משפט עברי
ערך זה עוסק במונח. אם התכוונתם לספרו של מנחם אלון, ראו 
משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.
בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים.[1] מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious).[2] דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.[3]
המשפט העברי במקורות
בתורה שבכתב
המשפט העברי נידון בתורה שבכתב לראשונה בספר שמות בפרשת משפטים, שם מובאים רוב דיני הממונות המוזכרים בתורה בכלל, דיני עבדים, דיני רוצח וכן הוראות המתייחסות לשופטים.
פרשה נוספת המהווה מקור חשוב לדיני המשפט העברי היא פרשת שופטים שבספר דברים. בפרשה זו לא נידונים דיני ממונות אך מובאת בה החובה להקים מערכת משפט הוגנת:
”שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ, וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק” (דברים פרק טז פסוק יח)
וכן נתבארו בפרשה דיני זקן ממרא, דיני עדות (הלכה) ודינים נוספים העוסקים ברצח.
בתורה שבעל פה
במשנה המשפט העברי מובא בכמה מסכתות:
בסדר מועד - דיני קידוש החודש מובאים במסכת ראש השנה.
בסדר נשים - דיני היבום והחליצה מובאים במסכת יבמות. דיני כתובה ונישואין מובאת במסכת כתובות. דיני סוטה מובאים במסכת סוטה, ודיני גירושין ואירוסין מובאים במסכתות גיטין וקידושין (בהתאמה).
בסדר נזיקין - כל דיני ממונות (מלבד אלו הקשורים בכתובה המובאים במסכת כתובות) נכתבו בעבר במסכת אחת שנקראה מסכת נזיקין מאוחר יותר התחלקה המסכת לשלוש מסכתות: "בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא". במסכת בבא קמא מובאים הדינים העוסקים בתשלומי נזקים שבין אדם לחברו ובאיסורי גניבה וגזילה וחיוב התשלומים בהם. דיני קניין", הלוואה ,ריבית ודיני ארבעת השומרים - מובאים בעיקר במסכת בבא מציעא. דיני שכנים, ירושה ודיני קנייה ומכירה - מובאים בעיקר במסכת בבא בתרא (ומקצתם במסכת קידושין).
מסכתות סנהדרין ומכות עוסקות בסדרי המשפט ובדרך קיום העונשים השונים.
בניגוד למסכתות רבות אחרות, על כל המסכתות העוסקות בדיני המשפט העברי נכתב גם חיבור מקביל בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי.
המשפט העברי בישראל
אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המשפט המקובל בעולם ומן הדין המנדטורי שקדם לו, יש בו השפעה של המשפט העברי. במקרים מסוימים הוכנסו עקרונות המצויים במשפט העברי לתוך חוקי מדינת ישראל. דוגמאות לכך:
- תקנת השבים, שהיא העיקרון לפיו יש להקל על עבריין המעוניין לשוב בו מדרכו הרעה.
- חוק לא תעמוד על דם רעך, היונק את שמו ואת תוכנו מפסוק בספר ויקרא באיסור לא תעמוד על דם רעך.
- הגנת הפרטיות.
- עשיית עושר ולא במשפט- אף שמו של החוק נלקח ממקורות המשפט העברי.
- חוק ציד חיות בר אימץ את ההסתייגויות המובאות בספרות הרבנית מציד לשם שעשוע בלבד. לפיכך הציד מותר בישראל רק לציידים מורשים.
- כבוד האדם וחירותו - גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה
- המשפט הישראלי אימץ את ההגדרה ההלכתית האוסרת על בעל לאנוס את אשתו, בעוד שבמשפט האנגלי, במשך שנים מושג זה לא היה קיים.
- עדים.
בנוסף לדוגמאות ספציפיות אלה, חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, קבע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", ובתיקון משנת 2018 הורחבה זיקה זו ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל".[4] על פי השופט מנחם אלון חוק יסודות המשפט הוא הצינור הפוזיטיבי המשלים חוסרים רבים סביב ההלכה. לעומתו נשיא בית המשפט לשעבר השופט ברק טוען כי ההלכה אינה מקור מחייב, אלא מצוינת כמקור השראה, שהפירוש המקובל להם מפנה את השופט אל המשפט העברי.
במשרד המשפטים פועלת המחלקה למשפט עברי ליישומו של חוק יסודות המשפט בהקשר זה. בראש המכון עומד ד"ר מיכאל ויגודה[5].
המשפט העברי קיבל תנופה בכך שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. השופט מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, הסביר כי השימוש, תחילה, בתואר "יהודית", נותן עדיפות פרשנית לאימוץ המשפט העברי בשיטת המשפט של מדינת ישראל.
