עם ישראל
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
 הרמב"ן, יוסף בן מתתיהו, ציור של רבי עקיבא, רמב"ם, הרב בני לוי, ילד יהודי בשואה, רבי יוסף חיים זוננפלד, החפץ חיים, רבי שמחה בונים מפשיסחה, החת"ם סופר, רש"ר הירש, ש"ר מקנדיא | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-16,254,800[1] (2016) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
(לשנת 2016 אלא אם כן צוין אחרת)
 תוניסיה 900[1] | |
| שפות | |
|
עברית; ארמית; יידיש; לאדינו; געז; ערבית יהודית; שפות יהודיות אחרות | |
| דת | |
| יהדות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| שומרונים, ערבים, עמים שמיים נוספים |
.png)
עם ישראל או יהודים הם עם שמי עברי ששורשיו בזמן מתן תורה[4], שהתרחש בשנת ב' אלפים תמ"ח לבריאת העולם (1313 לפנה"ס). אבותיה של האומה שחיו בסוף האלף השני ותחילת האלף השלישי לבריאת העולם הם אברהם, יצחק ויעקב. שנים עשר בני יעקב היו אבותיהם של שנים עשר שבטי ישראל שגרו במשך מאות שנים במצרים, ובאמצע האלף השלישי הם יצאו ממצרים ובמעמד הר סיני קיבלו את מלכות ה' ותורתו, ונחלו את ארץ ישראל לקיים בה את התורה ולחיות בה כממלכת כהנים וגוי קדוש. לימים הקים ה' על ישראל את מלכות בית דוד להיות עליהם למלכות עולם.
שמם ישראל ניתן להם על שם אביהם יעקב, המכונה גם "ישראל". השם יהודים הוא על שם ממלכת יהודה, אשר נותרה לבדה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת ד'תפ"ב. במהלך התקופות מלכות יון ומלכות רומי בארץ ישראל היה מרכז חיי עם ישראל ותורתו בארץ ישראל. בראשית האלף החמישי בימי האמוראים עבר המרכז לבבל ולאחר מכן נפצו ישראל לארצות רבים וחיו בקהילות בכל מקום מושבתם. בשנות ה-ת"ש התרכזו בני ישראל בעיקר בשני מרכזים גדולים בארץ ישראל ובארצות הברית.
בשנת ה'תשע"ו מספר היהודים בכלל העולם נאמד בכ-16.3 מיליון שהוא כ-0.19% מאוכלוסיית האנושות, כאשר במדינת ישראל חיים 38.9% מכלל היהודים בעולם[1].
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל
.png)
מוצאם של עם ישראל הוא בהופעתו של אברהם אבי האומה הישראלית באלף השלישי והגירתו מחרן לארץ כנען. לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, אליה גלו בעיקבו הרעב שהיה בארץ כנען חזרו לארץ בה ישבו אבותיהם, כבשוה במלחמות והתיישבו בה במהלך תקופת יהושע והשופטים. מצבת ישראל, שלפי השערת החוקרים נוצרה במאה החמישית לאלף השלישי, היא אחת מהממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר להימצאות אוכלוסייה בשם "ישראל" בשטח ארץ ישראל.
בסביבות המאה השמינית לאלף השלישי נוסד שלטון מלוכה, תחילה על ידי שאול, כשלאחריו הומלך דוד המלך, שהכריז על ירושלים כבירתה של ממלכת ישראל המאוחדת, ומשם שלט על 12 שבטי ישראל. כשלאחר מכן הפך בנו של דוד, שלמה, למלך ישראל. תוך עשור, החל שלמה בבניית בית המקדש (אשר לימים יהיה ידוע כבית המקדש הראשון). לאחר מותו של שלמה, חל פילוג בממלכת ישראל המאוחדת כאשר עשרת השבטים הצפוניים יצרו את ממלכת ישראל.
בתחילת האלף הרביעי החל תור הזהב של האימפריה האשורית שהתפשטה מערבה אל הלבנט והשתלטה על רוב ממלכותיו, ממלכות יהודה וישראל יצרו קשרים דיפלומטיים עם האשורים ואף לחמו כנגדם במהלך השנים במטרה שלא להשתעבד להם כמו שאר שכניהן. בין השנים 734 לפנה"ס לשנת 722 לפנה"ס האשורים כבשו את ממלכת ישראל במספר שלבים עד לחורבנה הסופי והגלו כחלק ממדיניות הכיבוש האשורי את חלק מתושביה[5] לשטחי האימפריה האשורית, שם פוזרו בפחוות שונות וכך החלה תקופה המכונה גלות אשור. מן העולה מהמחקר הארכיאולוגי חלק מהנותרים מאוכלוסיית ממלכת ישראל נמלט דרומה לאחר חורבן הממלכה ב-722/1 לפנה"ס ונטמע בתור החברה היהודאית.
תקופת בית המקדש הראשון הסתיימה בסביבות 586 לפני הספירה כאשר הבבלים כבשו את ממלכת יהודה והחריבו את בית המקדש. ב-538 לפני הספירה, חמישים שנים לאחר גלות בבל, המלך כורש, מלכה הראשון של הממלכה הפרסית, אישר ליהודים לחזור לישראל ולבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. אישור זה ידוע בשם הצהרת כורש.
צאצאי בני ממלכת יהודה (כולל תושבי ממלכת ישראל שנטמעו בהם), שהוגלו על ידי נבוכדנאצר בגלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן-הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל ושם הכו שורשים. לאחר חורבן-הבית בידי טיטוס בשנת ג'תת"ל ולאחר דיכויו של מרד בר כוכבא בשנת ג'תתצ"ה באו פליטים נוספים מארץ-ישראל לבבל[6]. בבבל היו ערים שאוכלוסייתן היתה כמעט יהודית לגמרי, כגון נהרדעא על נהר פרת, סורא, פומבדיתא ועוד. בערים אלו נוסדו ישיבות, כגון ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא, שנוהלו על ידי האמוראים, הסבוראים והגאונים. במאה התשיעית לאלף הרביעי מנו יהודי בבל כ-1,000,000 תושבים, והערכה היא כי עלה מספרם בין המאה העשירית לאלף למאה השלישית לאלף החמישי ל-2 מיליון[7]. ערים וקהילות יהודיות רחבות התקיימו בשטחי בבל עד תחילת האלף השישי ברציפות. לאחר מכן התמעטה האוכלוסייה אשר נדדה לעבר צפון אפריקה, אירופה וארץ ישראל, והעבירה את משקל הכובד שלה לארצות אלה.
