ניז'ר

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ מפה מתבנית, שמות מנהיגים, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רפובליקת ניז'ר
République du Niger

דגל סמל
מוטו לאומי	אחווה, עבודה, קידמה
המנון לאומי	לה ניגריינא
ממשל
משטר	משטר נשיאותי למחצה
ראש מדינה	נשיא
שפה רשמית	צרפתית
עיר בירה	ניאמיי 13°32′N 2°05′E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	1,267,000 קמ"ר (23 בעולם)
אחוז שטח המים	0.02%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך	מצרפת 3 באוגוסט 1960
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 באפריל 2024)	27,969,027 נפש (54 בעולם)
צפיפות	22.08 נפש לקמ"ר (199 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 50.58% גילאי 15 - 24 19.99% גילאי 25 - 54 23.57% גילאי 55 - 64 3.17% גילאי 65 ומעלה 2.68%
כלכלה
תמ"ג (2022)	13,970 מיליון $ (138 בעולם)
תמ"ג לנפש	499$ (203 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2021)	0.394 (189 בעולם)
מטבע	פרנק CFA מערב אפריקני‏ (XOF)
שונות
סיומת אינטרנט	ne
קידומת בין־לאומית	227

הרפובליקה של ניז'ר (בצרפתית: République du Niger) היא רפובליקה דמוקרטית השוכנת במערב אפריקה, בלב מדבר הסהרה וקרויה על שם נהר ניז'ר הזורם במרכזה. למדינה אין מוצא לים והיא גובלת באלג'יריה, לוב, צ'אד, ניגריה, בנין, בורקינה פאסו ומאלי. בירתה היא ניאמיי.

ניז'ר הייתה אחת משמונה המושבות שהרכיבו את פדרציית אפריקה המערבית הצרפתית בשנת 1904. בשנת 1958 הפכה ניז'ר לרפובליקה אוטונומית ובשנת 1960 הכריזה על עצמאותה.

משנת 1974 נשלטה ניז'ר על ידי משטר רודני, שנמשך בצורות שונות למעשה עד סוף שנות ה-90. התרחשויות שונות שחלו במדינה במהלך שנות ה-90 הביאו בסופן לשינוי המפה הפוליטית ולכינונה של רפובליקה דמוקרטית, אך המשטר במדינה לא התייצב, וההפיכה האחרונה בה התרחשה בפברואר 2010.

היסטוריה

מהמאה ה-18 ועד התקופה הקולוניאלית

במהלך המאות האחרונות הקימו נוודי הטוארג קונפדרציות גדולות, התפשטו דרומה, בסמוך לאזורים שבשליטת ההאוסה, ונאבקו באימפריה הפולאנית של סוקוטו, ששלטה בחלק גדול משטחי ההאוסה בשלהי המאה ה-18.

במאה ה-19 החל הקשר עם המערב, כאשר ראשוני מגלי הארצות מאירופה - ובמיוחד מונגו פארק הבריטי והיינריך בארת הגרמני - הגיעו לאזור, בחיפוש אחר מקורות נהר ניז'ר. על אף שמאמצי הצרפתים להשיג רגיעה באזור החלו לפני 1900, קבוצות אתניות שהתמרדו נגדם, ובייחוד אנשי המדבר, הטוארג, לא הוכנעו עד 1922, כאשר ניז'ר הפכה סופית למושבה צרפתית.

מושבה צרפתית

ההיסטוריה הקולוניאלית של ניז'ר והתפתחותה דומות באופיין לאלו של טריטוריות צרפתיות אחרות במערב אפריקה. צרפת ניהלה את מושבותיה במערב אפריקה באמצעות מושל כללי בדקר שבסנגל ומושלים נוספים, בכל טריטוריה, כולל ניז'ר. בנוסף לכך שהעניקה לתושבי הטריטוריות אזרחות צרפתית, החוקה הצרפתית של 1946 ביזרה את הכוח והגבילה את ההשתתפות בחיים הפוליטיים לישיבות התייעצות מקומיות.

חידוש נוסף בארגון של הטריטוריות החיצוניות אירע עם העברת "הרפורמה של חוץ לארץ", ב-23 ביולי 1956, שאחריה, בתחילת שנת 1957, הפעיל הפרלמנט הצרפתי שורה של צעדים שנועדו לרה-ארגון. בנוסף לביטול אי-השוויון בזכות הבחירה, החוקים הללו דאגו לקיומם של גופי ממשל, שיבטיחו מידה של אוטונומיה לטריטוריות אינדיבידואליות. לאחר ההכרזה על הרפובליקה הצרפתית החמישית ב-4 בדצמבר 1958, ניז'ר הפכה למדינה אוטונומית תחת פיקוח של צרפת. בהמשך, ב-3 באוגוסט 1960, הגיעה העצמאות המלאה.

מדיקטטורה לדמוקרטיה

במשך 14 השנים הראשונות שלה כמדינה עצמאית, נוהלה ניז'ר על ידי ממשל אזרחי של מפלגה יחידה, תחת הנשיא, המאני דיורי. ב-1974, שילוב של בצורת הרסנית והאשמות בשחיתות חסרת מעצורים הביא להפיכה צבאית, ודיורי ומשטרו הודחו מהשלטון.

קולונל סייני קונצ'ה וקבוצה צבאית קטנה שלטו במדינה עד מותו של קונצ'ה ב-1987, אז ירש אותו מפקד הצבא שלו, קולונל עלי סייבו, ששחרר אסירים פוליטיים, נקט במדיניות ליברלית יותר, שינה חוקים והכריז על חוקה חדשה. אלא שמאמציו של סייבו לבצע רפורמות פוליטיות נכשלו כשנתקלו בהתנגדות איגודים וסטודנטים, שתבעו לשנות את שיטת המשטר לשיטה דמוקרטית, רב-מפלגתית.

בסוף 1990 נענה המשטר של סייבו לדרישות, מפלגות פוליטיות חדשות והתאגדויות אזרחיות קמו, וועידה לאומית התכנסה ביולי 1991 על מנת להכשיר את הקרקע לאימוץ חוקה חדשה ולקיומה של מערכת בחירות הוגנת וחופשית. הדיונים היו נוקבים ולעיתים קשים, אך תחת ההנהגה של פרופסור אנדרה סאליפו הוועידה הגיעה לקונצנזוס באשר למאפיינים הראויים של ממשלת מעבר. ממשלה כזו אכן הוקמה בנובמבר 1991, על מנת לנהל את ענייני המדינה עד אשר יתארגנו מוסדות הרפובליקה השלישית, באפריל 1993. בעוד שהכלכלה הידרדרה במהלך תקופת המעבר, כן בלטו מספר הישגים מובהקים בתקופה זו, בין היתר קיומו של משאל עם באשר לחוקה, אימוץ מספר חוקי יסוד וקיומן של מספר מערכות בחירות הוגנות, חופשיות ולא אלימות ברחבי המדינה. חופש העיתונות פרח עם הופעתם של מספר עיתונים עצמאיים חדשים.

שנות ה-90

היריבויות בתוך הקואליציה שנבחרה ב-1993 הביאה לקיפאון בממשל, מה שהכשיר את הקרקע עבור קולונל איברהים בארה מיינסארה לעלות לשלטון בהפיכה צבאית בינואר 1996. בזמן שניהל את הממשלה תחת סמכותו הצבאית למשך תקופת מעבר של שישה חודשים, בארה גייס מומחים על מנת ליצור חוקה חדשה עבור הרפובליקה הרביעית, שהוכרזה במאי 1996. כמו כן ארגן בארה בחירות לנשיאות ביולי 1996.

במהלך הבחירות, ממש בזמן שהציבור היה עסוק בהצבעה, החליף בארה את ועדת הבחירות. הוועדה החדשה הכריזה עליו כמנצח עם סגירת הקלפיות. בהמשך זכתה מפלגתו ב-90% מהמושבים בפרלמנט בהליך בחירות פגום בנובמבר 1996. כשמאמציו להצדיק את ההפיכה ואת הבחירות המפוקפקות שנערכו לאחריה לא שכנעו תורמים בינלאומיים לחדש את הסיוע הכלכלי, החליט בארה הנואש להתעלם מהאמברגו הבינלאומי על לוב וקיבל ממנה תשלומי סיוע לכלכלה של ניז'ר. בהפרות חוזרות ונשנות של חירויות אדם בסיסיות על ידי המשטר נאסרו מנהיגי האופוזיציה, עיתונאים נעצרו, הוכו וגורשו לעיתים קרובות על ידי מיליציות שהורכבו באופן לא רשמי מאנשי משטרה וצבא, ומשרדי תקשורת עצמאיים נבזזו ונשרפו.

עם זאת, בשיאה של יוזמה שהחלה תחת הוועידה הלאומית של 1991, חתמה הממשלה באפריל 1995 על הסכמי שלום עם כל קבוצות הטוארג והטובו שמרדו בשלטון מאז 1990. הטוארג תבעו התחשבות והקצאת משאבים מצד הממשלה המרכזית. הממשלה הסכימה לקבל כמה מהמורדים לשעבר לשורות הצבא, ובסיוע צרפתי, עזרה לאחרים לחזור לקיום אורח חיים אזרחי ויצרני.

ב-9 באפריל 1999 נהרג בארה בהפיכה שהנהיג סרן דאודה מלם וואנקה. זה האחרון הקים מועצה זמנית לפיוס לאומי, שתפקח על כינונה של חוקה עבור רפובליקה חמישית, שתהיה בעלת מערכת נשיאותית למחצה, בסגנון צרפתי. בבחירות שנערכו ביולי 1999, עליהן הצהירו משקיפים בינלאומיים שהיו חופשיות והוגנות באופן כללי, אישר ציבור הבוחרים הניז'רי את החוקה החדשה ולאחר מכן, באוקטובר ונובמבר 1999 קוימו בחירות לבית המחוקקים ולנשיאות. ממאדו טאנג'ה, שעמד בראש הקואליציה של התנועה הלאומית לפיתוח החברה (MNSD) והוועידה הסוציאל-דמוקרטית, זכה בבחירות לנשיאות.

שנות ה-2000: רפובליקה דמוקרטית

ביולי 2004 התקיימו בניז'ר בחירות מוניציפליות כחלק מתהליך הביזור הכללי. כ-3,700 איש נבחרו לגופי ממשל מקומיים חדשים ב-265 התאגדויות קהילתיות חדשות. מפלגת MNSD השלטת זכתה ביותר מושבים מאשר כל מפלגה אחרת. עם זאת, מפלגות האופוזיציה קיבלו תמיכה ניכרת.

בנובמבר ובדצמבר 2004 שוב התקיימו בניז'ר בחירות לנשיאות ולבית המחוקקים. טנדג'ה נבחר לקדנציה נוספת של חמש שנים, עם 65% מהקולות, בבחירות שמשקיפים בינלאומיים כינו חופשיות והוגנות. היו אלה הבחירות הראשונות לנשיאות בניז'ר בהן נבחר מועמד באופן דמוקרטי, והן היוו מבחן עבור הדמוקרטיה הצעירה.

בבחירות לבית המחוקקים כללה הקואליציה של טנג'ה את התנועה הלאומית לפיתוח החברה (MNSD), הוועידה הסוציאל-דמוקרטית (CDS), המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (RSD), המפלגה לדמוקרטיה וקדמה (RDP), הברית הניז'רית לדמוקרטיה וקדמה (ANDP) והמפלגה לסוציאליזם ודמוקרטיה בניז'ר (PSDN). הקואליציה זכתה ב-88 מתוך 113 המושבים של האסיפה הלאומית.

באוגוסט 2002 התרחשו מרידות בתוך הצבא בערים ניאמיי, דיפה ואנ'גואיגמי, אך הממשל הצליח להשיב את הסדר.

בתחילת 2005 פקד את המדינה משבר רעב קשה, שבא בעקבות הבצורת ומתקפות הארבה בשנה הקודמת.

ב-2009 נקלעה המדינה למשבר פוליטי חריף, לאחר שהנשיא טנג'ה יזם תיקון לחוקה, שיאפשר לו להיבחר לתקופת כהונה שלישית, ופיזר את הפרלמנט ואת בית המשפט העליון שהתנגדו למהלך זה. ביוזמת הנשיא נערך משאל עם שבו נקבע שהחוקה מ-1999 תושעה, ושטנג'ה יכהן בתפקידו כנשיא במשך שלוש שנים נוספות, שבמהלכן תתקבל חוקה חדשה. המשבר הסתיים בהדחתו של טנג'ה בהפיכה צבאית, שפרצה ב-18 בפברואר 2010. לאחר ההדחה תפסה את השלטון במדינה חונטה צבאית, הפועלת במסגרת גוף מעבר בשם "המועצה העליונה להחזרת הדמוקרטיה". ראשיה התחייבו להעביר את השלטון לידי מנהיגים אזרחיים שייבחרו בהליך דמוקרטי, אך לא קיבלו על עצמם לוחות זמנים לעריכת בחירות. מרבית הקהילייה הבינלאומית, ובכלל זה האומות המאוחדות והאיחוד האפריקני, גינתה את ההפיכה, אם כי היו מדינות שהסתייגו גם ממהלכיו של טנג'ה, ובהן ארצות הברית.

לבסוף הצבא שמר את הבטחתו והשיב את הדמוקרטיה על כנה. בתחילת 2011 נערכו בחירות דמוקרטיות לנשיאות ולפרלמנט.

פוליטיקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-31 באוקטובר 2010 אושרה חוקה חדשה שהחזירה את מערכת הממשל הנשיאותי-למחצה משנת 1999. במסגרת חוקה זו נשיא הרפובליקה, שנבחר על ידי כלל ציבור הבוחרים לתקופה של חמש שנים, וראש הממשלה הממונה על ידיו, חולקים בסמכויות הביצוע. הרשות המחוקקת גדלה במשך השנים, בהתאם לגדילת האוכלוסייה במדינה, בפרלמנט החד-ביתי כ-171 נציגים. אחוז החסימה עומד על כ-5% והבחירות מתקיימות אחת לחמש שנים.

כמו כן החוקה גם קובעת בחירות מוניציפליות, והבחירות הראשונות מסוג זה התקיימו ב-24 ביולי 2004. האסיפה הלאומית העבירה ביוני 2002 סדרה של חוקים לביזור סמכויות. כצעד ראשון יחולקו הסמכויות המנהליות בין 265 מועצות מקומיות. לאחר מכן, יוקמו מחוזות כישויות עצמאיות. על מנת לשקף את הרעיון של הביזור אומצה שיטת בחירות חדשה. המדינה מחולקת כעת ל-8 אזורים, שמחולקים כל אחד ל-36 מחוזות. ראש המנהל (המושל) בכל מחוז ממונה על ידי הממשלה ומתפקד בעיקר כנציג המקומי של הרשויות המרכזיות.

מערכת המשפט של ניז'ר היא במתכונתה הנוכחית מאז שנת 1999, והושפעה מהשיטה האינקוויזיטורית ומקוד נפוליאון.

יחסי חוץ

ניז'ר שומרת על יחסים טובים גם עם העולם המערבי וגם עם העולם המוסלמי, ובמיוחד עם צרפת. המדינה לוקחת חלק באו"ם ובשנים 1980–1981 אף לקחה חלק במועצת הביטחון. ניז'ר לוקחת חלק בגופים בינלאומיים רבים נוספים, בהם המדינות הבלתי-מזדהות והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל-ניז'ר

בין מדינת ישראל והרפובליקה של ניז'ר לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2013. עם זאת, בין השנים 1960–1973 התקיימו בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים לא רשמיים, אשר נותקו בשנת 1973. בהמשך, בשנת 1996, חודשו היחסים בין המדינות, אך נותקו בשנית בשנת 2002, בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות ניז'ר

ניז'ר מחולקת ל-7 אזורים ואזור אחד של עיר הבירה. האזורים מחולקים ל-36 רבעים ואלה מחולקים ל-129 מחוזות. שבעת האזורים והבירה הם:

