סידני אדלשטיין
ד"ר סידני מילטון אדלשטיין (באנגלית: Sidney M. Edelstein; 22 בינואר 1912 - 18 בספטמבר 1994) היה כימאי, ממציא וביבליופיל יהודי-אמריקאי. מקים תאגיד "דקסטר כימיקלים".
קורות חיים
נולד בשנת 1912 בצ'טנוגה (Chattanooga) שבמדינת טנסי בארצות הברית. כבר מילדותו, בזמן לימודיו בבית הספר ביילור (Baylor), גילה אדלשטיין עניין בכימיה. בבית הספר הורשה לבצע ניסויים עצמאיים במעבדה. בגיל 16 התקבל למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שם רכש מומחיות בכימיה של התאית (צלולוז) ובמיקרוסקופיה של הטקסטיל. בשנת לימודיו האחרונה נשא לאשה את מילדרד.
בני הזוג חזרו יחד לצ'טנוגה בשנת 1932, בעיצומו של השפל הכלכלי בארצות הברית. אדלשטיין ניסה לשכנע את אנשי תעשיית הטקסטיל המקומית בצורך בגישה מדעית לתהליכים הכימיים בעבודת הטקסטיל, ופעל לקידום השימוש במיקרוסקופיה לחקר סיבי טקסטיל. הוא מצא עבודה בחברת "Dixie Yarn Company", ואילו בערבים עבד במפעל לצביעת בדים, כדי להכיר את סיבי הטקסטיל ואת תהליכי הגימור שלהם. הוא בחן את הפטנטים שאותם רשם צבע הבדים האנגלי ג'ון מרסר באמצע המאה ה-19. במהלך מחקרו שינה אדלשטיין את מידת הברק של הכותנה, עד שהיא הגיעה לרמה גבוהה כזו שהתחרתה עם הסיב החדש שהיה קיים באותם זמנים, שנקרא "ריון" (Rayon). בשנת 1935 התפתחה עבודתו לכדי מחקר עבור האגודה האמריקנית לכימיה, ולפיתוח מבחן בריום למרסריזציה, הידוע כיום גם כ"מספר אדלשטיין".
בשנת 1939 עברו בני הזוג לניו ג'רזי. בתקופה זו נתקלו מחסני האפסנאות בפילדלפיה בבעיות של התכווצות רשתות היתושים וההסוואה ודהיית צבעיהן. מומחיותו של אדלשטיין במרסריזציה ובכימיה של התאית סייעה לפתרון קשיים אלו. כתוצאה ממחקרו פיתח אדלשטיין פיגמנטים שאינם דוהים המותאמים לבדי רשת.
אדלשטיין רשם יותר מ-20 פטנטים על המצאותיו, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות, ופרסם את תוצאות מחקריו בכימיה ובטקסטיל בכתבי עת מקצועיים. בשנת 1945 הקים את תאגיד "דקסטר כימיקלים" (Dexter Chemical Corporation) בניו יורק.
בשעות הפנאי אסף אדלשטיין ספרים על התפתחות המדע והטכנולוגיה, והתעניין במיוחד בספרים על ההיסטוריה של האלכימיה ושל מדעי הכימיה. תחומי העניין המקצועיים שלו הביאו אותו להרחבת אוסף הספרים וכתבי היד העוסקים בצביעה והלבנה של טקסטיל. ספרים אלה היו לבסיס המחקר ההיסטורי המעמיק שלו. תוצאת עבודתו הביאה למאגר של מאמרים היסטוריים נגישים לקהל הרחב, במיוחד כאלה העוסקים בהוראת המדע ופרקטיקה של תעשיית צביעת הבדים, וכן מאמרי מחקר שהוצגו בכנסים בינלאומיים של מדענים והיסטוריונים. הידע על צבעים עתיקים הניב מחקרים נוספים בתחום, שכללו בדיקות של אתרים היסטוריים ושחזורים. בשנת 1956 השתתף אדלשטיין במשלחת מחקר למקסיקו כדי לחקור את השימוש בתולע המפיק את הצבע האדום.
אדלשטיין כיהן במשך 18 שנה כמזכיר המחלקה להיסטוריה וכימיה (HIST) של האגודה האמריקנית לכימיה (American Chemical Society). כן הצטרף למערכת כתב העת על תולדות הכימיה "Chymia".