חלק קטן מיהדות בבל חזר לציון והחל להקים את בית המקדש השני, שהקמתו הושלמה בשנת 516 לפני הספירה. כאשר אלכסנדר הגדול כבש את ממלכת פרס, אדמות ישראל עברו לשליטת יוון ההלניסטית, תחת שושלת בית תלמי שבסביבות 200 לפני הספירה איבדה אותן לשושלת בית סלאוקוס. הסלאוקים ניסו לבנות מחדש את ירושלים כפוליס הלניסטית, תכנית שכשלה כאשר בשנת ג'תק"ץ לפני הספירה פרץ מרד המכבים בהנהגתם של מתתיהו הכהן וחמשת בניו כנגד אנטיוכוס הרביעי. בעקבות כך, החלה מלכות החשמונאים בשנת ג'תר"ח, כאשר ירושלים שוב משמשת כבירתו של עם ישראלהיהודים. מלכות החשמונאים נמשכה מעל מאה שנים, אולם אז כאשר רומא התחזקה, מינו הרומאים את הורדוס כמלך וסאל של רומא על היהודים בארץ ישראל. מלכות שושלת הורדוס נמשכה מעל למאה שנים.
כישלונו של המרד הגדול על ידי עם ישראל היושב ביהודה כנגד הכובשים הרומאים בשנת ג'תת"ל, כמו גם מרד בר כוכבא בשנת ג'תתצ"ה, הובילו לחורבנו החלקי של היישוב ולפיחות במעמדו המדיני, אולם היהודים נותרו הרוב בארץ לפחות עד סוף האלף הרביעי. הפיכת הדת הנוצרית לדתה הרשמית של האימפריה הרומית ויורשתה במזרח האימפריה הביזנטית, הובילה למדיניות שלטונית מתמשכת של פגיעה ביהודים ודתם, ורבים מהם נהרגו או ברחו לבבל, בה הורשו היהודים לנהל את ענייניהם באופן אוטונומי[8]. הכיבוש הערבי-מוסלמי הוביל לתפוצה נוספת של היהודים, ומאז הם התפזרו בארצות תבל. כמיעוט אתני, היהודים סבלו מרדיפות רבות, בעיקר באירופה ובמזרח תיכון - שם נחשפו מפעם לפעם לתופעות של שנאת ישראל ואנטישמיות (בהם מסעי הצלב, גזרות ת"ח ת"ט והשואה), לצד תקופות של צמיחה כלכלית ותרבותית, ושגשוג בקרב מקומות שונים ובזמנים אחרים (כגון תור הזהב בספרד, פורטוגל, גרמניה, פולין).
בעת החדשה הוקמה תנועה לאומית יהודית - הציונות, ששאפה להקים מדינת לאום יהודית בארץ ישראל. בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התחוללה הגירה המונית של מיליוני יהודים ממזרח אירופה, רובם היגרו לארצות הברית של אמריקה, וכמה מאות אלפים מהם הגיעו לארץ ישראל, במסגרת עלייה לארץ ישראל. לאחר השואה היגר חלק ניכר משארית הפליטה לישראל, וב-1948 הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית. לאחר הקמת המדינה היגרו אליה יהודים רבים שנאלצו לעזוב את ארצות ערב, וכיום הקהילות היהודיות הגדולות ביותר מתקיימות בישראל ובארצות הברית.
אטימולוגיה
המילה "יהודים" גזורה מן השם המקראי יְהוּדָה. שם זה מופיע במקרא, תחילה כשמו של יהודה (בנו הרביעי של יעקב). בספר בראשית מצוין כי אמו של יהודה, לאה, קראה לו יהודה משום שרצתה להודות לאלוקים על שאפשר לה להוליד כל כך הרבה ילדים: ”וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת” (כ"ט, לה). בהמשך מופיע שם זה כשמו של שבט יהודה משבטי ישראל (המורכב מצאצאיו של יהודה), ולבסוף, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, נעשה שימוש בשם זה בשמה של ממלכת יהודה (הממלכה הדרומית) אשר הוקמה בנחלתם של שבט יהודה, שבט בנימין ושבט שמעון. אחרי חורבן בית שני שימשה המילה לתיאור אדם שהגיע מאזור יהודה (האזור ההררי שמסביב לירושלים). מאוחר יותר, החלה המילה לשמש כתואר לבני הדת היהודית, או לאנשים ממוצא אתני-לאומי יהודי, ולדברים הקשורים בהם.
בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה, או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים, נקראים באופן קולקטיבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה" (למשל, בספר שופטים ט"ו: ”וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ” (ט"ו, ט-י)).
המונח "יהודי" הוא מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת ממציינת אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).
העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור (מלכים ב', י"ח; ישעיהו ל"ו; דברי הימים ב', ל"ב) מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". כינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: ”וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם” (י"ג, כד).
המילה יהודים מופיעה לראשונה בספר מלכים ב' פרק טז' פסוק ו' : ”בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (ט"ז, ו). בסיומו של ספר מלכים (מלכים ב' כ"ה, כה) מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת ”הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה” (כ"ה, כה). אזכורים מעניינים של המלה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (נ"ב, כח-ל), שם מוזכרים שלושה גלי הגליה שבוצעו בידי הבבלים – תחילה ”זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה”, בגל השני ”מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים”, ובגל השלישי ”יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה”. בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו – "יהודים" ו"מירושלים" יחד – "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".
המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה: ”וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ” (א', ב).
גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק ”בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקִים עִמָּכֶם"” (זכריה ח', כג).
ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך בו מופיעות המילים "יהודי" ו"יהודים" מספר רב של פעמים.
שמות נוספים
- ערך מורחב – עברים
בספרי המקרא אנו מוצאים כינויים נוספים לעם, המכונה בו "עברים" (להרחבה על מקור השם ראו עברים#אטימולוגיה), כינוי נוסף הוא "בני ישראל" ("בנות ישראל" לנשים) או "עם ישראל" על שום ייחוסם במקרא ליעקב, המכונה גם "ישראל". בסופו של דבר, בשלב כלשהו בהיסטוריה נוצר מצב שבו כל בני עם ישראל כונו או החלו להיקרא בשם: "יהודים" ללא קשר להשתייכותם השבטית. המונח "העם היהודי" הופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית.
עם ישראל מכונה גם "עם הספר" בשל סופריו הרבים, שעסקו בהלכה, או רפואה, מדע ועוד ו"עם הנצח" בשל היותו אחד מן העמים העתיקים ביותר, שקיים כבר אלפי שנים.
