מעמד הר סיני
מַעֲמַד הַר סִינָי הוא המעמד בו ניתנה התורה לעם ישראל, שאירע בחודש סיוון בשנת ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם. בו התגלה ה' לבני עם ישראל בהר סיני והכריז בפניהם את עשרת הדיברות ונתן את התורה לעם ישראל על ידי משה רבינו, ונכרתה ברית עולם בין ה' לבין ישראל, לאחריו עלה משה לשמיים למשך ארבעים יום ולילה בהם לא אכל ולא שתה, ולאחריהם ירד מהר סיני כשלוחות הברית בידו.
מהלך המעמד
בהמשך ליציאת מצרים בדרכם לארץ ישראל, חנו בני ישראל כנגד הר סיני. שם באמצעות תיווכו של משה התקיים דו-שיח בין הקב"ה לבין העם ואשר בעקבותיו אמר הקב"ה למשה כי הוא עומד להתגלות בפני העם על מנת שיאמינו שה' מדבר אל משה ומוסר דרכו את התורה אליהם.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם..."
עם ישראל נצטוו להכין את עצמם למעמד שיתרחש ביום השלישי, בכיבוס (טבילת) בגדיהם ובהינזרות מקירבה לאישה. במקביל הוזהרו שלא לעלות להר, להתקרב אליו או לגעת בו לבל ימותו.
ממצרים יצאו כשש-מאות אלף גברים: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות, י"ב, ל"ז). מכאן שבתוספת הנשים והילדים, מנה העם שהתייצב במעמד, מיליוני בני אדם. התגלותו של ה' על ראש הר סיני לוותה בהמולה רבה: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדיברות בדיבור אלוקי: "משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל:"[1]. תגובתם של ישראל למעמד ולקול ה' הייתה בהלה ופחד. לאחר שהם ראו את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין ה', פן ימותו למשמע קולו[2]. כבוד ה' חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת[3].
עוד מתואר[4] מעמד כריתת ברית בין ישראל לה'. במהלכו בונה משה מזבח ושתים עשרה מצבות עבור שנים עשר השבטים בתחתית ההר ומעלה קרבנות פרים. משה שורף חצי מהדם על המזבח וחצי שני הוא מאחסן באגנות. אז הוא מקריא לעם מתוך "ספר הברית" והעם נענה ואומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. לבסוף זורק משה את הדם אותו הוא מכנה כ"דם הברית" על העם. בסיום הטקס עולים זקני ישראל ונדב ואביהוא עם משה להר, ושם הם חוזים את ה' , בתיאור הסתום הבא: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:"
מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם (לנסות מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חוויתית בה'. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹקִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ." (שמות כ', י"ז)
וכן מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו את עשרת הדיברות "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:" ( דברים ד', ט'-י"ג) עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית, "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל." נלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.
לאחר המעמד עולה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, לאחר שהוא נראה כמתעכב ולא ברור לעם (לערב רב) מה סופו, חושש העם שמא משה מת ומבקש מאהרן הכהן תחליף למשה, "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹקִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:"[5] ואכן אהרן נענה להם ומבקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות, והוא יוצק ממנו עגל זהב, אשר העם עובד לו בפולחן ובריקודים.
מהות המעמד
מתן תורה הוא מעמד בו קיבלו עליהם בני ישראל את התורה, ואת המצוות. קבלת התורה נעשתה בהר סיני ובה נמסרו מפי ה', עשרת הדיברות לבני ישראל. מעמד הר סיני למעשה הוא מעין כריתת ברית בין העם לה', שנעשה בהסכמת שני הצדדים, ועל כן הלוחות עליהם כתובות הדיברות מכונים גם לוחות הברית.
יש מחז"ל שאמרו שניתנו רק שני הדיברות הראשונים, מפי הגבורה, מחששו של העם פן ימות, כאשר שאר הדיברות נמסרו לעם מפי משה.
מתן תורה הוא לאחד המעמדים החשובים בתורה, ביחד עם יציאת מצרים. את חג מתן תורה מציינים בחג השבועות.
מתן תורה נקרא גם - מעמד הר סיני, כדי לציין את עצם המעמד הנבואי שהיה, גם אם לא הייתה ניתנת תורה.
