סדאם חוסיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־21:48, 3 באוקטובר 2020 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (עדכון פרמטרים בתבנית תפקיד מנהיג (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתי
صدام حسين عبد المجيد التكريتي
Iraq, Saddam Hussein (222).jpg
לידה 28 באפריל 1937
אל-אווג'ה, סמוך לתיכרית
פטירה 30 בדצמבר 2006 (בגיל 69)
מדינה עיראקעיראק עיראק
מפלגה מפלגת הבעת'
בת זוג סג'ידה


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג

פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

נשיא עיראק ה־5
16 ביולי 19799 באפריל 2003
(23 שנים)

סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתיערבית: صدام حسين عبد المجيد التكريتي, תעתיק מדויק: צדאם חסין עבד אלמג'יד אלתכריתי;[1] 28 באפריל 193730 בדצמבר 2006), היה נשיא עיראק ששלט במדינה החל משנת 1979 ועד לכיבוש בירת עיראק, בגדאד, על ידי ארצות הברית במלחמת עיראק ב-9 באפריל 2003.

חוסיין, איש מפלגת הבעת', דגל בפאן-ערביות חילונית, בהתפתחות הכלכלה ובסוציאליזם. סדאם היווה דמות מרכזית בהפיכת 1968 בעיראק, אשר הובילה את מפלגתו לשלטון עוצמתי ארוך שנים.

כהונתו של חוסיין כנשיא עיראק התאפיינה בשלטון סמכותי ועוצמתי אשר דיכא זכויות אדם, בעוד הוא עצמו חי חיי פאר והדר בארמונות שונים אשר בנה מכספי המדינה ברחבי עיראק. ממשלו של סדאם הוביל בין השאר, למלחמת איראן-עיראק בין השנים 1980-1988 וכן למלחמת המפרץ בשנת 1991. בנוסף, חוסיין דיכא ומנע זכויות מקבוצות אתניות ומגזרים דתיים אשר נחשבו למאיימים על השלטון וכן מכאלה אשר דרשו אוטונומיה או עצמאות. ברבות ממדינות ערב נחשב חוסיין לגיבור בשל יחסו השלילי לארצות הברית ולישראל בפרט. בקרב מדינות המערב ובקהילה הבינלאומית חשו אליו איבה ואי-אמון, בעקבות פעולותיו במלחמת המפרץ.

חוסיין הודח על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה במהלך מלחמת עיראק, הועמד לדין על ביצוע פשעים נגד האנושות בפני בית הדין העיראקי המיוחד שהוקם על ידי ממשלת הביניים העיראקית. בנובמבר 2006 נגזר עליו מוות בתלייה, וגזר הדין בוצע ב-30 בדצמבר 2006 על ידי תליין שיעי, בנוכחות מספר עדים מהממשל העיראקי ואיש דת מוסלמי.

ביוגרפיה

ילדותו ותחילת דרכו

סדאם חוסיין נולד ב-28 באפריל 1937 בכפר אל-עוג'ה שליד תיכרית, בצפון עיראק. עוד קודם לידתו מתו אביו ואחיו מסרטן, וסבהא אמו ניסתה לשים קץ להריונה ולחייה. כשנולד היתה אמו מנוכרת לחלוטין, ובראשית חייו גדל אצל דודו[2].

לאחר שאיבדה את בעלה ובנה הגדול, נישאה אמו מחדש לאברהים אל-חסן, ובתקופה זו נולדו לסדאם שלושה אחים למחצה. בשנים הללו סדאם טולטל בין בית אביו החורג, שהרבה להתעלל בסדאם הצעיר, ובין בית דודו חייראללה טלפה. בסביבות גיל 10 עזב סדאם את בית אביו, ועבר לגור באופן קבוע בבית דודו שהפך לדמות האב בחייו[3]. חייראללה המהפכן חינך את אחיינו על ברכי הלאומנות וכבר בילדותו העריץ סדאם את אדולף היטלר.

טלפה, אביה של אשתו לעתיד של סדאם, היה מוסלמי סוני אדוק, חייל לשעבר במלחמת אנגליה-עירק בשנת 1941 בין הלאומנים העירקיים ובריטניה, שנותרה מעצמה קולוניאלית מרכזית באזור. לימים הפך טלפה לראש עיריית בגדאד בתקופת שלטונו של סדאם, עד ששחיתותו התפרסמה ואילצה את סדאם לפטר אותו מתפקידו[4].

ב-1955 נכשל בבחינות לאקדמיה הצבאית. ב-1956 הצטרף למפלגת הבעת' הסוציאליסטית.

דרכו הפוליטית

לאחר תפיסתו

ב-8 בפברואר 1963 השתתף במהפכת הרמדאן(אנ') נגד עבד אל-כרים קאסם שחוללו קציני צבא עם קשרים למפלגת הבעת' ובה מונה קרוב משפחתו, אחמד חסן אל-בכר לראש הממשלה.

בין השנים 1968-1963 חיזק חוסיין את מעמדו בתוך מפלגת הבעת' מתוך כך שהחזיק בתפקיד האחראי על מנגנוני הביטחון של המפלגה.

בשנת 1968 - השתתף בהפיכה נגד עבד א-רחמן עארף שהפכה את אחמד חסן אל-בכר לשליט עיראק. סדאם חוסיין הפך למספר שתיים בשלטון החדש. מכיוון שהנשיא היה אדם חלש וחולני, נעשה סדאם חוסיין לשליט בפועל של עיראק.

