נמל חיפה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־17:23, 25 בינואר 2021 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (תיקון פרמטרים (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל חיפה, מבט ממזרח
מכולות בנמל חיפה

נמל חיפה הוא אחד משלושת הנמלים העיקריים בישראל, הממוקם לחוף הים התיכון במפרץ חיפה (השניים האחרים הם נמל אשדוד ונמל אילת). מניתוח ממצאי מחקר שביצע ארגון ה-OECD בשנת 2012, נמל חיפה דורג במקום הרביעי ביעילותו בין הנמלים בעולם[1].

היסטוריה

הנמל הוזכר לראשונה ב-104 לפנה"ס כשתלמי לאתירוס מקפריסין הנחית חיל גדול בנמל זה כדי להילחם במלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. אך ככל הנראה, יורדי ים היו במקום עוד לפני כן. בשנת 1100, כאשר הצלבנים כבשו את חיפה, המקום הפך למשגשג וחשוב. הנמל אף שימש נמל ראשי לבירת הגליל, טבריה.

בתקופת הממלוכים הצטמצמה חיפה לכדי כפר קטן, אך המסחר הימי המשיך להתקיים בה. במהלך המאה ה-18 קנתה לה חיפה שם של קן שודדי ים ובעקבות זאת החליט המושל המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על פתח הנמל. ב-1758, כאשר העיר נבנתה מחדש לאחר שנהרסה על ידי דאהר אל עומר, גדלו ממדיהן של הספינות והן יכלו לעגון במים עמוקים בלבד. במפרץ ליד חיפה היו מים עמוקים מספיק לספינות הגדולות, ובנוסף, הר הכרמל שימש כמגן מסופות חזקות. עקב התנאים החלו יותר ספינות לפנות למעגן בחיפה. דבר זה חייב מתן שירותי עזר לאוניות, מזח קצר ובית מכס חדש הוקמו בעיירה החדשה בסמוך לבית הסראיה (בית הממשל), מבנה ששימש שנים מאוחר יותר כתחנת המשטרה בעיר התחתית (ראו גם "התיישבות נתיני המעצמות בחיפה"). עם סלילת הרכבת, נבנתה תחנת הרכבת חיפה מזרח (כיום מוזיאון הרכבת) ליד מזח זה.

בנימין זאב הרצל זיהה את הפוטנציאל של חיפה כעיר נמל מרכזית למדינה העתידית. בעקבות ביקורו בארץ בשנת 1898, כתב בספרו אלטנוילנד תיאור עתידה של חיפה כעיר נמל חשובה. אולם מי שהיו הראשונים ליישם, ולהקים בחיפה נמל מודרני היו הבריטים, ששלטו בארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. עוד ב-1920 הוחל בקידוחי ניסיון. שנתיים לאחר מכן סקר המהנדס, סר פרדריק פלמר, לפי הזמנת השלטונות המנדטוריים, את כל חופי הארץ ואישר כי חיפה הינה האתר המתאים ביותר לנמל עמוק מים. לאחר מספר שנות בנייה, ב-31 באוקטובר 1933, הוכרז רשמית על פתיחת הנמל.

הקמת הנמל הנוכחי

שלט זיכרון לשער פלמר
פסל באזור שער פלמר על רקע אניית הנוסעים המפוארת ליריקה

נסיבות ושיקולים גאו-פוליטיים להעדפת חיפה כמוקד אסטרטגי הנחו גם את הבריטים אשר ירשו את הטורקים, ואולם הם לא יכלו להסתפק בנמל הצנוע לצורכי האימפריה שלהם והוחלט לבנות נמל-ים חדש, מודרני ועמוק. ביולי 1919 כתב הגנרל אדמונד אלנבי לממשלת בריטניה שאם בריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל שאלת הקמת נמל בחיפה תהיה כה חשובה שכדאי כבר עתה לבצע מחקר מקדים[2]. בהתאם לכך הוחל בעבודה מקדימה ובשנת 1922, המהנדס סר פרדריק פלמר, מחברת בניית הנמלים "רנדל, פלמר וטריטון", סקר את חופי הארץ לפי בקשת השלטונות המנדטוריים ואישר כי חיפה הינה המקום המתאים ביותר לנמל עמוק מים[3]. עם זאת, העדר כספים וסיבות פוליטיות בארץ ישראל ובבריטניה דחו את תחילת העבודה על הנמל עד 1927.

