מלחמת הירושה האוסטרית
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים ריקים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | ||||||||||
| קרב פונטנוי | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 16 בדצמבר 1740 – 18 באוקטובר 1748 (7 שנים ו־43 שבועות) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תוצאה | ניצחון הבסבורגי | |||||||||
| ||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
מלחמת הירושה האוסטרית היא מלחמה שהתרחשה בין השנים 1740–1748 בין אוסטריה ופרוסיה, לאחר שמלך פרוסיה, פרידריך השני, כבש את שלזיה מידי אוסטריה במחאה על כך שמריה תרזה ירשה את אביה משושלת הבסבורג בתור קיסרית האימפריה הרומית ה"קדושה" בטענה שלא ייתכן שאישה תירש את הקיסרות, והוא צריך להיות היורש. מריה תרזה, כאשה, נחשבה לחלשה, ולכן עוד כמה נסיכים (כמו קרל אלברכט, הנסיך הבוחר מבוואריה) טענו גם כן לירושה האימפריה.
במלחמה היו מעורבים כמעט כל הצבאות באירופה. בנות בריתה של פרוסיה היו צרפת, ספרד ובוואריה, בעוד שבנות בריתה של אוסטריה היו בריטניה והולנד, אויבותיה המסורתיות של צרפת, וגם סקסוניה וסרדיניה. המלחמה התפשטה גם מחוץ לאירופה והרחק ממנה, והגיעה עד למאבקים בין בריטניה וצרפת על שליטה במושבות ברחבי העולם.
המלחמה הסתיימה בחוזה אקס לה שפל בשנת 1748. שלזיה נשארה בידי פרוסיה, ואוסטריה מסרה כמה דוכסויות בצפון איטליה לאויבתה, ספרד, ולבעלת בריתה, סרדיניה, ובריטניה קיבלה שטחים רבים מידי צרפת ברחבי העולם.
רקע
הסיבה המיידית למלחמת הירושה האוסטרית הייתה מותו של קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בשנת 1740, וירושת נחלות בית הבסבורג באוסטריה, הונגריה, קרואטיה, ארצות השפלה האוסטריות, בוהמיה ואיטליה.
כאשר קרל ירש את אחיו הבכור יוזף הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בשנת 1711, הוא היה היורש האחרון בקו הירושה הזכרי; פירוש הדבר היה שנחלותיו יחולקו לאחר מותו, בשל החוק הסאלי שמנע מנשים לרשת את אביהן. הסוגיה המשפחתית הפכה לאירוע אירופי כולל, בשל המתיחות בתוך האימפריה הרומית ה"קדושה", אשר הקיסר בה נבחר רשמית על ידי שבעה נסיכים-בוחרים. מלחמת שלושים השנים בין השנים 1618–1648 חילקה את האימפריה לאזורים פרוטסטנטים וקתולים, והחלישה במידה ניכרת את הקשרים המחזיקים אותה יחד, ובנוסף באמצע המאה ה-18 מדינות כמו בוואריה, פרוסיה וסקסוניה גדלו באופן דרמטי הן בגודלן והן בכוחן. אותו הדבר היה נכון גם לגבי ההבסבורגים, שראו עתה את תואר הקיסר כתואר תורשתי למעשה, אם כי לא להלכה (הקיסר זיגיסמונד היה הקיסר האחרון ששלא היה מבית הבסבורג). התעצמות הכוחות השונים באימפריה הובילו למלחמה שעיצבה מחדש את מאזן הכוחות האירופי, ואילו התביעות המשפטיות השונות היו בעיקרן תירוצים למעשי הלוחמה.
הסנקציה הפרגמטית של 1713 הבטיחה את ירושת בית הבסבורג, בכך שאפשרה אף לנשים לרשת, והיא אושרה על ידי הנחלות ההבסבורגיות השונות, הדיאטה הקיסרית, ספרד, רוסיה, פרוסיה, בריטניה וצרפת. עם זאת, כאשר נולדה בתו של קרל - מריה תרזה בשנת 1717, נישל קרל מהירושה את שתי אחייניותיו מריה יוזפה ומריה אמליה, שהיו נשואות בהתאמה לשליטי בוואריה וסקסוניה, ובעקבות כך הם סירבו להחלטת הדיאט הקיסרי. בנוסף, למרות הסכמה פומבית לסנקציה הפרגמטית שניתנה בשנת 1735, חתמה צרפת על הסכם סודי עם בוואריה בשנת 1738, והבטיחה לתמוך ב"טענות הצודקות" של קרל אלברכט, הנסיך הבוחר מבוואריה.
קרל תמך בטענת פרידריך אוגוסט השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה לכס הפולני במלחמת הירושה הפולנית, ואחר כך תמך ברוסיה, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, בין השנים 1735–1739. ההפסדים בלוחמים, כסף וטריטוריה בשתי מלחמות בעלות ערך אסטרטגי נמוך אלו, החלישו את אוסטריה בדיוק בזמן הלא נכון, ואילו קרל גם לא הכין את מריה תרזה לתפקידה החדש, ולא שיתף אותה בכל תפקיד בממשלה. דיפלומטים רבים ומדינאים היו ספקנים בכך שאוסטריה תוכל לשרוד את התחרות הצפויה שתיווצר בעקבות מותו של קרל, מה שאירע לבסוף באוקטובר 1740.
ראו גם
- מלחמת אוזנו של ג'נקינס - מלחמה בין ספרד לממלכת בריטניה הגדולה שפסקה עקב מלחמת הירושה האוסטרית
קישורים חיצוניים
