מירכאות
| מרכאות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||
| סימני פיסוק | סימני כתב נוספים | |||||
|
נקודה . |
אמפרסנד (סימן "וגם") & | |||||
מירכאות[1] (“/”) הן סימני פיסוק המשמשים לסמן ציטוט, קטע דיבור או פסוקית בתוך טקסט כללי, או למטרות אחרות. מקור השם הוא באחד מטעמי המקרא האשכנזיים – "מרכא" בשל צורתו של טעם מקרא זה. יש מגוון של סימנים אחרים שנבחרו בשפות אחרות למילוי התפקיד שממלאות המרכאות בעברית.
השימוש במרכאות
ציטוט או דיבור ישיר
המרכאות משמשות לציון ציטוט – מובאה מתוך מקור ספרותי אחר, או מדבורו הישיר של מישהו. דוגמאות:
- הרצל האמין שהקמת מדינת היהודים אפשרית, או בלשונו: "אם תרצו אין זו אגדה".
- דוגמה לדו-שיח בסיפורת:
חזרזיר פשט את נעליו וגרביו, ערכם בקפדנות על המדף ובחן את המים בבוהן רגלו האחת.
"הם חמים!"
"מה חשבת?"
"לא חשבתי כלום. דודתי -"
"מצפצפים על דודתך!"
שימוש חריג במילה
- התייחסות למילה עצמה ולא למשמעותה. לדוגמה: במילה "שלכת" יש ארבע אותיות. "צו שמונה" הוא צו גיוס המוצא בעתות חירום.
- ציון מטאפורה או שימוש מושאל במילה. לדוגמה: שיערו נשר, ו"שלכת" זו בישרה את זקנתו. משימוש זה נוצרו המרכאות האוויריות. ניתן גם לומר שדבר כלשהו נאמר במרכאות, כלומר בסרקזם, ובהקצנה- במרכאות כפולות ומכופלות.
- ציון סרקזם, בלשון סגי נהור. לדוגמה: על ההתנהגות ה"נפלאה" שלך, עוד תיענש בחומרה.
שמות
מרכאות משמשות גם לציון שמות של ארגונים, יצירות וכדומה (אולם לא לשמות בני אדם). דוגמאות:
- "יוניסף" הוא קרן החירום הבינלאומית של האו״ם לילדים.
- מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי קיבץ אגדות ופרסם אותן באוספים "מאוצר האגדה", "צפונות ואגדות" ו"ממקור ישראל".
מעבר משלב
שימוש נוסף במרכאות הוא לציון מעבר בתוך המשפט ממשלב לשוני אחד למשלב אחר, אשר לא מתאים לסגנונו של הטקסט אך חיוני להעברת המסר. לדוגמה:
- אותו בחור, שקדן גדול היה, "מתמיד הישיבה" בפי חבריו ללימודים.
תולדות המרכאות
המרכאות הן מסימני הפיסוק שנשאלו לעברית משפות אירופיות. השם "מרכאות" הוא צורת ריבוי של "מרכא" - שם המציין את אחד מטעמי המקרא, שצורתו דומה לצורת המרכאות.
המרכאות, כמו כל סימני הפיסוק, חדשים יחסית בשפה העברית, ואינם קיימים בספרים העבריים המסורתיים. לטעמי המקרא תפקיד דומה (אך לא זהה) לסימני הפיסוק בימינו. הרביע הוא טעם המקרא הממלא, בין היתר, את תפקיד המרכאות לסימון דיבור ישיר. בקטע שמשמאל (מספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ב) בא רביע (מסומן בצבע) מעל למילה "ויאמר".
הפיסוק במרכאות בימינו
כללי השימוש במרכאות בעברית של ימינו מבוססים על הכללים הנהוגים בארצות הברית. כללי המרכאות פשוטים יותר מבעבר, בין היתר כנראה בשל הקושי להקליד במחשב את המרכאות התחתונות – כפולות או בודדות. הכללים:
- המרכאות מקיפות את הביטוי שהן מסמנות, כלומר, זוג מרכאות יופיע בתחילת הביטוי וזוג נוסף בסופו.
- ניתן לסמן מרכאות בין אות שימוש לבין המילה עצמה (למשל, ההתנהגות ה"נפלאה" שלך).
- כאשר יש קינון של ציטוטים (מובאה בתוך מובאה) משתמשים לסירוגין במרכאות כפולות ובמרכאות בודדות.[2] לדוגמה:
"צריך להיות ברורים בעניין הזה... אנחנו נוטים לפחד מלשון של אמת, מסיבות 'אציליות'. מעדיפים לומר 'הצעירים', במקום..."[3]
- כאשר בתוך משפט מצוטט יש הערת ביניים של המספר, המראיין וכדומה, מחלקים את הציטוט לשני חלקים שכל-אחד מהם מוקף במרכאות משלו. לדוגמה:
"המוזיקה נפסקה," אמרתי. "נגמר."[4]
- בתנ"ך יש שימוש רב בקינון של ציטוטים, אך מכיוון שסימני הפיסוק הם חידוש של הספרות המודרנית, לא נמצא מרכאות בתנ"ך המסורתי:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹקִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.[5]
פסוק זה, בפיסוק מודרני, היה נראה כך:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָאֱלֹקִים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, 'אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'; וְאָמְרוּ־לִי 'מַה־שְּׁמוֹ', מָה אֹמַר אֲלֵהֶם."
