אמא, ציונית אמיתית עלתה לבד מטורקיה ומרגישה היום מבורכת.״, באתר טוויטר, ‏30 באפריל 2019
  2. ^ 100 שנות צופים, באתר ynet, ‏2019-02-14
  3. ^ מיקי חיימוביץ, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  4. ^ אילן לוקאץ', ‏מיקי חיימוביץ' חוגגת 50 ונזכרת בימית, באתר ‏מאקו‏‏, ‏7 ביוני 2012‏
  5. ^ רז שכניק, מיקי חיימוביץ' פורשת מהגשת החדשות בערוץ 10, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2010
  6. ^ יובל קרני, מיקי חיימוביץ' מצטרפת לגנץ, באתר ynet, 7 בפברואר 2019
  7. ^ יוני גבאי, ‏מיקי חיימוביץ לא מרוצה מכיסא העור: "זה צער בעלי חיים", באתר כיכר השבת, 29 באפריל 2019
  8. ^ מישאל לוי, ‏מנכ"ל הכנסת מסרב להחליף כסא לח"כ מיקי חיימוביץ, באתר כיכר השבת, 30 באפריל 2019
  9. ^ נאום הבכורה של מיקי חיימוביץ', בעמוד הפייסבוק של מיקי חיימוביץ', 21 במאי 2019.
  10. ^ עפר לבנת, ‏הצעירים בדרך לכנסת: מחאת תלמידים נגד משבר האקלים, באתר מעריב אונליין, 21 במאי 2019.
  11. ^ שביתת תלמידים למען האקלים, כחלק ממחאת הנוער העולמית, בעמוד הפייסבוק של מור גלבוע, 21 במאי 2019.
  12. ^ התמודדות עם המשבר הסביבתי ובראשו משבר האקלים, בעמוד הפייסבוק של יעל כהן-פארן, 21 במאי 2019.
  13. ^ בני הנוער הגיעו למחות מול משכן הכנסת, בעמוד הפייסבוק של מיקי חיימוביץ', 21 במאי 2019
  14. ^ אתר למנויים בלבד חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' הודיעה כי לא תתמודד ברשימת כחול לבן לכנסת, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2020
  15. ^ אביב לביא, ‏צמחונות להמונים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏7 ביוני 2012‏.
  16. ^ 16.0 16.1 סרטוניםתמר איש שלום, מיקי חיימוביץ' - מהדסק לקידום הצמחונות: "החדשות היו לי לזרא", באתר של "רשת 13", 26 בנובמבר 2012 (במקור, מאתר "nana10")
  17. ^ מיקי חיימוביץ' ואלי אילדיס החליטו לפרק את החבילה, באתר מעריב אונליין, 18 בספטמבר 2017
  18. ^ ערן סויסה, ‏אחרי 23 שנים: מיקי חיימוביץ' ואלי אילדיס מתגרשים, באתר ישראל היום, 18 בספטמבר 2017


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0