מנהרת התעלה
 |
מנהרת התעלה (אנגלית: Channel Tunnel; צרפתית: Tunnel sous la Manche) היא מנהרת רכבת תת-ימית המקשרת בין בריטניה לצרפת מתחת למימי תעלת למאנש באזור מצר דובר. אורך המנהרה 50.5 ק"מ, מתוכם כ-39 ק"מ משתרעים מתחת לקרקעית הים. זו מנהרת הרכבת הפעילה השלישית באורכה בעולם (לאחר מנהרת סֵייקַן ביפן ומנהרת בסיס הגוטהארד).
חפירת המנהרה החלה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 לאחר עשרות שנים של כוונות, תכנונים וניסיונות חפירה שונים שנכנסו לפעולה והופסקו לסירוגין. לאחר כמה אלפי שנים, נוצר המעבר היבש הראשון בין האי הבריטי ליבשת אירופה ב-1 בדצמבר 1990 כאשר 2 צוותי החופרים (מהצד הצרפתי ומהצד הבריטי) נפגשו.
בנית המנהרה הושלמה בשנת 1994 ובאותה שנה נפתחה לשימוש הציבור באמצעות שני שירותי רכבות: יורוסטאר, שירות רכבות מהירות בין לונדון לבין פריז ובריסל, ויורוטאנל, שירות רכבות נושאות רכב להעברת כלי רכב בין שני פתחי המנהרה, אחד סמוך לקאלה שבצרפת ושני בקרבת פולקסטון ודובר בבריטניה.
ניסיונות קודמים
ההצעה הראשונה לבניית מנהרה הייתה בשנת 1802 מאת מהנדס צרפתי בשם אלבר מתייה-פאבייה. לפי הצעתו, נוסעים יעברו מצד לצד על גבי כרכרות רתומות לסוסים. הדרך הייתה אמורה להיות מוארת באמצעות מנורות נפט ואיי התעלה ישמשו לפתחי אוורור. העלות של מיזם זה, כפי שחישב מתייה-פאבייה, הייתה מיליון פאונד. הצעה לא יישומית נוספת העלה בשנת 1875 פיטר ברלאו, בונה הרכבת התחתית של לונדון, שהציע להניח צינור מתכת שיצוף במי התעלה. ההצעה נדחתה.
בסוף המאה ה-19, עם התפתחות הרכבות, הפכו היוזמות לבניית המנהרה למעשיות יותר. בשנת 1875 הוציאו הפרלמנטים של בריטניה ושל צרפת זיכיון ליזמים פרטיים לבנות את המנהרה. היזמים לא הצליחו לגייס כסף והזיכיון פקע כעבור שנה. במקביל, נערך בשנת 1876 סקר גאולוגי מקיף על האזור.
בשנת 1880 התחדשו הניסיונות לבנות את המנהרה על ידי מספר חברות רכבת בריטיות. הן ביצעו חפירות ניסיון וניסו לחפור לאורך מספר קילומטרים אבל לא הצליחו לגייס את הכסף. המיזמים טורפדו לבסוף מסיבות צבאיות. הממשל הבריטי חשש כי המנהרה תעודד פלישה של צבאות מהיבשת. כ-40 שנה מאוחר יותר הצליחו בנאים בריטיים לחפור 128 מטר מהתעלה עד שעלתה שנית אותה התנגדות צבאית.
המנהרה הנוכחית
תכנון
עם התחזקות המגמה של איחוד אירופה חזר ועלה הרעיון של חיבור בריטניה ליבשת. בשנת 1957 הוקמה קבוצת מחקר בנושא שפרסמה את ממצאיה לאחר שלוש שנים. הקבוצה הציעה את המתווה שבוצע לבסוף, של שתי מנהרות רכבת שביניהן מנהרת שרות קטנה יותר לצורכי תחזוקה וחירום. בשנת 1973 ניסו להתחיל את המיזם אולם הוא נעצר שנתיים מאוחר יותר לאחר חפירה של 250 מטרים בלבד.
בשנת 1984 פרסמו ממשלות בריטניה וצרפת מכרז לבניית המנהרה במימון פרטי. מתוך ארבע הצעות נבחרה ההצעה שדמתה ביותר לתוכנית משנת 1973. הזוכה במכרז, קונסורציום של חברות בניה בריטיות וצרפתיות בשם "Anglo-French Transmanche Link", הוכרז ב-20 בינואר 1986. באותה שנה נחתמה גם האמנה בין בריטניה וצרפת שהסדירה את פעולת המנהרה.
הנתיב שנבחר למנהרה הוא לא הקצר ביותר. המנהרה נחפרה בנתיב שלאורכו שכבת סלע גירי, שאינו חדיר למים (ולכן הסלע שעוטף את המנהרה מגן עליה מפני מי האוקיינוס האטלנטי). מסיבה זו התעלה גם עמוקה יותר מניסיונות החפירה הקודמים ועומקה הממוצע הוא כ-40 מטרים מתחת לקרקעית הים.
בנייה
חפירת המנהרות ארכה שבע שנים, בהן עבדו 15,000 פועלים שחפרו בו זמנית משני צדי התעלה. החפירה התבצעה באמצעות מכונות חפירה מיוחדות אשר במקביל למנגנון חפירה כללו גם מנגנונים לסילוק חומרי הכריה וליציקת שכבת בטון על קירות המנהרה, כדי להפוך אותה לתעלה ועל מנת למנוע ממנה לקרוס.
ב-1 בדצמבר 1990 נפגשו לראשונה מכונות החפירה מהצד הצרפתי והבריטי, 40 מטר מתחת לקרקעית תעלת למאנש.חפירת התעלה הייתה כה מדויקת שכאשר נפגשו החופרים מן הצד הצרפתי עם החופרים מהצד הבריטי הייתה סטייה של שני סנטימטרים בלבד בין שני חלקי התעלה[דרוש מקור]. אתר המפגש הפך להיות אחד מהאולמות שמאפשר מעבר בין שתי המנהרות. לאחר המפגש פורקה מכונת החפירה הצרפתית ואילו מכונת החפירה הבריטית הוסטה כך שנקברה בשולי המנהרה.
במהלך החפירה הוצאו מהצד הבריטי ארבעה מיליון מטר מעוקב של סלע. פסולת זו הוטמנה בחוף הבריטי כך שנוצר שטח חדש של 360 דונם שנכבש מהים.
פעילות
המנהרה נחנכה בטקס רשמי על ידי מלכת בריטניה אליזבת השנייה ונשיא צרפת דאז פרנסואה מיטראן ב-6 במאי 1994 ובסוף שנה זו החלה לפעול באופן סדיר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר יורוטאנל (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
