עשרת השבטים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפה המתארת את הגליות תושבי ממלכת ישראל על ידי האשורים.

עשרת השבטים הוא כינוי לעשרה שבטים מתוך שבטי ישראל, שהוגלו לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור ומאז לא נודע גורלם. העיסוק בגורל עשרת השבטים הוא עתיק יומין ואוניברסלי. במהלך השנים הועלו מספר השערות לגבי שיוך עמים כצאצאים של עשרת השבטים, אולם לא נמצאו הוכחות ברורות.

היווצרות עשרת השבטים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

התיאור במקרא של התפלגות שבטים ממלכות בית דוד והקמת ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט היא הבסיס ל"עשרת השבטים". הכרזתם הייתה: "מַה-לָּנוּ- חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו"[1]. על הפילוג הצפוי אנו מתבשרים כבר בסוף ימי שלמה המלך: וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ... מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה... רַק אֶת-כָּל-הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי[2]. הנביא אחיה השילוני קורע מהמעיל של ירבעם בן נבט שנים-עשר חלקים ונותן לו עשרה ואומר לו: "קַח-לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה- אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים" (פסוק ל"א). זוהי הפעם הראשונה בה מופיע המושג "עשרת השבטים"

עם זאת אחיה השילוני מוסיף בנבואתו: "וַאעַנֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל-הַיָּמִים" (פסוק ל"ט). מהמונח כל הימים אנו למדים "ומה תלמוד לומר אך? לא כל הימים (ילקוט שמעוני). "כי לימות המשיח יחזור דוד למלוך על ישראל בעת התיקון, ולכן לפני חזרת הדברים לתיקונם כפי שהיה יבוא משיח מבני אפרים לתקן את החטא של העגלים שהעמיד ירבעם, וחטא והחטיא את ישראל, ובכוח מסירות הנפש של משיח בן יוסף יתקן את החטא מכל וכל, ובכך יפנה דרך למלך המשיח בן דוד שיחזור למלוך על כל ישראל, וזהו עיקר הנבואה של יחזקאל בספר יחזקאל, פרק ל"ז"[3].

אחת התעודות שנמצאו בגוזן (תעודה 111) מתייחסת להתיישבות הישראלית במקום. תעודה זאת מהמאה ה-7 לפנה"ס עוסקת בפדיון שבויה ששמה "דינה". בתעודה מופיעים שמות של שני פקידים בשירות אשור, ששמם "נריהו" ו"פלטיהו". בנימין מייזלר העריך במאמרו ששני השמות מתייחסים לגולים מישראל. בנוסף, מופיע בתעודה השם "חלבישו", עליו מצוין במפורש שהוא משומרון. בתעודה נכתב שעל בלברך בן נני (ארמי) למסור את השבויה דינה ליד אדם בשם "הושע". התעודה שאושרה על ידי הנציב מאשרת שאם בלברך לא ימסור את האישה הוא ישלם 3 מינות כסף.[4]

הרקע להיעלמותם

נחלות שבטי ישראל

כפי הכתוב בספר עזרא, עם ישראל היום הוא צאצא שבטי יהודה, שמעון, בנימין והלויים שהתגוררו בקרב שבטים אלו (לשבט לוי לא הייתה נחלה ובניו שכנו בקרב שבטים שונים).

מקובל לחשוב כי בממלכת יהודה חיו רק שבטי יהודה ובנימין, אך הדבר לא מדויק. טרם כינון המלוכה, התגוררו השבטים בנחלות שונות בישראל, אולם לאחר מכן חיו השבטים בממלכה אחת תחת שלטונם של שאול, דוד ושלמה.

בשנת ב'תתקס"ד, בימי שלטון בנו של שלמה, רחבעם, מרדו עשרת השבטים, תחת הנהגתו של ירבעם בן נבט, עקב המסים הכבדים שהטיל רחבעם ושרירות ליבו, והממלכה המאוחדת פוצלה לשתיים - ממלכת ישראל וממלכת יהודה. בממלכת ישראל הצפונית חיו תשעה שבטים בעלי נחלה - זבולון, יששכר, אשר, נפתלי, דן, מנשה, אפרים, ראובן וגד, וחלק מבני לוי.

בממלכת יהודה חיו שבטי יהודה, בנימין, שמעון וחלק מבני לוי. שמעון ויהודה התאחדו מאוחר יותר ושבט שמעון איבד את זהותו העצמאית.