מבין ההצעות הבינלאומיות לתכנון הנמל בחיפה ומיקומו שהוגשו לשלטון בעיר בראשית המאה ה-20 בחרו הנציגים, בישיבה שהתקיימה בירושלים, את ההצעה הזולה יותר, זו של פלמר, שהציע לערום את החומר שנחפר לשם העמקת הנמל על החוף, ועל ידי כך לייבש רצועת ים בצמוד לחוף. מהתוכנית עלה כי רצועה ארוכה מהים, במקביל לבתי העיר הערביים ממערב לתחנה, תיובש, ומולה ייבנו המעגנות ושוברי הגלים של הנמל. וכך היה - במהלך העמקת המעגן ובניית הנמל נשאב חול רב מהקרקעית ויובש שטח של כ-360 דונם. משיובשה הרצועה, נמסר חלק מהשטח לנמל, לבניית מחסנים, בתי מלאכה ושאר מתקנים, ועל החלק הפנימי נסללה דרך המלכים, שנועדה ליצור עורף אדמיניסטרטיבי עירוני לפעילות הנמל.

בשנת 1928 הוצא מכרז סגור בשווי 5 מיליון דולר בין 11 חברות בריטיות להקמת הנמל ואחת החברות נבחרה. דבר זה עורר גל מחאות מצד ארצות הברית, צרפת ואיטליה אשר בקשו לאפשר לחברות במדינותיהן להתחרות על הפרויקטים בנמל. בעקבות הלחץ בוטל המכרז והממשלה הבריטית העבירה את הוצאת המכרזים לידי שלטונות המנדט בארץ ישראל. שלטונות המנדט הוציאו מכרזים על חלקים קטנים של הפרויקט, אשר לפי ההערכות לא עניינו גורמי חוץ. בשיחה עם הקונסול של ארצות הברית, הסביר הנציב העליון ג'ון צ'נסלור שהמטרה בהעברת ניהול המכרזים לידי שלטונות המנדט הייתה להענות לבקשות של היהודים להגביר את היצע העבודה בארץ ישראל[4].

ב-31 באוקטובר 1933 הוכרז רשמית על פתיחת הנמל. הפתיחה תוכננה כטקס רשמי בנוכחות מוזמנים רבים משועי היישוב, יהודים וערבים, אך בגלל המהומות שפרצו ביפו ב-27 באוקטובר והסתיימו בחללים משני הצדדים, החליטו מתכנני הטקס לבטל את החגיגות ולהסתפק בטקס רשמי ומצומצם[5]. במלחמת העולם השנייה הופסק פיתוח הנמל, אך עם הקמת המדינה וסגירת הגבולות היבשתיים, הואץ פיתוחו של הנמל.

הבריטים הוסיפו להחזיק בשטח הנמל כחלק ממאחז בריטי מצומצם בחיפה, עד לסוף יוני 1948[6].

בשנות ה-50 היה אורך הרציף בנמל כ-900 מטר והוא כלל 8 מקומות עגינה. למרות שטחו הקטן הצליח הנמל להגדיל את תפוקתו בשנים 1950-1957 ולהקטין את משך השהות הממוצעת של אנייה בנמל מ-7.1 ימים ל-4.5 ימים[7].

נמל ראשי לארץ ישראל

בימי המנדט הבריטי שימש הנמל למעצר וגירוש מעפילים שהגיעו לארץ ישראל בהעפלה הבלתי לגאלית. רציף הנמל כונה "רציף הדמעות", בן הוחזקו המעפילים טרם גירושם למאוריציוס או לקפריסין. ביום הקמת מדינת ישראל היה הנמל רקע לאירוע ההיסטורי, כאשר ב-14 במאי 1948, עלה אלן קנינגהם, הנציב העליון הבריטי האחרון, על אניית הצי וציין את סופו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, עם הורדת הדגל הבריטי מבנין המנהלה של הנמל. ב-30 ביוני 1948 נמסר הנמל באופן רשמי לידי עיריית חיפה ודגל ישראל הונף בטקס שסימל את עזיבתו הסופית של הצבא הבריטי את פלשתינה-א"י[8].

לאחר מלחמת העצמאות שימש נמל חיפה בימי העלייה ההמונית וגם לאחריה, כשער למאות אלפי עולים שהגיעו לישראל דרך הים מכל קצוות העולם.

נמל חיפה גם זכה לארח את הנשיא המצרי אנואר סאדאת, שהגיע עם היאכטה הנשיאותית שלו לביקור בישראל, זמן קצר לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. ברגעים של מלחמה, התמיד נמל חיפה לפעול מסביב לשעון, כדי לאפשר פריקה של מוצרים חיוניים ואמצעי לחימה.

יתרונות נמל חיפה

  • ממוקם במפרץ טבעי ומוגן, המאפשר כניסה ויציאה של אניות ללא הפרעה בכל עונות השנה.
  • הנמל ממוקם בסמוך לציר הספנות הסואן בעולם, מתעלת סואץ ואליה.
  • מסופי המכולות של נמל חיפה, ובפרט מסוף הכרמל, הם המתקדמים בישראל ומאפשרים פריקה וטעינה בתפוקות הגבוהות ביותר.
  • עבודה מסביב לשעון בכל ימות השבוע.
  • הנמל מותאם לשינוע כל סוג של מטען: מכולות, מטען כללי, תפזורת, גרעינים, כימיקלים, דלק וגלנוע במספר רב של מינגשים ורציפים.
  • שירות רציף (גם בין משמרות) למשאיות במסופי המכולות שימוש במערכת ניהול מסופי המכולות הטובה והמתקדמת בעולם של חברת NAVIS.
  • רשת כבישים מהירים מאפשרת נגישות מדרום הארץ ומרכזה וכן מהצפון ומאזור העמקים.
  • חיבור הנמל לרשת מסילות הברזל של רכבת ישראל מאפשר שינוע מטענים מנהריה בצפון ועד דימונה ואורון בדרום.

נמל חיפה כיום

הנמל בשנת 2013

במערב נמל חיפה שוכנות ממגורות דגון - מסוף הגרעינים הנמלי של מדינת ישראל. זהו המסוף המרכזי של ישראל ליבוא גרעיני דגנים לארץ. כ-75% מכלל יבוא הגרעינים נפרק בנמל חיפה, והיתרה באשדוד.

ב-30 באוגוסט 2007 בקרבת הנמל התנגשה אוניית נוסעים סלמיס גלורי ב"שלי", אוניית משא קטנה בבעלות ישראלית ובעלת צוות זר, שהובילה גבס. אוניית המשא טבעה, שניים מאנשי צוותה נספו ואחד עשר הנותרים ניצלו על ידי צוות אוניית הנוסעים וספינות חיל הים.

בשנת 2005 החל נמל חיפה לפעול כגוף עצמאי, במסגרת רפורמת הנמלים, במסגרתה בוצעה הפרדה של רשות הספנות והנמלים לארבע חברות ממשלתיות. חברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד וחברת נמל אילת הינן חברות הפעלה, החוכרות את הנמלים ומבצעות את הפעילות הנמלית (חברת נמל אילת הופרטה בשנת 2013) וכן חברת נמלי ישראל שהינה בעלת הנכסים בכל הנמלים והינה אחראית לפיתוח והתחזוקה של הנמלים.

ב-25 באוקטובר 2010 נחנך חלק חדש בנמל - "מסוף כרמל". מיזם הקמתו של שטח זה, אשר בעצמו אף כונה "נמל הכרמל", כלל את בנייתו של אזור מכולות מודרני, בניית קומפלקס שערים חדיש, הכנסת מערכת מחשוב חדשה לניהול מסוף המכולות והקמת רציף נוסף, הגדול ביותר בנמל. אורכו של הרציף החדש עומד על כ-850 מטרים ורוחבו כ-370 מטרים. יש בו שישה עגורני גשר ו-12 עגורני-שער חשמליים. פתיחת המסוף עתידה להכפיל את היקפי שינוע המכולות בנמל חיפה ולאפשר את הגעתן לנמל של אוניות גדולות יותר. חברת נמלי ישראל החלה בפרויקט הקמת המסוף החדש בשנת 2005 באמצעות קבלנים שונים, כשהקבלן הראשי הייתה חברת "ארנסון" הישראלית והועסקו בו חברות מובילות בתחום ההנדסה הימית מכל העולם. עלותו עמדה על מיליארד ו-800 מיליון ש"ח. בעתיד מתוכננים רציפי הנמל להתרחב בעוד כמה מאות מטרים, עד לשטח נמל הקישון. בשנת 2015, זכתה חברת הנמלים הסינית "שנגחאי נמלים בינלאומיים" (SIPG) במכרז להפעלת הנמל המזרחי החדש שייבנה בחיפה לתקופה של 25 שנה. הנמל צפוי להפתח בשנת 2021[9].

