סטורן 5
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שגיאות פרמטריות בתבנית:משגר
פרמטרים ריקים [ כשלונות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטורן 5 נושא את החללית אפולו 4, בטרם השיגור הראשון ב-9 בנובמבר 1967 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | משגר חלליות למסלול LEO ואל הירח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משפחה | סטורן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יצרן | בואינג, נורת' אמריקן, דאגלס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גרסאות | סטורן INT-21 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | הוצא משימוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | LC-39, מרכז החלל קנדי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 13 (כולל את שיגור הסטורן INT-21) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 12 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חלקיות | 1 (אפולו 6) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור ראשון | 9 בנובמבר 1967 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור אחרון |
6 בדצמבר 1972 (14 במאי 1973 - INT-21) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטענים ידועים | חלליות אפולו, רכב הנחיתה הירחי, סקיילאב | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO | 119,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־TLI | 45,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סטורן 5 (באנגלית: Saturn V) הוא משגר לוויינים וחלליות רב שלבי בעל מנוע דלק נוזלי ממשפחת משגרי הסטורן, אשר שימש את נאס"א בתוכניות אפולו וסקיילאב.
זהו הדגם הגדול ביותר שיוצר במשפחת משגרי הסטורן (אף כי תוכננו דגמים גדולים יותר). תכנון המשגר נעשה בהנחייתם של ורנר פון בראון וארתור רודולף במרכז מרשל לתעופת חלל. החברות העיקריות שהשתתפו ביצור הטיל היו חברת בואינג, נורת' אמריקן אוויאיישן, דאגלס ו-IBM.
מבנה המשגר
בכל טיסותיו מלבד אחת הורכב המשגר משלושה שלבים:
- שלב ראשון מסוג S-IC שכלל 5 מנועי F-1 שסודרו בצורת האות X, והונעו באמצעות RP-1 וחמצן נוזלי והפיקו 33,000 kN דחף. המנועים פעלו 2.5 דקות והאיצו את החללית למהירות של כ-2.68 ק"מ לשנייה (9,648 קמ"ש).
- שלב שני מסוג S-II שכלל חמישה מנועי J-2 ששימשו את שלב ה-S-IVB של משגר הסטורן IB. מנועים אלו פעלו כ-6 דקות והביאו את החללית למהירות של כ-6.84 ק"מ לשנייה (24,624 קמ"ש) ולגובה של כ-185 ק"מ.
- שלב שלישי מסוג S-IVB-500 שדמה לשלב השני של משגר הסטורן IB אך עם היכולת לכבות ולהפעיל את מנוע ה-J-2. המנוע היה פועל כ-2.5 דקות ונכבה כאשר החללית הייתה נכנסת למסלול חנייה במסלול LEO. לאחר כשתי הקפות סביב כדור הארץ, לאחר שנבדק ואושר כי החללית כשירה לטיסה אל הירח, היה המנוע מופעל שוב ומכניס את החללית למסלול מעבר אל הירח - כלומר מסלול כה גבוה סביב כדור הארץ, שהחללית מושפעת יותר מכח הכבידה של הירח ונכנסת למסלול סביבו.
- יחידת בקרה שכללה את מערכת ההנחיה של המשגר (דומה ליחידה ששימשה את הסטורן IB).
שיגורים
נאס"א שיגרה 13 משגרי סטורן 5 בין השנים 1967 ו-1973, המטענים העיקריים אותם נשא המשגר היו חלליות אפולו ותחנת החלל סקיילאב:
- שלוש פעמים למסלול סביב כדור הארץ. שניים מהם (משימות אפולו 4 ואפולו 6) היו טיסות לא מאוישות של ה-CSM, והשלישית (משימת אפולו 9) הייתה משימה מאוישת בה נבחן רכב הנחיתה הירחי.
- 9 המשימות המאוישות אל עבר הירח, בהן השיגור המפורסם ביותר ב-16 ביולי 1969 - שיגורה של משימת אפולו 11 לירח.
- שיגור סקיילאב (סטורן INT-21).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
