נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
פרמטרים ריקים [ סיסמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
 בניין המשרדים הראשי של החברה, באור יהודה | |
| בניין המשרדים הראשי של החברה, באור יהודה | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ממשלתית |
| מייסדים | המנדט הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1921 ומחדש בשנת 2012 – הווה |
| משרד ראשי | אור יהודה |
| בעלות | מדינת ישראל |
| ענפי תעשייה | פיתוח תשתיות תחבורה (כבישים, מסילות רכבת, שדות תעופה) |
| אנשי מפתח | מנכ"ל: ניסים פרץ |
| עובדים | 415 (2018) |
| www.iroads.co.il | |
נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ היא חברה ממשלתית האחראית לפיתוח תשתיות התחבורה בישראל. החברה עוסקת בתכנון, פיתוח ואחזקת מרבית הכבישים הבינעירוניים בישראל, לרבות מחלפים וגשרים וכן פיתוח והקמה של מסילות רכבת בישראל (עבור רכבת ישראל) ובניית שדה התעופה הבינ"ל החדש העתידי של ישראל (משלים לנתב"ג, המיועד לטיסת Low Cost).
החברה הוקמה בשנת 1921 על ידי המנדט הבריטי ששלט בארץ באותה תקופה תחת השם (P.W.D. (Public Works Department, ומקום המדינה בשנת 1948 תחת השם העברי מ.ע.צ. (מחלקת עבודות ציבוריות). מקום המדינה ועד שנת 2004 הייתה מ.ע.צ. יחידה במשרדי ממשלה שנים (מ-1980 הייתה יחידת סמך במשרד התחבורה), ומ-2004 הפכה לחברה ממשלתית תחת השם "מ.ע.צ. – החברה הלאומית לדרכים בישראל".
מאז הפכה לחברה ממשלתית ב-2004, לחברה מבנה "רזה" של חברה מנהלת בלבד, המנהלת את ספקיה (מנהלי פרויקטים, מתכננים, וקבלנים) באמצעות מיקור חוץ, לאחר זכייה במכרזים לביצוע עבודות החברה, ולפיכך איננה מעסיקה ישירות כח אדם לביצוע העבודות או מחזיקה בכלים הנדסיים ובציוד הנדסי כבד.
בשנת 2012, בעקבות החלטת ממשלה, שונה שם החברה ל"נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ", והוחלט כי החברה תהיה אחראית על פיתוח תשתיות תחבורה נוספות (כגון: מסילות רכבת והקמת שדה תעופה) ולא רק על הכבישים הבינעירוניים במדינה.
תחומי פעילות
באחריות החברה כבישים באורך כולל של כ-8,000 קילומטר. בנוסף החברת מתחזקת כ-1,300 גשרים ומנהרות, 105 מחלפים, 2,200 צמתים, 5,600 ק"מ של מעקות בטיחות, 18,500 נקודות מאור בכבישים, 95,000 תמרורים ושלטים, 18,500 אלף דונם של שטחי גינון, ומתפעלת למעלה מ-150 מצלמות לניהול ובקרת תנועה.
חברת נתיבי ישראל פועלת לפי תוכניות רב שנתיות שמאושרות על ידי משרד התחבורה ומשרד האוצר. התוכנית הרב שנתית הראשונה הייתה בין השנים 2006–2010, התוכנית השנייה הייתה בין השנים 2011–2016, וכיום החברה פועלת תחת תוכנית חומש שלישית לשנים 2017–2021 כאשר היקף תקציב החברה לתוכנית זו הוא למעלה מ-50 מיליארד ש"ח.
תוכנית החומש הנוכחית של החברה, שמה דגש על ההיבטים הבאים:
- חיבור הפריפריה למרכז
- מתן עדיפות לתחבורה ציבורית
- שיפור בטיחות בתשתיות הקיימות
- שיפור השילוביות בין אמצעי התחבורה השונים (הולכי רגל / אופניים / רכב פרטי / תחבורה ציבורית)
- תחזוקת הכבישים לשמירה על רמת שירות גבוהה למשתמשי הדרך
- פתרונות חכמים לניהול ולבקרת התנועה
החברה אחראית על כמעט כל ההכבישים הבינעירוניים במדינה, לצד חברות נוספות האחראיות על הכבישים המרכזיים במרחבים המטרופוליניים (יפה-נוף בחיפה – האחראית על מנהרות הכרמל, חברת נתיבי איילון בגוש דן – האחראית על נתיבי איילון, ומוריה בירושלים – האחראית על כביש 50, בגין) ולצד חברת כביש חוצה ישראל, האחראית על כביש 6, וחברת נתיבי היובל, האחראית על כביש 431.