בשנת ג'ר"ה, ימי מלכותו של הושע המלך, כבשה אשור, בהנהגת שלמנאסר החמישי ואחר כך תחת סרגון השני, את ממלכת ישראל, החריבה את בירתה שומרון והגלתה את השבטים לאשור. על גולי ישראל נאמר: "וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי"[5]. גם לגבי השבטים שהיו בעבר הירדן נאמר בדברי הימים: "וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה"[6]. הערים הללו מזוהות בתלמוד: "חלח - זו חלזון, חבור - זו הדייב, נהר גוזן - זו גינזק, ערי מדי - זו חמד וחברותיה, ואמרי לה: זו נהוונד וחברותיה, מאי חברותיה אמר שמואל: כרך מושכי, חוסקי ורומקי"[7].

יש הסבורים כי ערים אלו נמצאות בשטחים הבאים: נהר גוזן זוהה עם העיר גוזאנה ששכנה בתל חלף שבשטחי סוריה של היום, נהר חבור מזוהה עם נהר החבור שבקרבתו מצויה העיר זאח'ו שבין שטחי כורדיסטן שבתחומי שלטון עיראק וטורקיה המודרנית, קיים גם זיהוי של חלח עם Halahhu הידועה בכתובות אשוריות כעיר וכמחוז ששכן מצפון-מזרח לנינוה. הפרופסורים משה דוד קאסוטו ואליה שמואל הרטום הציעו בפירושם להזכרת חלח שבספר דברי הימים, כי ייתכן ש"חלח" שלא זוהתה וודאית בזמן הוצאת ספרם היא כלקיטיס המוזכרת בפי היוונים כמקום בארם נהריים. האזור האחר בו יושבו היה זה שלאורך נהר החבור. רבים מתושביו הארמים של אזור זה, בו שכנו בעבר ממלכות ארמיות, הוגלו על ידי מלכי אשור לארץ אשור. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל חלף נמצאו לוחות שמתארים את סיפור חייהם של אנשים בעלי שמות ישראליים, ככל הנראה מדובר בגולי אשור. גוזן ששכנה על נהר החבור והיוותה מרכז של פחווה אשורית, מתועדת בתעודות אשוריות שנמצאו בחפירות שנערכו במקום ובנינווה. אזכורים של שמות ישראליים בתעודות שנחשפו בכלח ונינוה, בירות אשור במאות השניה והשלישית לאלף הרביעי, מלמדות שגולי ישראל הובאו גם לבירות הממלכה. הללו היו כנראה בעלי מקצוע מבוקשים. בספרו המפרש את ספר מלכים לצד תגליות וממצאים ארכאולוגיים משנת ה'תש"ם מציע הרטום בפירושו למקומות ההגליה כי ייתכן ו"הרא" המוזכרת בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק כ"ו, היא חרן[8].

יש הטוענים כי רבים מתושבי ממלכת ישראל נמלטו לממלכת יהודה ששמרה על עצמאותה, לביסוס טענתם הם משתמשים בממצאי חפירות ארכאולוגיות שנערכו בירושלים מהן עולה כי אוכלוסיית העיר הכפילה פי כמה וכמה בתקופה שלאחר הגליית האשורים את תושבי ממלכת ישראל - דבר האפשרי הגיונית אם חלה הגירה של ישראלים מהצפון אל ממלכת יהודה, דבר שיש לו אף תימוכין בחז"ל. מלבד זאת מסתבר שלא כל תושבי ממלכת ישראל הוגלו לאשור, כך עולה גם מהאנאלים של תגלת פלאסר השלישי שטוען שהגלה "רק 27,290 איש מהעיר שומרון" ואת היתר השאיר במקום עם הטלת מס כבד עליהם. בנוסף, המקורות האשוריים טוענים כי רק 13,250 איש הוגלו מהגליל מבלי למנות את מניין הגולים מעבר הירדן המזרחי. אם מלך אשור באמת היה מגלה את כלל האוכלוסייה המקומית הוא בוודאי היה מתפאר בכך ברישומיו, מה שהיה מוסיף לו פאר ויוקרה כמנהיג אימפריה. גם במקרא מוזכרים כמה פעמים תושבי ממלכת ישראל לאחר חורבן ממלכתם וההגליה הגדולה לאשור. המקרה הראשון הוא בספר דברי הימים ב', פרק ט"ו, בו מוזכרים אנשים מהשבטים מנשה, אפרים, שמעון והגרים שהיו איתם, כי הצטרפו לתושבי ממלכת יהודה בימיו של אסא[9], ואילו בימיו של חזקיהו מסופר כי המלך פונה לבני ממלכת ישראל לשוב ולהתאחד עם תושבי יהודה לעם אחד, כפי שהיה בעבר, ומזמין אותם לחגוג בירושלים את חג הפסח (דברי הימים ב', פרק ל'). שליחיו עברו בארץ וזכו ליחס מזלזל ומעליב מצד התושבים. עם זאת, חלק מאנשי אשר, מנשה, זבולון, יששכר והגרים שאיתם מקבלים את הזמנת חזקיהו ועולים לירושלים לחגוג את סעודת הפסח באיחור של חודש (ישנם פרשנים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום שטוענים בפירושם לפרק כי חזקיהו סיפח את השטחים שבהם נותרו תושבי ממלכת ישראל לשטחי ממלכתו). לאחר הקורבן שארגן חזקיהו וסעודת הפסח יצאו החוגגים לרחבי נחלות יהודה, בנימין, אפרים ומנשה וניתצו את המצבות, האשרים, הבמות והמזבחות שנמצאו שם[10].

בתיאור שיבת ציון שבספר דברי הימים א' מסופר כי השבים ארצה היו מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים (מ.ד קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ"שרידי עשרת השבטים התיישבו בממלכת יהודה"), אך הדבר אינו מתואר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא[11].

מדבריהם של נביאים מאוחרים משתמע, שהתודעה הלאומית הוסיפה לקנן בלבם של גולי ישראל זמן-מה, ואפשר שחלק מהם התקרבו אל גולי יהודה. אולם נראה כי רוב הגולים איבדו את ייחודם הלאומי תוך כמה דורות ונבלעו במערך התרבותי-מדיני של תחום התרבות האשורי-ארמי, ולא נותר מהם זכר אלא רק בתודעה ההיסטורית של הדורות המאוחרים.

גורל עשרת השבטים

בתקופת חז"ל עדיין ידעו להצביע על מקום הימצאותם של עשרת השבטים. התלמוד במסכת יבמות, מביא את דבריו של רב אסי:

גוי שקידש בזמן הזה - חוששין לקידושין, שמא מעשרת השבטים הוא. והא דכל פריש מרובא פריש? בדוכתא דקביעי, דאמר רבי אבא בר כהנא: 'וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי' חלח - זה חלזון, וחבור - זו חדייב, נהר גוזן - זו גינזק, וערי מדי - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה: זו ניהר וחברותיה. חברותיה מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא.

פירוש: גוי שקידש אישה, ייתכן שקידושין אלו תופסים והאישה זקוקה לגט, שמא הוא יהודי מעשרת השבטים, אך זאת דווקא במקומות שבהם התיישבו. מסקנת הגמרא שם הפוכה: אפילו באותם מקומות בהם ישבו עשרת השבטים בעבר - האדם הסתמי הוא בחזקת אינו יהודי (משיקולים שונים, עובדתיים והלכתיים).

התלמוד במסכת סנהדרין מסתפק בזיהוי המקום המפורט בו נמצאים עשרת השבטים:

"להיכא אגלי להו? מר זוטרא אמר: לאפריקי. ורבי חנינא אמר: להרי סלוג.

המהר"ל[12] מנסה לדון בזיהוי המקום המיוחד של אפריקי – "ועוד יראה דהכי פירושו, דמתחלה הגלה אותם לאפריקי, ואינו אפריקי שהוא ידוע לנו, אבל הוא מקום דפסקי הרי חושך. וזה נקרא ג"כ אפריקי וכך מוכח במסכת תמיד...".

בתלמוד הירושלמי נאמר כי "לשלוש גלויות גלו ישראל: אחת לפנים מנהר סמבטיון, ואחת לדפני של אנטוכיה, ואחת שירד עליהם הענן וכיסה אותם" (ירושלמי, מסכת סנהדרין י', ו'). האגדה מספרת שנהר הסמבטיון (שהינו שיבוש של "סבטיון" מלשון שבת[13]) גועש במשך ששת ימי החול בשבוע ובשבת נח מזעפו, ולכן אנשי עשרת השבטים ששומרים שבת מנועים לעבור אותו ולחזור, בגלל חילול שבת הכרוך בכך. יוסף בן מתתיהו מזכיר את הסמבטיון וטוען כי טיטוס ראה אותו, גם פליניוס הזקן מתייחס אליו וטוען כי: "בני עשרת השבטים מצויים במלכוד שכן כאשר הנהר נח ביום השבת אין הם חוצים אותו מפאת חילול השבת".

הרמב"ן בפירושו לתורה[14] מזהה את נהר הסמבטיון עם נהר גוזן הנזכר במקרא[5], ולדעתו של אלדד הדני הנהר הזה נמצא בסודאן או בחבש.

דעה אחרת בגמרא אומרת כי ירמיהו החזיר את עשרת השבטים לארץ ישראל, אם כי רש"י מפרש שירמיהו לא הצליח להחזיר את כל עשרת השבטים אלא רק חלק קטן מהם.