בראשית ימי המדינה תרם רבות השופט חיים כהן להכנסת המשפט העברי לתוך החוק הישראלי, מתוך הכרה בחשיבותו התרבותית.
דחיפה חזקה להכנסת המשפט העברי לתוך מערכת המשפט של המדינה הייתה מצד גורמים דתיים לאומיים, וביניהם גם ראש ישיבת מרכז הרב, הרב צבי יהודה קוק שראה בחשיבות רבה את הטמעת החוק העברי במערכות המשפט, וקונן על כך שבתי המשפט של מדינת ישראל יונקים מהחוק העות'מאני והבריטי, יותר מאשר מהחוק העברי. בחוגים הדתיים היו אחרים שלא התלהבו מכך, ביניהם בלט חבר הכנסת זרח ורהפטיג, מייסד המכון לחקר המשפט העברי במשרד המשפטים ומנהלה הראשון, שלא ראה טעם רב בשימוש "חילוני" במשפט דתי[6].
אימוץ "מעשי" של המשפט העברי נעשה במסגרת פסקי הדין של בתי המשפט השונים. החלו בכך שופטי בית המשפט העליון בשנים הראשונות של המדינה, כאשר הבולטים שבהם היו השופט הרב פרופ' שמחה אסף והשופט ד"ר משה זילברג. בדור שלאחריהם, הובאו מקורות המשפט העברי על ידי השופט חיים כהן והשופט ד"ר יצחק קיסטר. גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שניאור זלמן חשין, הרבה להתבסס על המשפט העברי והוא שנקט לראשונה בביטוי "עשיית עושר ולא במשפט",[7] שלימים עוגן בחוק עשיית עושר ולא במשפט בשנת 1979. בדורנו, השופט אשר הרבה ביישום המשפט העברי היה מנחם אלון, שבשנותיו האחרונות בבית המשפט העליון כיהן כמשנה לנשיא. מנחם אלון הגיע לשיפוט לאחר שנים של מחקר והוראה אקדמיים : הוא חיבר את הספר החשוב "משפט עברי" (שלושה כרכים), ייסד את המכון לחקר המשפט העברי ליד הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ועמד שנים רבות בראשו, ואשר "הצמיח" את חוקריו ומוריו של המשפט העברי בימנו[8]. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, כתב בספרו "שופט בחברה דמוקרטית": "נקודת המוצא שלי היא חילונית... חרף זאת הנני סבור כפי שרבים מהחילונים סבורים וכפי שמשפט המדינה קובע, כי יש מקום למשפט העברי במשפט המדינה וכי מקום זה ילך ויגדל ככל שהידע על דבר המשפט העברי והגישה אליו ילכו ויגדלו".[9]
לעומת זאת, היו שופטים בבית המשפט העליון כמו משה זמורה, אלפרד ויתקון, יואל זוסמן וצבי ברנזון אשר דגלו בגישה שפסקי דין צריכים להיות ממוקדים ולא להכיל אמירות אגב, וראו בדיון בעמדת המשפט העברי אמירת אגב שאין לכוללה בפסקי דין[10]
הצגת הקונפליקט
הנחת יסוד של ההלכה היא, שכשם שכל יחיד ויחיד מצווה לקיים את חוקי התורה, כך גם החברה היהודית בכללותה מצווה להשתית את אורחות חייה הציבוריים על יסודות משפט התורה. מכאן, שעל המדינה היהודית הריבונית, לאמץ לה את התורה כבסיס למשפט המדינה, הן מבחינת תכניו המהותיים של דין תורה, והן מבחינת מערכת בית המשפט שאמורה להפעילו. המצב הנוכחי השורר במדינה אינו מגשים באופן מלא את ההשקפה בסיסית זו של ההלכה, באשר המוסדות המוסמכים של המדינה בחרו שלא לאמץ את הדין היהודי כחוק המדינה אלא במסגרת מוגבלת בלבד (דיני אישות), ומערכת בתי המשפט של המדינה פועלת אפוא על-פי מערכת של חוק, שמבחינת הדין היהודי הוא, ברובו, חוק זר.
כאשר יש התנגשות בין שתי מערכות הדינים, ניצב איפוא האזרח היהודי שומר המצוות בפני בעיה קשה, באשר מחד גיסא הוא רואה עצמו נאמן לחוקי התורה, אבל מאידך גיסא הוא רואה עצמו בו בזמן נאמן גם לחוקי המדינה. קונפליקט זה גלש לסוגיות שמעבר למשפט והוליד מגזרים בישראל, שכל אחד מהם מצדד בעמדה שונה בסוגיות שונות וביניהם הסוגיה שלפנינו.
