מציאת אישה ליצחק
מציאת אישה ליצחק הוא אירוע המופיע בספר בראשית, פרק כ"ד והוא מן הארוכים בספר. אברהם מבקש להשיא את בנו יצחק ושולח את מנהל משק ביתו למולדתו, ארם נהריים כדי למצוא שם אישה לבנו. העבד מגיע לחרן ובעומדו ליד המעיין הוא קובע לעצמו סימן למציאת האישה. הוא אומר כי האישה אשר אותה ייעד ליצחק. עבד אברהם מעניק לה מתנות ורבקה מזמינה אותו לביתה. העבד מבקש ממשפחתה, לקחתה לאשה עבור בנו של אברהם, יצחק. הנערה והמשפחה נותנים את הסכמתם לנישואין. רבקה הנערה נפרדת ממשפחתה ועושה את דרכה לכנען. שמו של העבד אינו מצוין, אולם חז"ל מזהים אותו עם אליעזר.[1]
הקדמת הברכה
לפני סיפור זיווגו של יצחק, התורה פותחת ומספרת כי: "אַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל".
ביאור ברכת "בכל"
בגמרא[2] מובאת ברייתא הנחלקת בחמש שיטות הסבר, בהגדרת אופייה של ברכה זו:
- רבי מאיר אומר: שביאור ברכה זו היא שלא הייתה לו בת.
- רבי יהודה אומר: שהייתה לו בת
- אחרים אומרים: שהייתה לו בת ושמה "בכל".
- רבי אלעזר המודעי אומר: שהיה בקי באצטגנינות (במזלות כוכבים), והיו שואלים אותו כולם מה יארע להם.[3]
- רבי שמעון בר יוחאי אומר: שלאברהם הייתה אבן תלויה על צווארו וכל המסתכל בה היה מתרפא.
מחלוקת זו המשיכה אף בין המפרשים:
האבן עזרא פירש את המילה 'בכל' דרך הפשט כי אריכות ימים, עושר וריבוי צאצאים הוא כל רצונו של האדם: "באורך ימים וכבוד ועושר ובנים, וזאת כל חמדת האדם" ושולל את השיטה שהייתה לו בת, שהרי אם הייתה לו בת היה צורך להוסיף את אות השימוש ב' וכך ניתן יהיה לקרוא כי "ה' ברך אותו בבכל".[4] וזו סיבת ההקשר לסיבת פתיחת פרשה זו, שלאברהם היה את כל הטוב שבעולם, חוץ מזרע לבנו אחריו.[5]
הרמב"ן בפירושו, מבאר את שיטת רבי מאיר שלא הייתה לו בת, מדוע זו ברכה?, כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען , ואם ישלחנה לארץ מולדתו הרי גם שם תעבוד שם עבודה זרה כמותם כי תלך אחרי בעלה.[6]
אברהם ועבדו
זהות העבד
בפניית אברהם אל העבד, התורה מוסרת מידע על העבד באופן הדרגתי מהתואר הנמוך כעבד אל התואר הגבוה כמושל על כל אשר לאברהם. אין הכתוב מוסר מידע על זהותו. מהכתוב לא ניתן להבין מהו מעמדו של העבד בבית אברהם, האם גבוה או נמוך. בתחילה נמסר כי הוא "עַבְדּוֹ" לאחר מכן כי הוא "זְקַן בֵּיתוֹ" ולבסוף, "הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ".[7] הכתוב לא מוסר פרטים מדוע זכה העבד לשלל תארים אלו. זאת ועוד לעבד אין שם וזהותו אינה ידועה. חז"ל מזהים את העבד עם אליעזר עבד אברהם: "אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר 'ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו'. אמר ר' אלעזר שמושל בתורת רבו."[8][9]
הטלת השליחות על עבד אברהם בשבועה
אברהם מורה לעבדו "שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי".[10] כדי להשביעו. מהותה של שבועה באופן זה מבוארת במפרשים: שהרי חז"ל קבעו במסכת שבועות את הכלל של 'נקיטת חפץ' של מצווה בעת השבועה[11]. ולכן רש"י מסביר כי : ”...הַמִּילָה הָיְתָה מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לוֹ וּבָאָה לוֹ עַל יְדֵי צַעַר וְהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו וּנְטָלָהּ”[12]האבן עזרא פירש כי הנחת היד מתחת לירך מורה על שייכות העבד לאדוניו וקבלת מרותו של אברהם: ”והקרוב אלי, שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו.”[13]
השבועה
אברהם אינו מעוניין שיצחק יתחתן עם בנות כנען, ולכן הוא משביע את עבדו כי ימצא לו לו אישה ממולדתו אשר בחרן.
הסיבה לכך, שהיה הבדל בין העם הכנעני לבין העם היושב בחרן. הכנענים היו מושחתים במידות רעות ואילו העם היושב בחרן היו בעל דעות פסולות. מבחינה גנטית, הילד יורש מאבותיו את מידותיהם ולא את דעותיהם. וזו הסיבה להעדפת אברהם את בנות חרן, על מנת שלא יועברו לזרעו השפעות שליליות ממשפחת כלתו העתידית[14]. ולכן אברהם מבקש מהעבד "כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק". את בקשת אברהם מהעבד לקחת אישה ממולדתו ניתן להבין בשתי דרכים: מולדת - מקום הולדתו של אברהם או משפחתו. יש הטוענים כי יש לקרוא את המילה "מוֹלַדְתִּי", כארץ הולדתו של אברהם וזאת ניתן להבין מפסוק ז': "ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי."
עבד אברהם מעלה אפשרות כי ייתכן והאישה לא תסכים לחזור עמו לארץ כנען, ושואל את אברהם אם יסכים שבנו יחזור לארץ הולדתה של הכלה, במקרה שהיא תסרב לבוא.[15] אברהם לא מסכים בטענה שארץ כנען הובטחה לו ולזרעו בברית בין הבתרים, והישיבה בארץ היא צו ה'. העבד נשבע לאברהם כי יעשה כדבריו.[16]
פגישת אליעזר ורבקה
עמוס בעשרה גמלים, מתנות וכל טוב יוצא העבד לכיוון חרן, עירו של נחור אחי אברהם. לקראת הערב מגיע העבד עם הגמלים והוא נעמד בקרבת באר המים.[17]
העבד נושא תפילה ומבקש מה' שיזמן לפניו את הנערה. העבד קובע סימן שעל פיו יידע מי הנערה המיועדת ליצחק. הוא ימתין על יד באר המים אשר שם מגיעות הנערות לשאוב[18], והנערה שתגיש לו מים כאשר יבקש אך תציע להשקות בנוסף את גמליו, תהיה הנערה שה' ייעד ליצחק: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק".[19] רבקה יוצאת לשאוב מים, מיד בסיום תפילת העבד, ורואה כי זו יד ה' היא אשר כיוונה את המפגש.[20]
העבד רץ לקראתה ומבקש ממנה בהתאם לסימן שקבע בתפילתו כי תשקה אותו במים. כאשר היא מסיימת להשקותו היא משקה את גמליו מבלי שהתבקשה. רבקה ממהרת ומזדרזת לשאוב מים וברצף הפעולות המופיע בפסוק,[21] מבקשת התורה, לאפיין את דמותה כפעלתנית וזריזה.[22]
הצעת השידוך בבית בתואל
לאחר שסיימה להשקות את הגמלים לקח העבד את "נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם".[23] וענד אותם על ידיה. העבד שואל את הנערה: "בַּת-מִי אַתְּ".[24] כאשר העבד מספר זאת בבית משפחתה הוא משנה את סדר הפעולות. הוא מספר כי קודם שאל אותה בת מי את? ולאחר שענתה העניק לה את המתנות. האור החיים מפרש שעשה זאת כדי להוציא מכלל אפשרות שאביה יחרים לעצמו את המתנות שאליעזר העניק לה, בטענה שקיבלה אותם תמורת החסד שעשתה איתו וכביכול מתנות אלו אינם סבלונות שחתנה שלח לה.[25]
העבד שואל את הנערה האם יש בביתם מקום ללון. והנערה משיבה כי יש וגם מזון לגמלים. הנערה מספרת על האיש למשפחתה ואחיה לבן רץ לקראתו ומזמין אותו לבית המשפחה. בבית המשפחה נוהגים בעבד מידה של הכנסת אורחים. המשפחה מספקת תבן ומספוא לגמלים, מים לרחיצת רגלי העבד ומזון. העבד לא אוכל ומתחיל לדבר. תחילה הוא מספר אודות השליחות והשבועה שהשביע אברהם אותו לפני צאתו לדרך.
את המשא ומתן מנהלים האם והאח. היעדרותו של האב בתואל תמוהה, וחז"ל דרשו כי מת בלילה משום שביקש לעקב בעד בתו מלהתחתן עם יצחק.[26]
בין הכתוב בסיפור אודות שבועת העבד לאברהם לבין מה שהעבד מספר בבית משפחת בתואל קיימים כמה הבדלים. שהמהותי שבהם הוא שאברהם מורה לעבד: "כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ", כלומר אברהם מבקש מהעבד ללכת למקום הולדתו, לארצו ולהביא משם אישה ליצחק.[27] בבית המשפחה אומר העבד כי אברהם הורה לו "אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ, וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי". בדבריו לבני המשפחה מבקש העבד להדגיש את חשיבותם של בני המשפחה בעיני אברהם. בנוסף משנה העבד את שאלתו לאברהם: מה יקרה במידה והנערה לא תסכים להגיע לארץ כנען. בשאלתו לבני המשפחה הוא משמיט את המילים: "אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת"[28] ובכך הוא רומז שההתנגדות תהיה לא המעבר לארץ אחרת אלא להליכה אחריו כלומר לנישואים עם יצחק. כמו כן הוא משמיט את המילה "תֹאבֶה" מהדו-שיח שניהל עם אברהם משאלתו את המשפחה "אֻלַי לֹא-תֵלֵךְ הָאִשָּׁה, אַחֲרָי". לפי המלבי"ם, התורה האריכה במכוון בשינויים אלו, שהם מעידים על חכמתו הרבה של אליעזר, שנועדו כדי להוציא מגמתו אל הפועל.[29]
בני המשפחה קוראים לרבקה ומבקשים ממנה להחליט האם ברצונה ללכת עם העבד. רבקה מסכימה להצעה זו.[30]
העבד ממהר לצאת עם רבקה. איתה יוצאת גם מניקתה בחזרה לכנען.
המפגש בין יצחק ורבקה
יצחק יוצא לשדה למקום באר לחי ראי. מקום בו התגלה המלאך כאשר ברחה הגר משרה גבירתה. רמב"ן מפרש כי: ”שהיה יצחק הולך תמיד אל המקום ההוא, כי הוא לו מקום תפלה בעבור הראות שם המלאך, והוא יושב בארץ הנגב קרוב משם”.[31] הכתוב מספר כי יצחק יצא " לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". יש שפירשו כשיחה והסבר זה נתמך בסיפור כי יצחק יצא להתאבל על אמו: "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ."[32] ואחרים סברו כי לשוח הוא מלשון שיח השדה. יצחק רואה את שיירת הגמלים הבאה לקראתו. רבקה נושאת את עיניה, רואה את יצחק ושואלת לזהות האיש הבאה לקראתה. העבד עונה לה כי "הוּא אֲדֹנִי".[33] רבקה מתעטפת בצעיף ויש שזיהו מעשה זה בצניעות האופיינית לרבקה.
יצחק מתחתן עם רבקה, ומביא אותה לאוהל אמו ובכך מתנחם הוא מפטירת אמו.
חז"ל[34] דרשו, כי מיד עם כניסתה של רבקה לאוהלה של שרה, חזרו הניסים הגלויים שהיו קבועים בביתה של שרה: ענן קשור מעל האוהל, נר שהדליקה מערב שבת לא היה כבה בכל השבוע, וכן הברכה שלטה בעיסתה.
משמעויות
זיווג על הבאר
קיים מכנה משותף להרבה מפרשיות השידוכין שבתורה, והוא - שהשידוכין התרחשו סמוך לבאר[35]. בתנ"ך מופיע המוטיב החוזר של פגישת הנער והנערה ליד הבאר המובילה לנישואין. הידועים שבסיפורים אלו הן סיפור פגישתם של יעקב ורחל ליד הבאר, משה וציפורה[36]. בדרך כלל יוצג כי איש זר מגיע לעיר או מקום אחר. הוא מגיע לאזור באר המים. דו-שיח מתנהל בינו ובין הנערה המיועדת. הנערה מזמינה את האיש לביתה. אב המשפחה עורך משתה לכבוד האיש והנער והנערה נישאים. לעיתים יחרוג הסיפור תוך שינוי קל מהקונוונציה הידועה.
דרשות רבות נאמרו אודות מכנה משותף זה בספרי ההגות ובפרשני התנ"ך[37].
הסכמת יתומה לנישואין
חז"ל למדו מפרשה זו, שדרושה הסכמה של היתומה על מנת להנשא.: "וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָה: מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִֹּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה אֶלָּא עַל פִּיהָ"[38].
אפיון המושג "נישואין"
הנישואין עצמם באים לידי ביטוי בשורשים "ב-ו-א" ו"ל-ק-ח" המתארים נישואין בתנ"ך: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה"[39], לשון זו חוזרת על עצמה בכל הפרשה בהקשר של נישואין.
הערות שוליים
- ^ בראשית רבה נ"ט י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ על פי פירוש רבינו גרשום, בבא בתרא, טז, ב
- ^ אבן עזרא, בראשית כד, א
- ^ על פי רמב"ן שמוסיף לבאר את האבן עזרא, בראשית כד, א
- ^ רמב"ן על התורה, כד, א
- ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 154
- ^ מסכת יומא כ"ח, ע"ב
- ^ ראו גם: מדרש משלי י"ג : "ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה אליעזר עבד אברהם, שאמר לאמנו רבקה (בראשית כד יז): "הגמיאיני נא מעט מים מכדך".
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ח עמוד א'
- ^ רש"י, בראשית, כג, ב
- ^ פירוש ראב"ע על בראשית כ"ד, ב'
- ^ המלבי"ם, בראשית, כד, ג שמבסס את פירושו ע"פ חילוק מידות הנפש של הר"ן,
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ה'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ט'
- ^ רש"י מפרש את פעולת העבד: "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים" - הרביצם, כלומר הוריד את הגמלים על ברכיהם. פירוש רש"י על בראשית כ"ד, י"א
- ^ החזקוני (בראשית כד, יג) מבאר, שבמכוון בחר אליעזר במיקום כזה שהוא מחוץ לבית הנערה, שם יוכל לבחון את התנהגותה, שהרי בחוץ מתנהגים בחשיבה עצמאית. שלא כמו בבית שההנהגה היא חיקוי של הנהגות ביתה.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק י"ד
- ^ המלבי"ם (בראשית, כד, טו) מפרש, שהיה זה נס אף יותר גדול, משום שרבקה כלל לא הייתה נוהגת ללכת לשאוב בעצמה מים מן הבאר, שהרי אביה עשיר גדול היה והיו להם עבדים ושפחות לשם כך.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק כ'
- ^ ספורנו, בראשית כד, כ
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק כ"ב
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק כ"ג
- ^ אור החיים, בראשית כד, מז
- ^ בראשית רבה, כד, נה
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ד'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ה'
- ^ מלבי"ם, בראשית כד, לז
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ל"ט
- ^ פירוש רמב"ן לבראשית כ"ד, ס"ב
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ז
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ה
- ^ בראשית רבה, כד, סז
- ^ שמות רבה, א, לב
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין פסוק לז בפרק א בספר שמות.ספר שמות, פרק א', פסוק ל"ז
- ^ הזיווג: קבוע מראש או לפי המעשים?, באתר הידברות.
- ^ בראשית רבה, כד, נז
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ז
