סולניים

סולניים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סולנאים
משפחה:	סולניים
שם מדעי
Solanaceae
תחום תפוצה

סולָנִיִים (שם מדעי: Solanaceae) היא משפחה של צמחים בעלי פרחים, אשר רבים מפרטיה ניתנים לאכילה, בעוד אחרים בה רעילים. במשפחה כ-85 סוגים ו-2800 מינים. במשפחה קיימים בעיקר צמחים עשבוניים, אך גם מטפסים, שיחים ועצים.

מאפיינים

המשפחה כוללת בתוכה, בין היתר, את החציל, דודא, פלפלת, תפוח אדמה, טבק, עגבנייה, שלפח ופטוניה. סולניים מהווים מקור חשוב לאדם בצריכת מזון, בתבלינים ובתרופות. עם זאת חלק מהצמחים מכילים אלקלואידים, כגון סולנין (Solanine), בעלי פעילות ביולוגית, העשויים להפוך לרעילים עבור בני אדם ובעלי חיים ולגרום לתגובה של גירוי ואף של מוות.

הגבעול גדל זקוף או נמוך, רבים מהצמחים מטפסים. הפרחים במשפחה דו־מיניים, סימטריים, בעלי צורה קונית או דמוית משפך ובעלי חמישה עלי כותרת, אשר לרוב מתמזגים. העלים מופיעים לסירוגין, והם לעיתים שעירים. פירות המשפחה הם לעיתים ענבה, כמו העגבנייה לדוגמה, או "קפסולה" הנבקעת או נסדקת בעת שיבשה, ומשחררת מתוכה את זרעיה, כמו פלפלת הצ'ילי. הזרעים הם לרוב עגולים ושטוחים, קוטרם נע בין 2 ל-4 מ"מ בקירוב. האבקנים מופיעים לרוב בכפולות של ארבע.

חלק ניכר מהסולניים התפתחו ביבשת אמריקה והגיעו לתודעת ושימוש אוכלוסיית אירופה רק אחרי מסעות קולומבוס במאה ה-15.

אלקלואידים

הסולניים ידועים בהכילם אלקלואידים בעלי פעילות ביולוגית. משערים כי התפתחו בהם כימיקלים חנקניים אלו כדי להרתיע בעלי חיים מלאכול אותם. בני אדם יכולים לעשות בהם שימוש אך עלולים גם להיפגע מהם. אחת הקבוצות העיקריות היא האלקלואידים הטרופנים (Tropane). צמחים לדוגמה המכילים אותם הם דטורה, דודא רפואי ועץ הברוגמנסיה. הטרופנים כוללים את האטרופין, הסקופולאמין, וההיוסציאמין. למרות רעילותם הגבוהה של הטרופנים, הם נחשבים לחומרים חשובים לרפואה, תחת שימוש נכון ובמינונים זעירים. בין היתר, יש כאלו היכולים לעצור תופעות אלרגיות רבות; סקופולאמין מגדיל את אישוני העין, ובכך מסייע בבדיקות עיניים.

האלקלואיד המפורסם ביותר במשפחת הסולניים הוא הניקוטין.

אלקלואיד אחר, קפסאיצין, מצוי בסוגי פלפלת, הכולל בתוכו את פלפלת הצ'ילי. רכיב זה אינו רעיל לבעלי חיים. עם זאת, אצל רוב היונקים הוא מגרה קולטני כאב ברקמות אפיתליות אשר חשים חום. הדבר גורם לתחושת חריפות או "שריפה" על אף שאין המדובר בבעירה כימית. בריכוזים גבוהים משתמשים בחומר ב"תרסיס פלפל".