בעקבות אירועי מלחמת האזרחים בסוריה וחסימת הצירים מנמלי סוריה ולבנון אל ירדן, הועבר חלק מהיבוא של ירדן ומדינות המפרץ הפרסי דרך נמל חיפה ומשם תובלה יבשתית דרך מעבר נהר הירדן[10].

יעילות

על פי סקר השוואתי של יעילות נמלים במדינות הOECD תופס נמל חיפה את המקום הרביעי מתוך 40 נמלים שנדגמו בטיפול במכולות ובמקום 33 מתוך 40 בטיפול בגרעינים[11].

לעומת זאת, המדינה טענה בבג"ץ ליעילות נמוכה של נמלי אשדוד וחיפה, בין השאר לזמני המתנה ארוכים לפריקה ופריקה של 25 מכולות לשעת צוות לעומת קצב של 30-40 מכולות לשעת צוות בנמלים אחרים בעולם[12]. השוואה אחרת, שהתבססה על הוצאות אל מול היקף פעילות טענה ליעילות נמוכה של נמל חיפה[13].

מסופים ורציפים

מסוף הכרמל

מסוף הכרמל, מסוף המכולות הגדול בישראל,[דרוש מקור] נחנך בסוף 2010 ונכנס לפעילות מלאה באמצע 2011. המסוף בעל פוטנציאל שינוע של מיליון TEU בשנה. עומק המים במסוף הוא 15.5 מטרים ואורכו 700 מטר. במסוף שישה עגורני גשר (SPP) בעלי יכולת הרמה של שתי מכולות במשקל 35 טון בו-זמנית, וניתן לטפל באמצעותם באוניות מכולה ברוחב של עד 18 מכולות. אורך המסוף מאפשר פריקה/טעינה במקביל של 2 אוניות מכולה מודרניות וגדולות בעלות קיבולת הובלה של 8,000-10,000TEU. עורף המסוף כולל 5,000 תאים לאחסון מכולות בגובה 5 מכולות לכל תא – כלומר סה"כ מקום ל-25,000 מכולות שמטופלות בלא פחות מ-12 עגורני שער. במסוף הכרמל ערוגת אחסון מכולות חומ"ס, הכוללת משטח אחסון מבטון ומערכת ניקוז מותאמת לאחסון חומ"ס הכוללת מערכת רגשים להתרעה ולזיהוי דליפות חומ"ס. במסגרת תקציב ההשקעות לשנת 2012 אישר דירקטוריון החברה רכישה של עגורן גשר נוסף, שביעי במספר, למסוף הכרמל.

המסוף המזרחי

מסוף המכולות המזרחי שהוקם בשנות ה-80 הוא מסוף המכולות הארוך ביותר בישראל - 960 מטרים. המסוף מותאם לאחסון מכולות רגילות, חריגות, מכולות קירור ומכולות חומ"ס ומסוגל לשמש 3 אוניות בגודל של 5,000 TEU במקביל, או ארבע אוניות קטנות יותר. עומק המים ברציף נע בין 11.5 מטר בחלקו הדרומי ל-13.5 מטר בחלקו הצפוני. לאורך קו המים ברציף פרושים עשרה מנופי גשר מסוג "פנמקס" ו"פוסט פמנקס". בשנים 2013-2014 צפוי שיקום נרחב, בשלושה שלבים, של המסוף המזרחי.

הרציף המערבי

הרציף המערבי הינו הרציף המגוון ביותר בנמל והוא מאפשר שינוע של סוגים שונים של מטענים. בשל מיקומו, בעומק בריכת הנמל, הוא מהווה את הרציף המוגן ביותר בישראל במצב של מזג אוויר סוער וגלים גבוהים. בחורפים האחרונים היו ימים רבים בהם רציף זה היה היחיד שפעל בנמלי ישראל בעת סערה, ובכך התאפשרה פעם אחר פעם העמסה של היצוא החקלאי של המדינה שהגיע לחיפה מגבול הצפון ועד לערבה. הרציף המערבי כולל רציף לפריקה וטעינה של מכולות עבור אוניות מכולה קטנות (אוניות הזנה), בעזרת שני עגורני גשר. ברציף מותקנים גם שני מנופי זרוע לשינוע מטען כללי ומטען בתפזורת. הרציף, כולל רציף האצבע שבו, משמש גם לקליטה של אוניות גלנוע ואוניות נוסעים.

הרציף המרכזי

הרציף המרכזי הינו הרציף הוותיק מבין רציפי הנמל. הרציף נבנה בתקופת הבריטים בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת, וניתן לצפות בו עדיין במחסנים ששימשו אז לאחסנה ופריקה של מטענים. הרציף צמוד לרחובות העיר התחתית של חיפה. הרציף המרכזי משמש לעגינתן של אוניות נוסעים ותיירים גדולות הפוקדות את נמל חיפה וכן כמינגש לאוניות גלנוע גדולות ואוניות מטען כללי.

מסוף הכימיקלים

מסוף הכימיקלים של נמל חיפה משמש לשינוע ואחסון כימיקלים והוא מתפצל למסוף צפוני ומסוף דרומי. המסוף הצפוני ממוקם בצד הצפוני של תעלת הכניסה לנמל הקישון, על שטח שנבחר במיוחד למטרה זו, בשל ריחוקו ממקומות מאוכלסים, וקרבתו לתעשיות הכימיות שבאזור המפרץ. במסוף זה ניתן לתפעל במקביל שלוש אוניות כימיקלים. המסוף הצפוני מכיל כ- 41 מיכלי אחסון המיועדים לחומרים שנקודת ההבזק שלהם פחות מ- °30 צלזיוס. המסוף והרציפים מוגנים על ידי מערכת כיבוי אש המבוקרת על ידי מחשב. במסוף צוות אינטגרטיבי בעל ציוד כיבוי אש למתן מענה ראשוני באירוע חומ׳׳ס. המסוף הדרומי משמש לעגינת מיכליות המגיעות למסוף, וממוקם בהמשכו של רציף המטענים של אזור הקישון. המסוף מכיל כ- 70 מיכלי אחסון המיועדים לחומרים שנקודת ההבזק שלהם מעל °30 צלזיוס. המיכלים מחוברים באמצעות צינורות אל מזח אליו אפשר לקשור אוניה אחת. המסוף מופעל על ידי חברת ״גדות מסופים״ בע"מ.

אזור הקישון

נמל הקישון משתרע ממזרח לנמל הראשי, סביב לשפך נחל הקישון. הנמל מורכב ממעגן חיצוני, המוגן על ידי שני שוברי גלים באורך 600  ו- 350 מ' ותעלה ראשית באורך 1,045 מ'. נמל הקישון משמש לעגינה ושירות אוניות מטען כללי ומטען בתפזורת. נמל הקישון מהווה שלוחה עצמאית ללא רצף טריטוריאלי לנמל חיפה הראשי, וקיימים בו כל האמצעים והשירותים הנדרשים, כולל שלוחה של מחלקת ציוד לטיפול בעגורנים ובציוד הנייד. נמל הקישון מקושר לשירות מסילות הברזל, ויכול לשמש כעורף ימי לפעילויות שונות. בתוך מעגן הקישון ממוקם גם רציף קישון מזרח, לרציף זה כניסה נפרדת בלב מפרץ חיפה (סמוך לשדה התעופה) וצמוד למעגן הדייג. הרציף משמש לקליטת כלי שיט שגודלם עד 25,000 טון.

שינוע דלק

שינוע דלק אל נמל הדלק עבור חברות וגורמים המייצאים או מייבאים אותו, מבוצע על ידי חברת שרותי נפט בע"מ (תש"ן). ניתן להטעין אל מיכליות או לפרוק מהן את סוגי הדלק הבאים: דלק למטוסים, בנזין, סולר, נפט, דלק דיזל ימי ומזוט קל וכבד.

