מצטער פטור מן הסוכה
מצטער פטור מן הסוכה היא הלכה בהלכות מצוות ישיבת הסוכה, לפיה אדם שהישיבה בסוכה מֵסֶבה לו צער, פטור מהשהות בה. פְּטוֹר זה מותנה בכך שהצער נובע מהשהייה בסוכה, ואילו בבית הוא לא יסבול ממנו. כמו כן, הצער הפוטר מהסוכה הוא משמעותי, כזה שאם המצטער היה סובל כך בביתו, היה מעדיף לעבור לבית עם תנאים פחות טובים באופן משמעותי[1] כדי להימלט מן הצער.
מקור הפטור
פטור 'מצטער' מובא בתלמוד הבבלי בשם רבי אבא בר זבדא בשם רב, וגם בשם רבא[2]: ”אמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה”. הטעם לדין נלמד מהפסוק[3]: ”בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים”, אותו פירשו חז"ל[4]: ”תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי”. ואין דרכו של אדם לדור במקום שמצטער בו, אלא מחפש לו מקום אחר בו הוא לא יהיה לו צער. כפי שכתבו בעלי התוספות[5]: ”וכן מצטער, דפטרו לעיל מן הסוכה, היינו מ'תשבו - כעין תדורו' דאין אדם דר במקום שמצטער”.
הגדרת הצער הפוטר
הצער הפוטר מן הסוכה הוא כזה שאם היה האדם סובל ממנו כאשר הוא בתוך ביתו, היה מעדיף לעבור לבית אחר[6]. והכוונה לבית שבו התנאים פחות נוחים מביתו שלו[7]. במשנה במסכת סוכה הובאה דוגמה לצער הפוטר מן הסוכה: ”ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות - משתסרח המקפה ” (מסכת סוכה פרק ב' משנה ט'). ובתלמוד הבבלי על משנה זו בארו שהכוונה לתבשיל של גריסים: ”תנא: משתסרח המקפה של גריסין” (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד א). ופירש רש"י שם שזהו תבשיל שממהר להתקלקל ברדת מעט גשמים עליו.
עוד כלל יסודי הביא הרמ"א[8] להלכה בשם המרדכי, שרק צער שנובע מחמת הסוכה, וכשאדם יהיה בביתו ינצל ממנו, פוטר מהסוכה. למשל אדם שחם לו מאד בסוכה[9] ובבית יהיה לו נעים. אך אם הצער יימשך בבית, גם אם הוא סובל בסוכה - אינו נפטר מישיבתה. למשל אם בסוכה הוא סובל מיתושים, אך גם בביתו יסבול מהם - חייב בסוכה.
אדם שבנה סוכה במקום או באופן שידע מראש שיבוא לידי צער בסוכה, אינו יכול לטעון שהוא מצטער בישיבתה ולהיפטר מחובת הישיבה בה. לכן אדם שבנה סוכתו במקום שיש בו ריח רע, או באופן שהרוח נכנסת אליה ומקררת אותו - חייב בסוכה על אף שמצטער מהריח או מהקור[8].
המצטער משינה בסוכה ואינו מצטער מאכילה בה, פטור משינה בסוכה וחייב לאכול בה[10].
אדם מפונק
בתלמוד הבבלי מובא מעשה:
אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא, נשב זיקא, קא מייתי ציבותא [אביי ישב לפני רב יוסף בסוכה, נשבה רוח והפילה קיסמים מהסכך על מאכלו של רב יוסף]. אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא [פנו עבורי את כלי האוכל הביתה]. - אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה! [והרי שנינו שרק משתסרח המקפה מותר להיכנס הביתה] אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי - כמי שתסרח המקפה דמי לי [מכיוון שאני אנין דעת {איסטניס}, הרי זה דומה עבורי כאילו סרחה המקפה ואני פטור]
— תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד א
ממעשה זה למדו הפוסקים שהגדרת הצער איננה אחידה אצל כל בני האדם, וישנם אנשים מפונקים שצער שנחשב למועט בעיני רוב בני האדם ואינו פוטר אותם מהסוכה, ייחשב עבורם לצער גדול והם ייפטרו בו מהסוכה. אמנם סייגו דבריהם ואמרו שדווקא צער שידוע שאניני הדעת סובלים ממנו, נחשב לצער הפוטר אדם כזה מסוכה. אך אם אדם מסוים סובל מדבר שאפילו אניני דעת לא סובלים ממנו בדרך כלל, אין הוא פטור מסוכה[11].
