פוליטיקה של מצרים
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של מצרים |
|
מאז 1952 ועד להפיכה ב-2011, השלטון במצרים היה באופן רשמי רפובליקה אך בפועל התקיים בה משטר יחיד. לאחר בחירות דמוקרטיות נבחר נציג מפלגת האחים המוסלמים מוחמד מורסי. בעקבות מינויים וצעדים מעוררי מחלוקת, מורסי הודח בהפיכה צבאית ב-2013 שאותה הנהיג הגנרל א-סיסי. כנשיא זמני של מצרים מונה ראש בית הדין החוקתי.
בינואר 2014 התקיים משאל עם על חוקה חדשה. א-סיסי התפטר מתפקיד שר ההגנה ולאחר בחירות דמוקרטיות נבחר לנשיא מצרים.
היסטוריה
עד תום שלטון מובארכ
מצרים הפכה באופן רשמי לרפובליקה לא מלוכנית בתחילת שנות ה-50, אך בדומה לשאר מדינות ערב השלטון המלוכני הוחלף במשטר נשיאותי של העומד בראש המפלגה השלטת. באופן זה, חוסני מובארכ היה נשיאה של מצרים מאז 14 באוקטובר 1981 ועד התפטרותו ב-11 בפברואר 2011. מובארכ הוא מנהיג המפלגה הלאומית הדמוקרטית שהנהיגה את מצרים החל מ־1978. למרות החרם שהליגה הערבית הטילה על מצרים בעקבות חתימתה על הסכם השלום בין ישראל למצרים, הרי שמשרדיה הקבועים של הליגה חזרו ב-1990 לקהיר.
במצרים מתקיימות בחירות רב-מפלגתיות, אך משקיפי זכויות אדם בינלאומיים מעלים דאגה באשר לחופש הביטוי. כחלק מדאגה זו, באפריל 2007, פרסם ארגון אמנסטי דו"ח על פיו במצרים קיימים עינויים בבתי הכלא בהם כלואים מתנגדי המשטר. למעשה, הבחירות במצרים אינן חופשיות, והן בנויות כך שהמפלגה השלטת תנצח בכל מקרה. למרות זאת, רפורמות דמוקרטיות שנעשו עקב הלחץ האמריקני לדמוקרטיזציה בשנים 2003 ו-2004, גרמו לכניסתם של חברי פרלמנט שלא מהמפלגה השלטת (בעיקר מהאחים המוסלמים), לפרלמנט המצרי בתור עצמאיים.
התרופפות הלחץ האמריקני, בעקבות שקיעתה בעיראק והזדקקותה לסיוע מצד מצרים בתיווך עם חמא"ס, והצורך ליצירת חזית ערבית מאוחדת נגד תוכנית הגרעין האיראנית גרמו למובארכ להפסיק בצעדיו לדמוקרטיזציה, ולגבש רפורמות מרחיקות לכת שאמורות להבטיח את יציבות שלטון מפלגתו. באופן זה, הוכנסו במרץ 2007 34 תיקונים לחוקה המצרית, המחזקים את מעמדו של מובארכ ומגבירים את האפשרות שלו להעביר את הנשיאות לבנו גמאל מובארכ, בדומה לדרך בה נעשו הדברים בסוריה בשנת 2000. תיקונים אלו קובעים כי לא יתאפשר למפלגה בעלת אופי דתי להתמודד בבחירות במצרים וכי נשיא המדינה, כלומר, חוסני מובארכ יוכל לפזר את הפרלמנט ללא צורך במשאל עם כפי שהיה נהוג עד כה. בשל שינויים אלו, התנגדו חוגי האופוזיציה במצרים לשינויים בחוקה. התיקונים בחוקה אושרו במשאל עם שנערך ב-28 במרץ 2007. לטענת המשטר המצרי, אחוזי ההשתתפות הגיעו לשליש מבעלי זכות ההצבעה והתיקונים זכו לתמיכה של כ-75 אחוזים מהמצביעים.[1] לטענת חוגי אופוזיציה אשר החרימו את המשאל, רק שישה אחוזים מאזרחי מצרים השתתפו במשאל שתוצאותיו זויפו. לאחר פרסום התוצאות, הודיעו שופטים בכירים במצרים כי הם לא יגבו את התיקונים החדשים בחוקה.
אחרי תום שלטון מובארכ
ב-25 בינואר 2011 החלו הפגנות ענק במצרים שבעקבותיהן ב-11 בפברואר 2011 מובארק התפטר והותיר את השלטון בידי הצבא. ב-21 ביוני 2012 התקיימו הבחירות לנשיאות שבהן מועמד האחים המוסלמים מוחמד מורסי ניצח. בעקבות כוונתו לפרסם חוקה שנתפסה בעיני רבים כלא דמוקרטית החלו הפגנות נוספות שבעקבותיהן הצבא תפס בשנית את השלטון. בשנת 2014 התקיימו בחירות לנשיאות שבהן ניצח הגנרל סיסי, שרץ כמועמד עצמאי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אמיר אורן, המכסה פוחד מהסיר, באתר הארץ, מאמר על דעת הקהל המצרית ביחס לישראל מול עמדת המשטר.
- צבי בראל, בעקבות המשבר הכלכלי שיעור העוני במצרים גדל, ומאיים על יציבות המשטר, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2009
הערות שוליים
- ^ רועי נחמיאס והסוכנויות, מצרים: משאל העם עבר, השופטים דחו התוצאות, באתר ynet, 27 במרץ 2007
