פופוליזם

פּוֹפּוּליזם (בעברית, על פי הצעת האקדמיה: המוֹנאוּת) היא סגנון בפוליטיקה, הפונה אל הציבור הרחב של פשוטי העם לגיוס תמיכה ואהדה מבין שורותיו, תוך שימוש במסרים פשוטים וקליטים. הפופוליזם מכוון את מסריו לדאגותיו החברתיות והכלכליות של הציבור, ונוטה להציע פתרונות קסם לבעיות הרות גורל.

מקור המונח פופוליזם הוא במילה הלטינית populus, שמשמעותה 'ציבור' או 'עם'.

הפופוליזם הוא אנטי-תזה לאליטיזם, הפונה אל האליטות מתוך הנחה שהן מקור הכוח או שהציבור הרחב אינו מתוחכם דיו להבין את המסרים ולהשפיע. פופוליזם פועל לשכנע את הציבור כי יש להוציא את השליטה מידי האליטות ולהעבירה לידי העם, או הציבור כמכלול. פופוליסטים שונים, כגון המפלגה הפופוליסטית שפרחה בארצות הברית בשנות ה-90 של המאה ה-19, הבטיחו "לעמוד נגד התאגידים" ו"להעמיד את הציבור בראש סדר העדיפויות".

את הפופוליזם ניתן למצוא הן במשטרים דיקטטוריים (שם הוא נועד לגייס תמיכה לעריץ), והן במשטרים דמוקרטיים (שם הוא נועד לקדם מועמדים לבחירות). כמו כן, הוא אינו מוגבל לימין או לשמאל, וניתן למצוא בו שימוש לכל רוחב הקשת הפוליטית, כולל במרכז.

הפופוליזם נחשב לסגנון רטורי לגיטימי ונפוץ במהלך ההיסטוריה. ספרטקוס, העבד המורד, יכול להיחשב לפופוליסט מפורסם, שהנהיג את מרד העבדים כנגד השליטים של רומא העתיקה. כמו כן, המהפכה הצרפתית, אף על פי שהונהגה על ידי הצמרת האינטלקטואלית האמידה, גם כן יכולה להיחשב כמהלך פופוליסטי שננקט כנגד האליטה המובילה למען החברה המקופחת. גם אברהם לינקולן, אף על פי שלא היה פופוליסט, יכול היה להשתוות אל הפופוליסטים האחרים כאשר הבטיח את "שלטון העם, על ידי העם, למען העם" בנאום גטיסברג המפורסם.

גם פוליטיקאים דמוקרטיים רבים בני זמננו עושים שימוש רחב בפופוליזם – אם כי לרוב אינם אוהבים את תיוגם כפופוליסטים, היות שמתלווה אליו קונוטציה של הערכה נמוכה של איכות מסריהם.

ראו גם

• דמגוגיה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פופוליזם בוויקישיתוף

• צאלה קוטלר, ‏מומחה עולמי לחקר הפופוליזם מסביר למה נתניהו שבר ימינה, באתר גלובס, 25 ביולי 2017
• יונתן לוי, הסכנה האמיתית שטמונה במנהיגים הפופוליסטים, והדרך להביס אותם, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2017