כאמור, משנת 2012 קיבלה החברה אחריות לתכנון קווי מסילות רכבת חדשים:
- קו הרכבת לאילת
- מסילת העמק
- מסילת עכו - כרמיאל
- מסילת כרמיאל - קריית שמונה
- מסילת הגליל (עפולה - טבריה - עמיעד)
- המסילה הרביעית במקביל לנתיבי איילון
- המסילה המזרחית אשר תחבר את לוד, ראש העין, חדרה ובהמשך יווצר קשר ביניהם ובין מסילת העמק המתוכננת דרך מסילת עירון[1].
כמו כן קיבלה החברה בשיתוף עם רכבת ישראל, אחריות על מימוש פרויקט חישמול הרכבת בקווים שהיא מקימה.
בנוסף, בחברה הוקמה מנהלת מקצועית האמונה על הקמת שדה התעופה הבינלאומי החדש של ישראל, שעתיד לקום בשנים הקרובות, ויהיה שדה משלים לנתב"ג, בעיקר עבור טיסות Low Cost.
מבנה החברה
מטה החברה שוכן באור יהודה, בו מועסקים רוב עובדי החברה בתשע חטיבות שונות: 1. הנדסה ופיתוח, 2. תפעול ואחזקה, 3. חטיבה רכבתית, 4. מנהלת הקמת שדה תעופה, 5. כספים, 6. משאבים ומינהל, 7. לשכה משפטית, 8. חוזים והתקשרויות, 9. חדשנות.
בנוסף, בתוך חטיבת התפעול והאחזקה מועסקים עובדים בארבעה מרחבים ברחבי הארץ: במרכז - בסמיכות למחלף גן רווה, בצפון - בנצרת, בדרום - בבאר שבע וביו"ש - במעלה אדומים.
היסטוריה
החברה הוקמה במקור בשם (P.W.D (Public Works Department בשנת-1921, על ידי המנדט הבריטי. הרברט סמואל, שכיהן כנציב העליון בארץ ישראל, פעל להקמת גופים אדמיניסטרטיביים אזרחיים בארץ, וביניהם P.W.D (בעברית - מ.ע.צ.), כיחידה ההנדסית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתקופת המנדט פעלה P.W.D בפרויקטים רבים של סלילת כבישים ובניית נמלים וגשרים, בהם בניית גשר הירקון הראשון ב-1922, ופריצת הדרך לשריד ב-1933. כמו כן עסקה P.W.D בתכנון ובינוי של מבני שלטון, בתי חולים, בתי ספר, תחנות משטרה ובתי דואר בשירות ממשלת המנדט. רבים מייחסים פן חלוצי למלאכת הבנייה של P.D.W ותרומה להתפתחות החברתית והכלכלית של החברה הישראלית בראשית ימיה.
בשנת 1948, עם הקמת המדינה, שונה השם האנגלי - P.W.D. לשם העברי מ.ע.צ. (מחלקת עבודות ציבוריות) והאחריות על גוף זה הועברה למשרד העבודה של מדינת ישראל. בתקופה זו, הריבונות על שטחים חדשים וגלי עלייה המוניים הגבירו את הצורך ליישב אוכלוסייה חדשה בערים ובכפרים בכל שטחי המדינה, מה שחייב חיבור של אותם שטחים למרכזי האוכלוסייה באמצעות סלילת כבישים[2]. רשת התחבורה שהחלה להיבנות תרמה לתנופת הפעילות הכלכלית של המדינה, יצרה תכנונים של שימושי קרקע, ניידות של אנשים והון, ועוד. במקביל הושקעו משאבים של המדינה באמצעות מ.ע.צ. גם בפיתוח התשתיות הקיימות, שנפגעו במהלך מלחמת השחרור[3]. בנוסף, בעתות מלחמה היה למ.ע.צ. תפקיד בפריצת דרכים בשטחי האויב והנחת גשרים מעל מקורות מים, כדי לאפשר תנועה של הכוחות הלוחמים[4]. סלילת הכבישים התבצעה על ידי חלוצים וחלוצות, ויש הרואים בפעילותה של מ.ע.צ. בתקופה זו את תחילתו של כור היתוך בחברה היהודית במדינה[5].
לאורך השנים סללה מ.ע.צ. אלפי קילומטרים של כבישים, גשרים ועורקי תחבורה לכ-500 יישובים. בין הפרויקטים החשובים מאז קום המדינה היו בניית גשר בכביש באר שבע-דימונה ב-1960, בניית גשר הראל במבואות ירושלים ב-1971, ועוד. בנוסף הקימה מ.ע.צ. מבני ממשל רבים וביניהם כנסת ישראל, בית הנשיא, בניין בנק ישראל, בתי חולים, מרכזי קשר למנויי טלפונים, מעגני דיג, כיתות ואמצעי לימוד והדרכה במרכזי הכשרה, מוסדות סעד, בתי חינוך חקלאיים ועוד[5].
במהלך השנים פיתחה מ.ע.צ. אמצעי בטיחות חדשים כדי לשפר את רמת הבטיחות בכבישים ולמנוע תאונות דרכים. כך למשל פיתחה טכנולוגיית כביש שקיבלה את הכינוי "כביש סלחני", המאפשר לנהגים שנקלעו למצב מצוקה בדרך (סטייה מנתיב או סיבוב חד) לשוב ל"דרך הישר" באמצעות מבנה הנדסי מיוחד של הכביש ובאמצעות אביזרי בטיחות שהותקנו לאורכו – מעקות הפרדה, שוליים מיוצבים ועוד.
מ.ע.צ. עברה לאורך השנים בין משרדים ממשלתיים שונים. עם קום המדינה הייתה מ.ע.צ. כפופה למשרד הפיתוח, אך מינואר 1949 הוכפפה למשרד העבודה מתוך הבנה שמרבית כוח העבודה של החברה יגיע מקרב העולים החדשים שנהרו לארץ באותם ימים. לאור הפעילות הרבה של מ.ע.צ. בבניית מוסדות שלטון בארץ, הוחלט בשנת 1977 להכפיפה למשרד השיכון והבינוי. עם זאת, בשנת 1980 הוחלט על סגירת אגף "מבני ציבור" במ.ע.צ. והחברה התמקדה החל משנה זו בפיתוח תשתית הכבישים הבינעירוניים בלבד. בין השנים 1996–1999 הוכפפה מ.ע.צ. למשרד התשתיות הלאומיות, והחל משנת 1999 הוכפפה למשרד התחבורה. בשנת 2004, מתוך רצון לייעל את החברה, הפסיקה מ.ע.צ. להיות יחידת סמך במשרד התחבורה, והפכה לחברה ממשלתית בשם "מ.ע.צ. - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ". החברה קיבלה תחת אחריותה את כל מערכת הכבישים הבינעירוניים, ניהול ובקרת תנועה, תכנון, פיתוח ותחזוקת הדרכים ובטיחותן. אלכס ויז'ניצר, מנכ"ל מ.ע.צ. לשעבר, עמד בראש החברה החדשה והיה מנהלה הכללי עד לשנת 2010. מחליפו היה האדריכל שי ברס, לשעבר מנכ"ל חברת נתיבי איילון.
בעקבות החלטת ממשלה, החל מנובמבר 2012 שונה שמה של החברה ל"נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ" והחברה הרחיבה את פעילותה לתשתיות תחבורה נוספות מעבר לפיתוח הכבישים הבינעירוניים בישראל, והחלה לפתח מסילות רכבת חדשות (לתפעול "רכבת ישראל") וכיום אמונה גם על בניית שדה תעופה בינ"ל נוסף בישראל.