מיהו יהודי
- ערך מורחב – מיהו יהודי
הגדרה
אמנם הדת היהודית היא המאפיין התרבותי הראשון במעלה של האתניות היהודית, אך למרות זאת, גם על פי ההלכה, האמונה בדת היהודית או שמירת מנהגים יהודיים אינם תנאי מחייב להיות יהודי. כך למשל, ישנם אנשים אשר מגדירים עצמם "יהודים חילוניים", "יהודים חופשיים" או אתאיסטים, אך הם מוגדרים יהודים מבחינת ההלכה. לפי ההלכה, כל צאצא לאם יהודיה, אפילו הצהיר מפורשות על המרת דת. (אמנם אנשים כאלה יש להם מעמד הלכתי נמוך משל שומרי המצוות, למשל: יינם אסור בשתיה כיינו של גוי). מאידך, כל אדם יכול להפוך ליהודי גם אם אמו איננה יהודיה על ידי שעובר תהליך גיור.
המושג "העם היהודי", שהופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית באירופה, זהה כיום למונח "עם ישראל" במשמעות העם, או הקבוצה האתנית, שמוצאה מבניו של יעקב. במקורו, יוחס הכינוי "יהודים" לבני שבט יהודה, אולם בתקופה שלאחר חלוקת ממלכת ישראל והקמת ממלכת יהודה - יוחס הביטוי גם לבני שבטים אחרים שישבו בממלכת יהודה (כמו בני שמעון ובני לוי) ובאופן כללי לשבטי ישראל שלא גלו מארץ ישראל עם עשרת השבטים האבודים. מן הבחינה הדתית, קיים עם אחד, עם ישראל, הכולל בתוכו גם את עשרת השבטים. כיום, היהדות של שבטים רחוקים מקובלת יותר ויותר על הכלל, אף על פי שיהדותם של חלק מהצאצאים העבריים, שטוענים ששורשיהם בשבטי ישראל ואשר היו מנותקים שנים רבות מן העם היהודי (כמו באתיופיה ובהודו), הייתה ועודנה שנויה במחלוקת.
יהודים התייחדו כקבוצה דתית ואתנית לאורך אלפי שנים, ושמרו על ייחוד כמקיימי הדת בהתאם לכתבי הקודש שלהם. כך שרדה השפה העברית כשפת קודש עד לתחייתה בסוף המאה ה-19. לאורך ההיסטוריה, סבלו היהודים מרדיפות על רקע מוצאם ומנהגיהם. בעידן המודרני, נהוג לכנות תופעה זו אנטישמיות. שיאן של הרדיפות האנטישמיות התחולל במלחמת העולם השנייה, בשואת יהודי אירופה.
קבוצות יהודיות
היהודים נחשבים קבוצה אתנית, אך גם בתוך קבוצה זו יש ונעשית חלוקה אתנית המבחינה בין יהדות אשכנז לבין יוצאי ארצות האסלאם וצאצאיהם ("יהדות ספרד" או "מזרחים"). החלוקה מתבססת על עולם חברתי שונה בו חיו שתי הקבוצות במהלך מאות שנות הגלות, במסגרתו התעצבה, בין השאר, תרבות יהודית-דתית מובחנת. החלוקה בין שתי הקבוצות היא גסה וגבולותיה נזילים. כך, למשל, יהדות תימן ויהדות אתיופיה נחשבות לעיתים לקבוצות נפרדות; ונעשית לעיתים הבחנה בין צאצאי מגורשי ספרד ובין שאר הקבוצות הלא-אשכנזיות.
על אף המגוון הרב, מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת מיהודי אשכנז - לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפני מלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מהגירתם מאירופה במשך תקופות המלחמה, מהווים יהודי אשכנז רוב בולט בקרב היהודים בארצות העולם החדש, אשר בעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל וכן בדרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים אשר גרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא כור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם.
קבוצות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהדות גאורגיה ויהודי ההרים (אשר מוצאם מאזור הקווקז); יהדות הודו אשר כוללת בתוכה את קהילת בני ישראל, קהילת בני מנשה, קהילת יהודי קוצ'ין וקהילת בני אפרים; עדת הרומניוטים (אשר מוצאם מאזור חבל הבלקן ואסיה הקטנה); קהילת ביתא ישראל (יהדות אתיופיה); יהדות בוכרה (אשר מוצאם ממרכז אסיה) ויהדות סין.
הדמיון התורשתי בין היהודים בתפוצות
שאלת הדמיון התורשתי בין יהודים המתגוררים בקהילות שונות ברחבי העולם מעוררת עניין רב בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות, בייחוד לאור ההבדלים החזותיים בין יהודים מארצות שונות[9][10]. עוד בשלהי המאה ה-19 זיהו אנתרופולוגים וחוקרי תורת הגזע פנוטיפים שחורים בגזע היהודי ופנוטיפים יהודיים בשבטים שונים באפריקה, כחלק מהשיח המדעי והפסבדו-מדעי באירופה[11][10]. קיבוץ הגלויות שחל עם הקמת מדינת ישראל הקל על מציאת הבסיס התורשתי למחלות נדירות השכיחות יותר אצל יהודים. לשם כך הקים פרופ' ריצ'רד גודמן את המאגר הגנטי הישראלי הלאומי, המכיל כיום מידע על למעלה מאלף נבדקים, ילידי ארצות שונות[12]. מחקרים בגנטיקה אנושית שהחלו להתפרסם בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים בחנו את הדמיון התורשתי בין יהודים מתפוצות שונות, על סמך מקטעים קטנים על כרומוזום Y או הגנום המיטוכונדריאלי של מספר נבדקים שנדגמו מכל קבוצות אוכלוסייה. כרומוזום Y עובר מאב לבנו ולכן מעיד על השושלת האבהית של הנבדק, ואילו גנום מיטוכונדריאלי עובר מהאם לצאצאיה ולכן מעיד על השושלת האמהית של הנבדק/ת.
במחקר שפורסם בשנת 1997 במגזין Nature, נבדקה תפוצת טיפוסים שונים של כרומוזום Y ביהודים מארצות ומעדות שונות, כהנים ושאינם כהנים. נמצא שהתפלגותו בקרב הכהנים שונה מאד מהתפלגותו בקרב היהודים שאינם כהנים, בעוד שבשאר הכרומוזומים שאינם תלויים דווקא באב לא נמצאה שונות משמעותית בין הקבוצות. ממצאים אלו מעידים כי רבים מהכהנים חולקים שושלת אבהית מובחנת[13][14].