ב-1975 חתם מטעם עיראק על הסכם אלג'יר, בו וויתרה עיראק על שטחים בגבול הימי בשט אל-ערב ובמחוז ח'וזסתאן במערב איראן, תמורת הבטחה איראנית להפסיק לתמוך במרד הכורדי שבראשו עמד מוסטפא ברזאני.

ב-1976 הוענקה לו דרגת גנרל, על אף שלא שירת כלל בצבא.

ב-16 ביולי 1979 הפך לנשיא עיראק לאחר שהכריח את אל-בכר להתפטר. מראשית שלטונו חתר לצייד את ארצו בנשק לא קונבנציונלי.

ב-22 בספטמבר 1980, קצת יותר משנה לאחר תחילת כהונתו כנשיא, פתח במלחמה עם איראן, שנמשכה 8 שנים ללא הכרעה. בין השנים 1988-1987 - ביצע מעשי טבח בכורדים שבחלקה הצפוני של עיראק, תוך שימוש בנשק כימי. מספר הנרצחים נאמד בין 50,000 ל-100,000 איש רובם אזרחים. ב-2 באוגוסט 1990, בפיקודו של חוסיין, פלש צבא עיראק לכווית וכבש אותה. בעקבות כיבוש כווית הקימה ארצות הברית קואליציה של מדינות לגירוש הפולשים. מלחמת המפרץ שבה פעלה הקואליציה נגד כוחות עיראק, החלה ב-17 בינואר 1991 והסתיימה בפברואר 1991 בגירוש הכוחות העיראקיים מכווית. במהלך מלחמה זו נורו מעיראק עשרות טילי סקאד על ישראל.

ב-20 בפברואר 1996 ציווה להרוג את שני חתניו, שחזרו מירדן לאחר שהבטיח להם שלא ייפגעו. סדאם חוסיין הפסיק להיות נשיא עיראק לאחר כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית במלחמת עיראק (מרץ 2003). סדאם נמלט מפני הכוחות האמריקאים והסתתר מפניהם. ארצות הברית הכריזה על פרס של 25 מיליון דולר למי שיספק מידע שיוביל למעצרו של סדאם. ב-22 ביולי 2003 הרגו כוחות ארצות הברית את שני בניו, עודאי וקוסאי חוסיין. ב-13 בדצמבר 2003 נתפס סדאם על ידי כוחות צבא ארצות הברית בעיר אדוואר, הנמצאת 15 ק"מ דרומית לתיכרית שבעיראק.

הוצאתו להורג

ב-5 בנובמבר 2006, לאחר משפט פומבי בבגדאד שארך כשנה, נגזר דינו של חוסיין למוות. סדאם הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות, על חלקו בהוצאה להורג של 148 שיעים תושבי העיירה דוג'ייל בחודש יוני 1982, לאחר ניסיון התנקשות שהתרחש בעת שביקר במקום. ב-25 בדצמבר 2006 דחה השופט במשפטו את הערעור שהגיש וקבע כי חוסיין יוצא להורג בתלייה בתוך 30 יום. זאת, לאחר שנדחתה בקשתו למיצוי הדין בירייה.

בבוקרו של 30 בדצמבר 2006, הוצא חוסיין להורג בתלייה, והוא בן 69 במותו. מצלמות טלוויזיה תיעדו את ההכנות שקדמו לתלייתו, וכן פורסמה תמונתו לאחר ביצוע גזר הדין. תגובות סותרות הובעו בעיראק וברחבי העולם. בעיראק עצמה יצאו אלפי השיעים והכורדים לרחובות בקריאות שמחה על מותו של מי שכונה "הקצב מבגדד". לעומתם, בקרב בני העדה הסונית בעיראק ובעולם הערבי התאבלו רבים על מותו של המנהיג. בעולם התפצלו התגובות. בעוד רבים בעולם המערבי, כגון ארצות הברית ואוסטרליה, בירכו על מותו וקראו לכך "ניצחון לעם העיראקי", היו מדינות רבות שגינו את עצם ההוצאה להורג. בין המדינות המגנות ניתן למנות את הממלכה המאוחדת, רוסיה, איטליה, שווייץ, ספרד, אוסטריה, הונגריה, הולנד, אוקראינה ומדינות נוספות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "סדאם", שמו הפרטי, משמעו "העקשן". "חוסיין" אינו שם משפחה במובן המערבי המקובל, אלא פטרונים, שמו הפרטי של אביו; "עבד אל-מג'יד" של סבו. השם "א-תכריתי" משמעו שהוא גדל בתיכרית (או בסמוך לה). ידוע בעיקר בשם "סדאם חוסיין", כתוצאה מהתפישה השגויה ש"חוסיין" הוא שם משפחתו.
  2. ^ Bumiller, Elisabeth (15 May 2004). "Was a Tyrant Prefigured by Baby Saddam?". The New York Times. Arthur Ochs Sulzberger Jr. ISSN 1553-8095. OCLC 1645522. Archived from the original on 11 September 2016. Retrieved 21 November 2018.
  3. ^ Karsh, Efraim; Rautsi, Inari (2002). Saddam Hussein: A Political Biography. Grove Press. pp. 13–15. ISBN 978-0-8021-3978-8.
  4. ^ Karsh, Efraim; Rautsi, Inari (2002). Saddam Hussein: A Political Biography. Grove Press. pp. 13–15. ISBN 978-0-8021-3978-8.