מרכול
מרכול (לעיתים נקרא סופרמרקט או סופר, מאנגלית: Supermarket) הוא חנות לממכר מזון ומוצרי מכולת שונים בשיטת שירות עצמי. לרוב מרכול פועל בשטח רחב ידיים על פני קומה אחת.
מבנה
המגוון המוצע למכירה במרכול כולל מוצרים רבים, לעיתים אלפים. על מנת להקל על הקונים את איתור המוצרים המבוקשים, מאורגן המרכול לפי מחלקות. המחלקות כוללות בדרך כלל את רוב או כל הקטגוריות הבאות: מוצרי חלב, מזון יבש ארוז, מזון מצונן ארוז, מזון קפוא ארוז, מזון משומר, פירות וירקות טריים, בשר ודגים טריים, מוצרי מאפה, משקאות, מוצרי ניקיון והיגיינה, מוצרים לאחזקת הבית, מוצרים לטיפול בתינוקות, מוצרים לחיות מחמד ומוצרי נייר לבית.
להבדיל מחנות מכולת ומשוק פתוח, המרכול מבוסס בעיקר על שירות עצמי של הקונים, אשר מתהלכים בשטח החנות עם עגלת קניות ומלקטים בעצמם את המוצרים מהמדפים. עם זאת, רוב המרכולים מציעים גם מעדניות (Deli), שבהן מוצבים נותני שירות אשר מספקים לקונים מזון טרי לפי משקל או לפי דרישה. המעדניות כוללות בדרך כלל קצביה לבשר טרי, מעדניית גבינות וסלטים, מאפייה ללחם ומוצרי מאפה טריים, מעדניית פיצוחים ופירות יבשים ולעיתים גם קצביה לדגים טריים.
להבדיל מחנות היפרמרקט, במרכול מגוון מוגבל של מוצרים שאינם מזון (Non-Food), בדרך כלל לא יותר מ-30% מסך כל הפריטים הנמכרים בחנות.
מרכולים ממוקמים בדרך כלל בשכונות מגורים ופועלים בדרך כלל משעת בוקר מוקדמת ועד לשעת לילה מאוחרת, כדי לאפשר נוחות לקונים.
מבנה המרכול נועד להאריך את משך הביקור של הקונה בחנות ולחשוף אותו למגוון מוצרים גדול ככל האפשר כדי להגביר את סיכויי הקנייה האימפולסיבית (הלא מתוכננת). פירות וירקות טריים ממוקמים בדרך כלל בכניסה למרכול, על מנת לשוות לחנות מראה של "שוק פתוח" לכאורה ולהאט את קצב הליכתו של הקונה. מוצרי חלב ולחם, שהם חלק קבוע ברוב סלי הקניות, ממוקמים בדרך כלל בירכתי החנות כדי להבטיח שרוב הקונים יחצו את החנות כולה בכל ביקור שלהם בחנות. בחזית המרכול נמצא קו הקופות.
מרכולים פועלים על פי רוב במסגרת רשת שיווק קמעונאית המונה שתי חנויות או יותר. רשת המרכולים הגדולה בעולם, קארפור (Carrefour), שמשרדיה הראשיים בצרפת, מונה כ-2,400 מרכולים (ועוד כ-10,000 חנויות אחרות). רשת אושה כללה נכון לשנת 2011 639 היפר-מרקטים ו-2,412 מרכולים ב-12 מדינות. רשת המרכולים הגדולה בישראל, שופרסל, מונה כ-230 סניפים.
גודלן של רשתות המרכולים והיקף המכירות הגדול שלהן מאפשרים להן לקנות מוצרים מהיצרנים והספקים בעלויות טובות יותר מאלה של חנויות המכולת הפרטיות הקטנות. הפצה עצמית של המוצרים לחנויות (ללא תלות בספקים) וניהול יעיל של שרשרת האספקה מאפשרים לרשתות להפחית עלויות לוגיסטיות. עקב כך, רשתות המרכולים יכולות להציע לקונים מחירים זולים יותר מאשר חנויות מכולת פרטיות, או לחלופין ליהנות משיעורי רווחיות טובים יותר על מכירה של אותם מוצרים.
כלפי המרכולים נטען ששיטת השירות העצמי, גודלן של החנויות והתחלופה הגבוהה של העובדים בהן אינם מאפשרים היכרות עם הלקוחות הקונים בחנות ופוגעים באיכות חווית הקנייה של הלקוחות. כמו כן, נטען שרשתות המרכולים פוגעות בפרנסתם של קמעונאים פרטיים אשר ממשיכים להפעיל חנויות מכולת שכונתיות.
התפתחות הסופרמרקט בישראל
בתקופת המנדט הבריטי פעלו ביישוב היהודי מכולות וצרכניות. את הבריטים שירתה, רשת ספיניס, אשר סיפקה מצרכי מזון לבריטים בשטחי המנדט ובכללם בארץ ישראל. לרשת היו בין השאר סניפים בחיפה ובירושלים ומפעל לבקבוקי מים מינרלים בעכו. בשנת 1950 כבר מנו בתי הכל- בו של המשביר לצרכן 17 סניפים ברחבי הארץ, ומיעוטן של הצרכניות פעל בשירות עצמי בשנים אלה.
