עובד משק בית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־19:51, 26 ביוני 2019 מאת שרגא (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים, הסרת תמונה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עובד משק בית הוא נותן שירות בשכר בבית המעסיק (לרוב המעסיקה) שתפקידו לדאוג לניקיון ותחזוקת משק הבית. יש עובדים שבאחריותם גם טיפול בילדים ועבודות כמו בישול, קניות ועוד. הרוב המוחלט של המועסקים בעבודות הניקיון והתחזוקה בבתים פרטיים הם נשים, וכינויין בישראל "עוזרות בית". מרבית עוזרות הבית מועסקות על בסיס יומי בתכיפות משתנה (בדרך כלל חד שבועית). יש גם עוזרות בית הלנות בבית המעסיק.

מאפייני העיסוק

לרוב משתייכים עובדי משק הבית לשוליים החברתיים.

מאז 1880 ובמיוחד מסוף שנות ה-50 קיימת עליה מתמדת בשיעור הנשים היוצאות לעבוד בשכר, כולל נשים נשואות ואמהות. במשפחות בהן המצב הכלכלי מאפשר זאת, מטלות הבית עוברות בחלקן או במלואן לעובדי משק הבית.[1]

עובדי משק הבית, רבים מהם מהגרי עבודה, מונים נכון ל-2011 כמאה מילון נפש ברחבי העולם, מעל 80% מהם נשים. במדינות דוגמת אינדונזיה והפיליפינים ייצוא עובדי משק בית הפך לענף מרכזי. פן נוסף של המקצוע הוא עבודת ילדים. ההערכה היא כי בעולם, לפחות 10 מיליון ילדים עובדים במשרות עזרה במשק בית, רבים מהם בהודו, בנגלדש ובמדינות אמריקה הלטינית ואסיה.

ביוני 2011 אושרה אמנה בינלאומית בחתימת 127 מדינות, המגינה על עובדי משק בית זרים ומעניקה להם זכויות.

מגמה זו של עובדי משק בית הזורמים ממדינות עניות למדינות עשירות, מעודדת במובן מסוים שחרור קבוצה אחת של אנשים, על חשבון ניצול קבוצה אחרת. מבחינה מגדרית, מתקיימת בבסיס מערכת יחסי מעסיקה-עובדת[2] הסיטואציה בה אשה אחת מעבירה לאשה אחרת, עוזרת הבית, את ביצוע עבודות הניקיון הפחות אטרקטיביות, שבאחריותה האישית והמגדרית. את מקומם של הגברים בשותפות במטלות הבית מחליפות נשים עניות.

רקע היסטורי

תופעת העסקת אדם אחר בביצוע עבודות הבית מוכרת כתופעה חוצת גבולות עוד מימי העולם העתיק, וכפרקטיקה היא משמשת במידה רבה להבחנה מעמדית. בתקופה הטרום תעשייתית באירופה, ביטויה הנפוץ ביותר היה המשרת.[3]

כבר במאה ה-16 החלו להעסיק באנגליה פרט למשרתים גם משרתים זמניים בשכר, וכן עובדות ניקיון, שהיו נשים נזקקות שהועסקו לזמן מוגבל על מנת לבצע את עבודות הניקיון הקשות והבזויות ביותר.

עם התפשטות המהפכה התעשייתית במערב אירופה במאה ה-19, הלך וגדל הביקוש לעוזרות בית. לקראת סופה הועסקו באנגליה ובצרפת קרוב ל-3 מיליון עובדי משק בית, כמעט כולן נשים. שלוש סיבות היו לתופעה זו:

  • תהליך העיור - ההגירה מהכפרים הובילה לחיפוש תעסוקות חלופיות.
  • שינויים שחלו בסטנדרטים של תחזוקת הבית הבורגני.
  • התרחבות מעמד הביניים שבאפשרותו להעסיק עובדי משק בית.

בשנת 1823 נחקק בבריטניה חוק אדונים ומשרתים (1823 Master and Servant Act), שהסדיר את עבודתם של עובדי משק בית. חוק זה היה ראשון מסוגו, ובעקבותיו נחקקו חוקים דומים במדינות נוספות.

בסוף המאה ה-19 נשים עבדו כעוזרות בית יותר מבכל עבודה אחרת. בין עוזרות הבית נכללו גם נשים מהגרות בנות זרמי ההגירה הבינלאומית של אותה התקופה, שיועדו לרוב לעבודה זו.

שחרור האשה בת מעמד הביניים מעבודות הבית, אפשר לה פנאי לעיסוקים אחרים, כולל טיפוח קריירה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה השתנו דפוסי ההעסקה. בארצות הברית התקיים מעבר משיכון עוזרת הבית בבית, לעבודה על בסיס יומי, כשהעובדת מתגוררת מחוץ לבית מעסיקתה. רוב עוזרות הבית היו שחורות.

החל משנות ה-80 של המאה העשרים התחזקה בארצות הברית העבודה היומית החד שבועית בבית המעסיקה. כמו כן חלה עלייה בהיקף הסוכנויות וחברות כוח האדם שתיווכו בהעסקת עובדי ניקיון למוסדות ולמשקי בית פרטיים.

מרבית עובדי משק הבית בעשורים האחרונים משתייכים למיעוטים גזעיים ואתניים. רבים מהם מהגרי עבודה.

עוזרות בית בישראל

בעשורים הראשונים של המאה העשרים עבד בארץ אחוז לא מבוטל של נשים יהודיות כעוזרות בית, מזרחיות ואשכנזיות כאחד. נשים תימניות עבדו במשקי בית בשכר כבר בסוף המאה ה-19. השכר היומי היה נמוך ועמד ב-1928 על 4 גרוש ליום עבודה.[4]

עבודת משק הבית הבלתי שוויונית במהותה, עוררה תרעומת בקרב החלוצות בנות העליות הראשונות ממזרח אירופה.[5]

בשנות ה-30 התגברה תעסוקת נשים מזרחיות במקצוע וכן העסקת נערות וילדות. תנאי ההעסקה של נשים מזרחיות היו ירודים משל האשכנזיות.

תנועת הפועלות ניסתה לאגד את עוזרות הבית, ולמנוע העסקה לא מאורגנת שלהן, אך ללא הצלחה יתרה, בנוסף, ברוח התקופה, הופעל לחץ על המעסיקות להעסיק עובדות עבריות בלבד.[6]

העלייה היהודית בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50 הביאה גל של עולות חדשות למקצוע. בארץ התפתחו שוקי עוזרות בית. בת"א התקיים שוק עוזרות בית ליד שוק בית לחם (היום שוק בצלאל). "הן מציעות עצמן לעקרת הבית בקול צורמני ובמלחמות ידיים".[7] ב-1960 החליט משרד העבודה למסד את המקצוע ולהקים לשכת עבודה לעוזרות בית, וכן לקבוע שכר אחיד לעבודתה. המחיר לשעת עבודה היה לירה אחת.[8] למרות מיסוד התחום לא נעלמו שווקים אלה מהנוף.[9]

החל מאמצע שנות השישים עולה הביקוש לעוזרות בית ומשתפרים תנאי עבודתן. שכרן עולה, וחל שיפור בתנאים הסוציאליים.[10]

בשנות השישים והשבעים נשים מזרחיות רבות נטשו את המקצוע לתעסוקות חלופיות, ופינו מקום לנשים ערביות, ששכרן נמוך יותר. כמו כן נכנסו לשוק עולות חדשות, בעיקר מהודו והונגריה,[11]וכן סטודנטיות.

בשנות השמונים והתשעים חלו שינויים מרחיקים לכת בשוק ניקיון משקי הבית שמקורו במספר סיבות: עלייה גדולה במשרד החברות הקבלניות המעסיקות עובדים, כניסת העובדים הזרים לשוק העבודה וחדירת נשים רבות מגל ההגירה הגדול מברית המועצות לשעבר. ענף ניקיון הבתים הוא היחידי שבו חדירת עובדים זרים לא הורידה את השכר. הסיבה היא שבענף זה חלים כללי היצע וביקוש, בניגוד לענפים אחרים בהם העובדים הזרים כבולים למעסיקים.

ב-2003–2004 נוצר מחסור חמור בעובדי משק בית עקב הקמת משטרת ההגירה ב-2002 וגירוש כ-100,000 עובדים זרים בתקופה של שנתיים. בעקבות החמרת הענישה שינו רבים מהישראלים את דפוסי ההעסקה שלהם, כשליש מהישראלים נמנעו מלהעסיק עובדים זרים.[12] ב-2003 העסיקו 370,000 משפחות או יחידים עוזרות בית. כ-18% מהמנקים במשקי בית היו עובדים זרים וכ-40% מהם עולים חדשים.[13] את מקומם של העובדים הזרים תפסו ישראליות, מתוכן גם סטודנטיות כעבודה זמנית,[14] ערביות ועולות מרוסיה.

על-פי סקר של משרד התמ"ת 16.4% מהנשים בישראל העסיקו ב-2006 עוזרת בית. השכר המשולם לעוזרות בית (ישראליות וזרות) היה 35–40 ש"ח לשעה, כפול משכר המינימום. עוזרת בית עובדת בממוצע 4.4 שעות בבית הלקוחה, לרוב פעם בשבוע. ככל שעולה רמת ההשכלה של האשה, עולה שיעור העסקה של עוזרת הבית. 84% מהמעסיקות עוזרת בית עובדות מחוץ לבית.[15]

לפי נתוני הלמ"ס, עמד ממוצע ההוצאה החודשית לנפש בישראל ב-2010 על תשלום לעוזרת בית: 108 ש"ח. בעשירון העליון הוא הסתכם ב-456 ש"ח לנפש, ובתחתון ב-7 ש"ח נטו.[16]

בדרך כלל מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין עובד משק בית ובין מעסיקו, אך מקובלת גם העסקה דרך קבלני כוח אדם וקבלני שירות. קיום יחסי עובד-מעביד מקנה לעובד משק בית את כל הזכויות הנובעות מכך. עם זאת, יחיד המעסיק עובד במשק בית פטור מהחובה לתת תלוש משכורת לעובד זה.[17] לעניין ביטוח לאומי חלים כללים מיוחדים להעסקת עובד משק בית.[18]

בשני מקרים בולטים עלתה לדיון השאלה מי הוא מעסיקו של עובד במשק בית: האם המעסיק הוא שני בני הזוג המתגוררים בבית זה, או האישה בלבד? בשני מקרים אלה, של עובדים זרים שהועסקו ללא היתר בבתיהם של אהוד ברק ויהודה וינשטיין, הוטל האשם הפלילי רק על נשותיהם.[19]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עובד משק בית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ העסקת עוזר בשכר מקלה על הנשים העובדות בביצוע "המשמרת השנייה", משמרת עבודה נוספת ללא תשלום של טיפול במשק הבית ובבני הבית, אותן מבצעות הנשים לאחר חזרתן מהעבודה
  2. ^ החל מהמאה ה-19 עוזרות הבית מועסקות בהדרגה על ידי נשים באופן כמעט מוחלט
  3. ^ אס קורלנדר יהל, "עזרת נשים: על יחסי מעסיקות ועוזרות בית במשקי בית פרטיים בישראל", פרק 2.2 עמ' 10–16, עבודה לקבלת תואר "מוסמך אוניברסיטה", אוניברסיטת חיפה, יוני 2009
  4. ^ דבורה ברנשטיין, "המשרתת, העוזרת ועובדת הניקיון. התפתחות בעבודת הניקיון בחברה הישראלית", "מגמות", ל' 7–20, 1987
  5. ^ החלוצות סירבו לעסוק בעבודת משק בית בבתי יהודים למרות המאבק לעבודה עברית, בנוסף, בנות העלייה הראשונה שהתבססו במושבות, העסיקו עוזרות בית תימניות ונהגו בהן בפטרונות. ראה האשמתו של הפרדסן נחום פרלמן על המוסר הכפול במאבק לעבודה עברית "עבודה עברית", הארץ, 4.8.1927; וגם: יפה ברלוביץ', "על צומתי מפגשים בין נשים בראשית היישוב (1918‑1878): עיון בכתביהן של ראשונות", עיונים בתקומת ישראל, מגדר בישראל, עמ' 369-408
  6. ^ מכתבים למערכת (מענה לכתבה 'מתנכרים לעבודה עברית'), דבר, 14 בספטמבר 1936
  7. ^ אתר למנויים בלבד יעל גרינפטר, השבוע לפני 53 שנה / שוק עוזרות הבית, באתר הארץ, 20 ביוני 2013
  8. ^ עוד לפני התערבות משרד העבודה נעשו ניסיונות למצוא פתרונות חלופיים בעזרת משרדי תיווך. [ראה: ליטל לוין, "מחסור בעובדות משק בית, בייחוד בתל אביב", "הארץ", 18 במרץ 2010] משרדי התיווך המשיכו להתקיים גם בהמשך
  9. ^ כך למשל השוק בת"א נדד לר"ג, ורבות מעוזרות הבית והמעסיקות המשיכו לפקוד אותו. הסיבות: שעות פתיחת לשכת העוזרות היו בעיתיות לעובדות, ועקרת הבית העדיפה לבחור עוזרת כראות עיניה. מתוך: שושנה שגב, "שוק עוזרות הבית במרכז רמת גן", "הארץ", 17 בדצמבר 1962
  10. ^ ברנשטיין. שם
  11. ^ דניה שפירא, רגיעה בשוק עוזרות הבית, דבר, 27 בדצמבר 1973. למרות השינויים עיקר העובדות היו נשים מזרחיות מבוגרות וכן ערביות
  12. ^ דפנה לוצקי, עידן הדלי, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2004
  13. ^ מקור: מכון ברנדמן למחקר וייעוץ בשיווק
  14. ^ יאיר אטינגר, רותי סיני, המנקים הזרים גורשו - ואין מי שינקה לישראלים את הבית, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2004
  15. ^ הסקר הוכן על ידי אגט קראוס ואסנת פיסטנברג עבור מינהל תכנון, מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת
  16. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "סקר הוצאות משק הבית וסקר הכנסות, 2010
  17. ^ סעיף 24 לחוק הגנת השכר
  18. ^ עובד במשק בית ומעסיקו, באתר המוסד לביטוח לאומי
  19. ^ חן מענית, ‏קנס של 20 אלף שקל לרעיית היועמ"ש על העסקת עובד זר, באתר גלובס, 29 במאי 2013
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0