עבר הירדן
עבר הירדן או עבר הירדן המזרחי הוא חלקה של ארץ ישראל הנמצא ממזרח לנהר הירדן. מאז הקמתה של ממלכת ירדן בשנת 1946, מרבית שטחו של עבר הירדן נמצא בשליטתה.
עבר הירדן המקראי
אזכורו הראשון של עבר הירדן בתורה הוא בימי אברהם, במלחמתו בארבעת מלכי עבר הנהר. במלחמה (בבראשית יד) הכו מלכי עבר הנהר את הרפאים, הזוזים, האימים והחורים בואכה לאילת. כולם היו עמי עבר הירדן.
לאחר חטא המרגלים נכשלו שבטי ישראל בניסיונם הראשון להיכנס לארץ ישראל דרך ערד ובאר שבע. הם פנו מזרחה, עקפו את אדום ומואב וכבשו את מרכזה וצפונה של עבר הירדן. תיאור המקום עבר הירדן מופיע לראשונה בפסוק הראשון של ספר דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן." עוד בימי משה רבנו בחרו שבט ראובן ושבט גד להתיישב בעבר הירדן המזרחי. משה רבנו צירף אליהם את חצי שבט מנשה, יש אומרים כי מחשש לאיבוד זהותם הישראלית[1]. בי' בניסן[2] הוביל יהושע בן נון את תשעת השבטים הנותרים וחצי שבט מנשה לחציית מעברות הירדן, תוך כדי שהוא בוקע את הירדן על ידי ארון הברית, אירוע הידוע בשם מעבר הירדן[3], בחרבה, מערבה, לתוך ארץ כנען היא ארץ ישראל - ראשיתה של תקופת ההתנחלות.
דוד המלך ושר צבאו יואב בן צרויה כבשו את ארץ עמון. שלמה המלך נשא את נעמה העמונית ממנו נולד לו היורש - בנו רחבעם. שלמה המלך שר בשיר השירים שלו :"עינייך - ברכות בחשבון". ברכה זו נמצאת בחיסבאן - היא חשבון המקראית.
עבר הירדן בימי בית שני
גם בימי בית שני התקיימה התיישבות יהודית בעבר הירדן המזרחי, בעיקר בחלקו המערבי הגובל באזור יריחו. האזור נכבש על ידי מלכי החשמונאים והיה לחלק בלתי נפרד מממלכתם. בערק אל אמיר נמצאה מצודה מפוארת המשויכת למשפחת בית טוביה העשירה והמיוחסת, ובחפירה ארכאולוגית התגלתה בה כתובת.
עבר הירדן בעת החדשה
מראשית פעילותה ראתה התנועה הציונית בעבר הירדן המזרחי חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל, אך בשל הריחוק והתנאים המקומיים לא התיישבו בו יהודים, פרט למספר ניסיונות התיישבות כושלים ברמת הגולן.
בד' חשון תרמ"ו, 1885 מפרסם העיתון הצפירה את הכותרת הבאה: "קנו אדמה בעבר הירדן", ובהמשך הידיעה : "סופר מכתבי-העתי Jewish Chronicle מירושלים מודיע, כי שלושים יהודים ילידי צפת קנו בעבר הירדן אחוזה לעבודת האדמה".[4].
ב-1921 הוציאה בריטניה (שקיבלה מנדט על שני עברי הירדן) את רובו הגדול של עבר הירדן המזרחי מתחום ארץ-ישראל (פלשתינה) במסגרת הספר הלבן הראשון, וייסדה בו את אמירות עבר הירדן, בראשות עבדאללה הראשון ותחת שלטון בריטי, שהפכה מאוחר יותר לממלכת ירדן.[5] חלק קטן מן השטח ממזרח לירדן ומצפון לירמוך, ובו מספר קיבוצים, נכלל בגבולות שטח המנדט של פלשתינה (א"י).
תחנת הכח של רוטנברג, שהוקמה בנהריים, שכנה בחלקה בטריטוריה עבר ירדנית. גם היישוב היהודי תל אור, שבו גרו עובדי תחנת-הכח היהודיים, הוקם בשטח עבר-הירדן. היישוב היה קיים עד להתקפת הלגיון הירדני במאי 1948.
נהר הירמוך מחלק את עבר הירדן לשני חלקים:
- החלק שמדרום לירמוך: שטחו 50,000 קמ"ר, רובם בשטח ממלכת ירדן, ששטחה 92,300 קמ"ר, (היא כוללת במזרחה גם שטחים שאינם מוגדרים כחלק מארץ ישראל).