יחס חכמי ישראל אל המשפט הישראלי
ההלכה מתירה ליהודי לתבוע את חברו רק בבתי דינים המחויבים למשפטי התורה. ישנו איסור הלכתי לדון דיני ממונות בבית משפט ישראלי, בדומה לאיסור לדון בפני "ערכאות של עכו"ם" - זאת אף אם פסק הדין יהיה זהה לפסק שייתן בית הדין. עם זאת, בית דין רשאי להרשות לאדם להגיש תביעה בבית משפט לצורך גביית ממון שבית הדין מצא שהתובע זכאי לקבל לפי דיני התורה, אלא שהנתבע אינו מוכן לדון לפיהם. באשר לדין הפלילי, פוסקי ההלכה המכירים בסמכות המדינה באופן כללי, לרוב מכירים גם בסמכותה לדון בפלילים מכוח 'משפט המלך' (דינא דמלכותא דינא).
גם חקיקה אזרחית, כל עוד אינה מתנגשת בהלכה, מקבלת לעיתים קרובות תוקף הלכתי, כי היא הופכת למנהג המדינה, וההנחה היא שהתושבים מקבלים על עצמם לשאת ולתת ביניהם לפיה. בהקשר של קהילה יהודית נפרדת, מוכר בהלכה גם מושג של "תקנות הקהל" – תקנות נציגי הציבור, שלהם תוקף מחייב, בכפוף לסייגים מסוימים.
על עקרונות אלו אמר השופט מנחם אלון: "ביסוס זה על יסוד משפט המלך ועקרון 'תקנות הקהל', הוא ללא ספק – מבחינת עולמה של ההלכה – הדרך הקלאסית כדי להביא אי פעם בעתיד לאיחוד ושילוב בין המשפט הישראלי והמשפט העברי ההיסטורי".
ראו גם
- משנה
- תלמוד ירושלמי
- תלמוד בבלי
- תורה שבכתב
- תורה שבעל-פה
- הלכה
- המעשים לבני ישראל
- בית דין רבני
- שו"ת (שאלות ותשובות)
לקריאה נוספת
- הרב חיים הירשנזון, מלכי בקודש, שאלות ותשובות בהנהגת הממלכה בישראל על פי דרכי ההלכה, ס. לואיס, תרע"ט-תרפ"ו, ו' כרכים.
- יהודה ליב אשר גולאק, יסודי המשפט העברי תל אביב: הוצאת דביר, תרפ"ב-1922.
- ד"ר שמואל איזנשטדט, עין משפט, ספר שמוש ביבליוגרפי לספרות המשפט העברי, הוצאת המשפט, ירושלים תרצ"א.
- מנחם אלון, המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס.
- אהרון קירשנבאום, נחום רקובר ודוד אריה פרנקל, מורה דרך במקורות המשפט העברי, ירושלים: הוצאת ספרית המשפט העברי.
- אביעד הכהן, עשיית עושר ולא במשפט העברי, משפט ועסקים י (תשס"ט), 232-183
- אביעד הכהן, "מנחם אלון: חכם המשפט וחכם במשפט", שערי משפט (תשע"ג), עמ' 97-9
- חיבוריו של נחום רקובר:
- אוצר המשפט - מפתח ביבליוגרפי של המשפט העברי, ירושלים, תשל"ה-1975.
- המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל, 1989
- המשפט העברי בחקיקת הכנסת, 1988
- השליחות וההרשאה במשפט העברי, ירושלים, תשל"ב-1972.
- זכות היוצרים במקורות היהודיים, ירושלים, תשנ"א-1961.
- חוק לישראל, א-ז, ירושלים, תשנ"ב-1992 - תשנ"ח-1998.
- איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ"ד-1994.
- פרופ' יעקב בזק, משפט עברי, סוגיות נבחרות במשפט העברי לדורותיו בהשוואה למשפטי ימינו, מוסד הרב קוק.
- שמשון אטינגר ואחרים, סוגיות במשפט העברי, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006.
- אהרון קירשנבאום, תיאוקרטיה יהודית, דיני ישראל, כרך ח', התשל"ז-1977.
- אביעד הכהן, פרשיות ומשפטים - משפט עברי בפרשת השבוע, תל אביב, תשע"א-2011
- אביעד הכהן מיכאל ויגודה (עורכים), פרשת השבוע - עיונים משפטיים בפרשיות התורה, 6 כרכים, ירושלים, תשע"ב-2012
- הרב ראובן מרגליות, קוי אור: חקרי הלכה במשפטי היישוב המדיני בארץ ישראל,
- הרב ראובן מרגליות, טל תחיה: חקרי הלכה על בתי המשפט בארץ ישראל, רופאים ורפואת ומשפטי גר תושב, ירושלים תש"י.
- הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, תחוקה לישראל ע"פ התורה, מוסד הרב קוק תשמ"ט, בעריכת הרב ד"ר איתמר ורהפטיג
קישורים חיצוניים
אתרים
- אתר המחלקה למשפט העברי, משרד המשפטים
- עמותת מורשת המשפט
- אתר דין תורה
- רשת בתי הדין ארץ חמדה - גזית
- נוער שוחר משפט עברי
- מכון משפט לעם
- אתר פסקי דין רבניים
- מאמרים ופסקי דין בדיני ממונות.
מאמרים
- חוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, מאמר מאת אורלי אילני, באתר מט"ח
- "מי מפחד ממשפט עברי", הרב מיכאל ויגודה
- משפט עברי, באתר "דעת"
- יאיר אטינגר, לצד חוק יסוד כבוד האדם, גם לרמב"ם יש דעה על הוצאת דיבה, באתר הארץ, 24.11.06
- מיכאל אברהם, האם ההלכה היא משפט עברי?, אקדמות ט"ו.
- מיכאל אברהם, ההלכה כמשפט עברי - תגובה לתגובות, אקדמות ט"ז
- חיבוריו של ידידיה צ' שטרן, המכון הישראלי לדמוקרטיה - ירושלים:
- התפתחות המשפט העברי בישראל, מאת עו"ד יונתן לוי (בירותי)
שיעורים במשפט העברי לצפיה באתר בינינו.
הערות שוליים
- ^ על מחלוקת אלון-אנגלרד ראי גדעון ספיר, 'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו', עיוני משפט כה (תשס"א), 189-220
- ^ מנחם אלון, עוד לענין מחקרו של המשפט העברי, משפטים ח ח, (תשל"ז), עמ' 99-137
- ^ יצחק אנגלרד, מחקר המשפט העברי – מהותו ומטרותיו, משפטים ז, תשל"ו-תשל"ז, עמ' 34-64
- ^ חוק יסודות המשפט (תיקון), התשע"ח–2018, באתר הכנסת
- ^ אתר המחלקה למשפט העברי במשרד המשפטים
- ^ חוקה לישראל - דת ומדינה, ירושלים, מסילות, 1988.
- ^ קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל. (ירמיהו פרק י"ז פסוק יא')
- ^ חיים כהן, להיות יהודי: תרבות, משפט, דת, מדינה, הוצאת כנרת, 2006, עמוד 316
- ^ אהרן ברק, שופט בחברה דמוקרטית, הוצאת ירושלים, 2004, עמ' 289
- ^ שם
| חוק ומשפט | ||
|---|---|---|
| ענפים עיקריים | משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי • משפט בינלאומי פומבי • דיני היושר | |
| תחומים נוספים | משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בינלאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות | |
| מקורות המשפט | חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה | |
| שיטות משפט | משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית | |
| תורת המשפט | פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • מחשבה מדינית | |
| מוסדות ובעלי תפקידים | רשות מחוקקת • הרשות השופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות | |
| סנהדרין | ||
|---|---|---|
| מונחים | נשיא • אב בית דין • סנהדרין גדולה • סנהדרין קטנה • בית דין • משפט עברי • שבעים הזקנים • כנסת הגדולה • סמיכת זקנים | |
| נשיאי הסנהדרין | יוסי בן יועזר • יהושע בן פרחיה • שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי • שמעיה • (בני בתירא) • הלל הזקן • רבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאי • רבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא • רבן גמליאל ברבי • רבי יהודה נשיאה • רבן גמליאל הרביעי • רבי יהודה נשיאה השני • רבן גמליאל החמישי • רבי יהודה נשיאה השלישי • הלל נשיאה • רבן גמליאל השישי | |
| מקומות מושב הסנהדרין | לשכת הגזית • חנות • ירושלים • יבנה • אושא • יבנה • אושא • שפרעם • בית שערים • ציפורי • טבריה | |
| שונות | מסכת סנהדרין (ומסכת מכות) • עדות • ארבע מיתות בית דין • זקן ממרא • חידוש הסנהדרין • הסנהדרין של פריז • קברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה • פר העלם דבר של ציבור | |
| מצוות ומנהגים יהודיים | ||
|---|---|---|
| ערכים כלליים | הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח • רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה | 
|
| סדר היום | נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון | |
| הלוח העברי | קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל | |
| מצוות שבין אדם לחברו | ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי | |
| מצוות התלויות בארץ | מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל | |
| איסור והיתר | כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ | |
| תשמיש קדושה ותשמיש מצווה | ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה | |
| בית המקדש | מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש | |
| חיים ומשפחה | ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • מעמד האישה ביהדות • צניעות • כיבוד אב ואם | |
| מוות | אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא | |