ממלכת יהודה
ערך זה עוסק בממלכה מ |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים ריקים [ תמונת סמל, שמות מנהיגים, תמונת מפה, תמונת דגל, מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ מפה מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה | עברית מקראית |
| עיר בירה | ירושלים |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | פילוג ממלכת ישראל המאוחדת |
| תאריך | ב'תתקס"ד |
| פירוק | חורבן בית המקדש |
| תאריך | ג'של"ח |
| ישות קודמת | ממלכת ישראל המאוחדת |
| ישות יורשת | האימפריה הבבלית |
| דמוגרפיה | |
| דת | יהדות |
ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפני הספירה ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת ג'של"ח.
ממלכה זו בין השנים התקיימה ב'תתקס"ד - ג'של"ח.
הממלכה הוקמה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שהחלו להיווצר באזור מקומות יישוב במהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה לה ממלכת יהודה.
ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.
יהודה
"יהודה" הוא שמו של השבט המקראי, על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו שהם גם רובה של האוכלוסייה של ממלכת יהודה והעניקו לה את שמה.
תושבי אותה ממלכה כונו הן במקרא והן במקורות חיצוניים כגון כתובות ארכאולוגיות (לדוגמה: "מנסרת סנחריב") בשם "יהודים". לאחר חורבן ממלכת ישראל, נטמעו התושבים הנותרים שלא גלו עם עשרת השבטים, בממלכת יהודה השכנה. כתוצאה מכך הורחב מאז ואילך המונח "יהודי" והוא כולל את כל צאצאי העברים.
היסטוריה
| היסטוריה של ארץ ישראל |
 |
| לוח התקופות בארץ ישראל |
_(14595256698).jpg)
הממלכה נוסדה בעקבות פילוגה של ממלכת ישראל המאוחדת, עם מותו של שלמה המלך[1] ועליית בנו רחבעם למלכות, בשנת ב'תתקס"ד. הפילוג התרחש בשכם בעקבות סירוב המלך רחבעם להקל את נטל המסים על אזרחי ממלכת ישראל, כתוצאה מכך מרדו ברחבעם כל שבטי ישראל למעט שבט יהודה ושבט בנימין אשר נותרו נאמנים לבית דוד. ירושלים הפכה לבירתה של הממלכה החדשה, שנקראה "ממלכת יהודה". בניגוד לממלכת ישראל שם התחלפו מספר שושלות מלכים, ביהודה שלט בית דוד רוב הזמן למעט זמן מלכותה של עתליה המלכה (ג'נ"ו עד ג'ס"ב).
במשך שישים השנים שלאחר הפילוג עוד ניסו מלכי יהודה להשליט עצמם מחדש על הממלכה של עשרת השבטים הנותרים, כך שהתקיים מצב של לוחמה מתמשכת בין שתי הממלכות. במשך 80 השנים הבאות לא הייתה מלחמה ביניהן. ברוב הזמן הן היו בנות ברית ידידותיות, ושיתפו פעולה נגד אויביהן המשותפים, בעיקר נגד דמשק, במשך 150 שנה.
לאחר חורבנה של ממלכת ישראל בשנת ג'ר"ה בידי האשורים נטמעו חלק מתושבי ממלכת ישראל בממלכת יהודה ולאחר היחלשות אשור, השתלטה יהודה על שטחים נרחבים מצפון שהשתייכו בעבר לממלכת ישראל, מגמה שהסתיימה עם התחזקות כוחו של סרגון השני מלך אשור שבימיו חזרה ממלכת יהודה להשתעבד לאשור.
בשנת 705 לפנה"ס נפל סרגון השני בקרב מול שבטי הקימריים, דבר שעורר את כלל הממלכות המשועבדות לאשור למרוד בה ובהן גם ממלכת יהודה תחת המלך חזקיהו. רוב העמים שמרדו בסרגון השני עשו זאת משתי סיבות עיקריות: א. הם ראו באשור עונש (שוט ובעברית מקראית: "שבט") בו מענישים האלים את העמים הסוררים, מותו של סרגון סימן בעיני רבים סימן אלוהי להפסקת עונש השעבוד לאימפריה האשורית ולמאיסת האלים בה. ב. מבחינה פוליטית מותו של מלך בשדה הקרב מעוררת כאוס, זאת משום שלא מונה יורש עצר באופן מסודר ונפתחה מלחמת ירושה בין האחים הטוענים לכתר, מה שהחליש את אשור ואת אחיזתה בממלכות המשועבדות לה. בסופו של דבר תפס סנחריב, אחד מבניו של סרגון השני, את השלטון ובשנת 701 לפנה"ס יצא למסע עונשין נגד ממלכת יהודה[2]. המלך חיזקיהו שילם מס כבד לסנחריב לא לפני שהשאיר את ממלכת יהודה חרבה, כבש את העיר השנייה בגדלה, לכיש והגלה את תושביה. ברם בפתח שערי ירושלים מתו כל צבאותיו של סנחריב, והוא נאלץ לחזור לארצו בבושת פנים.
נפילתה הסופית של ממלכת יהודה הייתה בחורבן בית המקדש הראשון (ג'של"ח) על ידי נבוזראדן, מי שהיה מפקד שומרי הראש של נבוכדנצר השני[3]. מלך יהודה האחרון היה צדקיהו.
כרונולוגיה של מלכי יהודה
ערך מורחב – מלכי יהודה וישראל
ראו גם
- ממלכת ישראל
- בית דוד
- יהוד מדינתא
- יהודה בתקופה החשמונאית
- יהודה בתקופה הרומית
- יהודה (חבל ארץ)
- כרונולוגיה של המקרא
לקריאה נוספת
- בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרכים ב-ד (יחידות 4–12), רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. מהדורה שנייה: 2008. מסת"ב 9789650610036
- עודד ליפשיץ, ירושלים בין חורבן להתחדשות: יהודה תחת שלטון בבל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, תשס"ד-2004[4].
- עמיחי מזר, גבריאל ברקאי, מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, כרך ג' - תקופת הברזל (יחידות 9-8), רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
קישורים חיצוניים
- תקציר על מלכי ישראל באתר "עידן התנ"ך"
- יוסף גרפינקל, תפוצתן של 'טביעות החותם הזהות' והמערך היישובי ביהודה ערב מסע סנחריב, קתדרה 32, יולי 1984
- נדב נאמן, אנסון רייני, אברהם בירן ויצחק בית-אריה, דיון: הנגב בשלהי ימיה של ממלכת יהודה, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 38-3
- מרדכי כוגן, דת ופולחן בממלכת יהודה בימי ההגמוניה האשורית – עיון מחודש, קתדרה 69, ספטמבר 1993, עמ' 17-3
הערות שוליים
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב; ספר דברי הימים ב', פרק י'
- ^ "ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם" (ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"ג)
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים ח'-כ"א
- ^ ביקורת: בוסתנאי עודד ואברהם פאוסט, ארץ יהודה בתקופה הנאו-בבלית, קתדרה 121, ספטמבר 2006, עמ' 178-171..
