מכונת כתיבה
מכונת כתיבה היא מכונה להדפסה ידנית של תמלילים על נייר בדיד.
מכונת הכתיבה היא הגרסה המקורית, הפשוטה שאינה צורכת חשמל של עיבוד התמלילים הנפוץ כיום באמצעות מחשב ומדפסת. שיווקה המסחרי של מכונת הכתיבה החל ב-1874 והיא הייתה כלי חשוב להפקת מסמכים שונים במשרד ובבית במשך כמאה שנים. המכונה חדלה להתקיים בשימושה המקורי והפכה לפריט נוסטלגי שנמכר בחנויות ובאתרי אינטרנט.
המכונה ופעולתה
מכונת כתיבה פועלת על העיקרון של הטבעת צורה של אות או מספר על גבי נייר. למכונה יש סדרה של מוטות מעוגלים המורכבים על מסגרת סיבובית. בקצהו האחד של כל מוט יש מקש ובקצהו השני יצוק תו (אות או סיפרה). לחיצה על המקש מניעה את התו אל נקודה קבועה המקרבת אותו אל הנייר. בין התו היצוק ובין הנייר - נע סרט דיו על גבי מסילה, והמגע בין התו, סרט הדיו והנייר יוצר את ההדפסה. כל לחיצה על המקש יוצרת הנעה של שני מרכיבים בו זמנית: תנועת המקש אל הנייר וחזרתו, ותנועה של סרט הדיו קדימה בקצב של תו אחד. הנייר עצמו נותר קבוע ומהודק על גבי גליל עשוי מחומרים גמישים. כדי לסיים שורה ולעבור לשורה הבאה, יש להזיז ביד זרוע מכנית הקבועה בצידי המכונה, והיא מניעה את הגליל במרווח קבוע.
במכונות הראשונות פעולת ההנעה הייתה מסורבלת, ותנועת מוט המתכת איטית. על כן גם נקבע סידור מיוחד של התווים בלוח המקשים: אותיות הנפוצות בצירופי מילים הורחקו זו מזו כדי להאט את קצב ההקלדה ולאפשר לתנועת המוט להסתיים לפני התנועה הבאה. סידור זה של לוח המקשים המשיך להתקיים גם אחרי שיפור המנגנונים של המכונה, ולמעשה מתקיים עד ימינו גם בשימוש מחשב ומעבד תמלילים.
במהלך השנים התווספו מנגנונים שונים ששכללו את ההדפסה: מנגנון ההנעה של המוט הופעל באמצעות קפיץ שהאיץ את פעולת המקשים, וכן הומצאה מכונת הכתיבה החשמלית שהאיצה עוד יותר את פעולתם. גם הידוק הנייר השתכלל כדי לאפשר הדפסה נקייה ומדויקת ובמרווחים מגוונים יותר.
תולדות מכונת הכתיבה
מהפכת הדפוס של יוהאן גוטנברג במאה ה-15, הביאה לעולם את הדרך להדפיס תמלילים באמצעות הנעה של אותיות בודדות היצוקות בעופרת כדי ליצור משפטים ופסקאות. למרות השימוש הגובר והולך בספרים ובניירת משרדית המשיך הדפוס לפעול באמצעות מכונות גדולות ותעשייתיות במשך כ-400 שנה. ישנן עדויות מעטות על ניסיון לייצר מכונה להדפסה ידנית, ובהן רישום פטנט באנגליה על ידי הנרי מיל בשנת 1714.
רק בשנת 1829 החלה לפעול מכונת הכתיבה הראשונה במישיגן שבארצות הברית על ידי ויליאם ברט, אך בהיותה מסורבלת ולא נוחה לשימוש, לא זכתה להכרה של ממש.
לאחר שיפורים ושכלולים, יוצר ב-1867 האבטיפוס הראשון של מכונת הכתיבה השימושית המוכרת לנו כיום, וממציאיה הם כריסטופר שולז וקרלוס גלידן. שולז רשם עליה פטנט במדינת ויסקונסין שבארצות הברית ומכר את זכויות הייצור שלה לחברת רמינגטון, שהוציאה ב-1874 לשיווק את הדגם הראשון שהחל להיות מיוצר בייצור המוני.