יהודי אפגניסטן מזהים את המקומות שאליהם הוגלו עשרת השבטים כמקומות באפגניסטן, "חבור" מזוהה עם מעבר ההרים ח'ייבר, את "הרא" מזהים כעיר הראט ואת "גוזן" מזהים הם עם העיר גזאני שעל גדות נהר גזאני[15]. רבי משה אבן עזרא פירש כי "אפשר שגוזן היא מדינת גזנה, שהיא עיר הבירה של כוראסאן".

יהודי בוכרה מזהים את חבור הנזכרת במקרא עם העיר בוכרה, ולפי המסורת שהייתה רווחת אצלם הם מצאצאי עשרת השבטים[16].

יש הטוענים כי האשורים לא הגלו את כל השבטים מלכתחילה. האשורים הגלו רק את האליטה. שאר העם נותר בארץ ובמשך הזמן חלקו נספח לממלכת יהודה.

מציאת השבטים

הדעות לגבי מציאת השבטים חלוקות אף הן. לפי חלק מהדעות, השבטים אבודים לעד ולא יחזרו אף בעת קיבוץ הגלויות. אחרים טוענים כי יחזרו באחרית הימים ויש האומרים כי חזרתם מהגלות מותנית בחזרתם בתשובה. בסוף ספר יחזקאל (פרק מ"ח), מתנבא הנביא על החלוקה העתידית של ארץ ישראל לשלושה עשר חלקים, עשרת השבטים, שבטי ממלכת יהודה וגם הכהנים והלווים, שהפעם יהיה להם חלק בתוך נחלותיהם של שבטי ישראל[17]. הסוברים שעשרת השבטים אכן יחזרו, מסתמכים על נבואת יחזקאל כהוכחה לכך.

הגמרא במסכת סנהדרין[18] דנה בעתידם של עשרת השבטים בדבריהם של רבי עקיבא ורבי אליעזר. וכך אומרת המשנה: "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים, כ"ט), מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים דברי רבי עקיבא". רבי אליעזר אומר: "כיום הזה מה יום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפלה להן כך עתידה להאיר להם."[19]

למרות שיש המצטטים את דברי רבי עקיבא כמי שסבור כי עשרת השבטים לא ישובו לעם ישראל, לא כך הבינו המפרשים את דבריו. רש"י מסביר כי הגולים עצמם לא עתידים לחזור, מפני שהיו רשעים; אבל בניהם והדורות הבאים יזכו לכך, אך ישנן מפרשים שפירשו את דבריו כפשוטו.

גם התוספות יום טוב מצטרף לדרכו של רש"י ומוסיף שהפסוק "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה, לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; וְאֵלֶּה, מַחְלְקוֹתָם—נְאֻם ד' ה'" (יחזקאל, מ"ח, כ"ט) הוא ראיה מוחלטת לקיבוץ הגלויות. הוא מביא בנוסף את ר' עקיבא, וכמו רש"י מוסיף שמדובר על הדור הראשון בלבד. שאם לא כך, יהיו דברי יחזקאל קשים להבנה, שהרי יחזקאל אמר שהארץ תחולק בין שנים-עשר שבטי ישראל.

ובדברי הרדב"ז (שו"ת או"ח סימן פ"ה): "ואפילו לפי הפירוש הראשון דאמרינן בגמרא דשבקיה ר"ע לחסידותיה, ושני תנאים פליגי עליה רבי אליעזר ורבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו משמו של רבי שמעון ברבי, ולכן אני מאמין כי עתידין לחזור ויש להם חלק לעולם הבא".

הרמב"ם באיגרותיו, כאשר נשאל בנושא זה, כתב כי מציאת השבטים תתקיים[20].

גם המלבי"ם (פירושו ליחזקאל ל"ז: י"ט) כתב על שיבתם של שבטי ישראל כחלק מתהליך הגאולה וקיבוץ גלויות. – "ובאחרית הימים יתקבצו כל עשרת השבטים האובדים והנדחים תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים".

הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו), כתב על חזרתם של שבטי ישראל בימנו: "באחרית הימים הם עתידים להתקבל בחזרה לעם ישראל. הם ישראל על פי ההלכה יש לקבל אותם כישראל. דבר זה נשכח מאיתנו במשך הגלות ומכיוון שכיום התקנון של בתי הדין בנושאים אלו הוא תקנון של הגלות, מתעוררות בעיות רבות בנושא זה. ברור שמצב זה לא יישאר לעולמי עד וברור שנדרשת מהפכה על מנת שעם ישראל יתקיים" (מספד למשיח, שער ראשון, יחוד עשרת השבטים).

האם יש לפעול לאיתור עשרת השבטים

הרב אליהו בירנבוים, מנהל "מכון שטראוס-עמיאל"[21] העוסק בנושא מביא במאמר במקור ראשון ציטוטים מרבנים, לפיהם יש לפעול לאיתור השבטים האבודים ולהשבתם ארצה.

