עז הבר
 עז הבר
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| סוג: | יעל |
| מין: | עז הבר |
| שם מדעי | |
 Capra aegagrus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
עז הבר (שם מדעי: Capra aegagrus) הוא מין בסוג יעל שבמשפחת הפריים. עז הבר נחשבת[דרושה הבהרה] לאבי עז הבית. אורך חייה נע בין 12 ל-20 שנים. עז הבר הוצעה בתור זיהוי לבעלי החיים המקראיים אקו וזמר.
מאפיינים פיזיים ומראה
אורך ממוצע של גוף עז הבר הוא 1.30 מטר וגובהו מטר אחד. צבעה חום-אפור עם כתמים שחורים על הרגליים, החזה והפנים. לזכר קרניים ארוכות וכפופות לאחור שאורכן עד מטר אחד. לנקבה יש קרניים קטנות שאורכן עד 20 סנטימטרים.
התנהגות ומזון
עז הבר היא בעל חיים צמחוני הניזון בעיקר מעלי עצים. היא מרבה לטפס ולדלג על צוקים והרים שמהווים מכשול לאויביה כמו הנמר. בנוסף ליכולתה של עז הבר לטפס על הרים רמים ותלולים עז הבר מטפסת על העצים כדי להגיע לעלים המשובחים ביותר. עז הבר חיה בעדר המונה בין 5 ל-20 פרטים, המורכב מזכר יחיד ומספר נקבות עם הגדיים שלהן. לאחר שהזכר מזדקן מחליף אותו זכר צעיר וחזק יותר, והזכר הזקן עוזב את העדר וחי בבדידות או מצטרף לעדר זכרים.
עז הבר מתרבה בחודשי האביב. הנקיבות ממליטות בדרך כלל גדי אחד ולפעמים תאומים. גדי העזים נגמל מהנקה בגיל של שישה חודשים. בניגוד לעופר השוכב ללא תזוזה מרבית היום גם כאשר אמו הולכת לאכול, גדי עזי הבר עוקב אחר אמו כמעט מיד אחרי שהוא נולד, בדומה לאפרוח. הנקבה מגיעה לבגרות בסביבות גיל שנה וחצי לשנתיים וחצי, ואילו הזכר מגיע לכך בהגיעו לגיל 3.5 שנים עד 4.
טקסונומיה ותפוצה
במין עז הבר קיימים כחמישה תת מינים:
- יעל בזואר (Capra aegagrus aegagrus)
- יעל סינדי (Capra aegagrus blythi)
- יעל צ'ילטאני (Capra aegagrus chialtanensis)
- קרי-קרי או עז כריתית (Capra aegagrus cretica)
- יעל טורקמני (Capra aegagrus turcmenica)
- עז הבית (Capra hircus) - נחשבת כיום כמין נפרד.
לעז הבר תפוצה רחבה מאוד, החל באירופה וכלה באסיה. עז הבר מוגדר כמין שמצבו פגיע מבחינת שכן תפוצתו היחסית מועטה, אולם תת-מינים מסוימים מוגדרים כמצויים.
עז הבר בישראל
עז הבר הייתה קיימת בארץ ישראל ונכחדה בזמן לא ידוע, ככל הנראה בגלל ציד, אובדן בתי גידול ותחרות עם העז המבויתת. החל בשנת 1975 הובאו לחי בר כרמל עזי בר כרתיות תמורת עדר של צבאים, במסגרת תוכנית להשבת החיות שנכחדו מן הארץ. במהלך השרפה בכרמל בשנת 1989 נספו בחי-בר חיות רבות שהיו כלואות בכלוביהן, אך זכרי עזי הבר בעלי יכולות הקפיצה קפצו מעל גדרותיהם ובכך ניצל חלק מהעדר. למרות זאת, מכיוון ש-18 פרטים מהעדר נספו, פרויקט ההשבה עוכב במספר שנים.[1] כיום מתגורר העדר בהר הכרמל, מדי שנה בתקופת הייחום אוכלוסיית הזכרים שברחו "קופצת לביקור" בכלוב עזי הבר במטרה להרביע את הנקבות ולאחר מכן חוזרת חזרה לטבע.
זיהוי עז הבר עם בעלי חיים מקראיים
במקרא ישנן מספר חיות שהוזכרו ככשרות ובתוכן נותרו לא מזוהות האקו והזמר. זהר עמר וגיא בוכניק מאוניברסיטת בר-אילן, במאמר משותף עם גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה הציעו במחקר משנת 2003 לזהות את ה'אַקּוֹ' המקראי עם עז הבר או היעל הנובי. למעשה, מבחינת שיטת הזיהוי הקדומה, חיות אלו זהות. יתרה מזו, מינים אלו קרובים גנטית וניתן להכליא ביניהם בשבייה ולקבל בן כלאיים המכונה יעז. שרידי עז בר נמצאו רק באתר אחד מתקופת הברזל, תל כינרות, אך בשל דמיונו לעז המבוית, נותר ממצא זה לפי שעה בספק. הממצא היחיד המעיד בפסקנות על מינו של פרט הוא הקרניים, והללו נדירות באתרים ארכאולוגים. עם זאת, מין זה היה מצוי בנופי ארץ ישראל. שרידי עז הבר נמצאו באתרים פרהיסטוריים, טרם הופעת עז הבית, והוא נצפה בהרי מדבר סוריה עוד בראשית המאה העשרים[2].
החוקרים עמר ובר-עוז פרסמו מחקר עדכני יותר בשנת 2011, ולפיו ניתן לזהות את בעל החיים "זמר" (שזוהה עד אז כג'ירף) עם עז הבר, הנמנית בין החיות הכשרות המוזכרות במקרא[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רשות שמורות הטבע, שמורת חי בר כרמל, באתר "סנונית".
- ^ זהר עמר, רם בוכניק וגיא בר-עוז, "זיהוי החיות הטהורות שבמקרא לאור מחקר הארכאו-זואולוגיה", קתדרה 132, תשס"ט, עמ' 54-33
- ^ מחקר חדש: הג'ירפה איננה חלק מהחיות הכשרות, באתר "סרוגים".
_(cropped).jpg)