במחקר נוסף שהתפרסם בשנת 2000 נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 336 זכרים יהודים משבע תפוצות שונות, לצד 1,035 זכרים לא-יהודיים מ-22 קבוצות אוכלוסייה[15]. לטענת החוקרים, הדמיון התורשתי שנמצא בין הנבדקים היהודיים מן הגלויות השונות תומך באפשרות כי מקורן באוכלוסייה ישראלית (Israelite population) משותפת שחוותה הסתעפות גאוגרפית ובעקבותיה – התפתחות עצמאית[16].
במחקר משנת 2001 שנערך על ידי פרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית ועמיתיה, נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 526 נבדקים המייצגים שש אוכלוסיות מזרח תיכוניות (אשכנזים, ספרדים, יהודים ישראליים ממוצא כורדי, כורדים מוסלמיים, ערבים מוסלמיים מישראל ומהרשות הפלסטינית ובדואים מן הנגב)[17]. המחקר בדק את הדמיון התורשתי בין הקבוצות הנבדקות במטרה למצוא האם יהודי ספרד ויהודי אשכנז הם בני אותו עם קדום. אחת ממסקנות המחקר הייתה כי יש דמיון רב בין כרומוזום Y של יהודים ממוצא כורדי, ספרדי ואשכנזי. החוקרים העריכו כי השינויים בכרומוזום בקרב האשכנזים עשויים להיות תוצאה של התבוללות בקנה מידה קטן עם הסביבה האירופית. כמו כן הראה המחקר על קרבה תורשתית בין היהודים לבין עמים תושבי צפון הסהר הפורה - כגון: כורדים, טורקים וארמנים, שייתכן שמקור הקרבה בין היהודים והאוכלוסיות הנ"ל הוא באוכלוסיות הילידות הקדומות במזרח התיכון.
בשנת 2004 רפאל פלק כתב כי הממצאים המתפרסמים בספרות המדעית בנושא מוצא היהודים עודם ראשוניים, וניתן להעניק להם פרשנות שונה בתכלית מזו המצוטטת בציבור הרחב[18].
לפי מחקר שערך ד"ר דורון בהר בעבודת הדוקטורט שלו בהדרכת פרופ' קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה בטכניון ושפורסם ב-2006 מוצא 3.5 מיליון יהודים, שהם 40% מיהודי אשכנז, מארבע נשים מזרח-תיכוניות שהיגרו לאירופה לפני כ-2,000 שנה וחיו באזורים שונים וייתכן שאף במאות שונות ושהחומר הגנטי שלהן נמצא גם ביהודים לא-אשכנזים אם כי בכמות נמוכה יותר, מה שמעיד על מוצא משותף בין היהודים האשכנזים לבין קהילות יהודיות לא-אשכנזיות גם מבחינת הגנים הנקביים (mtDNA)[19][20].
בשנת 2008 דווח כי מוטציות השכיחות בגנום המיטוכונדריאלי של נבדקים משבטים ברברים וערבים בצפון אפריקה (M1 ו-U6) אינן מאותרות כלל אצל נבדקים מיהדות צפון אפריקה. זאת אף מסורות מסוימות על התגיירותם של מספר שבטים לפני עליית האסלאם. ממצא זה מחליש את הסברה כי יהדות צפון אפריקה גדלה באופן משמעותי הודות להתייהדות המונית, או לנישואי תערובת בין יהודים לבין ערבים או ברברים מצפון אפריקה. גם האחוז הנמוך של גנים תת-סהריים בתוך יהודי צפון אפריקה (1.3% ביהודי מרוקו, 2.7% ביהודי טוניס ו-3.6% ביהודי לוב) בהשוואה לריכוזם בגנום הברברי המיטוכונדריאלי (20%-25%) והקשר הגנטי בין יהודי ארצות אלה לבין יהודי אשכנז החליש טענה זו משמעותית[21].
שני מחקרים רחבי-היקף שהתפרסמו ביוני 2010 דיווחו על מידה גבוהה של דמיון תורשתי בין קהילות יהודיות מארצות שונות באירופה, באסיה, באפריקה וחצי האי ערב[22].[23][24][25][26] ממצאים אלה תומכים בסברה כי מידת ההתבוללות של יהודים עם לא-יהודים הייתה משנית למדי בהשוואה לקשרי החיתון בין יהודים לבין עצמם, בתוך הקהילה ועם קהילות יהודיות מארצות אחרות. באחד המחקרים נטען עוד, כי כתוצאה מקשרי חיתון חוזרים ונשנים בין אותן שושלות יהודיות, מידת הדמיון התורשתי בין שני יהודים זרים זה לזה דומה לזו של שני בני דודים מדרגה חמישית באוכלוסייה שאינה מתחתנת בתוך המשפחה[22]. מידה גבוהה במיוחד של דמיון תורשתי בין בני הקהילה נמדדה בקרב יהודים מאיראן ומעיראק, קהילות שנפרדו מיהדות אירופה ומיהדות סוריה לפני כ- 100-150 דורות[22]. לאור זאת הציעו החוקרים כי גיורים ההמוניים בתקופה ההלניסטית והרומית של ארץ ישראל הביאו לשינוי משמעותי במטען התורשתי של ששת מיליון היהודים שחיו בתחומי הקיסרות הרומית[22].
באפריל 2011 דווח במחקר שנערך על ידי פרופ' דייוויד רייך והדוקטורנטית פרייה מורג'אני מאוניברסיטת הרווארד בשיטה שונה ממחקרים גנטיים אחרים: במקום מחקר על כרומוזום Y או mtDNA נעשתה בדיקה של השתנות נוקליאוטיד בודד בגנום כולו[27] על יהודים מתפוצות שונות ו-15 אוכלוסיות מאפריקה שמדרום לסהרה כי 3% עד 5% מיהודי העולם המודרניים (אשכנזים, מזרחיים וספרדים) נושאים גנים שמקורם באוכלוסיות אפריקאיות שמדרום לסהרה. זמן הופעתם של הגנים האלה בתוך הגנום היהודי הוא מלפני 72 דורות שהם לפני כ-2000 שנה, דהיינו בתקופה ההלניסטית, עם זאת אין הסבר ודאי לקשרי החיתון הללו בין אוכלוסיות יהודיות לבין כאלה שמוצאם באפריקה השחורה בתקופה הזו[28]. המחקר מצא כי ממוצע הימצאותם של גנים תת-סהריים בכל רחבי המזרח התיכון משתנה עם המיקום הגאוגרפי עד דרום אירופה (מתמעט ככל שעולים צפונה), אך מקורו בתקופות מאוחרות לתקופה ההלניסטית. בקרב אוכלוסיות בלבנט ובמזרח הים התיכון (סוריה, לבנון, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית) הממוצע עומד על בין 4% ל-15%, שזמן כניסתם לגנום של האוכלוסיות הלא-יהודיות שנדגמו תוארך לזמן שלפני 32 דורות כלומר בזמני קרבה למצרים ולימי הביניים, ואילו בקרב אוכלוסיות בדרום-אירופה הממוצע הוא 1% עד 3% שמקורם לפני 55 דורות דהיינו סוף ימי התקופה הרומית וזמן הכיבוש הערבי - החוקרים מסיקים שהקשר בין אפריקה לאזורנו התקיים באופן בלתי פוסק באלפי השנים האחרונות באמצעות סחר בעבדים שהגיעו לערי החוף.
