מניין
| מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת ברכות, דף כ"א עמוד ב' |
מניין הוא קבוצה של לפחות עשרה[1] גברים יהודים בוגרים - מעל גיל שלוש עשרה, המקובצים יחדיו.
מעלת המניין
המשנה באבות אומרת שעשרה שעוסקים בתורה יחדיו ישנה השראת שכינה מיוחדת שנאמר בפסוק "אלקים ניצב בעדת א-ל"[2] ומבואר בגמרא[3] ש"אין עדה פחותה מעשרה". מקור נוסף לכך הוא מציווי התורה "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[4]. וכן לעניין תפילה ישנה מעלה בתפילת הציבור שנשמעת כמבואר בפסוק[5] "הן קל כביר ולא ימאס תפילת רבים". כמו כן ישנם מצוות שניתן לקיימם במניין בלבד.
מצוות המצריכות מניין
ביהדות, לתפילה במניין ישנן מעלות רבות על פני תפילה ביחידות, ויש שהעלו שהיא חובה[6]. ישנן תפילות ספציפיות הנאמרות במניין בלבד והן:
- קדיש
- ברכת כהנים
- ברכו
- קדושה
- קריאה בתורה
- חזרת שליח ציבור על תפילת העמידה
- שבע ברכות
- הזכרת שם ה' בנוסח הזימון - אם קיים מניין בארוחה.
ישנן מצוות בהם המניין נדרש רק לכתחילה, אולם בדיעבד המצווה תתקיים גם אם אין מניין. למשל : ברית מילה, קידושין, קריאת המגילה בפורים ולווית המת.
דרישות המניין
אנשים המצטרפים למניין:
על פי ההלכה מצטרפים למניין רק גברים בוגרים (שהגיעו לגיל מצוות) המחויבים במצוות. שוטה, חרש שאינו שומע ואינו מדבר (כלומר שאינו בר דעת ופטור ממצוות) וקטן לא מצטרפים למניין.
כמו כן אישה על פי ההלכה לא יכולה להיות מצורפת למניין גברים ממספר טעמים:
בספירת מניין לצורך זימון בעשרה ישנה סיבה נוספת לכך שנשים לא מצטרפות, והוא הכלל ההלכתי שעל מנת להוציא מישהו ידי חובה יש צורך שהמוציא יהיה מחויב באותה רמת חיוב. כיוון שגברים מחויבים בברכת המזון מדאורייתא, ונשים מדרבנן אז הנשים לא יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם בברכת המזון.
אופן הצירוף הנדרש:
כדי שיתקיים מנין כנדרש לכתחילה על פי ההלכה באמירת דבר שבקדושה שאינו נאמר בפחות מעשרה, חייבים כולם לשהות באותו חדר בלא הפסק משקוף, אף שאינם רואים זה את זה.
לשיטות מסוימות ניתן לצרף מנין גם כאשר האנשים עומדים בחדרים נפרדים אך רואים זה את זה.
ערך מורחב – מניין מרפסות
בתקופת התפרצות נגיף הקורונה נאסרה ההתקהלות ושאלת ההצטרפות למניין באמצעות ראיה הפכה לבוערת, כאשר הצורה היחידה כמעט לקיום תפילה במניין באותם זמנים היה במה שקיבל את הכינוי מניין מרפסות.
כשיש כבר מניין המצורפים יחדיו יכול כל אחד שרואה או שומע להצטרף עמהם ולקבל שכר תפילה בציבור, אלא אם כן יש דרך הרבים, דבר טינוף או עבודה זרה החוצצים בינו לבינם שאז הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים[8].
ראו גם
לקריאה נוספת
- תפילה בציבור וחזרת הש"ץ; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה ד, עמ' מ-נד.
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, הלכות מניין, באתר ישיבה
- מקור המניין, באתר שומרי משפט
הערות שוליים
- ^ אצל קהילת ביתא ישראל באתיופיה מניין מנה תריסר איש, כמספר שבטי ישראל.
- ^ אבות פרק ג' משנה ו': רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב), אלקים נצב בעדת אל.
- ^ מגילה כ"ג עמוד ב'
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב
- ^ ספר איוב, פרק ל"ו, פסוק ה'
- ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד, סימן סח
- ^ מור וקציעה (או"ח סימן נה)
- ^ שולחן ערוך סימן נ"ה סעיף כ'
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | |
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא • קופה של צדקה | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.