"וַיָּבא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעולָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה': וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּום וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלתָם: וְהָיוּ נְכנִים לַיּום הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּום הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (ספר שמות, פרק י"ט, פסוקים ז'-י"א)
על פי דברי חז"ל מתן תורה מכונה "תפארת"[6], מפני שהתורה היא תפארת. המעמד הוא חתונתו של הקב"ה עם האומה הישראלית[7]. המעמד אינו מעמד מקומי אלא מעמד קוסמולוגי "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", ונוגע לכל האנושות[8], אף שזו סירבה לקבל את התורה[9]. ולא רק לבני אדם אלא גם לבעלי החיים.
המעמד בדברי חז"ל מתואר באופן מופלג כמפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד, וכי ישראל לא יכלו להכיל את הקול הא-להי ונפשם יצאה בדברו, והיה צריך להחיות אותם[10].
מובא בחז"ל[11] שישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, כאשר מדובר על הזוהמה שלפי המסופר בדברי חז"ל, הטיל הנחש כאשר בא על חוה בחטא עץ הדעת.
ישנה בחז"ל דעה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. אף שהמעמד מתואר על פשט בתורה כנעשה ברצון "כל אשר דיבר ה' נעשה", חז"ל דרשו כי הוא נעשה בכפייה - "כפה עליהם הר כגיגית"[12], ומפרשים רבים עמלים לתרץ את הניגוד הזה.
מועד התרחשות המעמד
מעמד הר סיני התרחש בשנת ב' אלפים תמ"ח (2,448) לבריאת העולם, ביום ה-50 ליציאת בני ישראל ממצרים.
בתורה עצמה אמנם אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני ”בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי” (שמות, י"ט, א')[13], בגמרא נדרש מהמילה ביום הזה שהיה זה ראש חודש. למחרת - ב' בסיוון משה עלה להר סיני שם ה' מדבר איתו, והוא חוזר לבני ישראל להגיד להם את דבר ה'. למחרת - ג' בסיוון הוא חוזר לה' לענות את תשובת בני ישראל, אז ה' מצווה את משה לצוות את בני ישראל שלא יגשו אל הר סיני. למחרת - ד' בסיוון אחרי שבני ישראל מקבלים זאת עליהם, ה' מצווה את משה שבני ישראל יכינו את עצמם לקבלת התורה משך שלשה ימים - שלשת ימי הגבלה. על פי המפורש בפסוק ביום השלישי התרחש המעמד. בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי יוסי לחכמים האם היו שלשה ימי הגבלה שלמים, או שביום השלישי היה מעמד הר סיני[14], כתוצאה מהמחלוקת הזאת, נחלקו האם מתן תורה היה בו' בסיוון - לשיטת חכמים, או בז' בסיוון - לשיטת רבי יוסי. לפי כל השיטות המעמד היה ביום שבת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב שלמה רוזנר, מעמד הר סיני, ירושלים תשס"ה.
- הרב הפרופ' יהודה אייזנברג והרב עמירם דומוביץ, תורה מסיני – השתלשלות התורה בכתב ובעל פה, ירושלים: ספריית השכל, תשס"ה (מהד' חמישית)
- אתה נגלית בענן כבודך: עיון בפרשיות מעמד הר סיני והמשכן, הוצאת ישיבת עתניאל, 2004.
קישורים חיצוניים
- הרב יהודה לייב הלוי אשלג, עניין מתן תורה, באתר קבלה לעם.
- מעמד הר סיני - לקט מקורות, אתר דעת.
- דר' גלעד ששון, פרשת יתרו, אוניברסיטת בר-אילן
- ברקי הנבואה, מאת נריה גוטל, באתר דעת
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ט
- ^ ספר שמות, פרק כ', פסוקים ט"ו-י"ז
- ^ (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ט"ז-י"ז
- ^ ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים ד'-ח'
- ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק א'
- ^ (בבלי, ברכות נח/א)
- ^ (בבלי, תענית כ"ו/ב)
- ^ (בבלי, זבחים קט"ז/א, פסיקתא דרבי כהנא י"ב ט"ו: ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים)
- ^ (ספרי פרשת ברכה פ"ב)
- ^ (ילק"ש שמות י"ט רמ"ז)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה כג
- ^ (בבלי, עבודה זרה/ב)
- ^ בני ישראל יצאו ממצרים בחודש ניסן, יוצא שהחודש השלישי הוא חודש סיוון
- ^ כלומר - הכנה רק של שני ימים שלמים