- החלק שמצפון לירמוך: שטחו 8,500 קמ"ר, רובם בשטח סוריה. 1,200 קמ"ר מתוכם (רמת הגולן) נכבשו על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, וסופחו אליה בשנת 1981, במסגרת חוק הגולן. סיפוח הגולן למדינת ישראל לא הוכר מבחינת החוק הבינלאומי.
קודם לקבלת ההחלטה על ייסוד אמירות עבר הירדן, העלה חיים ויצמן נימוקים רבים, היסטוריים ומעשיים, בזכות שמירת שלמות הארץ משני עברי הירדן. לאחר מעשה קיבלה ההסתדרות הציונית את הגבולות שהתוו הבריטים לארץ ישראל, ואת הוצאת עבר הירדן מתחום המנדט הבריטי, והעדיפה להתמקד בפיתוח ארץ ישראל שממערב לירדן. התנועה הרוויזיוניסטית ומקימה זאב ז'בוטינסקי וחלק מתנועת אחדות העבודה, המשיכו לראות את עבר הירדן כחלק מארץ ישראל וכמתאים להתיישבות יהודית וראוי להיכלל במדינה היהודית המתוכננת. סמל האצ"ל כלל תמונת רובה על רקע מפת ארץ ישראל בגבולות המנדט המקורי, בשני צדי הירדן.
כיום אין תנועה פוליטית בישראל השואפת לספח את עבר הירדן המזרחי למדינת ישראל.
עבר הירדן – קדושתה
עבר הירדן היא מנחלת השבטים ראובן וגד וחצי שבט מנשה, וקדשתו פחותה משל הארץ ישראל . ובמדרט כתוב ”ארץ כנען כשרה לבית שכינה, ואין עבר-הירדן כשרה לבית-שכינה” (במדבר רבה ז, ח). ופסוק מלא הוא בפי פינחס לבני גד וראובן ”ואך אם טמאה ארץ אחזתכם, עברו לכם אל ארץ אחזת ה'” (יהושע כב, יט).
עבר הירדן חייבת בתרומות ומעשרות ובשביעית מן התורה , וזאת רק לאחר שכבשו את הארץ. ואולם הרמב"ם אומר שחייבים רק מדרבנן, מאחר ולשיטתו לא קידשוה עולי בבל [6].
במשנה[7] נחלקו האם מביאים ביכורים מעבר לירדן, להלכה פסקו שמביאים. המפרשים נחלקו האם החיוב הוא מהתורה[8].
ראו גם
לקריאה נוספת
- שמואל קליין, עבר הירדן היהודי, וינה, תרפ"ה.
- צבי אילן, הניסיונות לרכישת אדמה ולהתיישבות יהודית בעבר הירדן המזרחי, 1947-1891, חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה" (בהדרכת פרופ' מרדכי אליאב), רמת גן, תשמ"א
- צבי אילן, יצחק אהרן בלום ו'חברת חלוצי עבר הירדן', 1914-1903, קתדרה 24, יולי 1982, עמ' 152-139 (קטע מעובד)
- צבי אילן, לורנס אולפינט ו'ארץ הגלעד', קתדרה 27, דצמבר 1982, עמ' 162-141
קישורים חיצוניים
- שְׁלומִי רֵייסְקִין, ביבליוגרפיה על יהודי עבר הירדן המזרחי, באתר "דעת"
- יצחק גיל-הר, הפרדת עבר-הירדן המזרחי מארץ-ישראל, קתדרה 12, תמוז תשל"ט, יולי 1979, עמ' 69-47
הערות שוליים
- ^ העמק דבר על דברים פרק ג פסוק טז.
- ^ ספר יהושע, פרק ד', פסוק י"ט
- ^ מאז 2016 נחוג המאורע במסגרת חג יום העלייה
- ^ הצפירה, ד' חשון תרמ"ו, 1885, "קנו אדמה בעבר-הירדן", מתוך : שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, פרק : מושבות, עמוד 73
- ^ "Amir Abdullah's Bodyguard on Camels with Red, Green and White Standard at Far Left". World Digital Library. באפריל 1921. נבדק ב-2013-07-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ (חזו"א זרעים ליקוטים י)
- ^ (ביכורים א, י)
- ^ (ראה רמב"ם ביכורים ב, א)
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן |  |
| הגליל והעמקים | הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל | |
| מישור החוף | מישור החוף הצפוני • הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי | |
| הבקע הסורי-אפריקני | בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • עמק בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח | |
| מרכז שדרת ההר המערבית | השומרון • הרי בנימין • השפלה • יהודה • מדבר יהודה | |
| שאר עבר הירדן | הגלעד • ארץ המישור • עמון • מואב • הרי אדום | |
| הנגב | הנגב הצפוני • חבל אשכול (חבל הבשור) • בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת | |