מסכת סופרים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מסכת סופרים היא אחת מהמסכתות הקטנות - קובץ דינים ופסקי הלכות אנונימי העוסק בדיני כתיבת ספר תורה, מנהגי תפילה ודינים אחרים. מסכת סופרים נכתבה ככל הנראה בארץ ישראל בתקופת הגאונים במאה השמינית, ויש בה מנהגים והלכות שונים שאינם מוזכרים בתלמוד הבבלי.
המסכת נודעה בעיקר אצל ראשוני אשכנז, וחכמי ספרד לא הכירו אותה, עד לתקופת הרמב"ן שהכיר אותה מקשריו עם יהודי אשכנז. חלק מהראשונים והאחרונים שהכירו אותה ראו בה מקור מחייב, ואחרים לא סברו כך, כנראה על שום איחורה ביחס לתלמוד הבבלי, שנחשב ל"סוף הוראה"[1].
בדורות האחרונים התגלה כתב יד שבו נוסח שונה של מסכת סופרים, והיו שכינו אותו "מסכת ספר תורה".
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: מסכת סופרים |
מסכת סופרים מוקלד ע"פ דפוס אמסטרדם ת"ד, באתר ויקיטקסט- מסכת סופרים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הפרק הראשון מהמסכת - באתר פרויקט השו"ת
- מהדורה מדעית ע"פ כתבי-יד על ידי ד"ר מיכאל היגער, מסכת סופרים, ניו יורק, תרצ"ז - 1937, באתר היברובוקס
- מסכת סופרים, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
הערות שוליים
- ^ ראו רא"ש הלכות ספר תורה (סימן יג), שכתב: "נראה עיקר דהירושלמי הוא עיקר כנגד מסכת סופרים, כי מסכת סופרים נתחבר בדורות האחרונים ולא הובא מדבריו בתלמוד". וראו ביד מלאכי (כללי שני התלמודים סימן יב) שהקשה על דבריו והוכיח ממסורת הש"ס שדברי מסכת סופרים צוטטו פעמים רבות בתלמוד. ובברכי יוסף (סימן תקפ"ב אות ז) דחה הוכחה זו בכך שמסכת סופרים מצטטת דברים שנאמרו בדורות קודמים מהתלמוד או ממסורות שהיו בידם.
.png){kind=small}