בנובמבר 2015, בתום חקירה סמויה של יחידת להב 433, נעצרו ארבעה עובדי נתיבי ישראל, שלושה מנהלים לשעבר ו-11 נותני שירותים לחברה, בהם אלכס ויז'ניצר ושי ברס וחבר הכנסת לשעבר מיכאל גורלובסקי[6]. המשטרה ייחסה לבכירים שנעצרו קבלת שוחד וטובות הנאה בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים, בתרומה לקידום העסקתם של ספקים חיצוניים מסוימים[7]. בתום החקירה, שכונתה "פרשה 618", זומנו לשימוע לפני העמדה לדין 30 חשודים ו-13 חברות[8].
מאז פרשייה זו, מונה בסוף שנת 2015 מנכ"ל חדש לחברה, תא"ל (מיל') ניסים פרץ, התחלפו בכירים רבים בחברה, וכיום החברה פועלת לפי אמות מידה קפדניות של שקיפות ומקצועיות.
כיום, החברה משקיעה משאבים רבים בפיתוח מערכות ניהול תנועה חכמה בכבישים, חדשנות, השקעה בפיתוח נתיבים לתחבורה ציבורית, קשרי קהילה, אינטגרציה וקישוריות בין אמצעי תחבורה שונים (תחבורה ציבורית, רכב פרטי, אופניים והליכה ברגל), ומשקיעה רבות בתחום האחריות התאגידית, ומחשבה על הסביבה בפיתוח תשתיות התחבורה.
לקריאה נוספת
- פריצקי, ש. (עורך), מ.ע.צ. – ספר העשור, הוצאת מ.ע.צ., משרד העבודה, ירושלים, 1959
- רייכמן, ש. ובראשי, ד., התפתחות רשת הכבישים הבנעירוניים בישראל בשנים 1948–1970, מכון ישראלי לתכנון ומחקר תחבורה, ירושלים, 1972
קישורים חיצוניים
- בני ברק, מע"צ: 580 עובדים מקבלים משכורת בלי לעבוד, באתר ynet, 12 באוקטובר 2004
- עמירם ברקת, "בניגוד להודעת נתיבי ישראל: שי ברס אולץ להתפטר", באתר גלובס, 25 במאי 2014
- אבי בר-אלי, מבקר המדינה על מע"צ: שיקולים זרים בקבלת עובדים; ליקויים במינויי בכירי החברה, באתר TheMarker, 9 במאי 2007
- אבי בר-אלי, "הפוליטיקאים השחיתו את מע"צ", באתר הארץ, 14 בדצמבר 2007
- מבקר המדינה, סגירת יחידת הסמך מע"ץ והקמת מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל, דוח שנתי 57ב לשנת 2006 ולחשבונות שנת הכספים 2005, עמ' 763–790
- פרויקט צמצום זיהום אור מכבישי החברה, אתר טבעBIZ, החברה להגנת הטבע
הערות שוליים
- ^ פיתוח מסילה מזרחית לרכבת הכבדה, סעיף 8 מתוך תכנית השקעה רב שנתית לפיתוח התחבורה הציבורית במטרופולינים, החלטה מספר 1838 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה,, מיום 11 באוגוסט 2016
- ^ אפרת, א., "תכנון לאומי ופיתוח בישראל בשנות ה-2000". הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 2003
- ^ נויברגר, ב. (עורך), "ישראל בעשור הראשון", האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2002
- ^ רייכמן, ש., "ממאחז לארץ מושב", הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1979
- ^ 5.0 5.1 פריצקי, ש. (עורך), "מע"צ - ספר העשור", הוצאת מע"צ, משרד העבודה, ירושלים, 1959
- ^ זוהר שחר לוי, הוארך מעצרם של 18 חשודים בפרשת נתיבי ישראל, בהם בתו של השר לשעבר דוד לוי, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2015
- ^ אלי סניור, פרסום ראשון: בכירים ב"נתיבי ישראל" חשודים בשוחד, גם ח"כ לשעבר נעצר, באתר ynet, 2 בנובמבר 2015
- ^ 30 חשודים ו-13 חברות זומנו לשימוע בפרשה 618 ("נתיבי ישראל"), באתר משרד המשפטים, 25 באוקטובר 2017
_landing_at_London_Heathrow_Airport.jpg)
