ניקולאי בולגנין
ניקולאי בולגנין (ברוסית: Николай Александрович Булганин) (11 ביוני 1895 - 24 בפברואר 1975) היה מדינאי סובייטי בכיר, ראש ממשלת ברית המועצות בשנים 1937–1938 וב-1955–1958.
ביוגרפיה
ניקולאי אלכסדרוביץ' בולגנין נולד בעיר ניז'ני נובגורוד, שבתקופת ברית המועצות נקראה גורקי, בשנת 1895. בשנת 1917 הצטרף לתנועה הבולשיביקית ממנה התפתחה לאחר מכן המפלגה הקומוניסטית. אחרי מהפכת אוקטובר, בשנת 1918 גויס לצ'קה Cheka, הוועדה הכלל רוסית המיוחדת למלחמה באויבי המהפכה (ברוסית: ЧК - чрезвычайная комиссия), הגוף ממנו התפתחה המשטרה החשאית של ברית המועצות. הוא שירת עד לשנת 1922 בטורקסטן, אזור במרכז אסיה, המאוכלס ברובו בעמים טורקיים.
בהמשך נתמנה בולגנין למנהל בתעשיית הציוד האלקטרוני במוסקבה. בשנת 1931 נתמנה לראש עיריית מוסקבה.
כסטליניסט נאמן עבר בולגנין ללא פגע את שנות הטיהורים הגדולים ואף קודם במעמדו ובשנת 1938 נתמנה להיות יושב ראש הבנק הממלכתי של ברית המועצות וסגן ראש הממשלה.
לאחר ההתקפה הנאצית על ברית המועצות ב 1941 נתמנה בולגנין להיות חבר בקבינט המלחמה של סטלין ויושב ראש ועדת ההגנה הלאומית בדרגת קולונל, בולגנין הגיע לדרגת מרשל, אך מעולם לא פיקד על גייסות. השבועון טיים הגדיר את בולגנין כ"בירוקרט במדי מרשל". בשנת 1944 נתמנה לתפקיד סגן שר ההגנה ושימש למעשה כסוכן העיקרי של סטלין בצבא האדום. השבועון "טיים" סיפר כי מתלוצצים עליו כי אינו מבחין בין מרגמה להוביצר.
לאחר תום המלחמה המשיך בולגנין להתקדם ובשנים 1947–1950 שימש כסגן ראש הממשלה. לאחר מות סטלין ב-1953, בתקופת שלטונו של גאורגי מלנקוב, שימש סגן ראש הממשלה ושר ההגנה של ברית המועצות. הוא תמך בניקיטה חרושצ'וב בהדחתו של מלנקוב, וכגמול על כך נתמנה בפברואר 1955 לראש ממשלת ברית המועצות (כתוארו, יושב ראש מועצת השרים של ברית המועצות).
לכאורה תמך בולגנין ברפורמות שהנהיג ניקיטה חרושצ'וב ליתר חופש בברית המועצות, הוקעת שלטונו של סטלין וביזור רשויות השלטון. חרושצוב ובולגנין הוכרו כצמד בלתי נפרד לכאורה וביחד ערכו סיורים בהודו, בריטניה ויוגוסלביה, עם זאת בשלב מאוחר יותר גילה בלוגנין את דעותיו האמיתיות, הסטליניסטיות והשמרניות.
במעמדו כאחד מצמד המנהיגים נטל בולגנין חלק בדיכוי האכזרי של המרד ההונגרי ב-1956. בתקופת דיכוי המרד פתחה מדינת ישראל במבצע סיני. לאחר שהמבצע הסתיים בניצחון ישראלי ובכיבוש חצי האי סיני ורצועת עזה, פתחה ברית המועצות במהלכים מדיניים לגרום לנסיגת כוחות צה"ל מהטריטוריה המצרית, כולל השמעת איום בוטה על עצם קיומה של המדינה. בולגנין שימש ככלי דרכו הביעה ברית המועצות את איומיה על ישראל.
בשידור לילי לאומה ב 8 בנובמבר 1956= הודיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון על הסכמת ישראל לנסיגה מסיני. הנאום שודר כיממה בלבד לאחר שיום קודם לכן הודיע בן-גוריון בכנסת כי ישראל לא תחזור לקווי שביתת הנשק. בן-גוריון ציטט שתי איגרות בהולות שהגיעו אליו האחת מנשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר והשנייה מראש ממשלת ברית המועצות ניקולאי בולגנין, בהן נדרשה ישראל לסגת מן השטחים שכבשה. בעוד איגרתו של נשיא ארצות הברית נקטה בלשון אדיבה ובביטויי ידידות לישראל, הייתה איגרתו של בולגנין בוטה וכללה איום מפורש על עצם קיומה של מדינת ישראל:
- "הממשלה הסובייטית כבר הביעה גינויה המוחלט לתוקפנות של מדינת ישראל וכן של אנגליה וצרפת נגד מצרים, המהווה הפרה ישירה וגלויה של תקנות האו"ם ועקרונותיו. הרוב המכריע של מדינות העולם גינה אף הוא את מעשה התוקפנות וקרא לממשלות ישראל, אנגליה וצרפת להפסיק בלי דיחוי את הפעולות הצבאיות ולהוציא מן הטריטוריה המצרית את הצבאות שפלשו לשם"... ממשלת ישראל משחקת בצורה נפשעת וחסרת אחריות בגורל העולם ובגורל עמה היא. היא זורעת איבה כזאת למדינת ישראל בין עמי המזרח, שאינה יכולה לא להשאיר רישומה על עתיד ישראל ושמעמידה בסימן שאלה את עצם קיומה של ישראל בתור מדינה".
