מערה

פתחה של מערה ממבט מלמטה בברזיל.

הכניסה למערה העמוקה ביותר בארץ ישראל, סמוך למושב שתולה

מערה היא חלל בתוך סלע שנפער בתהליך טבעי או כתוצר של מעשה ידי אדם או בעלי חיים. מדי שנה נחשפות מערות חדשות ברחבי העולם.

הענף בגאולוגיה החוקר את המערות קרוי ספלאולוגיה.

היווצרות

מערות טבעיות נוצרות במגוון תהליכים גאולוגיים:

מערות ראשוניות - מערות הנוצרות בד-בבד עם היווצרות הסלע המקיף אותן. התפרצות הר געש היא הגורם העיקרי להיווצרות מערות ראשוניות. הלבה הזורמת בתחילת ההתפרצות מתקררת, מתקשה ושכבתה החיצונית הופכת למוצקה. הלבה הזורמת מתחת לשכבה החיצונית המוצקה מצויה עדיין במצב נוזלי. כאשר היא זורמת אל מחוץ למעטפת, נותר חלל ריק מתחת לקרום המוצק והוא הופך למערה המכונה צינור לבה.

מערות שניוניות - מערות הנוצרות לאחר היווצרות הסלע. מערות אלה נוצרות בכמה דרכים:

תהליכים קארסטיים - המסת סלעים רכים (למשל: אבן גיר וקירטון) על ידי גשמים ונחלים. תהליך כזה יוצר אחת מתופעות הטבע היפות ביותר: מערות נטיפים.
גלי הים המלחכים את הסלעים הרכים וחופרים בו יוצרים מערות אופייניות לאזורי חוף. בדרך זו נוצרו נקרות ראש הנקרה.
מערות קרח, הנוצרות בקרחונים באזורים קפואים עקב המסה (לדוגמה: מערת אייסריזנוולט שבאלפים האוסטרים).
מפולת סלעים - המערה נוצרת בחלל שבין הסלעים הנערמים זה על זה.

עקב הגורמים שלעיל נפוצות המערות באזורים געשיים, באזור החוף, באזורים קפואים ובאזורים מרובי גשמים.

מערות מגורים

מערות הן לרוב חשוכות באופן חלקי או מלא ונמצאות לעיתים קרובות מתחת לפני הקרקע, גם אם פתחן נמצא מעל לפני הקרקע. עם זאת, מערות משמשות משכן קבוע או זמני של בעלי חיים רבים: עטלפים, דובים, נחשים, חרקים ועוד.

יש חוקרים הטוענים, כי לאחר המבול או אפילו לפניו, התגוררו רבים מבני האדם במערות; ציורי קיר, כלים וחפצים שנמצאו במערות ברחבי העולם מהווים כלי מחקר ראשון במעלה לתרבות העתיקה. עם התרבות האוכלוסייה בעולם יותר ויותר בני אדם החלו לבנות בתים, המאפשרים לקבוצה גדולה של אנשים לגור יחדיו (באמצעות הקמת ישוב); לא תמיד ניתן למצוא קבוצת מערות הסמוכות האחת לשנייה והמאפשרות מגורים של אנשים רבים יחדיו.

מערות ייחודיות

המערה הגדולה בעולם היא מערת מאמות' שבקנטקי, ארצות הברית, ואורכה עולה על זה של מדינת ישראל: 579 ק"מ. המערה השנייה באורכה נמצאת באוקראינה: 214 ק"מ.
המערה העמוקה ביותר נמצאת בגאורגיה. עומקה, מהפתח הגבוה ביותר שלה ועד לנקודה הנמוכה ביותר, הוא 2,140 מטרים.

המערה העמוקה ביותר בארץ ישראל, היא המערה שנחשפה בסמוך למושב שתולה, שעומקה 187 מטרים. מערה זו התגלתה על ידי תושב מושב שתולה ביולי 2014^[1].

"אייסריזנוולט", מערת הקרח הגדולה בעולם, נמצאת באוסטריה ואורכה כ-42 ק"מ.

בין המערות שנחשפו בעת האחרונה בולטת מערה שנחשפה במקסיקו בשנת 2000 ובה נמצאו גבישי ענק של המינרל סלניט.

בעלי חיים במערות

ישנם מינים מכל הקבוצות החיים במערות ברחבי העולם. היצורים השוכנים בה מתחלקים לשלושה סוגים:

טרוגלוקסנים (מבקרי המערות): מינים של בעלי חיים שאינם שוכנים במערות באופן קבוע אך מבקרים שם מדי פעם, לחיפוש מזון או לרבייה והם אינם נכנסים לעומקה. כמה קבוצות של רקונים ושל בואשים שונים מחפשים גורי עטלפים במערות ואחרי ששבעו הם עולים. גם כמה נחשי מערות אורבים בכניסה מאותה סיבה. גם האדם הניאדרתלי התיישב במערות למטרות מחסה וכך עשו כמה מינים נכחדים כמו דוב המערות, צבוע המערות ואריה המערות שנכחדו בזמן המבול.

טרוגלופילים (שוכני המערות): בעלי חיים החיים ברחבי מערות שונים באופן קבוע ומשלימים בהם את רבייתם, אך יכולים לצאת אל מחוץ למערות. הנפוצים בבעלי חיים אלו הם העטלפים וסיסי המערות (Aerodramus) ועוף הגואשרו. כמו כן ישנם מינים של חסרי חוליות שונים לרבות נדלים, עכבישים, עקרבים, קוצרים, עכשובאים, כינים, תיקנים, חיפושיות וצרצרים שונים. באזורים ימיים ישנם מספר של סרטנים ודגים המתמחים בחיי מערות, אך גם יוצאים לים הפתוח.

הטרגלוביטים (מתמחי המערות): בעלי חיים זעירים המצויים כל ימי חייהם בחלקים חשוכים של המערות. בעלי חיים אלה בעלי התאמה אנטומית ופיזיולוגית לסביבה חסרת אור שמש. החושים של "טרוגלוביטים" המאפשרים להם לחיות מתחת לאדמה מפותחים מהמקובל בבעלי חיים המצויים על פני האדמה: חוש הריח, חוש הטעם וההתמצאות בדרך הודות לרגישות לרעידות ותנודות בקרקע. לעומת זאת, תכונות אנטומיות מסוימות התנוונו אצלם כמו העיניים והפיגמנטציה.

ישנם מיני טרוגלוביטים שונים: סלמנדרות עיוורות, הפרוטיאוס, דגי מערות שונים, סרטנים כמו סומית הגליל ופרוקי רגליים שונים.