סמינר בית יעקב

סמינר בית יעקב בשכונת הדר בחיפה

סמינר בית יעקב הוא מוסד לימודים לבנות חרדיות. אף על פי שרשמית השם "סמינר" מתייחס לכיתות י"ג-י"ד בלבד, מכונים רוב התיכונים החרדיים לבנות בשם "סמינר".

רקע

ערך מורחב – בית יעקב

תנועת ההשכלה היהודית סחפה אחריה יהודים רבים וחילחלה רעיונות של חילוניות והשכלה אל תוך הקהילות היהודיות. פרסום כתב הסובלנות של יוסף השני בשנת 1781 שמטרתו הייתה להביא לחילון ומודרניזציה של העם היהודי, תרם אף הוא לשינויים מרחיקי הלכת באופי הקהילות היהודיות באירופה. רעיונות מהפכנים אלו החלו בגליציה וגרמניה ומשם עברו מזרחה, אל פולין ושכנותיה. נוסף לתנועה זו הופיעו תנועות הדוגלות ברעיונות כמו סוציאליזם ולאומיות. תנועות אלו סחפו אחריהם בני נוער יהודים רבים.

גדולי הדור באותה תקופה כמו ר' יצחק אלחנן ספקטור, הרבי מגור ואחרים פעלו לבלימת הסחף שהביא לזרם גואה של חילוניות, התבוללות ואף המרת דת. אולם, בשעה שפעולותיהם נגעו רק לחינוך הבנים והתבטאו בפתיחת ישיבות או הקמת תנועת המוסר, נותרו הבנות ללא אף מסגרת דתית שפעלה לבלימת הסחף אצלם.

הצדקת שרה שנירר, אז תופרת בת 35, ראתה כצורך עליון את הקמתה של אלטרנטיבה דתית לחינוך הבנות. לאחר מאבק נחוש שקיבל התנגדויות מכיוונים שונים ובין השאר מחוגים חסידיים רבים, קיבלה את ברכתו של האדמו"ר מבעלזא, ופתחה את בית הספר הראשון בשנת תרע"ח, אוקטובר 1918 בביתה. התלמידות הראשונות היו הינדי ודבורה בירנבוים שאליהן הצטרפו עוד 5 בנות שהיוו את הגרעין הראשון של בית יעקב. תוך זמן קצר גדל מספר הבנות בכיתה ובית הספר נאלץ לעבור למקום גדול יותר ולפיכך נשכרה דירה ברחוב קרטזינה 1. עם חלוף הזמן התרחב בית הספר ונדרשו מורות נוספות להעברת השיעורים. לפיכך הקימה שרה שנירר בקרקוב סמינר ראשון להכשרת מורות אותו סיימו 22 תלמידות שנשלחו להקים 22 בתי ספר בית יעקב בהם למדו 4490 תלמידות ברחבי פולין.

סמינר בית יעקב הראשון

אולם, גם סמינר זה שהקימה שנירר לבדה לא סיפק את הביקוש שגבר עם התרחבות התנועה. ד"ר שמואל דויטשלנדר, עסקן ומחנך חרדי, פגש את שרה שנירר לראשונה בשנת תרפ"ד, 1924 בכינוס של אגודת ישראל בקרקוב. דויטשלנדר שהתרשם מפועלה של שנירר החליט להתגייס למען תנועה זו. הדבר הראשון למענו פעל היה לספק את הצורך הגובר במורות עבור התנועה. לשם כך הקים את ה"פורטבינלדונג'ס קורס" - קורס קיץ מרוכז למורות שנמשך כחודשיים בתנאי נופש והוקם לראשונה בשנת תרפ"ה, 1925, ברורוב, עם 49 משתתפות שמוצאן בכל רחבי אירופה, בעיקר ממרכזה. הקורס שימש בהמשך כתשתית להקמת תיכון רשמי וסמינר למורות שזכו בהכרתו של משרד החינוך הפולני. לצורך מטרת הכשרת הבנות גייס דויטשלנדר מחנכים ומחנכות מפורסמים בקרב הציבור החרדי ביניהם ד"ר א. יונה ארנטרוי, אז דיין בבאדן, וינה. העלמה רוזלי מאנס מציריך וד"ר יהודית גרינפלד מפרנקפורט. תוכני הקורס כללו חומרים עיוניים בנושאי היסטוריה יהודית ותנ"ך. דויטשלנדר עצמו העביר שיעורים בנביא ותהילים.

מקורס קיץ זה התפתח סמינר בית יעקב רשמי, ששכן תחילה בקומתו העליונה של בניין מגורים. דויטשלנר, ששאף לשפר את מצבו החומרי של הסמינר החליט להשקיע ולגייס משאבים למטרה זו. כיו"ר קרן התורה היה בעל קשרים ומשאבים רבים שתרמו לעניין זה. לצורך מטרה זו עבר בערים מבוססות באירופה ובארצות הברית שם הקים באמצעות הסניף המקומי של אגודת ישראל ועדה שהוקמה עבור אספת כספים לסמינר. אחת הדרכים בה גייס דויטשלנדר כסף עבור הסמינר היה באמצעות מכירות פומביות של לבני בניין ששימשו מאוחר מכן לבניית הסמינר בקרקרוב. פעילה נוספת באסיפת הכספים לבניית הסמינר הייתה ד"ר יהודית רוזנבאום שנסעה בזמן חופשותיה בערים הגדולות והרצתה בפני ארגוני נשים על רשת בית יעקב ושכנעה נשים לתרום עבור מטרה זו. נוסף להם פעל ועד שהוקם על ידי סניף אגודת ישראל בקרקוב. בין חבריו היו ר' אשר שפירא, הסנטור משה דויטשר ואחרים, שקידמו את רעיון התנועה בערים רבות בפולין ובמיוחד היו פעילים בעניין בניין הסמינר שנבנה באותם ימים.

בי"א באלול תרפ"ז, 13 בספטמבר 1927 נערך טקס הנחת אבן הפינה בו נטל חלק ד"ר ליאו יונג, יו"ר קרן התורה בארצות הברית שהפך לפעיל בתנועה. תוך שנתיים הסתיימה בניית שתי הקומות הראשונות והסמינר אוכלס ב-120 תלמידות, עוד טרם סיום בנייתו.

שרה שנירר, שהכירה בעובדה שרבות מתלמידותיה נאלצו לצאת לשוק העבודה מתוך מטרה לשאת בעול פרנסת משפחתן הקימה בתי ספר מקצועיים לבנות. נוסף לכך פתחה שנירר מרכזי הכשרה עבור בנות המעוניינות לעלות לארץ ישראל. קבוצת ההכשרה הראשונה נפתחה בפובנצק, אחד מפרבריה של ורשה תחת חסותה של אגודת ישראל.

לאחר פטירתה של שרה שנירר בשנת תרצ"ה-1935, מונה יהודה לייב אורליאן, נשיא פועלי אגודת ישראל בין השנים 1932-1922, למנהל הסמינר בהוראתו של האדמו"ר מגור (בעל האמרי אמת). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ הרב אורליאן לעזוב את קראקוב לשוב אל ביתו בוורשה. מוורשה נהג להבריח את שיעוריו השבועיים לקרקוב, עבור בנות הסמינר שאת שיעוריו קראו בקבוצות מצומצמות.

סמינרים בישראל

מכתב של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל שמתריע מפני השמת דגש על לימודי מקצוע וזניחת לימודי הקודש.

בעשורים הראשונים לקום המדינה פעלו מספר מצומצם של סמינרים בהם למדו בנות ללא הבדלי זרמים או עדות. בין הסמינרים הוותיקים ניתן למנות את סמינר הישן הירושלמי, סמינר שרנסקי וסמינר וולף שקהל היעד שלהם היה תושבות המרכז. עם השנים נפתחו סמינרים של זרמים חסידיים שונים, ביניהם סמינר וויז'ניץ הבני ברקי ובהמשך נפתחו סמינרים של חסידויות אחרות כמו גור או בעלז. מאוחר יותר נפתחו גם סמינרים ליטאים. בירושלים היה זה הסמינר החדש ובהמשך גם סמינר דרכי רחל ואחרים. בסמינרים אלו לומדות גם בנות מעדות המזרח אם כי בדרך כלל יש רוב בולט לבנות אשכנזיות, רובן ליטאיות. קיימים גם סמינרים ספרדיים בהם בדרך כלל לא לומדות בנות אשכנזיות. בין המפורסמים שבהם הם סמינר אור החיים וסמינר אלקיים, שניהם בבני ברק ונוות ישראל ובית מרגלית בירושלים.

קבלה לסמינרים

סעיף זה מתייחס בעיקר לסמינרים הליטאיים בריכוזיים החרדיים הגדולים דוגמת ירושלים, בני ברק ומודיעין עילית.

בשונה מבתי ספר היסודיים הקבלה לסמינרים בערים רבות אינה אזורית אלא פרטנית, מה שאומר שההחלטה האם לקבל בת או לא נמצאת בידי הנהלת המוסד אשר אינה מתחייבת לקבל כל בת.

עם השנים נוצרה בעיה שלא הייתה קיימת בעבר. הגידול הטבעי בציבור יצר עודף של ביקוש לעומת מחסור היצע בסמינרים המבוקשים מה שהוביל באופן טבעי לתחרות בין הסמינרים הגדולים ולסינון קפדני יותר של המועמדות ככל שמעמד הסמינר עלה. בנות שיהיה להן קל להתקבל לסמינרים אלו יהיו בנות מהאליטה החרדית - בנות למשפחות ליטאיות מבוססות, בנות להורים האוחזים במשרה תורנית כמו רבנים או ראשי ישיבות וכדומה. בנות בעלות ציונים טובים אשר שעומדות יפה בסטנדרטים הרוחניים של המוסד אף הן לא תתקלנה בבעיות בדרך כלל. עוד בנות שתקבלנה עדיפות הן אחיות של בנות שכבר למדו בסמינר. על פי אחד ממנהלי הסמינרים, מדובר ב-70% מהבנות המתקבלות בכל שנה. הסמינרים מעדיפים לקבל בנות ממשפחות מוכרות ונחשבות. לצורך בירור עניין זה מתבקשות המועמדות בחלק משאלוני ההרשמה לציין את שם הנעורים של האם והיכן מתפללים ההורים.

מי שנופלות בין הכיסאות הן בנות יוצאי עדות המזרח ולעיתים גם בנות ממשפחות של בעלי תשובה. במהלך השנים נשמעו תלונות שונות על אפליית בנות ממוצא מזרחי במוסדות אלו. בדו"ח מבקר המדינה מ-2010 הוקדש פרק מיוחד בן 60 עמודים לנושא זה. המבקר כתב כי ”בבתי ספר על-יסודיים לבנות במגזר החרדי נהוגה מכסה לקבלת בנות ממוצא ספרדי” וכי ”יש בתי ספר שרואים במכסת 30 אחוז תלמידות מזרחיות - מכסה מקסימלית”. על פי הטענות מכסת ה-30% נקבעה על ידי הרב אלישיב. אולם בשעה שמכסה זו נועדה להיות מכסת מינימום מתייחסים אליה חלק מהסמינרים כתקרת מקסימום. בעבר נעשו ניסיונות שונים לאכוף קבלה על סמך רמת לימודים ולא על בסיס פרמטרים אחרים על מנת למנוע אפליה. אחד מהם היה ניסיון לאכוף מבחן קבלה אחיד שייערך וייבדק בידי גוף חיצוני עליו יסכימו מנהלי הסמינרים ושיהווה תנאי סף להזמנת בת לראיון. הבעיה בפתרון זה הייתה שלסמינרים נשארה הסמכות לפסול בנות במידה ואינן מתאימות למוסד על רקע השקפתי וכדומה, דרישה שאינה מופקעת בבסיסה משום שבמוסדות אלו מושם דגש רב על החינוך הדתי של הבנות.

הקושי במציאת פתרון לבעיה הוא משום שפתרון כזה אמור לכלול את הסמינרים כולם. אף מנהל סמינר לא יסכים לקבל לבדו את כל הבנות המזרחיות שלא התקבלו לסמינרים אחרים משום שבכך יהרוס את שמו הטוב של המוסד שלו. בסופו של דבר, גם בנות מזרחיות מעדיפות ללכת לסמינרי ה"אליטה" הליטאים במובהק. לדוגמה, בתו של אלי ישי, יו"ר מפלגת ש"ס שוועדת הרבנים לענייני חינוך שהקימה דנה במציאת פיתרונות לבעיה זו, למדה בסמינר החדש, סמינר ליטאי מבוקש.

תוכני לימוד

מטרתו המרכזית הרשמית של הסמינר לחנך את הבת ליראת שמים ולהקמת בית של תורה - דהיינו, נישואין לאברך אשר תורתו אומנותו והקמת בית על אידיאל ההסתפקות במועט. כתוצאה מכך, ישנו דגש רב על לימודי קודש כמו לימודי תנ"ך, השקפה יהודית, צניעות, שיעורי דינים (הלכה) וכדומה, ולימודי החול הם לכאורה רק ברירת מחדל המתחייבת מכורח המציאות. מקצועות אחרים שיש אליהם יחס מועדף הם דקדוק הנחשב למקצוע קודש משום שהוא עוסק בלשון הקודש ופרשנים רבים עסקו בו וכן היסטוריה יהודית (הנקראת לעיתים "תולדות ישראל" ובקיצור "תו"י). שיעורי הספרות כוללים בדרך כלל ניתוח סיפוריו של דוד זריצקי, מאיר להמן או כתביה של א. מרגלית. ישנה התייחסות נרחבת במקצועות היסטוריה יהודית וספרות לנושא השואה שבדרך כלל תכונה בשם "חורבן יהדות אירופה". ככלל, ההצדקה ללימודי החול מסתמכת על הציטוט "חוכמה בגויים תאמין.

סמינרים המשתייכים לחוגי העדה החרדית ונטורי קרתא ודומיהם בהם לימודי החול ברמה נמוכה יותר, אין בהם לימודי תנ"ך, והדגש הוא על תפירה ובישול ושאר עבודות בית הם: "בנות ירושלים", "בית יעקב הישן", "חכמת לב" (התפלג מ"בנות רחל") ו"חינוך ירושלים" (בזה האחרון לומדות בעיקר בנות תולדות אהרן). בעבר אף סמינר "בנות רחל" היה מזוהה עם העדה החרדית אך באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 החל לקבל תקציבים ומאז לומדות בו בנות ירושלים מהקהילות שאינן קנאיות כמו "מתמידים". סמינרים נוספים בירושלים, עם אוריינטציה לסמינרים של העדה החרדית הם "סמינר בית ברכה" של חסידות קרלין ו"סמינר בית חוה" של חסידות בויאן, בשניהם אין כיתות י"ג י"ד. כמו כן קיים בירושלים סמינר המשתייך לחוגי בריסק בשם "מסילת ישרים" ובבני ברק סמינר בשם "שרה באוהל" המשתייך לליטאים מחוגי בריסק וכדומה, אף בשני אלו אין נוטלים תקציבים מהמדינה ולימודי החול מצומצמים.

מבחן חוץ

ערך מורחב – מבחן חוץ

רשת "בית יעקב" מתנהלת בישראל בחסות החינוך העצמאי, ומקבלת אוטונמיה באשר לתכנים הנלמדים במסגרתה. במהלך שנות ה-60 התקבלה החלטה על ידי ראשי הרשת (בהמלצת רבנים בציבור החרדי) כי התלמידות לא ייבחנו בבחינות הבגרות, בין השאר על מנת למנוע מהתלמידות להמשיך את לימודיהן במוסדות אקדמיים וכן על מנת להפחית חשש להתערבות חיצונית בתכנים הנלמדים. למרות המדיניות העקרונית, במקצת תיכוני בית יעקב ניגשות התלמידות לבחינות הבגרות באופן מלא (כמו חיפה ונתניה, למשל), ובחלקם ניגשות התלמידות למבחני הבגרות באופן חלקי (ללא הבגרות במתמטיקה, הנחשבת קשה יותר להשלמה אקסטרנית, על רקע המדיניות העקרונית של הרשת). נוסף לכך, בתחילת העשור השני של המאה ה-21 החלו סמינרים שונים גם בריכוזים החרדיים הגדולים להגיש באופן חלקי בנות לבגרויות, ביניהם סמינר בנות אלישבע הירושלמי המגיש את הבנות במגמות הריאליות לבגרות במקצועות שונים.

במקום זאת, נבחנות הבנות במבחן חוץ הנערך על ידי מכון סאלד ובפיקוח משרד החינוך. המקצועות עליהם נבחנות הבנות הם היסטוריה כללית, היסטוריה יהודית (לפעמים נקראת תו"י - תולדות ישראל), מתמטיקה, אנגלית, דקדוק תחביר והבעה (כתיבת מאמרים והבנת הנקרא). אחוזי המעבר של הבחינות עומדים על כ־90%. הרמה במקצועות המתמטיקה המדעים והאנגלית נמוכה משמעותית מהרמה הנלמדת בתיכונים הכלליים.

במשך שנים רבות לא הכיר משרד החינוך במבחנים אלו כתחליף לבחינת הבגרות אולם בשנת 2012 הודיע גדעון סער על כך שמבחני החוץ יוכרו כ-11 יחידות בגרות עם תנאים שונים.

סמינרים

הסמינרים משמשים כתחליף למוסדות להשכלה גבוהה עבור מרבית הבנות החרדיות. הם בדרך כלל פועלים לצידם של התיכונים ומשמשים המשך טבעי וישיר שלהם. מרבית הבנות ממשיכות באותו המוסד.

סמינר בית יעקב הראשון שנוסד יועד עבור הכשרת מורות שתוכלנה להפעיל את בתי הספר של הרשת. עובדה זו הייתה נכונה במשך שנים רבות. ההוראה מטבעה היא מקצוע טבעי עבור אשת אברך האמורה לגדל משפחה מרובת ילדים שאינה בעלת יומרות כלכליות כאלה ואחרות. מקומות העבודה בטוחים ומוכרים מבחינה רוחנית והשעות נוחות עבור אם עובדת. לפיכך, ההתמחויות המרכזיות של מרבית הסמינרים היו בתחום ההוראה, הוראה לגיל הרך ובהמשך גם הוראת החינוך המיוחד.

אולם, עם השנים גדל הציבור החרדי ושוב לא היה צורך בכמויות הרבות של בוגרות לימודי ההוראה שמצאו את עצמן ללא עבודה. נוסף לכך, באמצע העשור הראשון של המאה העשרים הוחלט במשרד החינוך שמספר תעודות ההוראה הרבות המונפקות בכל שנה מיותר, מה שהוביל לקיצוץ נרחב בתקציב. לפיכך החלו הסמינרים לפתוח מגמות לימוד חדשות בתחומים אחרים. תחילה היו מקצועות אלו עדיין שייכים לתחום ההוראה, אולם עם השנים נפתחו גם מקצועות אחרים דוגמת הנדסת תוכנה, גרפיקה ממוחשבת (עם השנים שולב במקצוע זה גם מקצועות הבימוי ועריכת סרטים), ראיית חשבון, ייעוץ מס, אדריכלות – כל התעודות במקצועות אלו ניתנו על ידי משרד התעשייה המסחר והתעסוקה או מה"ט.

למרות זאת, במשך שנים רבות חייבו סמינרים רבים את הבנות ללמוד הוראה לצד המגמה שבחרו הבנות ועדיין ישנו דגש רב על מקצועות קודש בשנים אלו. לאור העובדה שבמשך השנים נוספו מקצועות הדורשים לימודים ברמה גבוהה יותר דוגמת אדריכלות, ראיית חשבון או הנדסת תוכנה בוטלה דרישה זו בחלק מן הסמינרים.

עם כל זאת, המקצועות והתעודות המוצעים לבוגרת הסמינרים עדיין לא תמיד מספקים ומאפשרים לבוגרת הסמינר מציאת עבודה מכניסה ומשתלמת. עובדה זה מקיימת קיימת מגמה של בנות הלומדות את לימודי המשך במכללות המקנות תואר אקדמי, ולא בסמינר. במשך שנים רבות היה מדובר בצעד חריג ולא מקובל, אולם נכון לשנות העשרים של המאה העשרים ואחת קיים ניסיון למסד את התופעה ולתת לה לגיטמציה. לדוגמה, בירושלים הוקמו שני מוסדות המקיימים שיתוף פעולה עם מכללות חרדיות - האחת עם מכללת בני ברק החרדית והשנייה עם המכללה החרדית ירושלים המציעות לימודי קודש לצד לימודי המכינה של המכללה הפועלות בהסכמתם של אישי חינוך מוכרים.

תקנון ותלבושת אחידה

בכל סמינר חרדי קיים תקנון עליו אמורות לחתום הבנות עם היכנסן למוסד הלימוד. התקנון מתייחס ללבוש, התנהגות, מקומות בילוי ותחומים אחרים, אשר עקרונית מחייב את הבת גם בשעות שמחוץ לסמינר.

תקנון הלבוש מחייב להגיע עם חולצה בצבעים סולידיים וחצאיות באורך מתאים ופרטים נוספים הנוגעים ללבוש והופעה חיצונית. למשל, השיער חייב להיות אסוף אלא אם כן הוא אינו עובר את גובה הכתפיים, וכדומה.

ברוב הסמינרים מונהגת תלבושת אחידה. ברובם התלבושת כוללת חולצה תכולה - לעיתים של המוסד עצמו ולעיתים כל חולצה תכולה שהיא, המכופתרת עד לעצם הבריח ומוכנסת אל תוך חצאית כחולה המכסה את הברכיים באורך שנקבע על פי התקנון. במשך שנים רבות הייתה חצאית הפליסה לסימן היכר של בנות הסמינר הירושלמיות, אולם בשנות העשרים של המאה העשרים ואחת הנהיגו חלק מהסמינרים וביניהם סמינרים ירושלמים גם חצאיות תלבושת כחלק מהתלבושת האחידה. בסמינר גור בירושלים התלבושת כוללת חולצה בצבעי כחול-אפור-חרדל וחצאית כחולה ובסמינר גור בבני ברק חצאית אפורה. בסמינר ויז'ניץ התלבושת כוללת חצאית כחולה וחולצות פסים תכלת-לבן.

אי-אכיפת התקנון עלולה להיות עילה להשעייה או סילוק מהמוסד. למעשה, רק במקרים חריגים נוקט מוסד הלימודים באמצעים כאלה. בסמינרים רבים ישנה מורה הממונה על לבוש הבנות והיא אחראית על קביעת הכללים ואכיפתם.

תנועת בנות בתיה

ערך מורחב – בנות בתיה

תנועת הנוער אליה משתייכים כל הסמינרים התיכוניים היא תנועת בנות בתיה. המדריכה נבחרת מהשכבות הבוגרות של המוסד (י"ב-י"ד) ומהווה דמות שבין מורה לחברה. הבנות שתבחרנה כמדריכות אמורות להוות מודל לחיקוי ולפיכך תהיינה כאלה העומדות באופן מלא בכל תקנון הסמינר. המדריכה אחראית על הפן החברתי של הכיתה. פעילות "בנות" כוללת מפגש הנערך פעם בשבוע או שבועיים המתקיים בדרך כלל בשבת או במוצאי השבת, ולעיתים באחד מימות השבוע (תלוי בעיר. לדוגמה, בירושלים רוב הסמינרים ממוקמים במרכז העיר ואינם בטווח הגעה בשבת, עת לא ניתן להשתמש בתחבורה ציבורית). נוסף לכך, המדריכה מארגנת מספר אסיפות כיתה במהלך השנה והיא מתלווה אל הבנות בטיולים השנתיים ובמחנות הקיץ והחורף. תנועת "בנות" אחראית גם על פעילויות שונות הנערכות במהלך חופשת הקיץ.

סמינרים בחו"ל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

אירופה

באירופה בולטים שני סמינרים, שניהם בבריטניה, בגייטסהד ובמנצ'סטר. לשניהם מגיעות גם בנות מחוץ לבריטניה, בעיקר מרחבי אירופה אך גם מישראל וארצות הברית. בסמינרים אלו יש פנימייה, מה שמבדיל אותן מהסמינרים בישראל בהם הבנות בדרך כלל ישנות בבית הוריהן, וכן החינוך להשקפה תורנית רחב יותר ומאידך לימודי החול מועטים ואינם כוללים קבלת תואר. חלק מהבנות הלומדות בסמינרים אלו, באות ללמוד לימודי מקצוע בסמינרים בישראל.

לקריאה נוספת

• פרל בניש, שאוני בלבכן, ירושלים, הוצאת פלדהיים, 2003
• אהרן סורסקי, תולדות החינוך התורתי - תולדות החינוך החרדי בארץ ישראל ובמדינת ישראל במאה העשרים
• הרב יואל שוורץ, מהפכת חינוך הבנות בדורנו - תולדותיה ופועלה של מרת שרה שנירר, ירושלים: ספריית ליבוביץ-קעסט, תשנ"ח.
• חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 156–159.

קישורים חיצוניים

• חינוך תיכוני לבנות חרדיות, ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג. באתר אנשים ישראל
• סמינר לבנות חרדיות, ר' רוז, חנן אלפר, תמר אלמוג. באתר אנשים ישראל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0