1. אגאדז
2. דיפה
3. דוסו
4. מראדי
5. טאהווה
6. טילברי
7. זינדר
8. ניאמיי (הבירה)

כלכלה

כלכלת ניז'ר מבוססת על חקלאות קיום ועל כריית מחצבים, בעיקר אורניום. המדינה היא אחת מן המדינות העניות היותר בעולם, והתוצר המקומי לנפש נמוך גם ביחס למדינות אפריקה - 700 דולר לשנה ב-2007. הכלכלה נפגעת מבצורות, גידול אוכלוסייה מהיר, תשתית לקויה, שחיתות שלטונית, וכן מירידת מחירי האורניום בשוקי העולם.

רוב התושבים מוצאים את פרנסתם בחקלאות. ענפי הגידול העיקריים הם תירס, דוחן, דורה, בוטנים, קנה סוכר, בטטות וכותנה, וכן גידול מקנה - בקר, עזים וכבשים. התעשייה בלתי מפותחת, וכוללת בעיקר מפעלים קטנים לעיבוד מזון, טקסטיל, רהיטים, כימיקלים ומלט.

משאב הטבע העיקרי הוא האורניום, שניז'ר היא אחת המפיקות החשובות שלו בעולם. על אף הירידה במחיר האורניום, הוא עדיין מהווה את סחורת הייצוא העיקרית של המדינה. פרט לאורניום מצויות במדינה גם כמויות ניתנות לניצול של זהב, ברזל, פוספטים, פחם ומחצבים אחרים. חיפושי נפט שנערכו בניז'ר לא איתרו כמויות משמעותיות (נכון ל-2008).

שותפות הסחר הראשיות הן צרפת וניגריה. המטבע הוא הפרנק CFA, המשותף ל-12 מדינות באפריקה, ושערו מול האירו קבוע.

גאוגרפיה

מפת ניז'ר

ניז'ר נמצאת בצפון מערב אפריקה, ואין לה מוצא לים. היא גובלת בצפון באלג'יריה ולוב, במערב במאלי, בדרום-מערב בבורקינה פאסו ובבנין, בדרום בניגריה ובמזרח בצ'אד.

המדינה משתרעת על פני 1,267,000 קמ"ר. רוב שטח המדינה הוא מדברי (מדבר הסהרה), חם ויבש ויש בו תנודות גדולות בטמפ' בין היום ללילה.

הקצה הדרומי של ניז'ר מתאפיין באקלים טרופי וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה לכדי 600 מ"מ בשנה, כמות המאפשרת קיום של חקלאות ושל ישובי קבע. מרכזה של ניז'ר הררי.

ההר הגבוה ביותר הוא אידוקאל-נ-טאגס (הרי אייר) הנישא לגובה של 2,022 מטר.

דמוגרפיה

בניז'ר חיים 17,466,172 (הערכה ליולי 2014) תושבים. רק פחות מ-3% מעל גיל 65, מאחר שתוחלת החיים הממוצעת (בעת הלידה) היא פחות מ-44 שנים. על כל אלף לידות, מתים כמעט מאה ועשרים תינוקות. ואף על פי כן האוכלוסייה גדלה מדי שנה כמעט ב-3%, בזכות העובדה שהאישה הניז'רית הממוצעת מביאה לעולם 7.57 צאצאים.

בניז'ר ישנן מספר קבוצות אתניות שונות. שבט ההאוסה מהווה למעלה ממחצית האוכלוסייה. יתר הקבוצות הן: הז'רמה (כחמישית מהאוכלוסייה), הפולאני, הטוארג, הברי-ברי (קאנורי), הטובו, הגורמאנצ'ה, ערבים וגם קבוצה קטנה מאד של צרפתים.

אחוז הבערות במדינה עומד על 71.3%.

כ-95% מהניז'רים הם בני דת האסלאם ובעיקר סונים. 5% הנותרים הם נוצרים או אנימיזם.[1]

קישורים חיצוניים

• ניז'ר, באתר "סיקור ממוקד"