הרב קוק ראה בעין יפה את הצורך לחפש ולהשיב את שבטי ישראל לארץ ישראל כחלק מתהליך הנורמליזציה של עם ישראל: "ונפלאות וגדולות ראינו בעינינו איך שעל ידי התעוררות רוח טהרה בלב גדולי ישראל מימים כבירים עד הדור האחרון ונפלאות גדולות ראו עינינו איך שעל ידי הרעיון של מציאות עשרת השבטים שהכה שורש עמוק בלבו של האדם הגדול ר' מנשה בן ישראל, נסתובבו הדברים של שיבת אחב"י לארץ בריטניא, ומפעולה זו אנו רואים תוצאות של איזה צמיחת ישועה בימנו אלה, אחרי העלילות הגדולות של המלחמה וההצהרה הבריטית בדבר ביתנו הלאומי שבוודאי מאת ה' הייתה זאת. וסוף כל סוף יגלה ויראה על ידי מסיבות הללו הופעת ישועה כללית המקרבת את צפיית גאולתנו בע"ה" (מתוך הקדמת הרב לספר קול התור לרב הורוביץ).

בילקוט שמעוני נאמר שעתידים ישראל לצאת לקראת צאצאי עשרת השבטים: "אף ערשנו רעננה, אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר הסמבטיון שעתידים גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי העולם הבא, שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה" (א', רמז ת'תקפ"ד).

גם הפוסקים במשך הדורות נקטו שיש מצווה לקרב את המומרים שהתרחקו מכלל ישראל ובכל התקופות בקשו לקבל את המומרים שחזרו בתשובה. ידועים דבריו של הרשב"ש בתשובתו בדבר האנוסים אשר בקשו לשוב ליהדותם לאחר המרת דתם על ידי האינקויזיציה: "ואין ליראו ולבהלו אבל למושכו חסד ומושבע ועמד מסיני הוא ועונש הוא עליהם וכשמקיימים נוטל עליהם שכר ככהן גדול"... מיהו זהו בגוי הבא להתגייר, אבל מהאנוסים אלו או זרעם אין דוחין אותם מפני זה, אבל המקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה עליו נאמר אם תוציא יקר מזולל"[22]. שיבתו של מומר לעם ישראל, אינה תהליך של גיור רגיל, אלא כדרך של השבת יהודי בתשובה וכחלק מהערבות הדדית בין יהודי לחברו.

הרב דוד שלוש אשר עסק רבות בנושא השבת נדחי ישראל בכלל והעדה האתיופית בפרט כתב על עשרת השבטים וחזרתם בימנו: "והנה עשרת השבטים שהגלם סנחריב מלך אשור... שמצאצאיהם נמצאים היום במזרח הודו... ואף על פי שחז"ל עשאום כגויים אם יבואו להתגייר נקבלם ונשיבם לחיק האומה כדעת רבי אליעזר שעתידין לחזור" (מתוך תשובה לעו"ד מיכאל קורינאלדי, תשנ"ג).

הרב יצחק כדורי מדבר על פן יותר רוחני בדרך להחזרתם לחיק היהדות: "הקדוש ברוך הוא העלימם כדי שלא יסבלו מעול הגויים... הם יושבים לבטח בארצם עד שיבוא משיח. אם נרבה בלימודי הקבלה זאת התרופה, מתורת רבי שמעון בר יוחאי למדנו זאת"[23].

פזורות אפשריות של עשרת השבטים

ברחבי העולם, ובעיקר בדרום-מזרח אסיה, קבוצות אתניות המקיימות מסיבות שונות מנהגים המזכירים מנהגים יהודיים קדומים. יש המזהים אותן עם צאצאי עשרת השבטים. לאחדות מהקבוצות אין, בסבירות גבוהה, קשר עם עשרת השבטים. הם נכללות בקבוצה על מנת להצביע על הפיזור של עם ישראל בעולם. המונח "עשרת השבטים" מיוחס לקבוצות הבאות:

ועוד קהילות שונות בסמרקנד, אוזבקיסטן ואזור מרכז אסיה המזוהים במחקר כמתאימים למיקום עשרת השבטים ועד השבטים האינדיאנים בערבות ארצות הברית, לכולם יש מסורות ברמות שונות על היותם צאצאים של עשרת השבטים בנדודיהם.

הרופא הנוצרי אשהל גראנט אמר שהיזידים הם מעשרת השבטים כי הם מלים את עור בשרם ומקריבים את חג הפסח[24].

קהילות יהודיות בעלות מסורת בהיותם צאצאי עשרת השבטים

להלן רשימת קהילות יהודיות שטוענות ומייחסות עצמן או המיוחסות על ידי חוקרים מסוימים להיות צאצאי עשרת השבטים:

  • יהדות בוכרה - לפי מסורת שרווחה אצלם הם מצאצאי עשרת השבטים, חלקם אף מייחס עצמו על שבט יששכר ושבט נפתלי.
  • יהדות אוזבקיסטן - יהדות בוכרה הינה חלק מיהדות אוזבקיסטן.
  • יהדות כורדיסטן - לפי מסורת הרווחת אצל יהודי כורדיסטן הם מצאצאי עשרת השבטים.
  • יהודי ההרים - גם ליהודי ההרים ישנה מסורת כי לפיה הם צאצאי עשרת השבטים.
  • יהדות פרס - ממלכת אשור כללה גם את פרס המודרנית וייתכן שעשרת השבטים ש"הוגלו אשורה", הוגלו בין היתר גם לפרס.
  • יהדות קוצ'ין - חוקרים מסכימים כי הייתה קיימת קהילה יהודית מצפון לקוצ'ין, שמקורה כפי הנראה בגולי אשור, שהגיעו אליה כנראה דרך תימן.
  • יהדות סין - אביגדור שחן מציע בספרו "מעבר לסמבטיון" כי יהודים התיישבו בסין כחלק מהמסע של בני עשרת השבטים לחזור לארץ ישראל דרך צעידה לכיוון מזרח.
  • יהודי האיגבו - מייחסים עצמם על השבטים: שבט גד, שבט זבולון ושבט מנשה.
  • יהדות אפגניסטן - יש כאלה שסבורים כי היישוב היהודי באפגניסטן החל עם גלות עשרת השבטים בידי אשור.
  • יהדות הודו - לחלק מיהודי הודו ישנה מסורת שהם צאצאי עשרת השבטים.
  • קהילת בני ישראל - היו כאלה שהציעו לזהות את מקור בני הקהילה הזו בעשרת השבטים בשל שמם: "בני ישראל" שמעיד לכאורה על שיוכם לתושבי ממלכת ישראל, היו אף כאלה שניסו לשייכם לצאצאי השבטים: זבולון שהיו יורדי ים כמו היהודים שחיו בהודו, ואשר בשל העובדה שיהודי הודו עסקו בהפקת שמן זית, שמתקשר לזית שהיה סמלו של שבט אשר.
  • יהדות עיראק - היו כאלה שטענו כי ראשית היישוב היהודי בבבל (עיראק של ימינו), החל עם גלות עשרת השבטים שיושבו בידי אשור בשטחי בבל בתקופה של כ: 150-120 שנים מלפני גלות בבל של תושבי ממלכת יהודה.

תאוריות לגבי פזורת עשרת השבטים

שאלת מקום הימצאם של עשרת השבטים השפיעה גם על מגלי ארצות. ב-י' באב ה'רנ"ב יצא כריסטופר קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע, עם שלוש ספינות ובהן כ-90 איש. ביניהם היה נוכח גם אנוס בשם לואיס דה טורס (Luis de Torres) שהובא עימם כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו להם עשרת השבטים האבודים.