ההבחנה בין מרכאות לגרש ולגרשיים
ההבחנה בין מרכאות לבין סימני הפיסוק הבודדים (שאינם באים בזוגות) גרש וגרשיים היא:
- הגרש משמש לציון קיצור; למשל – גב׳ (במקום: גברת), פרופ׳ (במקום: פרופסור) וכדומה.
- הגרשיים הם סימן פיסוק הדומה בצורתו למרכאות, אולם הם משמשים לציון ראשי תיבות; למשל – המילה תנ״ך מורכבת מראשי התיבות של תורה, נביאים, כתובים.
מקור הגרש והגרשיים הללו הוא מסופרי ומדפיסי התלמוד – שכך נהגו לסמן את ראשי התיבות והקיצורים שהנהיגו בתלמוד, וכיום גם ראשי תיבות וקיצורים ממקורות אחרים.
שימוש מיושן במרכאות
בספרים עבריים ישנים ניתן לראות שימוש שונה במקצת במרכאות, המבוסס על השיטה של השפה הגרמנית או של חלק מהשפות המזרח-אירופאיות, בה המרכא הפותח הוא תחתי, והסוגר – עילי. גם המרכא מטעמי המקרא הוא סימן תחתי (ראו בתמונה לעיל). בנוסף, היה מקובל לשלב הערת ביניים בתוך הציטוט עצמו (בצרפתית נוהגים כך גם כיום).
דוגמה לפיסוק בשיטה זו מובא בתמונה משמאל, והוא גם משוכתב להלן:
„אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה”.
בשיטה הנהוגה היום היה המשפט דלעיל נכתב כך:
"אמנם לא טבעתי במים," חשב בלבבו, "אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה."
לעיתים המרכא התחתי דווקא מסיים את המשפט. במקרה כזה, המשפט היה נכתב כך:
”אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה„.
מרכאות בשפות אחרות
למשל:
- בצרפתית משתמשים בסוגריים משולשים, כפולים או בודדים: « … » (Guillemets) או ‹…› (Chevrons)
- בסינית וביפנית משתמשים בסוגריים פינתיים – ראו בציור שמשמאל.
מרכאות אוויריות
לעיתים אנשים מסמנים בידיהם סימון של המרכאות (בדרך כלל פעמיים מרכאות כפולות). תנועה זו משמשת כמחווה גופנית המקבילה למרכאות לסימון סרקזם. יש מקרים בהם אנשים מגיבים כך בזלזול לדברי האחרים - בתגובה לדברי אדם הטוען שהוא מאד משכיל, ניתן לומר 'כן, אתה מאד "משכיל"' עם סימון כזה ויהיה ברור שהכוונה היא שהוא אינו משכיל.
מרכאות בתכנות
במרבית שפות המחשב משתמשים במרכאות על מנת להקיף מחרוזות. השימוש במרכאות משתנה לפי שפת המחשב:
- ב-Basic - משתמשים במרכאות עבור כל סוגי המחרוזות
- בשפת C, C או Java - משתמשים במרכאות רק עבור מחרוזות; עבור תו בודד משתמשים בגרש מכל צד התו
- בפסקל - משתמשים בגרש מכל צד המחרוזת או התו
- ב-Perl ו-PHP - ישנה הבחנה בין מרכאות לגרש לגבי ההכנסה של משתנים
- ב-JavaScript - ניתן להשתמש במרכאות או בגרש ללא הבדל (רק להקפיד להשתמש עבור מחרוזת בודדת באותו סימן)
- ב-HTML - עדיף להשתמש במרכאות עבור ערכי פרמטרים מחרוזתיים אולם זה לא הכרחי (להבדיל מ־xHTML, שהיא גרסת XML לשפה, ושבה זה כן הכרחי)
- ב-DOS - משתמשים במרכאות כאשר רוצים לכלול רווח בשם, ובגרסאות תחת חלונות ניתן להשתמש בהן לשמות קבצים ארוכים
במנוע החיפוש גוגל, השמת טקסט בין מרכאות גורמת לחיפוש תוצאות עם המחרוזת ברצף בלבד. לדוגמה, בחיפוש אריאל שרון בגוגל יופיעו גם קישורים המזכירים את המילה "אריאל" לבדה ואת המילה "שרון" לבדה, אך בחיפוש "אריאל שרון" ימצאו רק תוצאות עם המחרוזת ברצף.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרכאות |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סוגי מרכאות |
- שימוש בטעם המקרא "רביע" לתחילת דיבור ישיר
- מֵירכאות, באתר האקדמיה ללשון העברית
- מרכאות באתר "השפה העברית"
- יוסף כרמל, האם יש מרכאות בתורה?
הערות שוליים
- ^ על פי האקדמיה ללשון העברית יש לכתוב מֵירְכָאוֹת בצירי מלא (וכך גם לגבי שם טעם המקרא מירכא) כיוון שהיו"ד שורשית. השורש א-ר-ך בא לידי ביטוי בשם הטעם על פי המסורת התימנית – מארכא. אף על-פי כן, הכתיב המקובל למילה עודנו מרכאות, ולכן השימוש בערך יהיה בצורה זו.
- ^ כדי להימנע מבלבול אפשרי בין מרכאות, גרָשִים וּגרשָיִים, נבחר להשתמש במונח מרכאות כפולות עבור
"...", ובמונח מרכאות בודדות עבור'...'. - ^ דרור משעני ואורליה סמוטרייז, ראיון עם אלן פינקלקראוט, מוסף הארץ, 18 בנובמבר 2005
- ^ גילה אלמגור, הקיץ של אביה, עם עובד (1985)
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק י"ג
