מסורת
ערך זה עוסק במושג כללי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מסורת היא מערכת של תרבות – מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, ערכים וכללי התנהגות – הנמסרת מדור לדור בקבוצה או בחברה מסוימת. לרוב המסורת מהווה למעשה את הבסיס להגדרה של הקבוצה, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים.
צבר פעולות הקשורות אחת לשנייה, אשר מבוצעות על ידי פרטים כפעולה חברתית וחוזרות על עצמן כרוטינה, מתוך תנאי מוסכם. עבור רוב המסורות:
- בתחילתן (בטרם היות ה'מסורת'), לכל פעולה היה ייעוד פרקטי תועלתני עצמאי.
- בהמשך (בעת קיום פעולות אלה), צבר הפעולות הפך לישות מאובחנת, עצמאית, חשובה ונעלה מסט הפעולות הפרקטיות היחידניות המרכיבות את המסורת.
- פרקטית (בהתייחסות רטרוספקטיבית), קיום המסורת נתפש כמקדם ערך מורכב, מופשט, של הקמת ושימור מבנה חברתי במתכונת מסוימת, אשר משרת את רצון מבצעי צבר הפעולות.
במקרה שבו צורך בשימור ציביון קולקטיבי של מבנה חברתי אינו מתקיים, לא יימצאו פרטים שיקיימו את צבר הפעולות. הן לא יתקבעו כמסורת, ושימורן ייפסק.
מוטיבציה לקיום מסורת
מוטיבציה לייזום, שימור, יישום פעולות מסורתיות יכולה לנבוע מהרצון לקדם אחד או יותר מהמטרות הבאות
- זהות- יצירת, הטמעת, שימור תפישת זהות קולקטיבית של יוזמי ומקיימי מסורת-
חגיגת חתונה, צום ביום כיפור, קיום טקסי השבעה בצבא ומדינה,
- הנאה- ספיחת סיפוק אישי מעצם יישום פעולות מסורת קונקרטיות-
שילוב של אכילה או שתייה מאסיביים בהקשרים טקסיים,
- 'לא זוכרים למה'- יישום נורמה חברתית מקובלת ששימורה מכריזה באופן בלתי מודע להשתייכותו של פרט לחברה-
שירת הימנון באירועים לאומיים, דיבור אל מת בלוויה, עריכת ברית מילה, השקת כוסות אלכוהול, עניבת עניבה לאירועי החצנת הישג, רשמיים או לאומיים,
פעולות יישום מסורת- טקסים המסמלים אידיאות מופשטות באמצעות פעולות פרקטיות, מעניקות למי שמיישם אותן, תחושת הנאה פנימית של ספיחת ערך. תחושת הערך החיובית נובעת מהיות פעולות מסורתיות מטפלות באידיאות מופשטות של קשרים מיתיים:
החל מטקסי 'פרט-פרט'- נישואין/גירושין, עובר דרך 'פרט-קבוצה'- קבלה והשתייכות לקבוצות, כתות, ארגונים, צבא, 'פרט-מדינה'- שבועת אמונים, 'פרט-אמונה/אל/דת'- טקסי השתייכות לדת.
לעיתים קרובות פרטים המקיימים מסורות חשים אי-נוחות לנוכח בירור הסיבה לקיום המסורת, וזאת בשל כך שהם חשים שהם מבצעים פעולה קולקטיבית נעלה, ולא יכולים לגייס את הרציונל והניסוח להצדקה. עצם השאלה עלולה להעמידם באי נוחות מתגוננת מפני פגיעה בערך שאינם יכולים להגן על הסמלתו. במקרים כאלה, הרציונל הוא הסתמכות על הנורמטיביות, הנוהג הקיים, לא על הרציונל.
בהיעדר ממד ההאצלה של סימול אידיאה מופשטת, מסורת תצטמצם להיותה רוטינה, שכן אבד ממד מיתי נעלה והפעולה ירדה לממד פרקטי נמוך- כפעולת צחצוח שיניים.