  • בתקופתו של הרב מנשה בן ישראל, נהוג היה לזהות את בני עשרת השבטים עם האינדיאנים תושבי דרום אמריקה, ועל נושא זה כתב הרב בן ישראל את ספרו: "מקווה ישראל".
  • נטען גם כי הכוזרים הם צאצאי עשרת השבטים. לטענה זו לא נמצאו סימוכין וידוע כי הם קיבלו על עצמם את היהדות מרצון.
  • ד"ר אביגדור שחן שחקר את שבט הפתאנים באפגניסטן טוען בספרו "אל עבר הסמבטיון" כי הם צאצאי עשרת השבטים וכי לאחר "שמקלפים" את מעטה האסלאם מגלים מנהגים יהודיים רבים כמו סמלים של מגן דוד והמנורה, וקמעות של שמע ישראל, בית המלוכה האפגני החזיק בספר העתיק "מחזן-אי-אפגני" שמתאר את הקשר של שבטי הפתאנים לבני משפחת שאול המלך. גם יהודי אפגניסטן מצדדים בטענה כי שבטים מוסלמים באפגניסטן הם צאצאי עשרת השבטים.
  • ישנם כאלה שטוענים כי היפנים הם בני עשרת השבטים, כשהם מסתמכים על הדמיון לכאורה בין המילים בשפה העברית למילים בשפה היפנית, על דמיון לכאורה שבין דת השינטו לבין היהדות ועל הדמיון שבין סיפורי התנ"ך לבין סיפורי העם היפניים.
  • ישנם כאלה שטוענים כי תושבי בריטניה הם צאצאי עשרת השבטים, והם מציגים מגוון הצעות לקשר בין העם היהודי לתושבי בריטניה, אך תושבי בריטניה הם כידוע צאצאי עמים אירופיים כמו: קלטים, סקסונים אנגלו-סקסונים, יוטים ועוד מספר עמים גרמאניים אשר כבשו את האי לפני זמן רב כמתועד בהיסטוריה. עם זאת חברי הארגון השנוי במחלוקת (עקב הגזענות שבה הוא תומך) הקרוי: "בני ישראל הבריטים", טוענים להיות צאצאי עשרת השבטים אך בדיקת DNA שנערכה הוכיחה כי הם ממוצא אירופי ולא ממוצא ים תיכוני כמו היהודים.
  • הרב אליהו אביחיל מקים עמותת "עמישב", הקדיש שנים רבות בחייו לחקירת גורלם של עשרת השבטים ומצבם המודרני. הוא אף היה פעיל בהעלאת מתגיירים מפרו. פעילותו ספגה ביקורת מחוגי השמאל, בגלל יישובם של העולים ביש"ע, כאילו היא נובעת מטעמים פוליטיים ומטרתה חיזוק ההתיישבות בארץ ישראל.
  • לבני הקבוצה האתנית הקרויה למבה, ישנה מסורת שלפיה הם שבט ישראלי אבוד, אך לפי המסורת המילולית שלהם הם צאצאי אנשים (עם דגש על אבותיהם הזכרים) שעזבו את ירושלים (שהייתה בתחומי ממלכת יהודה) ונדדו עד לעיר צנעא שבתימן, שממנה הם המשיכו בנדודיהם לאפריקה עד שהגיעו למקום מושבם בדרום אפריקה ובסביבותיה, דבר זה מעיד שייתכן והלמבה הינם צאצאי תושבי ממלכת יהודה ולא צאצאי תושבי ממלכת ישראל כפי שנהוג לחשוב.
  • על פי המסורת יהודי גאורגיה, הם מצאצאי עשרת השבטים, שהוגלו על ידי שלמנאסר מלך אשור שהושיבם "בכלח ובחבור נהרי גוזן וערי מדי" (מלכים ב' י"ז, ו'). אולם החוקרים סבורים שמוצאם בפרס, שהמגע רב השנים עם המקומיים השפיע עליהם בכל הקשור למנהגים ואמונות עממיות.
  • ליהודי כורדיסטן ישנה מסורת כי הם מצאצאי עשרת השבטים, וכך גם ליהודי בוכרה שמייחסים עצמם לשבט יששכר בהסתמכם על שם המשפחה הנפוץ בעדתם: "יששכרוף".
  • ברפובליקה קברדינו בלקריה אשר נמצאת בצפון הקווקז ישנה קבוצת משפחות ממוצא בלקרי אשר יושבת בכפר שנקרא אֵל-טְיוּבְיוּ הנמצא על שפת הנהר צֵ'גֵם באזור אֵלִיָה-אוּרען (פירוש: אֵלִיָה - ברק האל, אוּרען - מקום) ושומרת סוד על העבר שלהם. על פי מסורת הכפר, מסופר כי מלפני כאלפיים שנה ירדה מן השמים דמות בשם אֵלִיָה המזוהת כאליהו-הנביא, אֵלִיָה הכה בסלע עם ברק, על זאת קראו לברק - אֵלִיָה ולסלע אֵלִיָה-תָש (פירוש: אֵלִיָה - ברק האל, תָש - אבן), תושבי הכפר מספרים כי אֵלִיָה מגן עליהם ויורד מדי פעם על פני ההר שמצידו נמצאת הסלע אֵלִיָה-תָש כדי לבדוק איך הם חיים. תושבי הכפר מאמינים שיש להם קשר כלשהו לאליהו הנביא.

זיהוי עשרת השבטים לפי המחקר האתנולוגי

המחקר האתנולוגי מתבסס על חיפוש מנהגי יהדות אצל שבטים ועמים שונים. קיימות שלוש סיבות עיקריות לקיום מנהגים יהודיים אצל אלה שאינם יהודים:

  • מדובר בשבט או בעם שחלק משורשיו יהודיים ולכן גם לא נעלמו אותם מנהגים שהיו נוהגים לקיים.
  • מדובר בשבט או בעם שיהודים היו שכניהם ובשל כך השתרשו חלק ממנהגי היהדות אצלם. ייתכן גם שמנהגים אלו נכפו אליהם. בשני המקרים מדובר בשבט או בעם שמוצאו אינו בבני ישראל המקראיים.
  • התפתחות בלתי תלויה של מנהגי יהדות אצל העמים השונים.

