עבד אל-קאדר אל-חוסייני
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ תקופת שירות, מלחמות וקרבות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ עלה לישראל, תפקידים צבאיים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
1907 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| נהרג |
8 באפריל 1948 (בגיל 41 בערך) אזור מצודת הקסטל |
| השתייכות | צבא מלחמת הקודש |
עבד אל-קאדר אל-חוסייני (בערבית: عبد القادر الحسيني, 1907 - 8 באפריל 1948), מנהיג הכוחות הערבים באזור ירושלים במלחמת העצמאות. נהרג במהלך קרבות הקסטל.
ביוגרפיה
משפחת חוסייני הייתה אחת המשפחות העשירות בירושלים, ורבים מבניה שמשו בתפקידי ציבור והנהגה במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אביו, מוסא כאט'ם אל-חוסייני, היה מנהיג פוליטי בולט בציבור הפלסטיני, כיהן כראש עיריית ירושלים בראשית ימי המנדט הבריטי והיה מנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית מ-1922 ועד מותו. בן דודו היה המופתי אמין אל-חוסייני.
בנובמבר 1935, רצחה כנופייתו של עז א-דין אל-קסאם שוטרים יהודים באזור עין חרוד. פעולה זו עשתה על אל-חוסייני רושם עז, והוא מיד ארגן נערים מתנועת הצופים לארגון גרילה בשם "היד הירוקה".[1] לאל-חוסייני חלק צבאי פעיל במרד הערבי בשנים 1936–1939. ב-7 במאי 1936 הוא עזב את ירושלים בסתר, וממקום מסתורו בהרים שסביב לה, החל לתקוף עם אנשיו בארגון צבא הג'יהאד הקדוש כלי רכב שנסעו בכביש ירושלים-יפו.[2] למרות היותו בן למשפחה עשירה, הוא היה אחד המעטים מבני המשפחות המכובדות שהצטרפו לכנופיות.[3] בהיותו בן למשפחה מיוחסת, "אבו מוסה" (כינויו בפי העם) בלט במעורבותו האישית, זאת על רקע המצב בו חלק גדול מהפעילים במרד היו כפריים או שכירי חרב מארצות זרות. עם זאת הכנופיה בראשותו לא הייתה מהבולטות במרד.[4]
החל מסתיו 1937, לאחר פיזור הוועד הערבי העליון וגירוש חבריו, ועד סוף המרד, היה למורדים מטה עורפי בדמשק, שכונה "הוועדה המרכזית של הג'יהאד". בשלב מוקדם השתתף בה גם עבד אל-קאדר, עד ששב באביב 1938 אל המורדים באזור ירושלים.[5] כמו מפקדים חשובים אחרים במרד, גם עבד אל-קאדר לבש מדים וענד על עצמו דרגות, שלושה כוכבים, וזאת למרות שפעל במסגרת מחתרתית.[6]
המעורבות במרד חייבה את עבד אל-קאדר אל-חוסייני לעזוב את הארץ, והוא נמלט לעיראק.[7] לדברי אמין אל-חוסייני, ששהה איתו בעיראק, בקרבות עם הבריטים בסוף מאי 1941, בהם הובסו מורדי רשיד עאלי, לחמה גם יחידה פלסטינית בפיקודו של עבד אל-קאדר, במקום ששמו צדר אבו ע'ריב.[8] בעיראק הוא הואשם ב-1941 ברצח פח'רי נשאשיבי מנהיג מתנגדי המופתי בארץ שהגיע לביקור. במהלך המשפט חזרו בהם העדים מעדותם ואל חוסייני שוחרר וגורש לערב הסעודית ומשם עבר ב-1946[7] למצרים. לדברי יואב גלבר, טענתם של ברוך קימרלינג ויואל מגדל כאילו רכש ניסיון צבאי בצבא גרמניה הנאצית, אינה נכונה.[4]
בדצמבר 1947 הגיע ממצרים לארץ ישראל כדי לעמוד בראש אל ג'יהאד אל מוקאדס, הגרעין של הצבא הפלסטיני המיועד. עיקר השפעתו הייתה באזורי ירושלים וחברון. את מפקדותיו ובסיסי האימונים קבע בכפרים צוריף, ביר זית ועין סיניה. לרשותו עמדו כ-400 לוחמים.[9] ב-25 במרץ 1948 בתגובה להצעה לשביתת נשק אמר: "רק בכח החרב תיפתר שאלת ארץ ישראל. אנו דורשים שכל היהודים עד האחרון שבהם יצאו מארץ ישראל, ולאן ילכו? אין זה נוגע לנו. העולם גדול למדי לקלוט 600 אלף יהודים".[10]