החלטת הנסיגה נתקבלה לא רק בשל איומו של בולגנין, אלא גם בשל העובדה שמאיגרתו של הנשיא אייזנהאואר ניתן היה להבין כי ארצות הברית לא תעמוד הפעם לימין ישראל.
מעולם, לא לפני איגרתו של בולגנין ולא לאחריה, לא הושמע איום כה מפורש נגד מדינת ישראל ממעצמה עולמית או כל מדינה אחרת (למעט ארצות ערב בתקופות של עימותים ומאיראן).
בקיץ 1957 גילה בולגנין את השקפתו האמיתית, השמרנית - סטלינסטית, כאשר חבר לקבוצת אישי הצמרת הסובייטית בראשות ויאצ'סלב מולוטוב ולזר קגנוביץ' (שכונתה "הקבוצה האנטי-מפלגתית"), בניסיונה הכושל להדיח את ניקיטה חרושצ'וב בשל הרפורמות שלו. כאשר הניסיון נכשל, הושאר בולגנין זמן מה במעמדו, אך במרץ 1958 אילץ אותו חרושצ'וב לפרוש מתפקידו והוא נתמנה ליושב ראש הבנק הממלכתי, תפקיד שכבר מילא בעבר הרחוק. בספטמבר אותה שנה הודח בולגנין מן הפוליטבירו, המוסד הראשי של הנהגת המפלגה הקומוניסטית. התואר מרשל נשלל ממנו והוא הוגלה לסבסטופול שם מילא תפקיד זוטר של ראש הוועדה הכלכלית של החבל. בפברואר 1960 פרש בולגנין לגמלאות.
ניקולאי בולגנין נפטר ב-1975. בן 80 היה במותו.
קישורים חיצוניים
- כתבה על בולגנין בשבועון טיים כאשר נתמנה לראש ממשלה
- על בולגנין באתר ספרטקוס
- תמונת בולגנין בשער השבועון טיים
 ראשי עיריית מוסקבה
| ||
|---|---|---|
| האימפריה הרוסית | טיכון סטרשנב • וסילי ירשוב • מיכאיל רומודנובסקי • אלכסיי סלטיקוב • קיריל נארישקין • איוואן ווייקוב • איוואן רומודנובסקי • אנדריי מטבייב • איוואן מוסין-פושקין • פיוטר וליאמינוב-זרנוב • אלכסיי פלשצ'ייב • איוואן רומודנובסקי • וסילי סלטיקוב • גריגורי צ'רנישוב • סמיון סלטיקוב • וילהלם דלדן • פרידריך פון באלקן • איוואן בריאטינסקי • בוריס יוסופוב • איוואן טרובצקוי • קרל פון בירון • אלכסנדר בריוס • ולדימיר סלטיקוב • אלכסנדר בוטורלין • וסילי לבאשוב • ניקיטה טרובצקוי • סמיון אושאקוב • סרגיי גוליצין • ניקולאי ז'רבצוב • פיוטר צ'רקסקי • א. בוטורלין • פרוקופיוס רטקין • פיוטר סלטיקוב • גריגורי אורלוב • מיכאיל וולקונסקי • וסילי דולגורוקוב-קרימסקי • זכר צ'רנישוב • יאקוב בריוס • פיוטר ירופקין • אלכסנדר פרוזורובסקי • מיכאיל איזמאילוב • יורי דולגורוקוב • איבן סלטיקוב • אלכסנדר בקלשוב • טימופיי טוטולמין • איוואן גודוביץ' • פיודור רוסטופצ'ין • אלכסנדר טורמסוב • דמיטרי גוליצין • אלכסיי שצ'רבטוב • ארסני זאקרבסקי • סרגיי סטרוגנוב • פאבל טוצ'קוב • מיכאיל אופרוסימוב • אלכסנדר פון סיברס • ולדימיר דולגורוקוב • אפוסטולוס קוסטנדה • סרגיי אלכסנדרוביץ' • איבן רודנב • יבגני וולקוב • אלכסנדר קוזלוב • פאבל שובאלוב • א. רודנב • פיוטר דורנובו • גאורגי מדם • פיודור דובאסוב • סרגיי הרשלמן • ולדימיר ז'ונקובסקי • אלכסנדר אדריאנוב • פליקס יוסופוב |  |
| ממשלת המעבר הרוסית | מיכאיל צ'לנוקוב • ניקולאי קישקין • אלכסיי ניקיטין • לב חינצ'וק • ואדים רודנב | |
| רוסיה הסובייטית | ויקטור נוגין • מיכאיל פוקרובסקי • פיוטר סמידוביץ' • לב קמנייב | |
| ברית המועצות | קונסטנטין אוחאנוב • ניקולאי בולגנין • איוואן סידורוב • אלכסנדר יפרמוב • וסילי פרונין • גאורגי פופוב • מיכאיל יאסנוב • מיכאיל בוברובניקוב • ניקולאי דיגאי • ולדימיר פרומיסלוב • ולרי סאייקין | |
| הפדרציה הרוסית | גבריאיל פופוב • יורי לוז'קוב • ולדימיר רסין • סרגיי סוביאנין | |