מלקות (הלכה)
מלקות הן עונש שנקבע על פי ההלכה, כענישה במקרה של עבירה במזיד על מצוות לא תעשה ('לאו'). בעל העבירה מקבל שלושים ותשע מלקות על כל חוק שעבר. דיני המלקות נמצאים במסכת מכות פרק שלישי.
רקע
כל העובר על מצוות לא תעשה במזיד בעדים והתראה חייב במלקות, בתנאי שלאו זה אינו איסור שחייבים עליו מיתת בית דין, (ואפילו אם חייבים עליו כרת או מיתה בידי שמים), הוא אינו לאו הניתק לעשה (לאו שניתן "לתקן" אותו על ידי קיום מצוות עשה, כגון איסור גזילה, שניתן לתקנו על ידי קיום מצוות השבת הגזילה), ואיננו לאו שאין בו מעשה (לאו שעוברים עליו ללא עשיית מעשה, אלא בדיבור, במחשבה, או באי עשייה.) (למעט עדים, שבועה, תמורה וקללה), ואינו לאו שבכללות (הרבה איסורים שנאמרו יחד). סך כל העבירות שלוקים עליהן הוא 207 עבירות[1].
המקור לדין זה, הוא ממה שהסמיכה התורה לאו של חסימת שור בדישו (שהוא לאו שיש בו מעשה, ואינו ניתק לעשה), לדין מלקות האמור בתורה, ומזה לומדים בבניין אב לכל הלאוים שבתורה.
סדר הענישה
הלוקה סופג שלושים ותשע מלקות: בתורה נכתב וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר׃ אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף, ובמשנה במסכת מכות מפורש "וְכַמָּה מַלְקִים אוֹתוֹ? אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים, מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים". המסורת לגבי שלושים ותשע קדמה לפחות במאה וחמישים שנה לעריכת המשנה: כבר פאולוס העיד ש"חָמֵשׁ פְּעָמִים לָקִיתִי עַל־יְדֵי הַיְּהוּדִים אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת" (τεσσεράκοντα παρὰ μίαν).
ההלקאה נעשית על ידי שמש בית הדין ברצועה רחבה של עור עגל שמחוברות לה שתי רצועות קטנות של עור חמור, כשהמוכה עומד וגופו מוטה קדימה על עמוד ושתי ידיו כפותות על העמוד. לוקה שליש מהמלקות מלפניו על חזהו, ושני שלישים על גבו, שליש על כתפו הימנית ושליש על השמאלית. בשעת ההכאה היה גדול הדיינים קורא לפניו פסוקים מפרקי המוסר והתוכחה שבפרשת כי תבוא. כמו כן קוראים את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו", שלוש פעמים - סך הכל 39 מילים. בשביל להימנע מהמתת הלוקה, בכל פעם שנפסק לאדם חיוב מלקות, מביאים רופא שאומד האם הלוקה יכול לספוג 39 מלקות מבלי שימות, ואם לא, כמה הוא יכול לספוג. לאחר מכן מעגלים את המספר שקבע הרופא כלפי מטה כך שיתחלק בשלוש, כדי שיוכל ללקות שליש שליש ושליש, וזהו מספר המלקות שיִלְקה בפועל.
מאפיינים הלכתיים
- מלקות, כמו שאר עונשים שבידי אדם, לוקים רק בידי בית דין של שלשה דיינים סמוכים.
- אדם שחייב כרת וקיבל עונש מלקות נפטר מעונש הכרת. אחת הסיבות לכך שרצו לחדש את הסנהדרין בארץ ישראל לאחר גירוש ספרד היה רצונם של אנוסים שחזרו ליהדות לקבל מלקות כדי להיפטר מעונש כרת.
- בערב יום כיפור או בעקבות חטאים מסוימים, יש הנוהגים לקבל מלקות סמליות (חלשות).
מכת מרדות
מכת מרדות היא ענישה של מלקות שמלקים את העובר על איסור מדברי סופרים. נקראות "מרדות" מלשון רידוי ונתינת עול. בניגוד למלקות שהן מדין תורה, מכת המרדות באה גם על ידי בתי דין שמחוץ לארץ ישראל ושאינם סמוכים[2].
נחלקו הדעות כמה מלקות מלקים למי שחייב מכת מרדות. יש הסוברים שאין מספרן קצוב, אלא הדבר נתון לשיקול דעתם של הדיינים. יש אומרים שמלקין עד שחוזר בו החוטא[3]. ויש הסוברים שקיים שיעור מדויק - יש הסוברים 39, כדין מלקות של תורה, אלא שהם מכות קלות יותר[4] ויש הסוברים 13 (שליש ממלקות של תורה)[5].
מכות מרדות ניתנות במקל, ולא ברצועה כמו במלקות מהתורה.
קישורים חיצוניים
- יאיר אטינגר, 39 מלקות, בעדינות, באתר הארץ
- סרט: טקס מלקות לזמר ארז יחיאל באתר "יוטיוב"
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ פירוט העבירות נמצא בשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות שופטים.משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופטים, פרק סנהדרין והעונשין המסורין לה"ם, הלכה י"ט הלכות א'-ד'.
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות שופטים.משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופטים, פרק סנהדרין והעונשין המסורין לה"ם, הלכות ט"ז–ג'.
- ^ ראו בדברי רש"י לתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קמ"א עמוד ב' דיבור המתחיל "מכת מרדות" שכתב: "ואין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו".
- ^ ראו בשו"ת הריב"ש סימן צ.
- ^ ראו בתרומת הדשן חלק ב פרשת כי תצא.