שינוע דלק ברציף הדלק: המזח ממוקם באזור הראשי של נמל חיפה ומשמש לשינוע מוצרי דלק שונים. ניתן לקשור עד שתי מיכליות בו-זמנית לצד מזח הדלק, אחת מכל צד (שוקע 9.7-10.4 מטר). קצב טעינה של עד 800 טון/שעה. 

שינוע דלק במעגן החיצוני: מינגש תת-ימי לפריקת דלק המחובר בצינור תת-ימי למסוף מכלי הנפט במפרץ חיפה. מצופי סימון ומצופי רתיקה מציינים את מקומות הזרנוק וכבלי הקשירה של המצופים. קצב פריקה של עד 2,500 טון/שעה. 

מיכלי איחסון: במסוף המיכלים של שרותי נפט בע"מ במפרץ חיפה נמצאים 41 מיכלים בקיבול כולל של 937,600 מ"ק המשמשים לאחסון נפט גולמי. במסוף שבשטח הנמל 16 מיכלים נוספים בקיבול 157,000 מ"ק לאחסון מזוט קל וכבד, סולר, נפט ובנזין. 

דגון 

רציפי שינוע הגרעינים משרתים את ממגורות דגון, ממגורות הגרעינים של ישראל. שינוע הגרעינים מבוצע על ידי מדלים פניאומטים מתקדמים, מהם מגיעים הגרעינים ישירות למחסני הממגורה. ממגורות דגון הן בעלות קיבולת של 90,000 טון נומינלית, והן משמשת לפריקת גרעיני התבואה, אחסונם והעמסתם על רכבות ומשאיות. הממגורה נמצאת בתפעולה של חברת ״דגון״ בתי-ממגורות לישראל בע׳׳מ ובבעלות חברת נמלי ישראל. שלושה מדלים ניידים, שניים מכניים ואחד פניאומאטי, הנמצאים על הרציף שעומק המים בו מגיע ל-13.8 מטר, פורקים את הגרעינים מן האוניות ומעבירים אותם אל הממגורה דרך מערכת סרטים נעים העוברים מעל הנמל בתוך גשר בטון. ההספק של שלושת המדלים, כ-1,800 טון בשעה. שני המדלים המכניים נבנו בארץ על פי פיתוח ישראלי שנרשם כפטנט ברוב הארצות התעשייתיות בעולם. הגרעינים מועמסים מהממגורה לקרונות רכבת ולמשאיות בקצב של 15,000 טון ביממה. הממגורה מצוידת באמצעים מיוחדים להפרדת האבק מהגרעינים. בשנת 2013 תסתיים החלפתם של 2 מדלים במדלים פניאומאטיים חדישים.

בסיס חיפה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בסיס חיפה

בסיס חיפה ממוקם על שובר הגלים הראשי הצפון מערב הנמל. זהו הבסיס הגדול ביותר של חיל הים ומהווה ביתם של שייטת 3, 7 ופלגה 914. ב-2014 נפתח מעגן הפולינום שישמש לקליטת הצוללות החדשות- אח"י תנין (צוללת מסדרת דולפין) , אח"י רהב (צוללת מסדרת דולפין) ואחת נוספת.

מערכת ה- T.O.S

בחודש מאי 2011 הושקה בנמל חיפה המערכת המתקדמת ביותר בעולם לניהול מסופי מכולות מודרניים, מערכת ה- (TOS - Terminal Operation System) של חברת NAVIS האמריקאית. המערכת מתכננת ומנהלת באופן אוטומטי וממוחשב את פעילויות המכולות בנמל (פריקה/טעינה/אחסנה/עיתוק) ומאפשרת יעילות מרבית בתפעול, והאצת העבודה באופן משמעותי. העקרונות המנחים את עבודת המערכת הינם תכנון ובקרה מרכזיים המנהלים את כל הפעילות בשטח ובקו המים של מסוף המכולות. כל תנועת מכולה מתוכננת מראש תוך שימת דגש על אופטימיזציה של מחזור החיים של המכולה ומחזור החיים של האוניה בנמל. חודשים ספורים בלבד לאחר העלייה המלאה לאוויר של מערכת ה—TOS, נשברו כל שיאי שינוע המכולות, לשעה, למשמרת, ליממה ולחודש. המערכת זוכה באופן קבוע לשדרוגים, ופוטנציאל השיפור בה, ושיפור התפוקות בנמל באמצעותה, עוד גדול.

מחלקת ים

מחלקת ים אחראית על מתן השירותים הימיים, בהם ניתוב האוניות, גרירתן, קשירתן, עיתוקן ושחרורן, אספקת מים ודלק לאוניות, פינוי מי שיפוליים, פינוי אשפה וכדומה. הצי של מחלקת הים בנמל חיפה כולל ארבע גוררות, בהן ה"אילן 1", הגוררת הגדולה והחזקה בישראל, בעלת כוח סחב דחף של 70 טון. כל הגוררות בעלות שיטת הנעה מסוג voith המאפשרת כושר תמרון אופטימאלי. בנוסף, כולל הצי שתי סירות נתב מהירות ושלוש סירות רב-תכליתיות - לגרירת וקשירת אוניות ולניתוב בעת הצורך. בתצפית הנמל קיימות מערכות עזר כגון: מכ״מ, מערכת טמ״ס ומערכת שליטה ובקרה מתקדמות וחדישות.

טרמינל הנוסעים 

טרמינל הנוסעים של נמל חיפה משרת מדי שנה מאות אלפי נוסעים ישראלים ותיירים ועשרות אוניות נוסעים. בעשור השני של המאה ה-21 חל גידול דרמטי במספר הנוסעים והתיירים שעוברים בטרמינל. הטרמינל מקושר ישירות לעיר התחתית של חיפה, וכמו כן נמצא במרחק מספר דקות הליכה מתחנת הרכבת חיפה מרכז "השמונה". בחניית הטרמינל קיים חניון לטווח ארוך עבור המפליגים. הטרמינל מאפשר מעבר בו זמנית של מגיעים ומפליגים. כמו כן, המסוף מאפשר הפלגה והגעה עם רכבים מלווים באוניות המתאימות. בטרמינל מצוי אזור הורדת ואיסוף נוסעים, אזור המתנה, קפיטריות, שרותי מוניות, חנויות פטורות ממכס, שרותי "פטור ושמור" ועוד.

לקריאה נוספת

  • צדוק אשל. נמל חיפה - מעבודת כפיים לטכנולוגיה מתקדמת. תל אביב, הוצאת רשות הנמלים בישראל באמצעות עקד, 1984. 208 עמ'.

קישורים חיצוניים

פורטל

ראו גם פורטל חיפה

הערות שוליים

  1. ^ נמל חיפה במקום הרביעי במדד יעילות נמלים שנערך עבור ה-OECD‏, 17 ביולי 2013, אתר Port2Port
  2. ^ Julia Brauch, Anna Lipphardt, Alexandra Nocke, Jewish topographies: visions of space, traditions of place, page 189
  3. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918. עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974 עמ' 189
  4. ^ Lawrence Davidson, America's Palestine, University Press of Florida, 2001, pages 79-80
  5. ^ 80 שנה לנמל חיפה - מהדורה מיוחדת
  6. ^ נדב מן, ביתמונה, המדינה קמה, נמל חיפה נשאר בידי הבריטים, באתר ynet, 29 ביוני 2007
  7. ^ ש. שחורי, נמל חיפה בלבטי התפתחותו, דבר, 17 בדצמבר 1958
  8. ^ אחרון הבריטים עוזב היום אדמת ישראל נמל חיפה במסר לידי השלטונות היהודיים, דבר, 30 ביוני 1948
  9. ^ הדי כהן, כצפוי: חברה סינית זכתה במכרז להפעלת נמל המפרץ בחיפה, באתר גלובס, ‏23 למרץ 2015
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         ארי ליבסקר, להציל את ירדן ולהרוויח כסף, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2015
  11. ^ Merk, O., Dang, T. (2012) “Efficiency of world ports in container and bulk cargo (oil, coal, ores and grain)”, OECD Regional Development Working Papers, OECD Publishing
  12. ^ אבי בראלי, "חוסר היעילות בנמלים מייקר את המחיה בכ-800 מ' ש' בשנה", באתר TheMarker‏, 22 באוגוסט 2013
  13. ^ אור סימן טוב, נמל חיפה: יעילות ממשלתית שעולה ביוקר, אתר מידה, 23 בספטמבר 2013
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נמל_חיפה&oldid=1555102"