ב-8 באוקטובר 2013 פורסם בכתב העת המקוון "נייצ'ור קומיוניקיישנס ג'ורנל" מחקר גנטי בנושא "מוצאם המיטוכונדרי של יהודי אשכנז" שנערך על ידי מרטין ריצ'רדס מאוניברסיטת לידס שבבריטניה יחד עם חוקרים נוספים. לפי המחקר, בעוד שמחקרים גנטיים שנערכו בשנים האחרונות הובילו לקבלה רחבה על ההשערה שמוצא השושלות הגנטיות העיקריות שנמצאו אצל היהודים אשכנזים, המהווים את רובו של העם היהודי, הוא בלבנט, הרי שניתוח מפורט יותר מעלה שרק מוצא הגברים שייסדו את הקהילות הוא במזרח התיכון, ואילו כרומוזום X, שמקורו באמהות הקדומות, הוא כ-80% ממקור אירופאי בן אלפי שנים, כ-8% מזרח תיכוני והשאר ממוצא אינו ברור. לפי המחקר, הגל הגדול הראשון של היטמעות נשים מקומיות ביהדות אשכנז אירע ככל הנראה לפני כאלפיים שנה באיטליה, עם אירועים מאוחרים יותר שאירעו במערב אירופה ובמרכזה.[29] לדברי ריצ'רדס התרומה הניכרת ביותר ליהודי אשכנז מגיעה מצפון איטלקים, מה שלדעתו מעיד על כך שמוצא יהודי אשכנז הוא ביהדות רומא העתיקה. על המחקר כולו מתח ביקורת הגנטיקאי הישראלי הבכיר דורון בהר מבית החולים רמב"ם שערך מחקר על יהודי אשכנז ב-2006, והגיע למסקנות אחרות, בראיון ל"ניו יורק טיימס" טען בהר שאת טענותיו שיפריכו את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס יחווה קודם במאמר אקדמי ורק אחר כך יוציא הודעה לתקשורת[30].
מחקרים אלו ואחרים תומכים בתפיסה המסורתית, שלפיה קהילות היהודים בעולם מקורן באוכלוסיות ישראליות קדומות שהוגלו. בעיתונות מצוטטים מחקרים כעין אלה כהפרכה לתאוריות שלפיהן רבים מיהודי העולם מקורם בגויים שקיבלו על עצמם את היהדות בתהליך של גיור המוני, כמו במקרה הידוע של הכוזרים[31][32][33][34]. אף כי ייתכן שקבוצות כמו הכוזרים התבוללו בקבוצות יהודיות שונות – במקרה של הכוזרים, ביהדות אשכנז – השפעתם על המטען התורשתי הזכרי של נבדקים אשכנזיים כיום נמוכה למדי[35][16]. נטען כי עצם קיומה של אסמכתא מדעית לדמיון תורשתי לעם ישראל השפיע על גיבוש זהותם של בני שבט הלמבה ושל קהילת בני ישראל בהודו, כמו גם על הגדרתם העצמית למול שכניהם[11].
דמוגרפיה יהודית
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא כתיבה חובבנית.נדידות במהלך ההיסטוריה
- החל מהמאה ה-13 לפנה"ס, תקופת הברזל הראשונה, איכלסה קבוצה אתנית חדשה – שבטי ישראל - את אזור ההר והגליל בארץ כנען, לימים: ממלכת יהודה וממלכת ישראל.
- בשנים 722–734 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל על ידי צבא האימפריה האשורית החדשה, חלק מתושביה הוגלו ממנה לפרובינציות אשוריות בצפון מסופוטמיה, כשחלק מהנותרים נטמעים בממלכה השכנה, ממלכת יהודה.
- בשנת 586 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה בידי צבא האימפריה הבבלית, אשר הגלתה חלק מהאוכלוסייה לבבל.
- עם נפילת בבל בידי הממלכה האחמנית-הפרסית, ועם עליית כורש לשלטון, ניתנה ליהודים אוטונומיה בארץ ישראל שנקראה פחוות יהודה. בעקבות כך שבה קבוצה מהגולים מבבל לארץ ישראל (יהודה באותם ימים) והוקם בית המקדש השני.
- בתקופות ההלניזם היווני והרומי התקיימה תנועה גדולה של יהודים באימפריה. עקב חיכוך עמם רבו תופעות הגיור ופנייה למסורת פסודו-יהודית של קבוצות ובודדים ברחבי האימפריה - אלו היו ליהודים הלניסטים (מתיוונים).
- בשנת 70 לספירה, בשנת 117 לספירה ולאחר מכן בשנת 135 לספירה, עם כישלון המרד הגדול, מרד בר כוכבא ומרד התפוצות. בעקבות מרידות אלו הוגלו יהודים רבים או שנמכרו לעבדות ברחבי האימפריה הרומית, הם הובלו לארצות שונות (חלקם אף יושב בידי הרומאים בארצות צפון אפריקה - ככל הנראה, ראשיתה של חלק יהדות צפון אפריקה (במצרים ולוב כבר היו קהילות רבות וגדולות)[דרוש מקור]), והתפזרו ברחבי היבשות במקומות שבהם הרגישו חופשיים כדי לקיים את פולחנם (למשל פרס). עם זאת, נשאר בארץ ישראל ריכוז יהודי גדול במשך מאות שנים אחרי חורבן בית המקדש, עד שהתדלדל בימי הביניים. במשך תקופה זו עבר המרכז היהודי העולמי לבבל, ובהדרגה התפזר לתפוצות שונות, כמו חצי האי האיברי, מאוחר יותר לפולין, ובהמשך גם לארצות הברית.
