מלאכת מכה בפטיש
הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ הוא שמה של אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, מכיוון שנעשתה במהלך בניית המשכן. המלאכה המקורית הייתה כפשוטה, שימוש בפטיש לביצוע מלאכה. כאשר אומן מסיים ייצור של כלי, הוא מכה הכאות אחרונות על הכלי, כדי לעגל, או להרחיב, לקצר או לרבע את הכלי כמתוכנן[1]. חז"ל הרחיבו את המושג לביצוע כל פעולה שמהווה סיום תהליך של הכנת דבר־מה - "גְמַר מלאכה"[2] או תיקון חפץ - "מתקן מנא" (כלי).
המלאכה
מלאכה זו, ביסודה, מורכבת משתי פעולות: הגבהת הפטיש להכות והמכה עצמה שהיא כאשר הפטיש הורד על האבן. נחלקו החכמים האם מכה בפטיש היא פעולת ההורדה לבד, או שגם פעולת הגבהת הפטיש היא כזו, לפי הגישה המקובלת המלאכה היא רק הורדת הפטיש על הסדן, ולפי רבי יוסי היא מורכבת משתי פעולות שונות[3].
יישומים
כלי מוכן שממתין לכך שיציירו עליו כדי להשתמש בו, הציור עליו אסור משום מלאכת מכה בפטיש, וגם שרטוט חלק מהציור, הוא בכלל המלאכה.
כאשר פטמה, המשמשת בקבוק של תינוק, סתומה ולא ניתן לשתות ממנה, אסור לנקב אותה, שכן הניקוב מהווה סיום למלאכת עשייתה.
הפוסקים דנים בנוגע לפתיחת קופסאות ובקבוקים בשבת, שכן על ידי פתיחת בקבוק, שסתום לחלוטין - בדרך כלל, מכשירים את הפקק והופכים אותו לכלי; שכן עד הפתיחה הוא היה מחובר לטבעת שמנעה ממנו לשמש כפקק, ורק על ידי הפתיחה הוא משמש כפקק. הרבנים עובדיה יוסף וישראל יעקב פישר התירו לפתוח בקבוקים כאלו, שכן לשיטתם הפקק נחשב לכלי כבר לפני פתיחתו למרות הטבעת המהדקת אותו, ואילו הרב שלמה זלמן אוירבך אסר זאת, אם כי הוא סייג את דבריו, והתיר לפתוח את הבקבוק אם משליכים מיד לאחר הפתיחה את הפקק לאשפה, שכן במקרה כזה פותח הבקבוק "מצהיר" במעשיו כי הוא אינו משתמש בפקק כבכלי. רבי יצחק אייזיק רוזנבוים, האדמו"ר מזוטשקא, יצא באופן חריג נגד פתיחת הבקבוקים בשבת, וטען שהאיסור על כך הוא חטאת שכן מדובר באיסור מהתורה. בעקבות הפולמוס, מיוצרים במקומות רבים בקבוקים מיוחדים בהם הפקק הוא ללא רשת המחברת אותו לבקבוק, כך שמותר לפתוח אותו בשבת.
גם פתיחת שקית החלב הנפוצה בישראל היא בכלל שאלה הלכתית זו, שכן היא משמשת לאכסון החלב במשך ימי השימוש, ועל כן פתיחתה הופכת אותה לכלי. עם זאת, יש שמתירים לפותחה במקומות ציבוריים, בהם החלב מתבזבז מיד לאחר שנפתח על ידי השותים הרבים, ונזרק לאשפה מיד.[4]
אסור לפתוח קופסת שימורים בשבת אם מתכוננים להשתמש בה שימוש חוזר ופוסקים רבים[5] אוסרים לפתוח גם אם מתכוננים לזרוק לאחר השימוש הראשוני מכיוון שעל ידי הפתיחה נהפכה הקופסה לכלי איחסון (ולפני כן לא הייתה ראויה לכלום כי הייתה אטומה לחלוטין). עם זאת גם לדעת המחמירים רוב הפוסקים אומרים שניתן לפותחן אם עושים חור בצד השני כך שעל פי רוב לא משתמשים בקופסה שוב וכן מותר לפתוח אם מקלקלים את הקופסה שאי אפשר להשאיר בה את המאכל[6].
הערות שוליים
- ^ רבינו יהונתן מלוניל.
- ^ פירוש רבי עובדיה מברטנורא על משנה, מסכת שבת, פרק ז', משנה ב', בפסקה מכה בפטיש.
- ^ תוספתא על מסכת כריתות פרק ב' ברייתא י'.
- ^ הרב שלמה זלמן אוירבך.[דרוש מקור]
- ^ החזון איש, הרב אלישיב.
- ^ שמירת שבת כהלכתה פרק ט'. שיטת הסטייפלער והרב נסים קרליץ שמותר לפתוח רק אם מחוררים את שני צדדים יחד, כי גם חירור צד אחד הוא תחילת תיקון הכלי אך פוסקים רבים סוברים (הרב אלישיב, הרב אוירבך) שכיוון שמטרת החירור היא קלקול אין בכך חשש. בעבר היו שהתירו לגמרי פתיחת קופסאות שימורים ובהם הכף החיים, המנחת שבת והרב ליפמן דוד שובקס. עם זאת יש שינויים בנסיבות מאז, מצד אחד בעבר היו משתמשים בקופסאות השימורים לאיחסון חפצים קטנים ומצד שני הקופסאות כיום יותר עמידות והאוכל לא מתקלקל אף אם שוהה זמן רב. אך הרב שלמה זלמן אוירבך מתיר זאת לגמרי אם לא מתכוננים להשתמש שימוש חוזר בקופסה, מכיוון שלדעתו קופסת שימורים נחשבת לכלי גם בהיותה סגורה, ושימושה החדש לאיחסון האוכל לאחר פתיחתה, נחשב לשימוש ארעי.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