על פי רוב, מקיימי מסורת, שאינם רואים את עצמם כדתיים, בהשאלם, האם הם מעדיפים שאחרים יצטרפו ליישום המסורת ושימורה יכולים לנוע בן 'כן' לבין 'חסרי העדפה'.
עם זאת, סביר להניח שרוב מקיימי המסורת, היו מעדיפים שאחרים יצטרפו לשימורה, שכן, אם יהיו מעטים שישמרו את המסורת, אלה שישמרו אותה לא נתפשים כ'ערכיים' למשמרים, או שיוותר משמר בודד, יש להניח שאף הוא יחדל לשמר את המסורת, והרי עיקרה הוא המשך קיומה.
מסורת-רוטינה
בשונה ממסורת, רוטינה יכולה להיות פעולה לא אנושית, וכמו כן פעולה שתכליתה יכולה להצטמצם לפעולה ישירה ומצומצמת, אשר נטולה מהקשר לערך-על כשומר על מבנה חברתי במתכונת מסוימת.
ישנם סוגים מקובלים של מסורות:
- מסורת לאומית – מסורת של עם מסוים, הכוללת לרוב היסטוריה משותפת, אירועים תרבותיים לאומיים וכדומה.
- מסורת דתית – מסורת הקשורה לדת מסוימת, דרך מסוימת לפירוש הכתבים הקדושים של הדת, הצורה של הטקסים הדתיים וכדומה.
- מסורת אזורית – אירועים תרבותיים המתרחשים באזור, צורה מסוימת של שפה או דת וכדומה.
לעיתים סוגי מסורות אלו אינם ניתנים להפרדה חד-משמעית (למשל בעם היהודי). כמו כן, ישנה אפשרות שבה קבוצת משנה מחזיקה במסורת שונה במקצת מאלו של האחרות (למשל: המסורת הקתולית באפריקה ובאירופה אינה זהה לחלוטין). בכל מקרה, ההגדרה של מרבית הקבוצות בעולם היא על פי המסורת המקובלת עליהן.
שמירה על מסורות מהווה חלק חשוב מהבטחות כל שלטון, שלרוב מציג את עצמו כשומר על מסורות עמו (או לפחות של החלק אליו הוא משתייך). לפי תפישות מסוימות המסורת אינה אלא הרחבה של הדמוקרטיה על ציר הזמן, מכאן מושג הרוב האל-זמני, כך שאי התחשבות במסורת כמוה כדיקטטורה נגד הרוב. השלטון גם מנמק לרוב את צעדיו כשמירה על המסורת. טענות על פגיעה במסורת, בין אם במתכוון ובין אם בטעות מהווה לעיתים קרובות עילה למחאות, הפגנות ולעיתים אף לאירועים אלימים. כמו כן, גורמי אופוזיציה לעיתים קרובות מאשימים את השלטון בפגיעה באזרחים על ידי הפרת המסורת שלהם.
מסורתיות ביהדות
ערך מורחב – מסורת (יהדות)
בישראל, יהודי מסורתי הוא כינוי לאדם שאינו אורתודוקסי בצורה מלאה אלא שומר על חלק מהמצוות וההלכה כדרך חיים. בדרך כלל מדובר במצוות בסיסיות כגון כשרות אלמנטרית הכוללת הפרדה בין בשר לחלב, הימנעות מנסיעה בשבת, הדלקת נרות ואמירת קידוש בליל שבת. המוטיבציה להתנהגות כזו בדרך כלל אינה תאולוגית, אלא נובעת מרצון להמשיך במסורת האבות. לעומת זאת, בחו"ל, מסורתי הינו כינו ליהודי קונסרבטיבי – דרך חיים הנובעת מבסיס תאולוגי מוגדר.
מסורת בנצרות
בכנסיות הקתולית, האורתודוקסית ואחרות מסורת הכנסייה מעניקה לה סמכות הוראה והיא מקור התגלותי כמעט שווה-ערך לכתבי הקודש עצמם. הפרוטסטנטים דוחים זאת ומקבלים אותם לבדם כמקור סמכות (Sola Scriptura).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מסרת |