- גירוש ספרד - גירושם של יהודי ספרד בהוראת מלך ספרד פרננדו השני מלך ארגון ואשתו איזבלה הראשונה מקסטיליה בשנת 1492 משטחי הממלכה לאחר כיבושה של ספרד המורית בידי מלכות ספרד הנוצרית, לאחר גירוש זה גורשו גם יהודי פורטוגל משטחי מדינתם. גירושים אלה גרמו להגירת המוני יהודים (יש הטוענים כ-200,000 איש) לארצות צפון אפריקה, לבולגריה, לצרפת, לאיטליה, לגרמניה, ללבנט (בין היתר גם לשטחי האימפריה העות'מאנית), לארצות השפלה, לבריטניה ואף ל"עולם החדש" שהתגלה בשנת הגירוש. הגירוש נומק על ידי מנהיג האינקוויזיציה תומאס דה טורקמדה בכך שעזיבת היהודים תביא להיטמעותם הסופית של היהודים שהתנצרו בחברה הספרדית.
- במשך כל השנים הללו נשאר גרעין קטן של ישוב יהודי בארץ ישראל, שידע עליות ומורדות. בעת החדשה החלה עלייה המונית של יהודים ארצה, בעיקר בעקבות יסוד הציונות. עלייה זו הביאה להקמת מדינת ישראל בעתיד.
דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות
גודלה של האוכלוסייה היהודית לתפוצותיה השונות השתנה לאורך המאות, וככל אומה נלוו לה תקופות של שגשוג ופריחה, למול תקופות של שפל והכחדה. כמו כן את צאצאיה האתניים של ממלכות יהודה וישראל המקוריות לא ניתן להעריך כיום, ונושא זה נחקר בכלים גנטיים, אולם קיימות הערכות חלופיות. לפי אחת ההערכות הכוללת את כל מי שמחשיב עצמו כיהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה ובין אם לא, (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל שכלולה כולה), אבל לא את אלה שאינם רואים עצמם כיהודים בין אם הם יהודים על פי ההלכה ובין אם לא, מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על בין 12 ל-14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם[36]. כיום יהודים כוללים כמעט רבע אחוז (0.227) מכלל אוכלוסיית העולם. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר המדויק הכולל של היהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גם גורמים פוליטיים, קרבה לדת, וזיהוי של קרבה משפחתית לעם היהודי שנכללים כאשר מנסים להגדיר מיהו יהודי. אם לוקחים בחשבון זיקות שונות אלה ליהדות, מספר היהודים ברחבי העולם גדול יותר.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[37] מספר היהודים במאות האחרונות:
| שנה | סך הכל יהודים בעולם (אלפים) | מתוכם בישראל (אלפים) | מתוכם בישראל (אחוזים בקירוב) |
| 1882 | 7,800 | 24 | 0 |
| 1900 | 10,600 | 50 | 1 |
| 1914 | 13,500 | 85 | 1 |
| 1916-1918 | 13,800 | 56 | 0 |
| 23.10.1922 | 14,400 | 84 | 1 |
| 1925 | 14,800 | 136 | 1 |
| 18.11.1931 | 15,700 | 175 | 1 |
| 1939 | 16,600 | 449 | 3 |
| 15.5.1948 | 11,500 | 650 | 6 |
| 1955 | 11,800 | 1,590 | 10 |
| 1970 | 12,630 | 2,582 | 20 |
| 1975 | 12,740 | 2,959 | 20 |
| 1980 | 12,840 | 3,283 | 20 |
| 1985 | 12,870 | 3,517 | 20 |
| 1990 | 12,886 | 3,947 | 30 |
| 1995 | 13,164 | 4,522 | 30 |
| 2000 | 13,212 | 4,955 | 30 |
| 2005 | 13,538 | 5,314 | 30 |
| 2010 | 13,925 | 5,803 | 40 |
| 2011 | 14,011 | 5,901 | 40 |
| 2012 | 14,119 | 6,000 | 40 |
| 2013 | 14,215 | 6,104 | 40 |
| 2014 | 14,312 | 6,219 | 40 |
| 2015 | 14,410 | 6,335 | 40 |
| 2016 | 14,507 | 6,446 | 40 |
| 2017 | 14,606 | 6,558 | 45 |
דמוגרפיה יהודית בימינו
תבנית:עדכון לפני מלחמת העולם השנייה מספר היהודים עמד על כ-16.6 מיליון. לאחר השואה והקמת מדינת ישראל מנה מספרם כ-11.5 מיליון. על פי נתוני הוועד היהודי-האמריקאי משנת 2005, חיו בעולם כולו כ-13 מיליון יהודים[38], לפי ההתפלגות הבאה:
- צפון אמריקה - 5,652,000
- ישראל - 5,237,600
- אירופה (מלבד ברית המועצות לשעבר) - 1,160,100
- ברית המועצות לשעבר - 379,800
- דרום אמריקה ומרכז אמריקה - 397,500
- אפריקה - 78,000
- אסיה (מלבד ישראל) - 19,200
- אוקיאניה - 109,100
אולם יש הבדל בין גורמים שונים המערכים את מספר היהודים בעולם. על פי רוב אין מספרים המבוססים על סקר מקיף וכן ישנה מחלוקת באשר להגדרת מיהו יהודי. לפיכך אפשר למצוא הערכות הנעות בין 10 מיליון ו-15 מיליון. בנוסף יש מחלוקת בין החוקרים לגבי המגמות הדמוגרפיות של אוכלוסיית היהודים בעולם. מצד אחד אין ספק שאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל היא במגמת עליה בעוד שזו שבחו"ל היא במגמת ירידה. אולם גם כאן יש מחלוקת בין החוקרים (וראו את ההפניות בסוף המאמר).
התבוללות
- ערך מורחב – התבוללות
התבוללות בקרב יהודים היתה קיימת בכל התקופות, בין אם מבחירה חופשית ובין אם מאינוס. ישנן קהילות יהודיות, כמו יהודי קאיפנג, שנעלמו לחלוטין במהלך ההיסטוריה. הופעת תנועת ההשכלה בקרב היהודים במאה ה-18 ומתן האמנציפציה ליהודים במאה ה-19 באמריקה ובאירופה האיצו את תהליך ההתבוללות. רבים מהיהודים התערו בתרבות חילונית ופסקו מלהתערות בקהילות היהודיות. כיום, בארצות הברית ובבריטניה, כמחצית ואף יותר מן הנישואים של היהודים הם נישואי תערובת, וכתוצאה מכך שיעור היהודים הולך וקטן מדי שנה. בצרפת, כשליש מנישואי היהודים הם נישואי תערובת.
אירועים בעלי השפעה דמוגרפית
בהשקפה אליטיסטית ראתה עצמה היהדות, מאז ומעולם, כ"חוד החנית" של האנושות: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", בניגוד לנצרות שרואה עצמה כדת אוניברסלית, ובהתאם השקיעה מאמצים בניצור אוכלוסיות גדולות (בין אם בשכנוע או בכוח), וכן בניגוד לאסלאם שיצר תנאים נוחים להתאסלמות ולעיתים באמצעות שימוש בכוח, היהדות מנגד, ערמה בדרך כלל קשיים בפני המתדפקים על דלתותיה (ראו את הפרק גיור). כך למשל בכל המקרא לא ניתן למצוא מצווה לגייר עמים שכנים ובמיוחד לא משבעת עמי כנען, בהם יש להלחם מלחמת חורמה. היהדות התלמודית קובעת הליך מורכב יחסית של גיור ודורשת קיום מספר רב של מצוות מעשיות.
בנסיבות אלה, המקור העיקרי לגידול במספר היהודים הוא ריבוי טבעי. בתולדות היהודים בולטים אירועים אחדים שגרמו לצמצום מספר היהודים בעולם:
- שתי מרידות כושלות באימפריה הרומית שאירעו ביהודה במאה ה-1 ובמאה ה-2 לספירה החלישו מאד את החברה היהודית. אמנם אחרי המרד הראשון, המרד הגדול הייתה התאוששות, אולם כישלון המרד השני, מרד בר כוכבא גרם לנזקים בלתי הפיכים לחוסנה הארגוני והכלכלי של החברה היהודית בארץ ישראל.
- המרכז היהודי הגדול בבבל, שהיה מחוץ לשליטה רומית או נוצרית, נכבש במאה ה-8 בידי הערבים המוסלמים, יחד עם חלקים נרחבים אחרים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. המוסלמים לא רדפו את היהודים בתקופה זו, אולם האסלאם הפך בהדרגה לדת הדומיננטית של האזור, והיווה אלטרנטיבה ליהדות מבחינות רבות[דרושה הבהרה]. לשם השוואה: גם מספר הזורואסטרים, שמרכזם היה אף הוא באזור זה, פחת בתקופה זו במידה רבה.
- במהלך ההיסטוריה סבלו היהודים מרדיפות ואף ממעשי טבח המוניים. בימי הביניים באירופה המערבית שיאם היה בעת מסעי הצלב, כאשר הצלבנים, בדרך ל"שחרור" ארץ הקודש מידי המוסלמים פגעו בקהילות יהודיות. האחרון והגדול שבהם הוא השואה במהלך מלחמת העולם השנייה שבה נספו כ-6 מיליון יהודים, כשליש מן היהודים בעולם. רדיפה ידועה אחרת היא גירוש ספרד (ראו גם: אנטישמיות, עלילות דם ופוגרום).
- המרת דת בכפייה. לעיתים אולצו יהודים להמיר את דתם בכפייה בגזרות שמד שונות. אחת התופעות הבולטות בהקשר זה הם האנוסים בימי הביניים שהוכרחו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית בספרד, בפורטוגל, ובדרום אמריקה. כך, למשל, אירע ליהדות פורטוגל בשנת 1497. על היקפה הגדול של המרת הדת מעיד המחקר הגנטי שהתפרסם ב-2008, וממנו עולה כי ל-20% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים יהודיים[39][40]
- התבוללות של יהודים, כלומר עזיבתם בפועל את היהדות והטמעותם בחברה בקרבה חיו. לעזיבת היהדות היו טעמים שונים במהלך ההיסטוריה, בדרך-כלל היו אלה טעמים חברתיים וכלכליים. ההתבוללות בדרך כלל הייתה ביחס ישר לליברליות והפתיחות של החברה הכללית כלפי היהודים. לקראת סוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה ליהודים במערב אירופה (בעיקר בגרמניה) הגיעה ההתבוללות של היהודים בעמי אירופה לממדים גדולים.
- נישואי תערובת - במקרה שאדם יהודי נישא לאישה לא-יהודייה, אין מחשיבים את צאצאיהם יהודים על פי ההלכה. לדעת הרב חיים אמסלם, מנהיג תנועת עם שלם וחבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת ש"ס ישנם בעולם כ-2.5 מיליון אנשים (נכון לראשית שנת 2010) שאביהם יהודי ואילו אימם היא לא יהודייה אשר לא נחשבים ליהודים, כך הוא טוען בספרו "זרע ישראל".
אולם שרידתו של העם היהודי עוררה תמיד התייחסות בקרב הוגים רבים. הסופר מארק טוויין כתב על כך:
אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי - אבל שומעים ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוזיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שֶכָּבה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?
— מאמרו של טוויין, "בנושא היהודים"
ראו גם
- יהדות
- היסטוריה של היהודים
- מיהו יהודי
- שפות יהודיות
- יהדות התפוצות
- אנטישמיות
- רשימת ערכים העוסקים ביהדות התפוצות
לקריאה נוספת
- אלי בר-נביא (עורך), תולדות עם ישראל מימי האבות עד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1994.
- אביתר פריזל, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בזמן החדש.
- אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי, מאיר חזן, עופר שיף (עורכים), היהודים בהווה: כינוס ופיזור - בהוקרה ליוסף גורני, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2010.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: יהדות |
| ערך מילוני בוויקימילון: יהודי |
| ערך מילוני בוויקימילון: בני ישראל |
 ציטוטים בוויקיציטוט: יהודים |
- אקונומיסט, ערב תשע"ג, יהדות העולם משגשגת, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
- המכון למדיניות העם יהודי
- רפאל ינקלביץ, היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית לנוכרית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 175-156
- Who is a Jew?, The Economist, January 11th 2014 (באנגלית)
- ירון דרוקמן, מספר היהודים בעולם עדיין נמוך מאשר לפני השואה, ידיעות אחרונות, 10 באוקטובר 2015
- מרדכי קפלן, על רקונסטרוקציה של מושג העם היהודי.