באפריל 1948 נסע לדמשק ודרש מאסמאעיל ספואת, ראש הוועדה הצבאית של הליגה הערבית, תחמושת ונשק ארטילרי לצורך כיבוש הקסטל ושליטה על הכביש לירושלים. בקשתו נדחתה. באותו לילה כתב שיר לבנו, פייסל חוסייני, לימים ה"שר" לענייני ירושלים של אש"ף:
- "אדמת האמיצים הזאת היא אדמת אבותינו. על האדמה הזאת אין כל זכות ליהודים. איך אוכל לישון בעוד האויב עליה? דבר-מה בוער בלבבי. מולדתי קוראת".[11]
מותו
עבד אל-קאדר אל חוסייני נהרג בקרב הקסטל, באזור מצודת הקסטל, בזמן ניסיון כיבוש המקום במסגרת הניסיונות להסרת המצור מעל ירושלים. בתום התקפת הכוחות הערביים, בלילה שבין 7 ל-8 באפריל 1948, עם שחר, התקרב עבד על-קאדר אל-חוסייני עם שניים מלוחמיו, שנשאו מטעני חבלה, לעבר עמדת הפיקוד של חטיבת עציוני. הרס"פ שהיה בעמדה הבחין בדמויות וירה לעברן. חיפוש בגופות, שערך מפקד כוחות הקסטל מרדכי גזית, העלה כי אחת מהגופות הייתה זו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני.
את מקומו של חוסייני בראש ה'ג'יהאד אל מוקאדס' תפס איברהים אבו דאיה. מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני המריץ בתחילה את הכוחות הערביים, אשר כבשו במהירות את המצודה. אולם זו חזרה לידי הפלמ"ח כאשר יחידה שנשלחה לכבוש את המצודה מצאה אותה ריקה; הכוחות הערביים היו עסוקים באותה עת בהלוויתו של אל-חוסייני. בשל ההערצה הרבה אליה זכה, נקבר אל-חוסייני על הר הבית, באחוזת קבר בדאר אל-ח'טיב, מאחורי החומה המערבית של החרם א-שריף (מצפון לרחבת התפילה של הכותל המערבי).[12] הלווייתו הייתה גדולה והשתתפו בה עשרות אלפי מתאבלים.[13] מותו נחשב מכה מוראלית קשה לכוחות הערביים הבלתי סדירים.
לקריאה נוספת
- דני רובינשטיין, "זה אנחנו או הם" - הקסטל וירושלים, אפריל 1948: 24 השעות שהכריעו את המלחמה, הוצאת ידיעות ספרים, 2017.
קישורים חיצוניים
- נפל בקסטל, סרט של מרדכי קירשנבאום העוסק בקרב על הקסטל, המכיל בין היתר ראיון עם נכדו של עבד אל-קאדר.
- אורי מילשטיין, מה שעשינו ב–48: החיסול של המפקד הפלסטיני ששינה את מלחמת השחרור, באתר מעריב אונליין, 15 במאי 2016
ניר חסון, היממה האחרונה בחייו של עבד אל קאדר אל חוסייני, באתר הארץ, 3 בינואר 2018- יצחק לאור, לקרוא את תולדותיו של פרק בסכסוך בעיניים מפוכחות, באתר הארץ, 17 בינואר 2018
הערות שוליים
- ^ אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמ' 296.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, עמ' 213.
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, עמ' 301.
- ^ 4.0 4.1 יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה, 2004, עמ' 41.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 288.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה, עמ' 316-315.
- ^ 7.0 7.1 יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, עמ' 316, הערה 34.
- ^ צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 64.
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה, עמ' 46, 108-107.
- ^ רבקה שפק ליסק, המיתוס על משבר הפליטים הפלסטינים, (סקירה על מחקרו של אפרים קארש מתוך הספר "Palestine Betrayed").
הערבים דוחים את הצעת טרומן, דבר, 26 במרץ 1948 - ^ בני מוריס, 1948 : תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה; עם עובד וספריית ספיר, 2010, עמ' 145-144.
- ^ אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמ' 280.
- ^ ניר חסון, 24 השעות הגרועות ביותר בהיסטוריה הפלסטינית, באתר הארץ, 3 בינואר 2017