ב-1957 יזמה חברת "שופרסל" ש74% מהונה נשען על השקעות חוץ ו-26% על הקיבוץ "נאות מרדכי"[1], את הקמתו של הסופרמרקט הראשון בישראל. משא ומתן עם המרכז החקלאי על שותפות בהקמת מרכול לא צלח בגלל שהמשקיעים של שופרסל לא הסכימו לחלוקת בעלות שווה של המרכול ודרשו זכויות רוב בחברה[2]. מיקומו נקבע לצפון ת"א. בעקבות התנגדות ההסתדרות, חברה "חברת העובדים" לשותפות עם המשקיעים הפרטיים במקום "נאות מרדכי" לצורך הקמת סופרמרקט הסתדרותי. חילוקי דעות עקרוניים בענייני שיווק ומכירה, טרפדו את המיזם, שכבר הגיע לשלבי ביצוע ב-1959[3].
ב-28 באוגוסט 1958 נפתח הסופרמרקט הגדול הראשון של חברת "שופרסל" ברחוב בן יהודה בתל אביב. המרכול השתרע על שטח של 1300 מ"ר, ותוכנן בהתאם "למתכונת בתי הסופרמרקט החדישים באמריקה". הימים שקדמו לפתיחה לוו במסיבת עיתונאים ובהפגנות מצד סוחרים מענפי המזון ובעלי מכולות. ביום הפתיחה התקיימה שביתת חנווני המכולות, הירקות והאיטליזים בת"א עד השעה 16.00. מיד לאחר מסיבת עיתונאים, וגזירת הסרט הכחול, נפתחו דלתות הסופרמרקט, וזרם גדול של צרכנים נכנס פנימה, כשהמשטרה מכוונת אותו, וקהל סוחרי המזון מלווה אותו בקריאות בוז ואיומים[4][5].
המגמה החדשה עוררה התנגדות בקרב המתחרים. קמעונאי המכולת הביעו באוקטובר 1958 התנגדות נמרצת להקמתם של מרכולים[6].
בשנת פתיחת המרכול הראשון, כבר היו ברחבי ישראל יותר מאלף צרכניות. כמה עשרות מתוכן בשירות עצמי[7].
במרץ 1960 נפתח סופרמרקט "שפע חן", שהיווה את גולת הכותרת של הצרכניות בשירות עצמי מטעם אגודות הצרכנים. ההבדל ביחס לצרכניה טיפוסית היה בעיקר בממדים: שטח המכירה היה 480 מ"ר. פתיחת המרכול עוררה הסתערות לקוחות: 2,100 איש פקדו אותו ביום הראשון, ומחזור המכירות הגיע ל-20,000 ל"י בקרוב.
עד שנת 1963 נפתחו שישה סופרמרקטים נוספים של שופרסל.
מחזור מכירות המזון של חנויות המזון המוכרות בשיטות "מודרניות" נאמד בשנת 1962 בכ-90 מיליון ל"י מתוכן הצרכניות בשירות עצמי: 60 מיליון ל"י; חנויות "שופרסל": 17 מיליון; שק"ם: 15 מיליון[8].
התחרות על הצרכן הולידה כבר ב-1963 מלחמת מחירים בין הצרכניות הגדולות בעלות השירות העצמי לבין מרכולי "שופרסל". המהלך התעורר בעקבות נזיפתם של ספיר ואשכול על שאין הצרכנים רואים הבדלי מחירים בין הצרכניות לחנויות המכולת.
לקריאה נוספת
- נתן דונביץ, פרק 26. "אמריקה במכולת / הסופרמרקט העברי הראשון", מתוך: מקיוסק גזוז עד מסעדת שף / מאה שנות אוכל בתל אביב, הוצאת אחוזת בית (2012)
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרכול |
קישורים חיצוניים
רותה קופפר, למה הסופרמרקטים בישראל מכוערים כל כך?, באתר הארץ, 4 בינואר 2015- ליטל לוין, 3.11.1961 / הסופרמרקט מתאקלם בחברה הישראלית, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2011
- נועם דביר, בבן יהודה ייסדתי את תרבות הצריכה הישראלית, באתר הארץ, 2 באפריל 2010
הערות שוליים
- ^ "המאבק על סופרמארקט בישראל", עיתון הארץ, 18 בספטמבר 1957
- ^ י. משולח, המרכז החקלאי יקים חנויות "סופרמרקט" עצמיות בשיתוף "תנובה" והצרכניות, דבר, 24 בנובמבר 1957
- ^ "תבוטל תוכנית הסופרמארקט של ההסתדרות הכללית בתל אביב", עיתון הארץ, 17 בספטמבר 1959
- ^ נפתח הסופרמרקט הראשון בתל אביב, חרות, 29 באוגוסט 1958
- ^ "נסיונות הפרעה בפתיחת הסופרמרקט", עיתון הארץ, 29 באוגוסט 1958
- ^ משלחת סוחרים בפני ועדת הכלכלה תובעת הקפאה בפתיחת סופרמרקטים, הצופה, 29 באוקטובר 1958
- ^ "הצרכניות טרם מצאו דרכן", עיתון הארץ, 23 במרץ 1960
- ^ ר. בן שושן, "חנות הסופרמארקט במחצית הדרך", 13 בפברואר 1963