סיסרא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־14:45, 19 ביולי 2018 מאת אגודת מטמוני ארץ (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים, הסרת תמונה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סִיסְרָא, היה שר צבאו של יבין מלך כנען (שופטים ד', ב').

סיסרא פיקד על צבא עמו הכנעני (שכלל 900 רכב ברזל) במלחמה שהתנהלה נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.

זירת הקרבות הייתה בעמק יזרעאל. צבא סיסרא הובס, וסיסרא העייף נמלט רגלית. ומצא מקלט באוהלה של יעל אשת חבר הקיני, בידעו "כי שלום ליבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני".

אף שביקש מים, השקתה אותו יעל בחלב, המתינה שיירדם, ותקעה באמצעות מקבת את יתד האוהל אל תוך רקתו של סיסרא, וכך המיתה אותו.

בשירת דבורה

בשירת דבורה ששרה דבורה הנביאה לאחר הניצחון הישראלי בקרב (שופטים ה'), מוזכרת יעל אשת חבר הקיני לטובה, ואילו אם סיסרא מוזכרת בלעג: ”תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ; מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה - בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה; יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים. וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ; בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב - בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפָל. בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד; בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: 'מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא? מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו?; חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה, אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:; 'הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה, צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל'” (שופטים ה', כ"ד - ל').

בהקשרים נוספים

  • הניצחון על יבין וסיסרא נזכר כניצחון גדול גם שנים רבות לאחר מכן בספר תהילים (פרק פ"ג, י').
  • המשורר חיים גורי כתב שיר על אם סיסרא, על בסיס הפסוקים המופיעים בשירת דבורה.
  • השם סיסרא מוזכר גם כשם אביהם של כמה מן הנתינים עולי הגולה עם זרובבל (ספר עזרא ב' נ"ג וב- ספר נחמיה ז' נ"ה), ללא קשר לשר צבא יבין.

במדרש

בילקוט שמעוני (שופטים ד') מסופר כי "סיסרא בא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד היה עמו מאה אלף ובן שלשים שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא הייתה זזה ממקומה. אמרו כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אדם דגים. ותשע מאות סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום" (רמז מג).

לקריאה נוספת

  • פנינה גלפז-פלר, ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, כרמל-ירושלים, 2006. עמ' 171–174.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיסרא בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0