ממש באותן שנים ניסה תומאס אדיסון לייצר מכונת כתיבה הפועלת על מנגנונים חשמליים, אך לא הצליח לשווקה להמונים.
חברת IBM פיתחה בשנות החמישים של המאה ה-20 את מכונת הכתיבה החשמלית. במכונה זו נעו התווים אל עבר הנייר באמצעות מנוע חשמלי, שהניע במקביל גם את הנייר ואת סרט הדיו. ההדפסה הפכה מהירה ומדויקת יותר ונוחה לשימוש. במקום ללחוץ בכוח על המקש, די היה בנגיעה קלה כדי להניע את ההדפסה, ובוטל הצורך בהנעת זרוע כדי לעבור לשורה הבאה. בשלב הבא שוכללה המכונה כך שבוטלו הזרועות הנשלחות מהמקש ופותח העקרון הכדורי – זרוע אחת כדורית הכילה את כל התווים, שאותה מכונה יכולה הייתה להדפיס והיא הסתובבה בפעולה חשמלית על פי לחיצות המקשים. עקרון זה גם איפשר להחליף את הכדור, ולבחור סוגי אותיות שונים, או סימנים מתמטיים והעניק לדגם זה, "כדורית", הצלחה רבה.
השכלול האחרון של מכונת הכתיבה נרשם על ידי חברת אוליבטי ב-1978 באיטליה, ועל ידי חברת קסיו ביפן, שהוציאו לשוק את מכונת הכתיבה עם הזיכרון הפנימי, שמאפשר לה לזכור תבניות וטקסטים קבועים להקלדה.
בשנות ה-90 כבר נפוצו המחשבים ומעבדי התמלילים, זמנה של המכונה תם, והיום נותרו לה קומץ קטן של חסידים שאינם יכולים להיפרד ממנה ולעבור אל לוח המקשים של המחשב. האחרים שומרים אותה כפריט נוסטלגי בארון לצד הטלפון עם החוגה, ומקלט הרדיו שפועל עם שפופרות. באופן טבעי, בשנים האחרונות הפכה מכונת הכתיבה לפריט אספנים נחשק. ב-2002 נמכרה מכונה נדירה שכזו, מתוצרת מולינג-האנסן (המכונה "כדור הכתיבה") במחיר של למעלה מ-120 אלף יורו[1]. בין המשתמשים הידועים של מכונה זו היו מארק טוויין ופרידריך ניטשה.
מכונת הכתיבה בראי התקופה
מכונת הכתיבה הביאה לשינויים כבירים בתחומי חיים רבים. התרבות הארגונית בחברות וארגונים פרטיים וציבוריים השתנתה ללא היכר, וכך גם יכולת ההתקשרויות בין אנשים. לפריחה מיוחדת זכו כל הענפים שהכתיבה מהווה מרכיב עיקרי בהם, כמו: ספרות, עיתונאות, וכתיבת תסריטים. רעש התקתוק של מכונת הכתיבה, שהיה לסימן ההיכר שלה, נחרט בתודעה יחד עם דמותו של הסופר המקיש במקשיה בעוצמה בחדר אפוף עשן סיגריות, עם הפקידה המדפיסה לבוס שלה מזכר ועם העיתונאי החרוץ הרוכן עליה, מדפיס במהירות ושולף את הנייר מהגלגלת. צלילי מכונת הכתיבה ששולבו באחת היצירות המוכרות של לרוי אנדרסון הם עדות נוספת למקומה בין סממני העשורים המוקדמים של המאה ה-20. [2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מכונת כתיבה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מכונות כתיבה |
- מוזיאון מכונות כתיבה - תמונות ומאמרים קצרים על מכונות כתיבה (באנגלית)
- מסד המידע של מכונות הכתיבה - מאגר מידע מקצועי של כל דגמי מכונות הכתיבה משל רוב היצרנים (באנגלית)
- מכונת כתיבה, באתר "נוסטלגיה אונליין"
- Nick Block, The Lost History of the Yiddish Typewriter, The Jewish Translator, October 27, 2016
.
