מערכת העיכול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־14:04, 16 בפברואר 2018 מאת עידו (שיחה | תרומות) (יבוא מוויקיפדיה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מערכת העיכול היא מערכת איברים בגוף בעלי חיים אשר מטרתה קליטת מזון, פירוקו ליחידותיו הבסיסיות עד לרמת המולקולות, אפשור ספיגתן לצורך הפקת אנרגיה ובניית הגוף, ופליטת פסולת המזון שאינה דרושה לגוף בצורת צואה (שתן אינו פסולת מזון ומשויך למערכת נפרדת – מערכת ההפרשה). במרבית בעלי החיים מערכת העיכול בנויה כצינור הכולל מספר רב של איברים שבו פתח כניסה אחד למזון (הפה) ופתח יציאה אחד לפסולת (פי טבעת ביונקים, פתח ביב בעופות, וכיוצא בזה). אולם קיימים גם בעלי חיים פשוטים שבהם מערכת העיכול בנויה ממספר סוגי רקמות בלבד וקיים בה פתח יחיד המשמש הן לקליטת המזון והן לפליטת הפסולת (למשל בעלי חיים פרימיטיביים ממחלקת ההידרתים).

מלבד האיברים הצינוריים היוצרים יחד את צינור העיכול בו מתעכל המזון, שייכים למערכת העיכול גם איברים אחרים שתפקידם להפריש נוזלים המשתתפים בתהליך העיכול לתוך צינור העיכול (למשל כיס המרה או הלבלב), ואיברים בעלי תפקיד ייחודי של פירוק המזון (כמו המעי העיוור).

מערכת העיכול שונה בהרכב איבריה בין מיני בעלי החיים מאותה המחלקה בהתאם להרכב התזונה של המין. כך לדוגמה במין בעלי חיים שתזונתו מורכבת מרבי סוכרים מצויים מספר קיבות ומספר מעיים עיוורים מפותחים המאפשרים פרוק תאית ובבעלי חיים טורפים מצויה קיבה בעלת קיבולת קטנה ביחס לגוף ומעיים עיוורים מנוונים.

מערכת העיכול באדם

Click to Shrink Back
בלוטות רוקבלוטת צד האוזןבלוטה תת-לסתיתחלל האףלועושטקנה הנשימהלשוןחלל הפהלועלשוןושטצינור המרה המשותףכיס המרהכבדכבדקיבהלבלבלבלבתריסריוןצינור המרה המשותףלבלבצינור הלבלבקיבהכבדכיס המרהתריסריוןצינור המרה המשותףהמעי הדקהמעי הגסתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הגסמעי עיוורתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הדקDigestive system diagram.png
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

אורכה הכולל של מערכת העיכול של האדם כ-9 מטרים והיא כוללת את האיברים הבאים:

  • פה- איבר שבו נקלט המזון ובו מתחיל עיכולו. חלקי הפה הם: דפנות צדדיות- שרירי הלחיים, גג הפה- חיך קשה (גרמי) בחלקו הקדמי וחיך רך בחלקו האחורי. בתוך הפה מתבצעות פעולות של לעיסת המזון, ערבובו עם הרוק והפיכתו לעיסה לקראת הבליעה. פעולות אלה נעשות על ידי השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק. בבליעה- החיך הרך והענבל (Uvula) חוסמים את אזור הנאזופרינקס, ומונעים מהמזון לחדור לחלל האף.
  • השיניים - חותכות, מועכות וגורסות את המזון, תוך כדי הלעיסה (שהיא תנועה מתואמת של הלסת והלשון) פירוק זה הוא פירוק מכני.
  • הרוק - מופרש מבלוטות הרוק לתוך חלל הפה, זוג בלוטות הפרוטיס באזור האוזניים, זוג בלוטות תת-לסתיות מתחת לבסיס הלשון בחלק האחורי של הפה, זוג בלוטות תת-לשוניות מעל הבלוטות התת-לסתיות. שומר על רטיבות הפה ומשמש הגנה ראשונית מפני חיידקים. ברוק נמצא האנזים עמילאז האחראי לפירוק רב-הסוכר, עמילן, לדו-סוכר, סוכרוז. הרוק, בנוסף, גורם למזון להפוך לעיסה, ובכך מקל על בליעתו ועל המעבר בוושט. פירוק זה הוא פירוק כימי.
  • הלשון - שריר המשתתף בלעיסה על ידי העברת המזון בין המלתעות, מסייע בעירבובו עם הרוק ואחראי על פעולת הבליעה, בכך שהוא דוחף את המזון הלעוס למעלה ולאחור כלפי החך והלוע לתוך הושט.
  • לוע - צינור שרירי, מרופד בקרום רירי, שנמשך מבסיס הגולגולת עד לתחילת הוושט, דרכו עובר המזון מחלל הפה אל הוושט.
  • ושט - צינור המחבר את החלק התחתון של הגרוןלוע) עם הקיבה, אורכו אצל מבוגרים כ-25 ס"מ. אין מתבצע בו תהליך עיכול אלא רק העברה של המזון, באמצעות התכווצויות של השרירים העגולים הנמצאים בדפנות הוושט, בצורה גלית, כלפי מטה אל הקיבה. התכווצויות של שרירים בצורה כזו נקראת תנועה פריסטלטית, והיא מאפשרת גם לאדם העומד על ראשו לבלוע מזון מחלל הבליעה. לשם מניעת כניסתו של המזון לקנה הנשימה, ישנה רקמת האפיגלוטיס שסוגרת אותו בעת האכילה. בין הוושט לקיבה קיים שסתום הנוצר משולי הקיבה. בדרך-כלל שסתום זה מונע חזרת מזון לוושט וכן הקאות.
  • קיבה - הצינור הרחב ביותר במערכת העיכול (דמוי שק שנפחו יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי) ובו מתבצע אחסון מזון, המשך פירוק מכני של המזון באמצעות לישה על ידי שרירי דופן הקיבה, פירוק כימי אנזימטי של החלבונים (על ידי אנזימים המכונים פרוטאזות, בעיקר על ידי האנזים פפסין).
  • תריסריון - אורכו 12 אצבעות (25 ס"מ). הלבלב מעביר לתריסריון ביקרבונט המנטרל את החומציות, הפירוק הכימי של כל חומרי המזון מתרחשים בו.
  • המעי הדק - צינור מפותל, אורכו הממוצע כ-6.5 מטר, קוטרו כ-3 ס"מ, והוא ממלא את רוב חלל הבטן. בו מתבצעת רוב הספיגה של המזון. הוא מורכב משלושה איברים: תריסריון (מהווה את תחילתו של המעי הדק), המעי הריק והמעי העקום (בו נספגים רוב מרכיבי המזון אל מחזור הדם). בדפנות המעי קיימים המוריגים שדרכם מפעפע המזון שעוכל, אל תוך נימי הדם או נימי הלימפה.
  • המעי הגס - איבר העיכול האחרון. בו נספגים מים, מלחים ומרכיבים נוספים. במעי הגס חיידקים רבים אשר לחלק מהם תפקיד בתפקוד המעי. בעת שהמים נספגים, תכולתו הופכת סמיכה יותר עד שבסופו הופכת לצואה.
  • פי הטבעת - צינור שאורכו כ-3.5 סנטימטר שהוא סוף צינור העיכול ודרכו מופרשת הצואה.

איברים נוספים של מערכת העיכול הם הכבד והלבלב.

המבנה הוא צינור אוטונומי, המושפע מרגשות ומהמזון שעובר בו.

פעילות מערכת העיכול אצל האדם כוללת:

  • קליטת המזון.
  • הפרשת נוזלים ואנזימים לתוך מערכת העיכול; (כ-7 ליטר ביום).
  • ערבוב ודחיפה של תכולת צינור העיכול באמצעות תנועה פריסטלטית.
  • עיכול המזון (מכני וכימי).
  • ספיגה.
  • הפרשת פסולת בצורת צואה.

דפנות מערכת העיכול מצפות אותה לכל אורכה. הן בנויות מארבע שכבות רקמה:

מחלות הקשורות למערכת העיכול

למחלות בדרכי העיכול יש שתי סיבות עיקריות:

  • סיבה פנימית - במערכת העיכול יש חומצות העלולות לעכל חלקים ממערכת העיכול עצמה, כדוגמת כיב קיבה.
  • סיבה חיצונית - אל מערכת העיכול נכנסים חומרים מבחוץ, הכוללים חומרים מזיקים, חיידקים ונגיפים העלולים לגרום לזיהומים ולעיתים חומרים שהגוף לא רגיל אליהם ומגיב אליהם כאילו הגוף סובל מזיהום.
גורם חיצוני נוסף הם הטפילים הנכנסים למערכת העיכול מבחוץ.

הן כיב קיבה והן מחלות זיהומיות מתבטאות לרוב בכאבי בטן. מחלות זיהומיות עשויות להתבטא בשילשולים, הקאות ועליית חום הגוף.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0