חזרה לסוכה עם תום הצער
ככלל הפטור של המצטער מהסוכה הוא כל זמן שיש לו צער בסוכה, ומשעה שהצער הפסיק - שבה חובת הישיבה בסוכה. למשל, אם ירדו גשמים בסוכה - פטור מהסוכה וישב בביתו. פסקו הגשמים וכבר הפסיקו לטפטף טיפות מהסכך - חייב שוב לשבת בסוכה.
אמנם בשני מצבים לא הטריחו חכמים את האדם לשוב אל הסוכה גם כאשר הצער כבר עבר ממנה[12]:
- כאשר מחמת הגשמים נאלץ להיכנס לביתו כדי לסעוד, ופסקו הגשמים באמצע סעודתו, לא הטריחו אותו חכמים לחזור אל הסוכה עד סוף הסעודה.
- כאשר מחמת הגשמים נאלץ להיכנס לביתו כדי לישון, ופסקו הגשמים באמצע הלילה, לא הטריחו אותו חכמים לחזור אל הסוכה עד הבוקר.
ישיבה בסוכה בזמן צער
בתלמוד הירושלמי נאמר: ”תני חזקיה: כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו - נקרא הדיוט ” (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב הלכה ט), ונקטו הפוסקים עקרון זה ביחס לאדם שנשאר לשבת בסוכה על אף שיורדים בה גשמים והוא מצטער בישיבתה[13]. אמנם אדם שנכנס לביתו לסעוד שם עקב הגשמים, ובאמצע סעודתו פסקו הגשמים והוא מעוניין להיכנס לסוכה כדי לזכות בקיום מצוות סוכה; למרות שבפועל פטרו אותו חכמים מכך הוא לא נחשב להדיוט אלא יש לו שכר על כך, משום שעל אף שהוא פטור מישיבת הסוכה, מכל מקום הוא אינו מצטער כשיושב בה, והוא נחשב למקיים את המצווה בהתנדבות[14].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פטור מצטער מהסוכה, הרב אליעזר מלמד, באתר פניני הלכה
- מצטער פטור מן הסוכה, חבל נחלתו ט, יח, הרב יעקב אפשטיין, באתר אסיף
הערות שוליים
- ^ פניני הלכה סוכות פרק ג', הלכה ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ו עמוד א'
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ"ב
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח עמוד ב' ועוד.
- ^ על מסכת סוכה דף כ"ו עמ' א', דיבור המתחיל: 'הולכי דרכים'.
- ^ רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ה'
- ^ אשל אברהם מבוטשאטש אורח חיים סימן תרמ: "השיעור כפי שיש לאדם אצל דירתו, והגדול יותר נוח, ועל ידי צער משהו היה הולך להקטן. והשיעור יש לומר כפי רוב בני אדם, ובזקן יש לומר כפי דעת זקנים כוותיה". והובא בהליכות שלמה סימן ט', סעיף י"ח, ובפניני הלכה סוכות פרק ג' הלכה ח', והערה 12.
- ^ 8.0 8.1 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"מ, סעיף ד'
- ^ עד כדי כך שאם היה זה ביתו, היה מעדיף לעבור לבית אחר עם תנאים פחות נוחים אך פחות חם.
- ^ משנה ברורה, סימן תר"מ, סעיף קטן ט"ז
- ^ ט"ז אורח חיים סימן תר"מ, סעיף קטן ו. משנה ברורה, סימן תר"מ, סעיף קטן כ"ט
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ו' וסעיף ז.
- ^ רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ז'
- ^ ביאור הלכה סי' תר"מ סעיף ז', דיבור המתחיל 'הדיוטות'.