- עיונים: כתב עת לחקר ישראל, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 1.29 1.30 1.31 1.32 1.33 1.34 1.35 1.36 1.37 1.38 1.39 1.40 1.41 1.42 1.43 1.44 1.45 1.46 1.47 1.48 1.49 1.50 1.51 1.52 1.53 1.54 1.55 1.56 1.57 1.58 World Jewish Population 2016
- ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ http://www.jpeopleworld.com/index.php?dir=site&page=country&subj_cs=5025
- ^ ”וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אֱלֹקֶיךָ.” (ספר דברים, פרק כ"ז, פסוק ט')
- ^ לפי חוקרים שונים כדוגמת קאסוטו, הרטום וגם פינקלשטיין היו הגולים לאשור בני המעמד הגבוה שהיוו סיכון לשלטון האשורי החדש בארץ מחשש שימרידו את יתר האוכלוסייה כנגדם.
- ^ מרדכי וורמברנד ובצלאל ס. רות, עם ישראל - תולדות 4000 שנה - מימי האבות ועד חוזה השלום, עמ' 95.
- ^ [Dr. Solomon Gryazel, "History of the Jews - From the destruction of Judah in 586 BC to the preset Arab Israeli conflict", p. 137]
- ^ רפאל ינקלביץ, היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית לנוכרית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 160.
- ^ Kahn SM, The multiple meanings of Jewish genes, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):179-92, PMID 16249949
- ^ 10.0 10.1 סטיבן קפלן, היהפוך אתיופי עורו? ביתא ישראל (יהודים אתיופים) ושיח גזעי, African Affairs 98:535-550 (1999)
- ^ 11.0 11.1 Parfitt T, Egorova Y., Genetics, history, and identity: the case of the Bene Israel and the Lemba, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):193–224 PMID 16249950
- ^ Zlotogora J, van Baal S, Patrinos GP, The Israeli National Genetic Database, Isr Med Assoc J. 2009 Jun;11(6):373-5.
- ^ Skorecki K, Selig S, Blazer S, et al. (January 1997). "Y chromosomes of Jewish priests". Nature 385 (6611): 32 , [1].
- ^ מגזין מכון ויצמן, האם אפשר לספק הוכחה מדעית להשערה כי גברים יהודיים מסוימים הם צאצאים למשפחות כהנים?, באתר "הידען", 31 במרץ 2009
- ^ Hammer, M. F.; A. J. Redd, E. T. Wood, M. R. Bonner, H. Jarjanazi, T. Karafet, S. Santachiara-Benerecetti, A. Oppenheim, M. A. Jobling, T. Jenkins, H. Ostrer, and B. Bonné-Tamir (May 9, 2000). Jewish and Middle Eastern non-Jewish populations share a common pool of Y-chromosome biallelic haplotypes, Proceedings of the National Academy of Sciences 97: 6769., PMID 10801975
- ^ 16.0 16.1 Hammer2000
- ^ Almut Nebel, Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim. "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East." The American Journal of Human Genetics 69:5 (November 2001): 1095–1112. Abstract:
- ^ רפאל פלק, ציונות והביולוגיה של היהודים, הוצאת רסלינג, 2004
- ^ "40% מהאשכנזים הם צאצאים של ארבע אמהות קדמוניות" מתוך אתר "הידען", 20 בינואר 2006.
- ^ "40% מהאשכנזים הם צאצאי ארבע אמהות", תמר טראובמן, ה-15 בינואר 2006, "הארץ". פורסם באתר וואלה!
- ^ Counting the Founders: The Matrilineal Genetic Ancestry of the Jewish Diaspora
- ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 Atzmon, G., et al., Abraham's Children in the Genome Era: Major Jewish Diaspora Populations Comprise Distinct Genetic Clusters with Shared Middle Eastern Ancestry. The American Journal of Human Genetics. 86(6): p. 850–859. PMID 20560205
- ^ Behar, D.M., et al., The genome-wide structure of the Jewish people, Nature. 466(7303): p. 238–242.
- ^ מחקר עולמי חדש מגלה: נמצא הגֶן היהודי, ynet, 7 ביוני 2010.
- ^ יונתן הללי, מחקר: כל היהודים הם לבנטינים מהמזה"ת, באתר nrg, 10 ביוני 2010
- ^ Studies Show Jews’ Genetic Similarity
- ^ Finding the genetic trail
- ^ Genes Tell Tale of Jewish Ties to Africa
- ^ "A substantial prehistoric European ancestry amongst Ashkenazi maternal lineages , Nature Communications 4, Article number: 2543 doi:10.1038/ncomms3543 "
ראו גם "ברומא התנהג כאשכנזי" סיקור המחקר באתר ישראל היום - ^ "Genes Suggest European Women at Root of Ashkenazi Family Tree" מאת ניקולס ווייד באתר ה"ניו יורק טיימס.
- ^ "New York Times Y Chromosome"
- ^ Genetics and the Jewish identity by Diana Muir Appelbaum and Paul S. Appelbaum, The Jerusalem Post.11 בפברואר 2008.[2]
- ^ שי זמיר, יהודים הכי דומים גנטית לתושבי המזרח התיכון, באתר ynet, 10 ביוני 2010
- ^ ynet, מחקר: לכל יהודי העולם מוצא גנטי משותף, באתר ynet, 6 ביוני 2010
- ^ Nebel, Almut; Dvora Filon, Bernd Brinkmann, Partha P. Majumder, Marina Faerman, and Ariella Oppenheim (November 2001). "The Y Chromosome Pool of Jews as Part of the Genetic Landscape of the Middle East". The American Journal of Human Genetics 69 (5): 1095–112. [3], [4]
- ^ Jewish people near zero growth
- ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 04.09.2018
- ^ ראו כאן
- ^ כתבה ב"ניו יורק טיימס", 5 בדצמבר 2008.
- ^ The Genetic Legacy of Religious Diversity and Intolerance: Paternal Lineages of Christians, Jews, and Muslims in the Iberian Peninsula
| יהדות אסיה | ||
|---|---|---|
|
| יהדות אירופה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • צ'כיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת (קורסיקה) • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • טורקיה • יהדות אשכנז • ספרד • קטלוניה • ברית המועצות • יוגוסלביה • גליציה • יהדות מזרח אירופה | 
|
| מדינות שההכרה בהן מוגבלת | אבחזיה • אג'ריה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • נגורו קרבא | |
| יהדות אפריקה | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אלג'יריה • לוב • מצרים • מרוקו • תוניסיה | 
|
| אחרות | אתיופיה • דרום אפריקה • זימבבואה • מאלי | |
| ראו גם | אבאיודאיה | |
| יהדות אמריקה הצפונית | |
|---|---|
|
| יהדות אמריקה המרכזית | |
|---|---|
|
| יהדות אמריקה הדרומית | |
|---|---|
|
| יהדות אוקיאניה | |
|---|---|
|