האתנולוגיה אינה יכולה לתת כל פתרון לגבי גורלם של עשרת השבטים, הואיל ולפי הסיבות שתוארו ייתכן שמדובר בבני שבט יהודה שהיגרו למקומות רחוקים וגרמו לאותם שינויים אצל שבטים ועמים שונים. האתנולוגיה יכולה רק לבדוק נדידת עמים של כלל בני-ישראל ולא של שבט מסוים. כמו כן היא תלויה במחקר הביולוגי באופן מוחלט, משום שאם לא ימצא שום דמיון גנטי בין שבט בעלי דפוסי התנהגות יהודיים לבין כלל עם ישראל, הרי כל שנותר להניח הוא שישנם עקבות של יהודים בבני אותו שבט או שההתפתחות של מנהגי יהדות אצלם היא בלתי תלויה. ללא קשר לגורל עשרת השבטים, הרי שתאוריות אתנולוגיות שונות אינן מקובלות על המדע מבלי שאוששו בניסויים מדעיים.

כסיכום, ידועים לנו המנהגים של בני שבט יהודה בלבד (הם היהודים) ומשווים מנהגים עמים אחרים אליהם מתוך הנחה שלא היה שוני תרבותי רב בין שבט יהודה לבין עשרת השבטים, למרות שבודאי היו שינויים מסויימים, כמו עשיית חג הסוכות בט"ו בחשוון ככתוב במלכים ועוד.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אביגדור שחן, אל עבר הסמבטיון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003 - מסע בעקבות עשרת השבטים
  • אליהו בירנבוים, מכון שטראוס עמיאל, גורלם ועתידם של עשרת השבטים, מקור ראשון, 5 אוקטובר 2007.
  • אברהם אליהו זוננשטין, אור חדש בציון, מחקרים ועדויות על מקומות שבהם נמצאים צאצאי שבטי ישראל האבודים, תל אביב, תשכ"ד.
  • אליהו אביחיל, שבטי ישראל האובדים והנידחים, אגודת עמישב, ירושלים תשמ"ז.

Bonne -Tamir hla polymorphism in Libyan Jews Human Genetic 37 1977 p.319-328 Mourant.A.E.Kopec and Domaniewska Solezek, The Genetic of the Jews, Oxford Claundon press, 1979

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ז
  2. ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"א-י"ג
  3. ^ מנשה ישראל עשרת השבטים
  4. ^ בנימין מייזלר, גולי ישראל בגוזן, ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ג/ד ,תש"י ( 1950) עמ' 85-83
  5. ^ 5.0 5.1 ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ו'
  6. ^ ספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק כ"ו
  7. ^ מסכת קידושין ע"ב א
  8. ^ חקר גלות אשור בספריה היהודית הווירטואלית
  9. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ט"ו
  10. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"א, פסוק א'
  11. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים א'-ג' מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה]]
  12. ^ נצח ישראל, פרק ל"ד
  13. ^ רמב"ן על דברים ל"ב כ"ו: כי יום השבת בלשון ההוא "סבט" כאשר הוא בערבי ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון".
  14. ^ רמב"ן על דברים ל"ב כ"ו
  15. ^ "עשרת השבטים" באתר קהילת יהדות אפגניסטן
  16. ^ אנציקלופדית "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995) - בוכרה, יהדות בוכרה
  17. ^ בעת חלוקת הארץ בימי יהושע בן נון לא קיבלו הכהנים והלויים נחלה, במקום זאת קיבלו ערים בתוך נחלות שאר שבטי ישראל
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"י עמוד ב'
  19. ^ ראו גם תוספתא י"ג וכן יל"ש א' תתק"ס עם מעט שינויים
  20. ^ קובץ על יד ח"ד, תרמ"ח
  21. ^ השם המלא של הגוף העוסק בעשרת השבטים Straus-Amiel InstituteThe Joseph Straus Rabbinical Seminary And The Ethel and Adolph Beren Educators Institute Ohr Torah Stone Israel
  22. ^ ש"ות רשב"ש, ס, פ"ט, ושס"ח. ראו גם דבריו של מרן הב"י בבדק הבית, יו"ד שס"ח וכן בפתחי תשובה שם שאימצו את דבריו ולא חילקו בין אנוסים למומרים
  23. ^ משה חי נאוי, חייו ופעלו של הרב הגאון, זקן וגדול המקובלים בימינו, רבי יצחק כדורי שליט"א, תש"ן, עמודים 19–20.
  24. ^ http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2649
  25. ^ טאדסה טמרת, כנסייה ומדינה באתיופיה, עמוד 39.
  26. ^ דברי לאפסו דלבו באתר אבשה.
  27. ^ ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0