כדי לטפח את המחקר האקדמי ולהגדיל את חשיפתו לציבור הרחב, חנך אדלשטיין בשנת 1956 את פרס דקסטר (Dexter Award) להישגים בהיסטוריה של הכימיה, ובשנת 1968 את פרס דקסטר לספרים מצטיינים בהיסטוריה של הטכנולוגיה.
בשנת 1956, במהלך כינוס מיוחד במכון הטכנולוגי של לוול (Lowell Technological Institute) במסצ'וסטס, הוענק לאדלשטיין תואר דוקטור למדע לשם כבוד כהוקרה על עבודתו החלוצית בהיסטוריה ובמחקר של תעשיית הטקסטיל. בשנת 1988 הוענקה לו המדליה ע"ש לאונרדו דה וינצ'י, הפרס היוקרתי ביותר של האגודה להיסטוריה של הטכנולוגיה, כאות הוקרה על תרומתו להיסטוריה של הטכנולוגיה.
אדלשטיין הלך לעולמו ב-18 בספטמבר 1994.
יצירתו
עבודותיו של אדלשטיין על תולדות הטכנולוגיה של הטקסטיל כוללות שני ספרים חשובים:
- "Plichto of Gioaventura Rosetti Instruction in the Art of the Dyers Which Teaches the Dyeing of Woolen Cloths, Linens, Cottons, and Silk by the Great Art as well as the Common" (MIT Press, 1969) - ספר זה היה תרגום בלוויית פרשנות נרחבת של המהדורה הראשונה (משנת 1548) של אותו הספר מאת ג'יואבנטורה רוזטי, ספר הדפוס הראשון שהוקדש באופן בלעדי לאומנות צביעת הבדים. ספרו של אדלשטיין נעשה בשיתוף עם הקטור בורגטי.
- "Historical Notes on the Wet-processing industry" (1972) - אסופה של 31 מאמרים מקוריים שלו שהתפרסמו במקומות שונים. במאמרים אלה עולה התלהבותו של אדלשטיין מההיסטוריה הארוכה של צביעת הבדים.
הקשר עם ישראל
ב-1959 החלו אדלשטיין ורעייתו את הקשר עם ישראל, שהתפתח במהלך השנים. יחד תמכו בני הזוג בפרויקטים בתחום החינוך, המדע, וכן בשירותי הבריאות, בהקמת מעונות יום ובפרויקטים קהילתיים ברחבי הארץ.
במהלך שנות ה-60 ביקש הארכאולוג יגאל ידין מאדלשטיין לבחון בדים שנמצאו במערות ים המלח. משלחת ארכאולוגית בראשותו של ידין מצאה גיזת צמר צבוע מתקופת מרד בר כוכבא במערת האיגרות שבנחל חבר. ידין שיער כי הגיזה קשורה לתכלת של ציצית, וממצאי הבדיקה נשלחו למעבדתו של אדלשטיין, דבר שהביא את אדלשטיין להתעניין בנושא.
בעקבות זאת, מחקרו של אדלשטיין על ההיסטוריה של הטכנולוגיה של הבדים ובפרט על תולדות צביעת הבדים, קיבל מימד חדש. הדבר הביא לפיתוח טכניקה לניתוח טקסטילים עתיקים, ולתגלית שלפיה היהודים בעת העתיקה השתמשו בטכניקות צביעה שלא שופרו עד לסוף המאה ה-18 באירופה, וכן להבנה כי יהודים אלו היו מומחים לשימוש בצבעים שהופקו משורש צמח הפוּאה (madder), ושממנו ניתן היה להפיק גוונים שונים של צבעים.
מאוחר יותר, ב-1972, עזר אדלשטיין להקים מרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, בראשותו של הביולוג הימי אהוד שפנייר, שבמסגרתו נשלו מן הים חלזונות הארגמונים.
במקביל, עורכי האנציקלופדיה התלמודית של מכון יד הרב הרצוג, שבאותם ימים עסקו בכתיבת הערך 'חילזון', פנו לאדלשטיין ולד"ר ישראל זיירדמן ממכון הסיבים בירושלים, לטפל בעבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שהייתה מונחת ככתב יד. ב-1987 הוצאה לאור עבודתו של הרצוג עם הקדמתו של אדלשטיין ובתוספת מאמרים של מספר חוקרים, כשכולם מזהים את חלזונות הארגמן כמקור להפקת הארגמן והתכלת הקדומים.
בשנת 1976 הציג אדלשטיין את אוסף הספרים וכתבי היד שלו העוסקים בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה, שבאותו זמן כבר יצא שמו למרחוק בכל העולם, בפני הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית של ישראל. ארבע שנים לאחר מכן הוא הקים את "מרכז סידני אדלשטיין" באוניברסיטה העברית. המרכז מאפשר לחוקרים מישראל ומהעולם לחקור אוספים חשובים המוחזקים בספרייה הלאומית, בהם ספריית אדלשטיין, ארכיון אלברט איינשטיין והמאמרים התאולוגיים של אייזק ניוטון, וכן להשתתף בדיונים ובסדנאות בינלאומיות.
הקמת המרכז עודדה, בין שאר הפרויקטים והיוזמות של המרכז, מחקרים נוספים על צביעת בדים בתקופת המקרא, ובעיקר בצבעים ארגמן ותכלת. מחקר רחב היקף בשיתוף מעבדות באוניברסיטת חיפה ומכללת שנקר הביא לספר חלוצי על צבעים המופקים מחילזון ארגמן קהה קוצים, הארגמן המלכותי והתכלת המקראי: "הארגמן והתכלת: משא הרב הראשי ד"ר יצחק הרצוג על תעשיות הצבע בישראל הקדומה ותרומות מדעיות מעודכנות" (ירושלים, כתר, 1987).
בשנת 1988 קיבל אדלשטיין תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית. באותה שנה הקים את תוכנית העמיתים הבינלאומית על שם אדלשטיין להיסטוריה של הכימיה והטכנולוגיה של הכימיה, המנוהלת במשותף על ידי הקרן למורשת הכימיה בפילדלפיה (Chemical Heritage Foundation) ועל ידי מרכז אדלשטיין באוניברסיטה העברית.
בשנת 1991 הוקם מרכז אדלשטיין לחקר טקסטילים עתיקים במכללת שנקר. המרכז ממשיך במחקרים שיזם אדלשטיין על הארגמן, התכלת וצמח הפואה, בשיתוף עם מחלקות לארכאולוגיה באוניברסיטאות ועם מוזיאונים בארץ ובעולם. כן מתמקד המרכז בניתוח טקסטילים עתיקים שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות בישראל ובעולם, עם דגש מיוחד על מקורות הצבעים, הפיגמנטים והסיבים שבהם נעשה שימוש.
אוסף סידני אדלשטיין
אוסף סידני אדלשטיין בספרייה הלאומית הוא אוסף מקיף על תולדות המדע מהמאה ה-16 ועד היום, ומתמקד בעיקר בהיסטוריה של הכימיה והאלכימיה, ובהיסטוריה של צביעה, הלבנה וניקוי יבש של טקסטילים.
האוסף מחולק לשלושה מדורים:
- היסטוריה של המדע, הכימיה והאלכימיה: המדור כולל מגוון רחב של נושאים בתחומי המדעים, ובעיקר בתחומי הכימיה, האלכימיה והפיזיקה. רוב המדור עוסק בפיתוח הכימיה מאז המאה ה-16, וכולל פריטים על כימיה תאורטית וניסויית וביניהם מחקרים היסטוריים ומקורות רבים על כימיה ועל מדעים בכלל.
- צבעי צמחים, צבעים וצביעת טקסטיל: המדור עוסק בהיסטוריה של הכימיה והטכנולוגיה של הטקסטיל, ונחשב לאוסף המקיף ביותר של ספרים, כתבי יד ומסמכים על ענף זה בכימיה התעשייתית. המדור כולל את אוסף הכרכים המלא של מהדורות ספר הדפוס הראשון שהוקדש בלעדית לצביעת בדים, וכן ספרים על צביעת בדים, תהליכים בעיבוד טקסטילים, מסמכים היסטוריים, משפטיים ומסחריים הקשורים לתעשיית הצבעים והצביעה.
- היסטוריה של הטכנולוגיה: במדור זה פריטים העוסקים בטכנולוגיה מהעת העתיקה ועד היום, בנושאים שונים בעלי חשיבות טכנולוגית. כמו כן ישנם ספרים על הטכנולוגיה של צביעת טקסטילים.
קישורים חיצוניים
- סידני אדלשטיין, באתר הספרייה הלאומית
- אוסף סידני אדלשטיין, באתר הספרייה הלאומית
- מרכז אדלשטיין, באוניברסיטה העברית
- מרכז אדלשטיין למחקר, במכללת שנקר
